ראש הישיבה - ישיבה גדולה, מיאמי רבתי
בלקו"ש ח"ג (ע' 979) כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע בנוגע למ"ש הרמב"ם (הל' מילה פ"א הי"ח) "אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי, שסכנת נפשות דוחה את הכל, ואפשר למול לאחר זמן, ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם". וזלה"ק: מאריכות לשון הרמב"ם "ואפשר למול וכו'" מובן שכוונתו להוסיף טעם ב': טעם א', כי פקו"נ "דוחה את הכל", ז.א. שאפילו אם אא"פ לקיים המצוה אח"כ, אעפ"כ ה"ה נדחית בשביל פקו"נ; ועוד טעם, כי "ואפשר למול לאחר זמן", שהמצוה אינה נדחית שהרי אפשר למול אח"כ.
שמזה מובן, שמצות מילה שמקיימים אח"כ, מועלת גם על הימים הקודמים, עד שנפעל גם מעלת מילה בזמנה, (כי באם נאמר שמילה שלא בזמנה מתקנת רק להבא, אינו מספיק הטעם "ואפשר למול לאחר זמן", היות שגם אם ימול אח"כ, עדיין תחסר מצות מילה בהימים הקודמים, ותחסר לגמרי מצות מילה בזמנה, עכ"ל בלקו"ש. [ואח"כ גם מוסיף (בהערה *8) שצ"ע אם כ"ה גם כשלא מל בזמנו בפשיעה]. וממשיך לבאר הענין ע"פ חסידות.
ויש להעיר, שעפ"ז אין לומר מה שכתב החת"ס בחידושיו למס' כתובות (ה, א). דהנה בגמ' שם אי' שא' מהטעמים למה אין לכנוס אשה בע"ש ולבעול בליל שבת, משום גזירה שמא ישחוט בן עוף [ז.א. שיעשה מלאכה בשבת בשביל הסעודה]. והקשה החת"ס וז"ל: יש לעיין, לפמ"ש הר"ן בסוכה, משו"ה לא גזרו במילה בשבת שמא יעבירנו, משום דא"נ יעביר ד"א ברה"ר הו"ל טועה בדבר מצוה ועשה מצוה ופטור מחטאת עכ"פ, משו"ה לא גזרו, משא"כ בשופר ולולב ומגילה דהוי ספיקא דיומא ע"ש, ועי' פסחים עב, ב דאפילו לשמח אשתו לדבר מצוה, ואפילו סמוך לוסתה, מיקרי טעה בדבר מצוה, א"כ מכש"כ הכא דא"נ שוחט בן עוף הו"ל טועה בדבר מצוה ופטור מחטאת, וליכא למיגזר. [ומתרץ:] ולכאו' י"ל ולחלק, התם לא נדחה מילה מזמנו, משא"כ הכא, ולא הו"ל לקבוע יום חתונתו בע"ש וכו'" עכ"ל.
ז.א. שתירוצו הוא שבנוסף עמ"ש הר"ן בטעם למה לא גזרו במילה בשבת, כי הוה טועה בדבר מצוה, מצורף לזה עוד טעם, שבאם ידחו המילה יידחה הענין דמילה בזמנה.
אבל עפהנ"ל בלקו"ש, הרי באם היו חכמים דוחים המילה מטעם שמא יעבירנו וכו', לא הי' חסר הענין דמילה בזמנה. שהרי מטעם איסור חכמים הי' עושה כן. (עד שאפילו אם מישהו לא מל בזמנו בפשיעה מסתפק שם שאולי מועיל למפרע, וכ"ש באם הי' עושה כן ע"פ ציווי חכמים).
ובמילא מוכרחים לתרץ קושייתו כהביאורים האחרים שכותב שם, או: שהתעסקות בסעודת הנישואין אינו נק' טועה בדבר מצוה. כי אפשר לינשא בלי סעודה, משא"כ במילה, שבאם הי' מעביר ד"א, הי' זה לצורך המילה עצמה, והי' נקרא שטעה בדבר מצוה.
Download PDF