שליח כ"ק אדמו"ר, רב ומו"ץ - אילפארד, אנגלי'
עניני
הטבע
שבש
"
ס
-
תורה
הם
א. רבינו זי"ע (לקו"ש חכ"ג עמוד 34, ובכ"מ) האריך לבאר שכל מה שאמרו חז"ל בשני התלמודים ובמדרשים וכו' ע"ד טבע העולם, טבעי בני אדם (רפואות וכיו"ב), ה"ה חלק מתושבע"פ - תורת חיים ותורת אמת. ובלקוטי שיחות (שם הערה 27) הביא מ"ש הגאון הרגוצ'בי1 ש"רפוא[ו]ת הנזכרים בגמרא זה גדר חלק מן התורה שבעל פה המסור לנו בקבלה, ובאמת זה גדר ספר רפואות2 אשר מבואר בפסחים3. . ולא כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה בפסחים4".
עוד מבואר בלקוטי שיחות (שם עמוד 36) דכל הלומד עניני הטבע והרפואה שבגמרא וכיו"ב ה"ה מקיים בלימוד זה מצות תלמוד תורה, וע"כ אסור ללמוד ענינים אלו קודם שיברך ברכת התורה, ע"ש.
ובמקום אחר כתב רבינו5 ד"כמה אופנים ישנם בלימוד וידיעת חכמות אוה"ע", והאופן הכי נעלה הוא כאשר לומד ורוכש "ידיעת חכמות אלו מן התורה. וכמו חכם כשמראין לו מפה יודע ממנה כל פרטי הבנין, כן הוא בתורה שהיא המפה ודיפתרא שע"פ תכניתה נברא העולם (ב"ר רפ"א6). וכמסופר בבכורות (ח, א) שר' יהושע בן חנניא למד זמן עבור נחש מן הכתוב.7 ובמדרש תהלים י"ט8, על שמואל ועל ר' הושעיא ע"י שהי' יגע בחכמתה של תורה למד מתוכה כל מה שיש ברקיע. ואצ"ל מה שנאמר בפירוש בתושב"כ ותושבע"פ - שכל זה הוא תורה ממש, שהיא חכמתו כו'".
כדי להבליט את ה'חידוש' שבשיטת הצפע"נ ורבינו יש להקדים, שבכמה ספרים נמצא מבואר שדברי חז"ל בעניני הטבע נאמרו בחכמה נפלאה או (אפילו) ברוח הקודש וכיו"ב, ולדוגמא ב'ערוך השולחן' כתב: "רבותינו ז"ל, לבד גודל קדושתם וחכמתם בתורת ה', עוד היו גדולים בחכמות טבעיות ובידיעות העולם יותר מכל המתחכמים להשיב על דבריהם הטהורים"9. והחיד"א כתב, ש"היו מן הגדולים שעלה בדעתם לנטות קצת מדברי רז"ל בצד מה, והי' זה שהם היו חכמים בלימודיות וטבעיות ודעתם רחבה וסברו כי רז"ל היו חכמים לבד וזה טעם שאמרו הלא גם בנו חכמה ודעת, עם שהם חכמים יותר. אבל הי' להם לשום לבם כי רז"ל הי' להם רוח הקודש, ואליהו זכור לטוב שכיח גבייהו"10, אבל בכל זאת אינו מבואר בדבריהם (עכ"פ להדיא) שכל דברי חז"ל בעניני הטבע ה"ה 'תורה' ממש, אבל בדברי הצפע"נ ודברי רבינו מבואר דהן הן גופי תורה11, וכנ"ל.
הרמב
"
ם
בספר
המורה
דחה
את
הנבוכים
בקש
ב. והנה במורה נבוכים ח"ג פי"ד כתב הרמב"ם: "אל תבקשני לתאם כל מה שאמרו [חז"ל] מעניני התכונה עם המצב כפי שהוא, לפי שהמדעים באותו הזמן היו חסרים, ולא דברו בכך משום שיש להם מסורת באותם הדברים מן הנביאים, אלא מצד שהם ידעני אותם הדורות באותם המקצועות, או שמעום מידעני אותם הדורות".
