*) לעילוי נשמת אמי מורתי האשה החשובה מרת הינדא רחל בת הרב יצחק מאיר הכהן ע"ה, ליום היארצייט ביום שלישי, ג' טבת. תנצב"ה.

במכתב כ"ק אדמו"ר מה' אדר תשמ"ח ('צדי"ק למלך' חוברת שביעית עמ' 233): "... כמו ש"לשון ברורה" מעלה היא גם כתב ברור כן הוא.

2) . . כתב-יד כל נשיאי חב"ד - הכי ברור ופשוט.

3) להעיר מלשון חז"ל (ובהלכה) כתב נאה, וצריך עיון הפירוש".

ולאותו נמען [שהודיע לרבי "קיבלתי: מכתבו שאכתוב בכתב ברור . . כ"ק אדמו"ר שליט"א צודק שכבר ביאר רעק"א בהקדמתו לספריו שנפש יותר מתפעל בלשון וכתב נאה"] הוסיף כ"ק וכתב (שם):

"ותשואת-חן על מילוי בקשתי, ובלשון חז"ל אותיות המכונה מאירות".

דברים נוקבים וחריפים עוד יותר מצויים בדברי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע – כפי שהובאו בלקוטי הנהגות והלכות בחינוך עטה"ק (נחלת הר חב"ד תשל"ו) ע"י הרה"ת וכו' שמואל יחזקאל שי' הכהן עמ' צז-צח (בתוספת מקורות שנסמנו שם ובעמ' קיז).

כ"ק מוהריי"צ מתבטא (במכ' ב' חנוכה תש"ב): "בענין הכתיבה בושה היא וחרפה לבן תורה כאשר הפרוץ הן בכתב . . מוכרח הדבר . . ולתקן כל מה שאפשר לתלמידים . . לשון הקדש . . כתיבה תמה מלבד הכרח הדבר תועלת . . יהיה בזה גם כבוד בני תורה".

ולהעיר משו"ת חתם סופר (חלק ו' סוף סימן נ') לאחד שהודיע שאם הרבנים שחולקים נגדו לא יפסיקו, יפרסם שפנקס הקהל שנכתב על ידם לא תואר ולא הדר לו. וכותב החת"ס שאותו המלעיג, יפרסם עצמו שאינו יודע מ"ש הרמב"ם בפירושו על המשנה דגיטין (פרק ו' משנה ז') אפי' ב"ד הגדול שבירושלים ילמדו ויכתבו ויתנו. [שכתב הרמב"ם שם שאינו מן הנמנע שב"ד הגדול לא יהיו בקיאין בכתיבה, לפי שהתנאי בב"ד שיהיו חכמים, לא שיהיו סופרים].

במק"א (שו"ת אה"ע ח"ב סימן נד ד"ה ונבוא) מסביר החת"ס שמ"ש הרמב"ם שאין תנאי ב"ד שיהיו בקיאים בכתיבה היינו לאמן ידיהם בצורות האותיות אבל לבחר לשון ערומים ולשון חכמים צריך שיהי' בקיאים.

[כ"ק הריי"צ מתייחס אכן גם ל"הטעם ובדעת התוכני" "והן בלשון" כלומר לסגנון בנוסף לכתב].

וי"ל שהרביים התכוונו פשוט לתועלת מצד המציאות - שבנקל לקרוא כתב ברור, וכן מצד קדה"ש שבני תורה יודעים לכתוב.

סמכות שו"ע אדה"ז [גליון]

ב'הערות וביאורים' גליון ד (תתכו) עמ' 84 כתבתי בנוגע לשלחן ערוך אדה"ז שברובו הגדול הנו מהדו"ק, שהרי "התחיל לחבר הש"ע מהדורא תניינא כיד ה' הטובה עליו", ושינה בו הרבה דברים, ולדוגמא ההסתמכות היתרה על דברי המגן-אברהם, ובכל זאת אנו סומכים עליו ואפילו על הפסקים שמיוסדים על דברי המגן-אברהם!

