דברים לד, א-ג: ויעל משה גו' ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן. ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון. ואת הנגב ואת הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד צער. ופרש"י: את כל הארץ - הראהו את כל ארץ ישראל בשלותה והמציקין העתידים להיות מציקין לה. עד דן - הראהו בני דן עובדים עבודה זרה שנאמר (שופטים יח, ל) ויקימו להם בני דן את הפסל, והראהו שמשון שעתיד לצאת ממנו למושיע. ואת כל נפתלי - הראהו ארצו בשלותה וחורבנה[1], והראהו דבורה וברק מקדש נפתלי נלחמים עם סיסרא וחיילותיו. ואת ארץ אפרים ומנשה - הראהו ארצם בשלותה ובחורבנה והראהו יהושע נלחם עם מלכי כנען שבא מאפרים, וגדעון שבא ממנשה נלחם עם מדין ועמלק. ואת כל ארץ יהודה - בשלותה ובחורבנה והראהו מלכות בית דוד ונצחונם. עד הים האחרון - ארץ המערב בשלותה ובחורבנה. דבר אחר אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון, הראהו הקב"ה כל המאורעות שעתידין לארע לישראל עד שיחיו המתים. ואת הנגב - ארץ הדרום. דבר אחר מערת המכפלה, שנאמר (במדבר יג, כב) ויעלו בנגב ויבא עד חברון. ואת הככר - הראהו שלמה יוצק כלי בית המקדש, שנאמר (מ"א א' ז, מו) בככר הירדן יצקם המלך במעבה האדמה. ע"כ.

הנה זה שפרש"י כהנ"ל, הוא, כמ"ש במפרשי רש"י, דהוקשה לי' דהו"ל למכתב סתם ויראהו ה' את כל הארץ (גו"א. וברא"ם: את כל הארץ עד הים האחרון). דכיון שנכלל הכל באמרו "את כל הארץ" מה יש לו לכתוב עוד. א"ו דזה שפירט הכתוב כל הנך הוא לדרשה. ולכן פירש דכל פרט משמיענו אירוע אחרת שהראה לו הקב"ה.

ולפ"ז יש להקשות:

א) למה לא פירש כלום על התיבות "את הגלעד"[2]? וכמ"ש בתרגום יונתן בן עוזיאל דקאי על "ית גבורן דעתיד למעבד יפתח דמן גלעד" [וכן לא פירש מ"בקעת יריחו" עד סוף הפסוק]? ואף דיש שקו"ט אם רש"י ראה תיב"ע (שעל התורה[3]), ובאמת בספרי מפרש דלא כתיב"ע (אלא דגלעד קאי אבהמ"ק[4]) -

מ"מ, המקרא אומר דרשני, והענין נדרש כמה שנדרש.

עוד יש להקשות:

ב) דוקא ב"את הגלעד" הו"ל לרש"י לפרש דמרמז אענין פרטי, כיון דבכלל למה הוצרך הקב"ה להראות למשה ארץ גלעד אם כבר הי' שם לפועל, שהוא מהכיבוש דעבר הירדן (אחר כיבוש ארץ סיחון ועוג) כמ"ש ס"פ מטות. ובפ' ואתחנן (ד, מג) משה הבדיל "ראמת בגלעד לגדי[5]" לאחד מהערי מקלט, א"כ כבר הי' שם.

- בנוגע שאר הדברים היינו יכולים לפרש שהקב"ה נתן למשה כח הראיי' לראות כל ארץ ישראל בעיניו הגשמיים: דן בצפון (צפונית מערבית (קצה האחרון) ומזרחית כמה שפרש"י לעיל עה"פ יזנק מן הבשן). ים האחרון - למערב ממש. והנגב (והוא עומד במזרח) וכו'. - וכך פירש בפשט הראשון דקאי אל ארצם.

ואין יש לומר דלפרש"י לא קשה, דכבר פירש (עה"פ כי שם חלקת מחוקק) דקאי על משה שנקבר בחלקו של גד - והוא בגלעד - ולכן יתפרש הכתוב לומר "ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן", כלומר מגלעד שהי' עומד עד דן -

כי משה עכשיו בהר נבו שהוא מחלקו של ראובן כמ"ש ס"פ מטות.

[ובסוטה יג, ב אמרו שהריחוק הוא ד' מילין ואמרו שם מי הוליכו כו' הי' מוטל בכנפי השכינה כו'; אבל יש לעיין דלפי פשש"מ אין לומר כן, כפשוט].

ג) לפני הנ"ל דמשה בחלקו של ראובן (הר נבו) ונקבר בחלקו של גד (וירא ראשית לו) - באמת יש לעיין לפי פשש"מ איך הועבר משה מנבו לגלעד.

עוד יש להקשות: איך נאמר בכלל שמשה נקבר בחלקו של גד (אפילו אם נתרץ איך הועבר לשם) לפי פרש"י במדבר פרק כ פסוק כב כתב: "הר ההר - הר על גבי הר כתפוח קטן על גבי תפוח גדול, ואף על פי שהענן הולך לפניהם ומשוה את ההרים, שלשה נשארו בהן הר סיני לתורה והר נבו לקבורת משה והר ההר לקבורת אהרן", וכן הי' עומד עכשיו על הר נבו - איך זה מתאים עם פירושו שנקבר בחלקו של גד? ואין הכוונה ב"הר נבו לקבורת משה" הכוונה לכל הסדר, שחלקו הוא שראה א"י, אבל לא שנקבר שם.

