ברשימות חוברת ז נת' בארוכה הסתירות שישנם בדין מלך שמחל על כבודו, שבכמה מקומות כתוב שמצוה דוחה הכבוד של המלך - כגון אגריפס שקרא בתורה, ומלך חולץ ומייבם (לדעת ר"י), ובכ"מ למרות שמדובר אודות מצוה שצריך המלך לעשות היפך כבודו, בכ"ז לא תירצו "מצוה שאני".

ונת' שגדרו של כבוד מלכות הוא שעי"ז ממשיך יראת שמים על העם, כי ע"י שיתבטלו לפניו, והוא בטל להקב"ה - עי"ז יומשך להם מהביטול שלו להקב"ה.

וממילא במקום שיש סתירה להמשכת יר"ש - אזי, אף שהוא עושה מצוה בזה - ולמשל כשמשמח כלה, דמפחית לה מהיר"ש אין המצוה דוחה כבוד המלך - שאי"ז כבודו כ"א כבוד הקב"ה ואינו יכול לוותר ע"ז. וביאור זה ביאר (בעיקר) לשיטת הרמב"ם.

והנה בס' המקנה הקשה דלפי פסק הרמב"ם "שמשה רבינו מלך היה", וא"כ חלים בו דינים אלו שהמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול". ומצינו בפירוש הכתוב (יתרו יח, יב) "ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלקים" והקשה רש"י (וכ"ה במכילתא) - "ומשה רבינו היכן היה והלא הוא שיצא לראותו וגרם לו כל הכבוד - אלא עומד ומשמש לפניהם" - ואיך מחל על כבודו?

ומתרצים בזה (ראה מקנה שם, וכן ראה במרכבת המשנה) ב' תירוצים - א. משה רבינו לא היה לו ממש כל גדרי מלך, שהרי מצוה זו "נצטוו ישראל" דוקא "בכניסתן לארץ". ב. דעה זו במכילתא (עכ"פ) יבאר לפי הדעה שיתרו קודם מ"ת בא. וממילא עדיין לא ניתנה התורה. ולכן הי' יכול למחול על כבודו.

אמנם לכאו' יש להקשות ע"ז - דמפשטות ל' הרמב"ם נראה, שדיני המלך שנת' בהל' מלכים שייכים במילואם גבי משה רבינו, וכהוכחת כ"ק אדמו"ר (בהתוועדויות תשמ"ה ח"ג ע' 1658) שמלשון הרמב"ם (הל' מלכים פ"ב ה"ו) "כדרך שחלק לו הכתוב כבוד ... כך ציווהו ... לעולם יתנהג (המלך) בענוה יתירה, אין לנו גדול ממשה רבינו וכו'" - מוכח שכל הפרטים של כבוד המלך שנת' בהל' שלפני"ז שייכים גם אצל משה רבינו, שלכן שייך להביא ראיה מהנהגתו של משה רבינו. ומזה מובן שאי אפשר לת' שהדינים של כבוד מלכות וכו' מתחילים רק בכניסתן לארץ (והביאור בזה נת' כבר בשיחות כ"ק אדמו"ר במק"א).

ולהעיר ששם בהשיחה מקשה שלפי"ד הרמב"ם שהמלך מסתפר בכל יום, ולאידך "אסור לראותו כשהוא מסתפר" - ממילא איך הסתפר משה רבינו? שהרי פשיטא שלא הניח משרע"ה שמישהו אחר יספר אותו, ויעבור בכך על האיסור ד"אסור לראותו כשהוא מסתפר". ומשאיר שאלה זו לעיון המשתתפים בהתוועדות.

ומסיים שם "ויה"ר שמלימוד זה ... נזכה בקרוב ממש לזמן שבו יתקיימו הדברים... ג' המצות שמבאר הרמב"ם בריש הל' אלו - שלוש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ - למנות להם מלך" וכו'.

ואם אפשר לת' כהנ"ל - הרי מיד כאן אומר רבינו התירוץ ע"ז, דכ"ז הוא דוקא "בשעת כניסתן לארץ"?! - אלא שפשוט כנ"ל דאי"ז סתירה, וממילא אי אפשר לת' כן.

וכמו"כ לת' שכ"ז הוא להדיעה שיתרו בא קודם מ"ת, קשה לת' כן - ועיי"ש בהשיחה שמזכיר אפשרות תי' כזו ודוחה מיד שהרי ארז"ל קיים אאע"ה כל התורה עד שלא ניתנה - ועאכ"ו משה רבינו. עיי"ש.

וממילא הדרא קושיא לדוכתא - כיצד שימש משה רבינו את יתרו ושבעים זקנים?