ובגליון ה (תתכז) עמ' 89 העיר ע"ז הכותב, ולשיטתו "אין הנדון דומה לראיה", שהרי: "[1] כמדומה ששו"ע אדה"ז נתפרסם בכתבי-יד בידיעת ואולי בהוראת אדה"ז עצמו בחייו [2] ונדפס ע"י אדמו"ר האמצעי, משא"כ דברים שהם מתוך מהדו"ק שלא נתן הכותב הוראה או רשות להפיצה בישראל, אין ראיה שגם להם ישנה אותה סמכות". ואינני מבין את דבריו, שהרי אפילו אם השו"ע נעתק בחייו בידיעתו וכו', הרי:

1) יודעים אנו ברור שלאחרי שנעתקו וכו' שינה את דעתו בנוגע לההסתמכות היתירה על המגן אברהם, אלא שלא הספיק לכתוב רק כמה סימנים מתוך המהדורא בתרא, א"כ איך אפשר לסמוך על אותם פסקי אדה"ז בשו"ע שמיוסדים על המג"א?!

2) אפילו בעת ההעתקה הראשונה הרי השאיר בו אדה"ז סימנים ברורים בתוך הכת"י על הרבה קטעים שרצה לעיין בהם מחדש, כדי לכתוב מחדש את דעתו בזה, והכוונה לקטעים ששם אותם בתוך סוגריים, וא"כ איך סומכים על אותם פסקי הלכה שנמצאים בתוך הסוגריים? וא"כ עלינו להסביר איך הדפיס אדמו"ר האמצעי את השו"ע בלי עריכה מחודשת? ומעולם לא שמענו שאכן עד הדפסת השו"ע ע"י אדמו"ר האמצעי הפסיקו החסידים להתנהג ע"פ פסקי אדה"ז בשו"ע! ומכאן ראיה שכל עוד בהשגחה פרטית לא נתפרסם מהדורה בתרא של המחבר הרי המהדו"ק לא זזה ממקומה. דוגמא לזה: במשך כל השנים פסקו כהרמב"ם, למרות שיודעים אנו שהיה מהדורא בתרא, שאז עוד לא הגיע לידינו. וע"ז ציינתי שאולי י"ל הביאור בזה ע"פ שיחתו הידועה של הרבי ע"ד המהדורות דספר הי"ד להרמב"ם ('כללי הרמב"ם', קה"ת, עמ' 149), שפוסקים ע"פ מה שנתגלה ונמצא בידינו.

למה לא פירסם אדה"ז את השו"ע בחייו [גליון]

ב'הערות וביאורים' שם עמ' 89-90 דן הכותב בתמיה, כיצד לא מילא אדה"ז את ההוראה המפורשת של רבו המגיד לפרסם את השו"ע?

וכבר העיר בזה הרש"ב שי' לוין ב'ספריית ליובאוויטש' עמ' רד. והדבר נפתח בתורתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע, ראה 'שיחות קודש' תשל"א ח"א עמ' 635 (פלא שלא נדפס בחייו), תשל"ט ח"א עמ' 305 (מפני טעמים בלתי ידועים לא נדפס 40 שנה). פתח דבר להוצאה החדשה של הל' ת"ת בשנת תשכ"ה (אינו תח"י).

עסקנות ציבורית ולימוד התורה [גליון]

ב'הערות וביאורים' גליון ד (תתכו) עמ' 76-77 העיר הכותב על אגרת כ"ק אדמו"ר זי"ע מז' אדר ב' תש"ל1: "...הבעת תקוה שמפרסם מזמן לזמן עניני תורה, כזכרון ימי קדם ימי למדו בישיבה. ואף שהיותו עוסק בצרכי ציבור אינו מסייע ללימוד תורה ולעלי' בה, הרי מחובתו וזכותו של כל אחד ואחד להתגבר על קושיים, ואדרבה לפום צערא אגרא", והעיר הכותב: "ולכאורה קביעה זו עומדת בסתירה לשיטתו של רבינו זי"ע... שהעיסוק בצדקה גשמית או רוחנית אינו מפריע ללימוד התורה, ואדרבה, נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, ואלף פעמים כפשוטו וכו'".

