בראשית (יט, ד) רש"י ד"ה "טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום" - "כך נדרש בבראשית רבה טרם ישכבו ואנשי העיר היו בפיהם של מלאכים, שהיו שואלים ללוט מה טיבם ומעשיהם, והוא בבראשית רבה עודם מדברים בהם ואנשי סדום וגו'".

והנה צ"ל מה לא מובן בפסוק, שרש"י צריך להביא את הבראשית רבה, ובפרט שלאחר מכן מביא ופשוטו של מקרא ואנשי העיר כו'.

ולכאורה, מובן הקושי בפשטות, שכיון שידוע שהמלאכים נמצאים בסדום כמ"ש בפסוק א' ויבואו שני המלאכים סדומה גו', אין טעם לומר כאן (לאחרי שאומר ואנשי העיר) אנשי סדום, שהרי ידוע שהם מסדום. לכן מביא רש"י את המדרש, שעפ"י המדרש אנשי העיר ואנשי סדום אינם אותו ענין (שאנשי סדום מפרש את אנשי העיר), אלא הם שני ענינים, שאנשי העיר קאי על "שהיו בפיהם של מלאכים שהיו שואלים ללוט מה טיבם כו'" ואנשי סדום גו' קאי על "(עודם מדברים עמו ו)אנשי סדום נסבו על הבית גו".

ובאמת הי' יכול לכתוב פעמיים ואנשי העיר, פעם לזה שהיו בפיהם של מלאכים, ואח"כ ואנשי העיר נסבו על הבית גו', אבל כמובן שזה לא מתאים לכתוב כן, ולכן כתוב (בלשון אחרת) ואנשי סדום נסבו על הבית, שכך יותר הגון מבחי' הלשון.

ויש להוסיף, שלכאורה גם טעמי המקרא מוכיחים כן, שעל תיבות ואנשי העיר יש קדמא ואזלא, שטעם זה נקרא מפסיק לגבי ההמשך ואנשי סדום גו', שזה מראה שהם שני ענינים.

אבל מובן שפירוש זה הוא דחוק מפשוטו של מקרא, שהרי לא נרמז בפסוק (בפשוטו) שאנשי העיר "היו בפיהם של מלאכים כו'" והעיקר לכאורה חסר מן הספר.

לכן מסיים רש"י ופשוטו של מקרא ואנשי העיר אנשי רשע נסבו כו', כלומר, שלפירוש זה הנה אנשי העיר ואנשי סדום הם ענין אחד, שאחד מפרש את השני, אלא שאם "אנשי סדום" הי' רק כדי לפרש שם המקום, אינו מובן למה צריך לומר, והרי יודעים אנו שהיו אנשי סדום, מפסוק א (פי"ט), לכן מוסיף רש"י "אנשי רשע" שכאן אין הכוונה להודיע את שם המקום אלא לכינוי האנשים על שם רשעם, שאנשי סדום הכוונה לאנשים רשעים, ש"ועל שהיו רשעים נקראים אנשי סדום" - רש"י.

ואעפ"כ לא כתב רש"י פירוש זה בראשונה, שאף שמצאנו בדברי רז"ל שמדת סדום היא סמל לכל הדברים הרעים (במדות כו'), אבל בתורה לא נמצא שזה (אנשי סדום) ישמש כדוגמא וכסמל לרשעות, וגם בדרז"ל כתוב "מדת סדום", ולא אנשי סדום, שאף שכתוב ואנשי סדום רעים וחטאים גו', אבל סוף סוף הוא שם עיר, ואם כתוב בתורה אנשי סדום, הכוונה בפשטות אנשים הגרים בסדום, ולכן קשה לפרש בפשש"מ שאנשי סדום בא לתאר את אנשי העיר שכתוב לפני זה, ולכן הקדים את המדרש, שלפי המדרש מתפרש יותר טוב (אנשי העיר) אנשי סדום, שזה כפשוטו אנשים שגרים בסדום, אלא שכיון שלפירוש זה מיותר הוא (לומר שהם גרים בסדום) לכן מפרש המדרש שאנשי העיר קאי על "בפיהם של מלאכים", ואנשי סדום קאי על "נסבו על הבית".