וביאר רבינו בשיחת יום ב' דחה"ש ה'תשמ"ג סל"ב12 ש"דברים אלו כתב הרמב"ם כדי להניח את דעתם של הנבוכים שעדיין אינם ראויים לקלוט את אמיתית הענין בטהרתו ולכן לעת עתה אומרים להם כדברים הנ"ל כדי שקושיותיהם לא יפריעו ויבלבלו אותם מלימוד התורה, ובמשך הזמן יגיעו להבנת אמיתית הענין דנצחיות התורה . . וע"ד הלשון שמצינו בחז"ל 'דחי' בקש', היינו, שאין זה המענה האמיתי", ע"ש בארוכה.
דברי רבינו אלה מיוסדים, כנראה, על מ"ש הריב"ש ש"כדי להשיב את האפיקורוס עשה [הרמב"ם] ספר המורה, לסתור המופתים והראיות שהביא הפילוסוף לקיים קדמות העולם, וכן בענין ההשגחה, ולפי שהיו בזמנו הרבה מישראל נבוכים בעקרי התורה מפני מה שלמדו מן החכמה ההיא . . . ועכ"ז לא נמלט הרב ז"ל מהמשך קצת אחר החכמה . . ואולי לא היתה כוונתו רק באשר לא יוכל להשיב האנשים ההם לגמרי מן הקצה אל הקצה ובאר להם ענינים מעטים מן התורה בדרך מסכמת אל הפילוסופיא"13.
דברי הראשונים בעניני הטבע
ג. והנה בלקו"ש (שם עמוד 35 ואילך) כותב דכ"ה בנוגע לפרק שלישי ורוב רביעי שבהלכות יסוה"ת, פרק רביעי שבהלכות דעות ורוב פרקי הלכות קידוש החודש אשר ב'משנה תורה' להרמב"ם (אף ענינים אלו שלקחם הרמב"ם מספרי חכמי יון כמ"ש בהל' קדוה"ח שם ספי"ז), הרי הם "א חלק פון הלכות ודברי תורה" וכשאדם לומד אותם ה"ה מקיים מצות ת"ת וחייב בברכת התורה לפניהם וכו', ע"ש.
וכאשר אדם לומד ההנהגות שהם מדרכי הרפואה שכתב הרמב"ם בפרק רביעי מהלכות דעות, אף כאלו שלמעשה אין אנו נוהגים על פיהם היום, מ"מ חייב לברך ברכת התורה ע"ז14.
עוד נראה מבואר מדברי רבינו (בלקו"ש שם) שכיון שענינים אלו תורת אמת הם, ע"כ צריכים הם להתאים להמציאות15, וע"פ המבואר שם נראה, דפשוט הדבר דלא שייך ח"ו לומר שבספר משנה תורה להרמב"ם ימצאו דברים בעניני הטבע שאינם מתאימים להמציאות.
ויש מקום לעיין אם דברים אלו אמורים רק לגבי ספר 'משנה תורה' וכיו"ב או שאר דברי הראשונים בעניני הטבע שכתבום בספריהם הק'. ואת"ל דיש לחלק בין ה'משנה תורה' לשאר חיבורים, יש לעיין ולברר על יסוד מה יש לחלק ביניהם.
ומצאתי בכ"מ בספרי גדולי האחרונים שכנראה תפסו דבספרי הראשונים (משא"כ בדברי חז"ל) כתבו דבריהם ע"פ חכמתם וע"פ הידיעות והשיטות הרווחות בימיהם ובזמניהם וע"כ יתכן שיטעו בהבנת המציאות וכיו"ב [וע"כ סתרו דבריהם על יסוד ה'מציאות' הנראית בחוש וכיו"ב], ומשמע מדבריהם דדברים אלו אינם בכלל תורה ממש. ואביא כמה דוגמאות מזה:
1) ה'נודע ביהודה' הביא דברי ר' יצחק אור זרוע שהובאו בשלטי גבורים עמ"ס חולין [שכתב] דאם אין הפיצולים שוים אז הוא דג טמא, וכתב ע"ז הנו"ב, וז"ל: "בזה לא אכריע אבל לדעתי אין לסמוך על סימן זה כלל שהוא דבר שלא נמצא בפוסקים ראשונים ואחרונים. ואני אומר, וכי בליסטרי או קניגי הי' [השלטי גבורים] שידע תמונות כל הדגים שבעולם ליתן סימן לטהורים? ומי יכול לדמות את עצמו לבעלי התלמוד שכל דבריהם הי' ברוח הקדש והיו מקובלים איש מפי איש עד משה רבינו מפי הגבורה, אבל סימן שלא נזכר בגמרא ולא בגאונים שהיו דורות הסמוכים לתלמוד, קשה לסמוך על סימן זה"16.