אמנם אפ"ל דלהרמב"ם אין הכרח לבאר פשטות הכתובים ביתרו שמשה שימשם (אף שהובא בפשוטו של מקרא), ויכול לבאר באו"א (-וכפי' הרשב"ם למשל - שלא הזכיר בפסוק משה כי פשיטא שהיה שם. עיי"ש).

[ולהעיר ג"כ מהא דבגמ' קידושין (לב, ב) גבי מעשה בר"א ור"י ורבי צדוק שהיו מסובים בחתונת בנו של רבן גמליאל נתן הכוס לר"א ולא קיבלו .. לר' יהושע וקיבלו, א"ל ר"א לר"י - רבן גמליאל עומד ומשמש עלינו?! וא"ל מצינו גדול ממנו ששימש, אברהם אבינו גדול הדור היה ושימש שנאמר "והוא עומד עליהם"1, ומסיים בגמ' שמלך אינו יכול לעשות כך ורק נשיא (כי כשמוחל, כבודו מחול). ולכאו' לפי"ז אפשר להקשות ממלך ששימש - משה רבינו, וא"כ אולי מכאן ראיה שאין הכרח2 לפרש פשטות הכתוב "ויבא אהרן וגו'" - שמשה שימש]

אבל גם אם נדחוק לפרש שהרמב"ם לומד כמכילתא ופירש"י, יש ליישב באו"א הטעם ששימש. ובהקדים הקושיא שהובאה בהשיחה שם - כיצד המלך מסתפר - (ובכל יום) הרי "אסור לראותו כשהוא מסתפר", ושם שקו"ט בכל הענין, בתחלה מבאר שהדבר יעשה ע"י עבדו של מלך שאינו מציאות לעצמו, ודוחה תי' זה שסו"ס ע"י שיספר העבד את המלך הרי בפועל נעשה לבו גס במלך. ועוד - אצל שאר האנשים ג"כ יגרם היפך כבוד המלכות, שכן עצם הידיעה שישנו עבד שיש עליו חיוב באימת המלך, ואעפ"כ רואהו כשהוא מסתפר - הרי"ז ממעט אצלם את אימת המלכות [ובל' הרשימה הנ"ל "יתמעט להם ביראת שמים"].

ולכן מבאר בב' אופנים: א. כשיש שני מלכים בישראל - א' הדר תחת ממשלת מלך יהודה יספר את מלך ישראל, וכן להיפך. ב. גוי שאינו חייב באימת המלכות.

ועי"ז אי"ז מחליש את אימת המלך אצל אלו שנתחייבו באימת המלך (בשמעם שגוי מספר את המלך) - כי לגוי, או ליהודי הבא ממדינה ומלכות אחרת אין את החובה דאימת מלך זה.

ועפי"ז י"ל בפשטות בנדו"ד: משה רבינו שימש כאן את יתרו בלבד וכל' רש"י בקושיתו - ומשה היכן היה והלא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד - וממילא מת' רש"י שבאמת גם עכשיו עושה לו ליתרו כבוד, דעומד ומשמש לפניהם, ויל"פ כך - "עומד ומשמש (את יתרו בלבד, ולא משמש את כולם) לפניהם" - לפני הזקנים ואהרן וכו'3.

ולפי"ז אין קשה, כי כאן מדובר בגוי שבא למדינה אחרת. ובזה שעושה כעת מצוה (הכנסת אורחים וכיבוד חותנו ועוד - כמבואר במדרשים דפרשה זו) אין מפחית ליתרו מהיר"ש - שהרי הוא גוי, ואינו מחויב בזה4.

[דמפשטות השיחה והרשימות שם משמע שכשהמלך מוחל על כבודו או שמישהו עושה פעולה למלך היפך כבודו ("רואהו מסתפר") הרי"ז היינו הך - וכשם שכאן ניתן לבאר שמדובר בגוי כמו"כ בנדו"ד].

ואי"ז מפחית להזקנים היר"ש כשרואים את משה עושה היפך כבודו - [דלכאו' יש לומר שיש שינוי בין הידיעה שגוי מספר את המלך, לבין שרואים את משה משמש את יתרו] - כי זהו ממש ע"ד המבואר ברשימות שם בענין אגריפס המלך שקרא מעומד שלראות את המלך עומד - הרי"ז מצד א' היפך כבודו, אבל מכיון ששם עמד לכבוד שמים, הרי אדרבה, הוסיף בזה יראת שמים לעם, שמוחל על כבודו למען כבוד שמים - (מצוה). (וכמו"כ ביבום, עיי"ש) וכמו"כ כאן, דמשה מחל על כבודו למען המצוה, ובמצוה זו אין סתירה בהמשכת יר"ש על יתרו - כי כאמור, אינו מחויב בכלל.