ואולי י"ל - לפי פשש"מ - דהר נבו נקרא ע"ש העיר נבו של ראובן, אבל הי' בחלקו של גד.

ב. עד דן - הראהו בני דן עובדים עבודה זרה שנאמר (שופטים יח, ל) ויקימו להם בני דן את הפסל, והראהו שמשון שעתיד לצאת ממנו למושיע.

יל"ע, דבשאר כל הפירושים הקדים: "הראהו ארצו(ם) בשלותה וחורבנה והראהו כו'" [דהעיקר הוא שויראהו ה' את כל הארץ, ומפרט הארצות, אלא כיון דקשה למה דוקא הנך - לכן פירש שהראהו גם דברים מיוחדים בשבטים אלו] משא"כ בדן? גם "דן" הוא שם העיר שהי' הפסל (רש"י בראשית יד, יד[6]), א"כ, למה הוצרך לומר ש"עד דן" הוא בני דן עובדים הפסל ולא ש"עד דן" הוא מקום הע"ז.

[1]) אולי צ"ל: ובחורבנה.

[2]) וכן לא פירש כלום על בקעת יריחו עיר התמרים עד צער אף שיש דרש ע"ז ב(תיב"ע וב)ספרי.

[3]) ראה לקו"ש ח"י ע' 117 הע' 18: "וידועה השקו"ט הראה רש"י ת"י שעל התורה. ראה שיחות קודש תשד"מ ח"א ע' 441 והמצויין בהערה 191.

[4]) בנוגע שאר הדרשות דורש הכל כמו שפירש רש"י עם שינוי אחד (בכללות): כל הפירושים דכלל ופרט הם בשני דיבורים. כלומר, דמפרש הכל בתחלה שהראהו ארצם בשלותם חורבנם, דבר אחר, הראהו בני דן כו' דבורה וברק וכו'. משא"כ רש"י נקט בלישנא ד"ד"א" רק על תיבות "הים האחרון" ו"ואת הנגב".

- בנוגע ל"ים האחרון", י"ל , דכיון דהדרשה הוא מענין "אל תקרי", א"כ, הוא דרשה אחרת, משא"כ, הא דהראה ארצם בשלותם וגם הראה תקופה מסויימת אינו סתירה.

[5]) ושם: את בצר במדבר בארץ המישור לראובני ואת ראמת בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי.

ויש להקשות, דהא מקרא מלא דיבר הכתוב (דברים ג, יב ואילך) "ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא מערער אשר על נחל ארנן וחצי הר הגלעד ועריו נתתי לראובני ולגדי. ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה כל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים. יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגב עד גבול הגשורי והמעכתי ויקרא אתם על שמו את הבשן חות יאיר עד היום הזה. ולמכיר נתתי את הגלעד".

ויש בזה כמה קושיות: בנוגע גלעד מתחיל הכתוב שראובן וגד לקחו חצי הר הגלעד (ולא נתפרש אם הר הגלעד היינו גלעד עצמו או אם הר הגלעד הוא הר בדרום גלעד). וממשיך וחצי שבט המנשי קבלו כל ממלכת עוג (הבשן) ויתר הגלעד (ואולי הכונה לחצי השני של ההר?). ומתחיל עוד הפעם "ולמכיר נתתי הגלעד", א"כ בני ראובן וגד לא קבלו כלום מגלעד. ואולי מתורץ עפ"י מ"ש במוסגר דהכוונה שחלקו ההר. איך שתהי', עיקר ארץ גלעד והבשן הלך למנשה, וגד וראובן היו סמוכים לגלעד, ולמה הי' עיר מקלט של גד בגלעד (אפילו אם נאמר ראמת - הי' בהר, הו"ל להעיר מקלט להיות באמצע ארצו של גד). גם מ"ש רש"י הטעם דב' וחצי שבטים היו אותו מספר של ערי מקלט הוא משום דבגלעד נפישי רוצחים - היינו בחלקו של מנשה?

והעיקר - "ולמכיר נתתי את הגלעד" (דברים ג, טו) משום שהוא כבשה בעצמו כמ"ש (במדבר לב, לט-מ) וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה ויורש את האמורי אשר בה ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה",

א"כ איזה שייכות לארץ זו יש לבני גד?

אבל ראה יהושע יג, כד ואילך ש"ויתן משה למטה גד גו' וכל ערי הגלעד. גם ראה ב"ר, (עא, ט) ר' נהוראי אמר משל גד היה, הה"ד (מלכים א יז) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד - לכן ראי' שגלעד הי' לגד.

ועצ"ע.

[6]) להעיר: רש"י פירש שם (יד, טו) דחובה היינו דן. ויש לעיין: דן הוא בצפונית מזחית דא"י, כמ"ש רש"י עה"פ יזנק מן הבשן, וחובה הוא שמאל לדמשק - שהא לצד מערב. ואולי הבן חמש למקרא אינו יודע איפה הוא דמשק?

גם מה שפרש"י (טו, כ) שאברהם רדף אחר הד' מלכים עד דמשק - הוא (לכאורה) לאו דוקא, כ"א עד חובה שהוא משמאל לדמשק.