וכנראה נעלם מהכותב כמה וכמה שיחות. ולדוגמא ב'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 535 מביא הרבי בענין זה את הסיפור מהגאון הרוגצ'ובי שלא רצה לקחת חלק בעסקנות ציבורית כי זה תלוי הבבלי וירושלמי בנוגע לחסידים הראשונים: לדעת הירושלמי "ברכה ניתנת בתורתן", אבל לדעת הבבלי "תורתן משתמרת" בלבד ולא באופן של ברכהץ ומסיים הרבי שם עמ' 536: "והרי כאשר ישנה מחלוקת בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי - הלכה כתלמוד בבלי". וב'לקוטי שיחות' חט"ז עמ' 375 מובא ג"כ סיפור זה, ושם הערה 15 מציין ע"ז: להעיר מהענין שע"י צדקה "נעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה"... שאינו גוזמא כ"א אלף ממש... ואולי יש לחלק בין זה ל"ברכה ניתנת בתורתן". ואכ"מ. ולפ"ז לק"מ קושיא הנ"ל.

מקום הנחת התפילין [גליון]

ב'הערות וביאורים' גליון ה (תתכז) עמ' 84-85 הוספתי לציין על מנהגו של כ"ק אדמו"ר זי"ע, שגם אדמו"ר מוהרש"ב היה מניח תפילין לפני הודו. עיי"ש.

ויש להוסיף מה שאמר לי הרה"ח הישיש ר' יהודה שי' חיטריק ממה שזכור לו כשלמד בליובאוויטש שבליובאוויטש, שלא היה מנהג קבוע למקום הנחת תפילין, היו כאלו שהניחו תפילין לפני מה טובו, והיו כאלו שהניחו לפני 'איזהו', והיו גם כאלו שהניחו לפני הודו, "ולא זה העיקר, אלא העיקר ללמוד חסידות לפני התפילה, ולחשוב וכו' וכו'". וי"א בשם הגרש"ז ז"ל דווארקין, שבליובאוויטש היו מניחים תפילין לפני מה טובו. ומהת' ישראל מרדכי שי' קוזמינסקי שמעתי עדותו של הרה"ת יהושע שי' דובראווסקי שברוסיא היו נוהגים חסידי חב"ד להניח תפילין מיד אחרי ברכות השחר. ובענין זה יש לציין ל'מנהגים דק"ק וורמיישא לרבי יוזפא שמש ז"ל' ח"א עמ' י, בו כתוב שמניחים תפילין לפני ברוך שאמר, למרות המפורש שם עמ' שהיו אומרים ברכות השחר בביהכ"נ עם הש"ץ.

אופן ההעתקה [גליון]

ב'הערות וביאורים' שם עמ' 81 הערה 6 הזכרתי את השמועה ע"ד ההעתקות שנעשו ע"י כ"ק אדמו"ר זי"ע בעצמו במכונת תקתוק ישן עיי"ש. הרש"ב שי' לוין אישר את השמועה, והוסיף שבמכונה ההיא הגרשיים שבו מסמנים ראשי-תיבות ותחילת ציטוט היתה שבורה, וע"כ בכל המכתבים שנעתקו בנכונה ההיא כל סימני הר"ת וכו' חסרים, והרבי היה מוסיף אותם על גבי המכתב ההעתקה. המכונה נמצאת כעת בחדרו הק' של הרבי.

"בלי הגהות" ו"בלתי מוגה" [גליון]

ב'הערות וביאורים' גליון ד (תתכו) עמ' 83 ציינתי למה שזכיתי בעצמי לראות תוך כדי הגהת כמה מכרכי ה'אגרות קודש', חזי לי עשרות ואולי מאות אגרות שנתקבלו מאוסף המזכירות אבל גם צילומם כפי שנשלחו למקבלי האגרת היו בידינו, ואז ראינו עשרות הגהות שלא נמצאים בהעתק "הרשמי". ובגליון שלאח"ז עמ' 78 הוסיף הכותב לציין דוגמא לזה מ'אגרות קודש' ח"ט עמ' עח (כ"ט אייר תשי"ד), "ומוכח שלא כל התיקונים נוספו בהעתק המזכירות, אפילו לא תיקונים של תיבות שמשנות את המשמעות". שוב מציין הכותב לאגרת אל חברי מערכת 'בטאון חב"ד' (י"ג חשון תשל"ד) שצילומו ניתן ב'ניצוצי אור' עמ' 49-50, שבעותק הנשלח אל הנמענים "הרבי תיקן, הוסיף ושינה", "וממנו אנו רואים שההעתקה שנותרה בידי ר"נ מינדעל היא אכן בלתי מוגה".