2) עוד כתב ה'נודע ביהודה' ע"ד "הוריד ההולך מבני מעיים לכבד והרופאים אומרים שפעולתו שתהי' הכבד זורקת מרה דרך הוריד הזה לבני מעים ומשם להקיבה לעכל המזון", דאף שהרשב"א בתשובה הטריפו "ולא האמין להטבחים שכך הוא בהרבה בהמות, הרשב"א בימיו אכתי לא נודע לו מטיבו של זה הוריד", משא"כ "הדורות שאחריו עמדו על הנסיון"17.
3) ה'חתם סופר' כתב: "באמת כל זה כתבו תוס' לפי הבנתם, וכן רש"י ז"ל פירש סוגיא דפרוזדר לפי מה שצייר מהר"ם לובלין הכל לפי שכלם, אבל אחר בקשת המחילה מרבותינו הקדושים לא צדקו דבריהם בזה, כי האמת עם הרמב"ם כאשר יעיד הנסיון עפ"י חכמי וספרי הניתוח אשר לפנינו מספרי בני ישראל כמו מעשי טובי' וס' שבילי אמונה, ושם במעשה טובי' יש טעות קצת בציור הלול, ויש לפני עוד ספרים מדוייקים מרופאים מומחים אשר לא מבני ישראל המה בכמה וכמה ציורים כולם יעידון ויגידון כהרמב"ם ז"ל ומיני' לא ניזוע, גם שאלתי רופאים וכך אמרו לי"18.
4) בספר 'כפות תמרים' עמ"ס סוכה19: "ובארצם של התוס' כיון דאין לולבים גדלים שם אלא שולחים להם מארץ רחוקה ורואים שאין להם קליפה אדומה לחבר זוגי העלין, סברי מימר דמתחלת ברייתם לא הי' להם תיומת דהיינו הקליפה אדומה"20.
5) ידועים דברי הרשב"א ע"ד בהמה שעלי' אמרו חז"ל שהיא טריפה ואי אפשר שתחי' יותר משנים עשר חודש, ואנשים העידו על הבהמה שלמעשה האריכה ימים ושנים, דבכה"ג "אנו שואלין אותו שמעיד: 'מאין אתה יודע ששהתה זו, שמא שכחת, או שמא טעית, או שמא נתחלף לך בזמן, או שמא נתחלפה לך בהמה זו באחרת, שאי אפשר להעיד שתהא בהמה זו בין עיניו כל שנים עשר חודש. ואם יתחזק בטעותו ויאמר לא, כי אהבתי דברים זרים והם אשר ראו עיניהם21 ואחריהם אלך, נאמר אליו להוציא לעז על דברי חכמים אי אפשר, ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל תבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים הנביאים ובני נביאים ודברים שנאמרו למשה מסיני"22.