ויתכן שגם תיבות "טרם ישכבו" מתפרש יותר טוב לפי המדרש, שכיון שאנשי העיר הכוונה ש"היו בפיהם של מלאכים, שהיו שואלים ללוט מה טיבם ומעשיהם כו'" הנה זה מתאים לדבר לפני שהלכו "לישון", שהרי בעלות השחר המטיר ה' על סדום ועל עמורה גפרית ואש וגו' (וכדפירש"י שזה הי' בעלות השחר, כמו שנאמר וכמו השחר עלה (יט, טו), ומה שנאמר (יט, כג) השמש יצא על הארץ ואח"כ (יט, כד) וה' המטיר על סדום גו', הנה מבואר במפרשים (גור ארי', לבוש האורה) שאמנם המטר בודאי ירד מעלות השחר, והפיכת הערים הי' אח"כ, או ההתחלה גם של הפיכת הערים התחילה בעלות השחר והגמר הי' כשהשמש יצא על הארץ ולכאורה גם ברש"י ניתן לפרש כך ע"י שמוסיף כאן בפסוק כד בד"ה המטיר על סדום "בעלות השחר כמו שנאמר וכמו השחר עלה", שבפשטות בא רש"י להוציא מהמשמעות שיוצאת מהפסוק (כג) השמש יצא על הארץ ורק אחרי זה כתוב וה' המטיר, שבפשטות משמע שהמטר והגפרית הי' לאחר שהשמש יצא על הארץ, והרי כבר כתוב וכמו השחר עלה (יט, טו) וע"ז פירש"י שבאמת המטר הי' כבר בעלות השחר.

ומה שאומר רש"י "שעה שהלבנה עומדת ברקיע עם החמה", הנה אם זה באמת נמשך מעלות השחר עד הנץ החמה, הנה זה מובן ביותר שכל הזמן הזה הי' המטר, ונמצא ששניהם, גם הלבנה וגם השמש שמשו בעת המטר, שהם זמנים גם של יום וגם של לילה.

אמנם, גם לפי פשוטו י"ל שעצם הדבר שעלה השחר אף שאינו רואה את השמש כבר נקרא יום, ויש לו כבר קשר עם שליטת השמש, ואלה שעובדים לחמה אם השמש היתה צריכה להגן עליהם כבר היתה מגינה. ולאידך הלבנה גם עדיין נמצאת, ואילו היתה צריכה להגין עליהם היתה מגנת, ואעפי"כ הם לא הגינו.

ועכ"פ לענינינו, ש"טרם ישכבו" מתאים יותר לפירוש המדרש ש"ואנשי העיר היו בפיהם של מלאכים", שלפני שהלכו לישון רצו לשמוע "מה טיבם ומה מעשיהם" ויתכן שזה מתאים למה שנתבאר לעיל בפסוק א' (פי"ט) בד"ה בערב "וכי כל כך שהו המלאכים מחברון לסדום (שהם הגיעו רק בערב), אלא מלאכי רחמים היו וממתינים שמא יוכל אברהם ללמד עליהם סניגוריא" שי"ל שעד"ז הוא כאן ששאלו עליהם אולי ימצאו משהו לסנגר, אף שאברהם לא מצא.

ועפ"י הנ"ל שלפי' המדרש יובן גם יותר זה שהתורה כתבה "טרם ישכבו", (משא"כ לפי פשוטו שאנשי סדום הוא פירוש של אנשי העיר וענין אחד הוא, הנה לכאורה לא מובן כ"כ החשיבות להדגיש שטרם ישכבו והנה אנשי (העיר) סדום נסבו על הבית, ואדרבה זה עוד קולא במעשיהם שהם לא באו מיד שהמלאכים נכנסו אלא חיכו עד טרם ישכבון, הנה עפ"י הנ"ל) יובן למה העתיק רש"י בד"ה שלו (פסוק ד) תיבות "טרם ישכבו" שלכאורה הרי עיקר הפירוש של "כך נדרש בב"ר" הוא שאנשי העיר לא הולך ביחד עם אנשי סדום, שזה ענין לחוד - אנשי העיר נמצאים בפיהם של מלאכים, ואנשי סדום קאי עם "נסבו על הבית כו'" א"כ הי' מספיק שיתחיל את הד"ה "ואנשי העיר אנשי סדום", כי זהו מה שמפרש, ולא תיבות טרם ישכבו שאין ע"ז שום פירוש. ולפי הנ"ל זהו מה שרש"י בא לרמז שלפירוש המד"ר יובן גם מה שכתוב טרם ישכבו.

ומה שרש"י אומר הלשון "כך נדרש בב"ר" שלכאורה הוא לשון בלתי רגיל (ולא זכור לי כרגע עוד מקום בסגנון כזה) י"ל בדא"פ, שכיון שפירוש זה - אף שמיושב על ידו כמה וכמה ענינים כנ"ל בארוכה, ולכן גם העמיד פירוש זה בתחילה - אעפי"כ, קשה להעמיס כל התוכן של ואנשי העיר "היו בפיהם של מלאכים וכו' וכו' מה טיבם ומעשיהם" בתוך שני מילים "ואנשי העיר" עד שגם קשה לפרש עפ"י מדרש המיישב פשוטו של מקרא (אריכות כ"כ גדולה בשתי מילים), לכן אומר רש"י (כמו) מה אעשה "וכך נדרש בב"ר", ואם ע"י מדרש זה יתיישב יותר פשוטו של מקרא כדאי להביאו בתור פירוש ראשון.