והנה השוויתי ההעתק שב'ניצוצי אור' לצילום האגרת הנשלח2, וגיליתי שאכן הרבי הוסיף בו תיקונים, אבל אלו דומים ממש לכל התיקונים שלא נעתקו בהרבה מ'העתקי המזכירות' הרשמיים. והאמת חייב להיאמר שיש כאן בלבול בין שני מושגים: "בלתי מוגה" פירושו שאינו מדויק וא"א להיות בטוח שתוכנו מכוון למה שהרבי רצה להגיד, אבל "העתקי מזכירות" גם אלו שחסרים בהם הגהותיו של הרבי, הרי הם מדויקים, ועד שהרבי הורה להרש"ב שי' לוין שיפרסם אותם על שמו בסדרת הספרים 'אגרות קודש' וכו' וכו'. ומה נשתנה העתקי המזכירות הרשמיים בלי ההגהות, להעתקי המזכירות של הרנ"מ בלי ההגהות?

בכתיבת ה'אגרות קודש' היה הרבי "אומר לשון המענה"

ב'הערות וביאורים' גליון ה (תתכז) עמ' 81 כתבתי בנוגע לאופן כתיבת המכתבים ע"י המזכירים הרמ"ל והר"נ מינדל והעתקתי מה שמפורש ב'אגרות קודש' חי"א עמ' רצא (כ"ח תמוז תשט"ו): "...כמובן קורא אני כל המכתבים המתקבלים על שמי, וגם אומר לשון המענה..." [ההדגשה במקור]; שם חי"ג עמ' רמו (ח' תמוז תשט"ז): "דאס וואס דער פריערדיגער בריף איז געווען גע'חתמ'ט דורך דער מזכירות, איז דאס נאר די חתימה, אבער דאס גאנצע איז געשריבען געווארען, ווארט בא ווארט, ווי איך האב איבערגעגעבען...". וראה עד"ז שם חי"ד עמ' שכו-ז (ב' שבט תשי"ז), חט"ז עמ' רכד (כ"א טבת תשי"ח).

והוכחה נוספת לכל הענין, והפעם זה קשור ישירות להעתקים שנשארו אצל הר"נ מינדל, שהרי הרבי ביקש מהרנ"מ3 שיתחיל לערוך ויוציא לאור בצורת ספר את האגרות קודש שנכתבו באנגלית, מתוך ההעתקים שנשארו אצלו4. הרי לנו מפורש שכ"ק אדמו"ר זי"ע סמך ידו על ההעתקים שנשארו אצלו שראויים הם להדפסה בספר על שמו של הרבי, ולא ביקש שירשם ע"ז "בלתי מוגה" וכיו"ב. ונפלאתי מאד על מש"כ בזה הריל"ג שי' ב'הערות וביאורים' שם עמ' 77 היפך המפורש לעיל, הוא מצטט מה שכתב הרנ"מ בהקדמה לכרך א' של ה'אגרות קודש' באנגלית שהוציא לאור בשםThe Letter & The Spirit עמ' IX: "אני רוצה להבהיר בדרך אגב, כי הרבי בעצמו לא כתב ואף לא הכתיב - במובן המקובל של המושג - אף אחד מן המכתבים המופיעים בספר זה. היתה זו האחריות הבלעדית והעצומה שלי לתרגם את תשובותיו, שנאמרו לי בלשון-הקודש5 ובאידיש, לשפה האנגלית, בצורה ובסגנון המתאימים ביותר לצרכיו של המתכתב"[1], ומוסיף הריל"ג מדעת עצמו: "להוסיף, גם המענות שקיבל בלה"ק ובאידיש, היה מנסחם אח"כ בסגנונו הוא".

והנה אפילו לשיטתיה דהריל"ג שמסתמך על דברי הרנ"מ, הרי לא העתיק המשך דברי הרנ"מ, שכותב בהקדמתו שם סוף עמ' XIX[2]: "מכתבים שיצאו בעברית, באידיש וברוסית, לדוברי שפות אלו, היו מצד אחד לוקחים פחות זמן . . שהם לא דרשו תרגום לאנגלית...", כלומר המכתבים שנכתבו בשפות עברית, אידיש ורוסית קרובים ממש לשפת המקור, כמו שהרבי הכתיב אותם, וא"כ אין מקום לקביעת הריל"ג.