אמנם הגאון ר' משה פייינשטיין זצ"ל כתב שמדברי הרמב"ם23 מבואר שבאמת בכה"ג אי"צ לבטל דברי המעיד "ומ"מ לא נשתנה הדין [שהבהמה היא 'טריפה' ואסורה באכילה], דהוא מצד ההלכה שבשביל זה נאמרה בסיני, להשמיענו שאף שישתנו לענין החיות לא ישתנה דינם", ע"ש בארוכה. והוכיח כדבריו גם מזה ש"בזמננו ידוע לכל העולם כולו שאיכא הרבה דברים מעניני טריפות שחיים חיי בריאים וגם חיים ארוכים כו' דהא עושין הרופאים חיתוכים בבני מעיים . . וידוע שמתחלה בדקו הרופאים זה על בעלי חיים וכשראו שנתרפאו וחיו הרבה שנים כדרך הבע"ח אז התירו להם מדיני המדינה והמלכות, ונמצא שידוע זה גם בבהמות וחיות . . ובכל דור ודור נוספו מחלות שעושין להם ניתוחין והוא בין מצד חידוש הידיעה ובין מצד חידוש הטבע, וכדחזינן שגם בעניני רפואות מתחדשין בין מצד הידיעה ובין מחידוש הטבע, ויש מיני רפואות שהיו בדורות הקודמין ועתה אינם מרפאין, והרבה מיני רפואות נתחדש ומתחדשין בין מחמת שלא ידעו מהם אף שהיו בהמציאות, ויש גם שרק עתה נתחדש בהטבע שמרפאין. ובימי הרשב"א לא עשו הניתוחים האלו, ואפילו אם נזדמן באיזה מקום שעשה איזה רופא גדול לא ידעו ממנו, דלא הי' שייך לידע אז כ"כ ממה שנעשה בעולם כפי שיודעין בדורותינו מעת שהתחילו להשתמש במסילות הברזל להוליך ע"י זיעת מים רותחין ביותר, וע"י הספינות הגדולות, שעי"ז באין בימים אחדים גם למדינות הרחוקות ביותר, וכל שכן זה יותר מחמשים שנה שנוסעין בעראפליינס שביום אחד עוברים כל העולם, והידיעות יודעין בשעה אחת וגם בפחות משעה ע"י טעלעפאן וטעלעגראמעס שנעשו ע"י ידיעת ענין העלעקטרן . . אף הרשב"א אם הי' חי, וכן עתה שהוא בעולם האמת בגן עדן, מודה שיש מקצתן מאלו שמנו במשנה וגמרא שהן טריפות שיכולין לחיות"24.
וצ"ע בכל הנ"ל, ובפרט לפי הדברים הידועים שכתב אבי רבינו זי"ע ב'לקוטי לוי יצחק'25, ואני מבקש מקוראי הקובץ שיעירו בזה.
1) שו"ת צפנת פענח (דווינסק) ח"א סי"ד.
2) ובצפנת פענח על הרמב"ם הל' שבת פ"י הכ"ה (בהשמטות): "דזה הוי ספר רפואות מה דמבואר בפסחים . . דזה ג"כ הוה מסיני". וראה גם מכתב הגאון בעל צפע"נ אל רבינו זי"ע הנדפס ברשימותיו גליון לג. ועוד.
3) בפסחים פ"ד מ"ט: "ששה דברים עשה חזקי' המלך, על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו . . גנז ספר רפואות, והודו לו".
ולהעיר ממ"ש בספר תשב"ץ קטן סימן תמה: "א"ת מאין בא לו [לחזקי'] ספר רפואות, וי"ל כשהי' נח בתיבה היו עמו שדין רוחין ולילין והיו מזיקין אותו עד שנעשו רובם חולים, וגם מפני ריח רע, עד שבא מלאך אחד ולקח אחד מבני נח והביא אותו לגן עדן ולמד אותו כל רפואות שבעולם, ואותם רפואות כתבו בספר, וזהו נקרא ספר רפואות".
4) בפירוש המשנה להרמב"ם עמ"ס פסחים שם הציע שני פירושים ל'"ספר הרפואות": א) "ספר רפואות הי' ספר שהי' בו סדר רפואות במה שאין מן הדין להתרפות בו כגון מה שמדמין בעלי 'הטלסמאת' שאם עושין 'טלסם' בסדר מסוים מועיל לחולי פלוני וכיוצא בזה מדברים האסורים, ומחברו לא חברו אלא על דרך הלימוד בטבעי המציאות לא כדי להשתמש במשהו ממה שנכלל בו, וזה מותר כמו שיתבאר לך שדברים שהזהיר ה' מלעשותם מותר ללמדם ולדעת אותם, כי ה' אמר לא תלמד לעשות ובא בקבלה אבל אתה למד להבין ולהורות. וכאשר קלקלו בני אדם ונתרפאו בו גנזו. ב) "אפשר שהי' ספר שיש בו הרכבת סמים המזיקין כגון, סם פלוני מרכיבין אותו כך ומשקין אותו כך, וגורם למחלה זו וזו ורפואתו בכך וכך, שכשיראה הרופא אותם המחלות ידע שסם פלוני השקוהו ונותן לו דברים נגדיים שיצילוהו, וכאשר קלקלו בני אדם והיו הורגין בו גנזו".
