בגליון שי"ל לש"פ תולדות ש.ז. (גליון תתז - ע' 21) מקשה הרב י.י. קופרמן על מה שכתב כ"ק אדמו"ר בלקו"ש ח"י שהרבי כותב בנוגע לבע"ת "שמהפך את הזדונות לזכיות דהיינו שהוא עובד את הוי' באופן דאתהפכא להפוך הענינים שיהיו לא כפי שנתנו מלמעלה ע"י העבודה בכוח עצמו דתשובה מברר ומעלה גם את הזדונות עד שנעשו זכיות" וכ' בהערה 27 "ויומתק עפ"י מרז"ל (ברכות לג, ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ועבודת הבע"ת היא בעיקר בקו היראה",

והקשה "ולא זכיתי להבין איך מציין על החידוש של הבע"ת שמהפך את הזדונות לזכיות, מזה שהבע"ת עבודתו היא בעיקר בקו היראה - שזה אינו ביד"ש - והוא בכח עצמו יכול להפוך את הזדונות לזכיות, והרי בפירוש אמרו ביומא שם ונת' בתניא שם שזה אינו אלא בתשובה מאהבת ה', ולא בתשובה מיראה שבזה אין הזדונות נהפכים לזכיות" ע"כ קושייתו, ומנסה לתרץ בדוחק אך עדיין נשאר בקושיא.

ולכאורה אפ"ל בזה שמה שהביא הרבי בהערה 27 אין הפי' שהא דזדונות נעשו כזכיות זהו מצד שעבודתו ביראה, כ"א מביא זה על כללות מה שדבר קודם שהעבודה של בע"ת הוא בכוח עצמו, וע"ז מביא הרבי מ"יראת שמים" ואומר שהעבודה של בע"ת היא בקו היראה (ואינו אומר דהעבודה של בע"ת היא ביראה - כ"א בקו היראה), והרי ידוע החילוק בין אהבה ליראה - שאהבה ענינה מלמעלה למטה, ויראה מלמטה למעלה, עבודה בכח עצמו. (וראה לדוג' בספר המאמרים מלוקט ג בד"ה 'אני לדודי' באות ב וז"ל "...דאהבה באה ע"י גילוי אור מלמעלה, והיראה באה (בעיקר) ע"י עבודת האדם...", ובכ"מ).

וזהו מה שבא רבינו להביא שהעבודה של בע"ת היא בכוח עצמו, ולא ע"י גילוי מלמעלה, אבל בפועל זה שנעשו לו כזכיות זהו מצד אהבה של "צמאה נפשו לה' כארץ עיפה וציה" - אבל לזה הגיע מצד עצמו, וא"ש.