ועוד ועיקר, כנראה נעלמו מהריל"ג המפורש ב'אגרות קודש' הנ"ל בנוגע לההכתבה: "דאס גאנצע איז געשריבען געווארען, ווארט בא ווארט, ווי איך האב איבערגעגעבען", והרבי היה "אומר לשון המענה". ולהעיר מלשון חז"ל: דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים.

ובאם נקבל את דברי הרנ"מ כפשוטם יש לחפש תיווך בין הנאמר שם לבין המפורש ב'אגרות קודש'. ומתחילה חשבתי שאולי את המכתבים שנכתבו באנגלית אכן הרבי לא אמר את לשון המענה רק את תוכנו, משא"כ המכתבים שנכתבו באידיש ובלה"ק. אבל אין זה מסתבר כלל, 1) שהרי הרבי קובע בלשון כללי מאד את סדר כתיבת המכתבים, שהוא "מקריא המענה על כל אלו המכתבים החתומים בשמי", בלי לחלק בין סוגי ושפת המכתבים. 2) ואיך נפרש הוראת הרבי להדפיס את ה'אגרות קודש' באנגלית מתוך ההעתקים שהשאיר לעצמו?

שוב נראה שאין כאן שום קושיא, שהרי אין "צורת וסגנון" המכתב קשור לתוכנו, הכוונה כאן לצורת וסגנון של האנגלית בו נכתב המכתב, כמו אנגלית פשוטה או ספרותית, מדעית ועוד, ואין זה משנה את תוכן המכתב ו"לשון המענה" שהוא כולו של הרבי. ועדיין יש לדון בכוונתו של "לשון המענה" שנאמר ע"י הרבי, האם הכוונה שהרבי הכתיב את כל המכתב: "מכתבו נתקבל ביום...." [והרי בקשר לזה הועתק לעיל מש"כ הרנ"מ: "לא הכתיב - במובן המקובל של המושג"], או שהרבי נתן למזכיר את מכתב השואל[3] ואמר את התשובה בצורה מתומצתת באופן שהמזכיר הבין אותו, ועבודתו של המזכיר היה לכתוב את זה בצורה מובנת וקריאה. ועדיין ניתן לומר ע"ז ש"לשון המענה" הוא של הרבי, כיון שהמזכיר לא שינה ולא הוסיף בתוכן כלום, אלא שכתב את המענה בצורה קריאה.

סיכום: איך שלא נפרש את מה שנאמר ב'אגרות קודש' "לשון המענה", ומש"כ בזה הרנ"מ, דבר אחד בטוח ששני המזכירים הנ"ל הצליחו לרשום את דברי הרבי באופן כזה אשר המכתב הסופי הכיל בדיוק ובאופן ברור את דברי הרבי כפי שהכתיב אותם להם, ועד שכ"ק אדמו"ר זי"ע בעצמו מעיד על עבודתם: "דאס גאנצע איז געשריבען געווארען, ווארט בא ווארט, ווי איך האב איבערגעגעבען".

---

1) צילומו נדפס בתשורה משמחת נישואין של שנ"ז וחיה בתיה שיחיו שפירא, ג' סיון תש"ס.

2) ועל פיו נדפס ב'היכל מנחם' ח"א עמ' פז-פט.

3) שמעו זאת מפי הרנ"מ הרש"ב שפירא, הר"מ זליגסון ועוד.

4) הרבי גם פירט: שיהיה לפי נושאים ולא לפי סדר הכתיבה.

5) אולי הכוונה שהרבי הכתיב לו מכתבים שלימים בלה"ק כדי שהלשון יהיה מדויק, אבל יכול להיות שהכוונה כאן לציטוטים בלה"ק (מאחז"ל, פתגמים וכיו"ב) תוך כדי ההכתבה באידיש.

6) ציטטתי ע"פ התרגום שב'כפר חב"ד' גליון 908 עמ' 51. תרגומו של הריל"ג לקטעים אלו אינו מדויק כלל.

7) התרגום ע"פ 'כפר חב"ד' גליון 909 סוף עמ' 53.

8) מפי הרש"ב שפירא שמעתי אכן, שבעיזבון מינדל נמצאים ביחד עם העתקי המזכירות הרבה ממכתבי השואלים.