ובשו"ת הרשב"א ח"א סתי"ח כתב לתמוה על הרמב"ם בזה: "אני מתפלא על פה קדוש איך יאמר דבר זה ואיך דעתו הצלול העלה בזה חרס".
5) אגרות קודש ח"ג אגרת תצה.
6) וזה לשונו: "עה"כ (משלי ח, ל) "ואהי' אצלו אמון": "דבר אחר, אמון - אומן, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי שם, כב) ה' קנני ראשית דרכו".
7) וזה לשון הגמרא שם: "נחש לשבע שנים וכו'. מנא הני מילי, אמר רב יהודה אמר רב ומטו בה משום דר' יהושע בן חנניא שנאמר (בראשית ג, יד) ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, אם מבהמה נתקללה מחי' לא כ"ש, אלא לומר לך כשם שנתקללה הבהמה מחי' אחד לשבעה, ומאי ניהו חמור מחתול, כך נתקלל הוא מבהמה אחת לשבע, דהוה ליה שב שני. אימא כשם שנתקללה חי' מבהמה אחת לשלש שנים, ומאי ניהו ארי מחמור, כך נתקלל הוא מחי' אחת לשלש שנים דהוה לי' תשע שנים, מי כתיב מכל החי' ומכל הבהמה, מכל הבהמה ומכל החי' כתיב, ארור הוא מבהמה שנתקללה מחי'. ואימא כשם שנתקללה בהמה מחי' אחד לשלש, ומאי ניהו עז מחתול, כך נתקלל הוא מבהמה אחד לשלש דהוה לי' חמיסר ירחי, איבעית אימא מכל הבהמה כתיב, אי בעית אימא קללה הוא, קללה שדי עילוי'. א"ל קיסר לרבי יהושע בן חנני', נחש לכמה מיעבר ומוליד, א"ל לשב שני, והא סבי דבי אתונא ארבעינהו ואוליד לתלת הנהו מיעברי הוו מעיקרא ד' [שנין], והא קמשמשי שמושי, אינהו נמי משמשי כאדם; והא חכימי אינהו אנן חכימינן מינייהו". וראה לקמן הערה 15.
8) פסוק ב, "השמים מספרים כבוד א-ל", וזה לשונו: "אמר ר' שמואל בר אבא ידע אנא בשבילי דרקיע כשבילי דנהרדעא. וכי שמואל עלה לרקיע, אלא על ידי שהוא יגע בחכמתה של תורה, למד מתוכה מה שיש בשחקים. אמר ר' הושעיא כחלל שבין מים התחתונים לרקיע, כך יש חלל בין מים העליונים לרקיע וכו'. וכי ר' הושעיא עלה לרקיע, אלא על ידי שהיה יגע בחכמתה של תורה למד מתוכה כל מה שיש ברקיע".
9) אהע"ז סו"ס יג.
10) 'שם הגדולים', מערכת ספרים, אות ה ספ"ב.
11) וראה גם לשון ה'נודע ביהודה' דלקמן בפנים ס"ג (מספר 1) והאגרות משה דלקמן הערה 24. ועוד.
12) תורת מנחם 'התוועדויות', ח"ג עמוד 1571 ואילך.
13) שו"ת הריב"ש סמ"ה.
14) וע"ד מ"ש בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סכ"ה ד"פשוט על מי שקם בבוקר ויודע שבהזמן שעד התפלה ילמוד רק דברי בית שמאי ולבאר דבריהם צריך לברך ברכת התורה משום שהם גם כן דברי תורה ממש ותורת אמת וכן הוא בכל המחלוקת שבמתניתין וברייתות ובשני התלמודים בבלי וירושלמי ואף דברי הגאונים", ע"ש.
