תלמיד בישיבה
בגליון ה [תתז - עמ' 84] הביא הר' מ.מ. סיפור אודות ר' נחום מטשרנוביל, דפעם נפטר שמש ביהכ"נ ור' נחום החי' אותו ע"י שם קדוש, ואח"כ אמר שם קדוש נוסף והשמש חזר למנוחתו.
וכתב דיש לעיין אם יש בזה חשש שפ"ד ע"פ דין.
והביא מ"ש בפתחי תשובה אבה"ע ר"ס יז בשם הברכי יוסף, דבהמעשה דקם רבה ושחטי' לר' זירא ואח"כ החי' אותו ע"י תפילה, לא הי' ר"ז צריך לחזר ולקדש את אשתו. וכ' דלכאו' לפ"ז, שאחר שהחי' את המת ע"י מעשה נסים חוזר לקדמותו, א"כ יש חשש שפ"ד אם מחזיר את המת ע"י נס.
וממשיך הרב הנ"ל לומר דלפי מה שביאר כ"ק אדמו"ר דמפני שזה שרבה שחלר"ז הי' ע"י שגילה לו רבה סודות התורה ועי"ז הגיע לכלות הנפש, לכן אין בזה ענין של שפ"ד ממש. וא"כ יש לעיין מהו הדין ב"החזרה למנוחתו" ע"י שם קדוש.
עכת"ד הרב הנ"ל.
ולא הבנתי ראיותיו, דלפענ"ד לא שייכי כלל לנדו"ד, ועל ראשון ראשון:
הברכי יוסף מובא בפתח"ת שם בזה"ל - "בעל שמת היום מיתה ודאית ולמחר חי', כההיא דאמרו באגדה (עי' פ"ק דמגילה) קם רבה ושחטי' לר"ז למחר בעי רחמי ואחיי', אי כשמת ר"ז הותרה אשתו לשוק וכי חי' למחר הי' צריך לחזור ולקדשה, או דילמא הא דמיתת הבעל מתרת דוקא כשנשאר מת אבל כשלא נקבר וחי ע"י נביא או חסיד איגלאי מלתא דאותה מיתה לא היתה כמות כל אדם לא פקעי קידושי קמאי ולא תפסי בה קדושי אינש דעלמא ובעלה כאשר חי מותר בה מיד".
והיינו דהברכ"י חוקר בגדר הדין דמיתת הבעל מתרת: האם המיתה עצמה מתרת אותה לשוק ואין נפק"מ מה יקרה אח"כ, או דהמיתה צ"ל מיתת כל אדם שנשאר מת. דלפי צד הא', אם חי אח"כ ע"י נס (דאם לא ע"י נס יהי' נשאר מת לעולם), הרי הי' מת בפועל וכבר הותרה אשתו לשוק וצריך לחזור ולקדשה. ולפי צד הב' איגלאי מילתא למפרע דלא הי' מיתתו אותה מיתה שמתיר את האשה ע"פ דין, ולכן הוא מותר בה מיד.
אבל לכאו' אין זה שייך כלל לשאלתו בנוגע חשש שפ"ד במי שקם בתחי' ע"י נס, דלא בזה תלוי השאלה אלא בהגדר ההלכתי של מיתת הבעל, ולכאו' לפי ב' הצדדים ה"ה ככל אדם חי, והראי' דאפי' לצד הא' ה"ה מותר באשתו ע"י קידושין, וממ"נ, אי שייך בו דיני חופה וקידושין בודאי שייך בו גם דיני שפ"ד וכו'.
וגם מה שהביא מהשיחה דלא הי' שם ענין דשפ"ד, לכאו' אינו שייך לכאן, דהנה זהו לשון רבינו בלקו"ש חל"א ע' 181 - "אין זה ענין של שפיכות דמים ח"ו, אלא אדרבה ענין נעלה ביותר - כלות הנפש (בדוגמת נדב ואביהוא)...
"ולכאו' איך יביא רבה את ר' זירא לכלות הנפש, היפך הכוונה שצ"ל "לשבת יצרה", נשמות בגופים דוקא - כי רבה אמר והעריך את ר' זירא שהוא בערך דרבה ולא יבוא לכלות הנפש.
"ובעומק יותר י"ל: כיון שרבה הי' בכחו לפעול "ואחיי'" - להחזיר נשמת ר"ז לגופו, לכן לא הי' זה בסתירה להכוונה דנשמות בגופים דוקא, כי כלות הנפש אצל ר"ז הי' רק ענין עראי - במשך יום הפורים...".
וא"כ אין זה שייך לנדו"ד שאמר שם קדוש בכוונה שימות וישאר כך, והרי"ז כמו המצרי שהרגו משה וכידוע השקו"ט בזה מכבר.
ובכלל בנוגע לב' ענינים אלו (מהו גדר מי שחי ע"י נס, ומהו גדר מי שמת ע"י שם) כבר דנו בזה רבים בכו"כ מקומות ואכ"מ ועוד חזון למועד.
Download PDF