15) ובכ"מ (לקוטי שיחות חט"ז עמוד 99 הערה 41; חכ"ב עמוד 235 הערה 46. ועוד) כתב רבינו דאי אפשר לומר שתיאורי הטבע שבתורה מדברים רק ברוחניות הענינים "וכמדובר כמ"פ ההכרח לזה מסיפור הש"ס" (הנ"ל הערה 7), "שגם כשאמרו חכמי אוה"ע שהבחינו שנחש מתעבר לתלת שנה ענה להם ר"י בוודאות שאינו, והביא הוכחה מפסוק וקל וחומר שהוא 'לשב שני', והמדובר הי' בעיבור דנחש כפשוטו".
16) שו"ת נודע ביהודה, מהדו"ת, יו"ד סימן ל.
17) שו"ת נודע ביהודה, מהדו"ת, יו"ד סכ"א. וראה גם שו"ת נו"ב, מהדו"ק, יו"ד סמ"ח שמכריע לפסוק כשו"ת מהר"י ווייל ודלא כמהר"ח או"ז ד"כל הרואה ישפוט בצדק שהנכון כדברי מהרי"ו . . ומלבד כל הקושיות שהקשה מהרי"ו . . אומר אני שזה נגד החוש".
18) שו"ת חת"ס יו"ד סקס"ז. וראה גם שו"ת אבני נזר יו"ד סימן רמ סכ"א.
19) לב, ע"א על דברי התוס' שם ד"ה נחלקה התיומת.
20) ולהעיר שבשו"ת משנה הלכות ח"ג סנ"ט תמה ע"ד הכפות תמרים אלו שכ"כ על התוס' דכל רז לא אניס להו וכו', וסיים: "לולי דמסתפינא הוה אמינא שאיזה תלמיד כתב כן ארבותינו בעלי התוספות".
21) בש"ך יו"ד סנ"ז סקמ"ח כתב דלפי הרשב"א - בכה"ג שבעינינו ראינו שהבהמה חי' יותר "צ"ל הא דהיא חי' י"ב חדש ע"כ נס הוא", אבל בשו"ת חכם צבי סע"ז כתב: "דהרב הש"ך ז"ל לא דק, דאדרבא כל דברי הרשב"א שם סובבין על קוטב שאין תולין בנס . . ועל זה טרח הרשב"א ז"ל באותה תשובה כל מה שטרח להביא ראיות ברורות שאין להכחיש דבריהם ז"ל במציאות, שהטריפה אי אפשר לה לחיות בשום אופן י"ב חודש ושהמעיד שראה טריפה שחיתה יב"ח שקר ענה, ואפילו אם יבאו כמה ויעידו על ככה, סהדי שקרי נינהו". וראה גם שו"ת שרידי אש ח"ב סימן ד, פרק ג, סוף אות יט.
22) שו"ת הרשב"א ח"א סצ"ח (הו"ד במילואם ביש"ש ב"ק פ"ג ס"פ) - ע"ד "בהמה שנמצאת יתרת אבר באותן אברים שהיא נטרפת בהן ובמקום שנטרפת בו ונתברר שעברו עלי' שנים עשר חודש".
23) הלכות שחיטה פ"י הי"ב והי"ג, וזה לשונו: "ואין להוסיף על טריפות אלו כלל, שכל שאירע לבהמה או לחי' או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמי דורות הראשונים והסכימו עליהן בבתי דיני ישראל, אפשר שתחי', ואפילו נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות. וכן אלו שמנו ואמרו שהן טריפה אף על פי שיראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין ואפשר שתחי' מהן, אין לך אלא מה שמנו חכמים, שנאמר (פרשת שופטים יז, יא) על פי התורה אשר יורוך".
24) שו"ת אגרות משה חו"מ ח"ב סע"ג אות ד.
וראה גם שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סימן ע (בענין תופעה טבעית בתוכיות הגוף): "דבר כזה שלא נראה לשום איש לא שייך שידעו הדורות שאחר הגמרא שרק חז"ל בקבלתם וגם בסברתם שייך שידעו וחייבים אנחנו להאמין בכל דבריהם שהם דברי אלקים חיים, אבל אחר חתימת התלמוד אף הגאונים לא שייך שיחדשו דבר שלא נמצא בגמרא בסברתם בדבר טבעי שא"א לראות לומר שכן הוא הטבע, ורק על גאונים יחידים שאמרו עליהם שדבריהם דברי קבלה".
25) אגרות, עמוד רפו.
Download PDF