ידוע שחידש כ"ק אדמו"ר כמה 'כללים' בלימוד פרשיות התורה וכו', ומהבולטים שבהם: הקשר וההתאמה שבין שם הפרשה לבין תוכן הפרשה, שהאריך בזה בנוגע לכו"כ פרשיות. ועד"ז: הקשר בין פרשיות התורה לבין הזמן שקורין אותם, וכן: הקשר בין תחילת הפרשה לסופה - כמבואר בארוכה בשיחות הק' שזכינו להם.

והנה, בשיחת ש"פ משפטים תשמ"ט (התוועדויות ח"ב ע' 307 ואילך), לומד הרבי את ענין הפרשה באופן נוסף ומחודש - שלע"ע לא מצאתי עוד בתורת כ"ק אדמו"ר כגון דא ממש [אף שיש עד"ז], ויל"ע ולחפש בס' גדולי ישראל בדורות הקודמים, ובפרט בס' פולין וכיו"ב, שמן הסתם נמצא כזה סוג של לימוד, ואכ"מ - והוא על ידי ביאור הקשר בין הפרשה לבין מספרה בתוך פרשיות התורה. ושם מבאר בנוגע לפ' יתרו ופ' משפטים, שפ' יתרו היא הפרשה ה"טוב" [י"ז] בפרשיות התורה, ואילו פ' משפטים היא הפרשה הח"י בתורה - ומבאר באריכות מדוע דוקא פ' יתרו היא הפרשה הטו"ב ופ' משפטים היא הפרשה הח"י דוקא. עיי"ש בביאור הנפלא.

והנה, אף שידוע הזהירות שצ"ל בלימוד כגון דא בדרך הרמז, מ"מ, פשוט לכאורה שביאור כזה "לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא", שבכל פרשה יש קשר בין תוכן הפרשה לבין המספר שלה בתוך פרשיות התורה. ומי שלמד הדגשת כ"ק אדמו"ר בכל הפרטים הנ"ל, הרי "בפשיטות" אצלו שגם פרט כזה צריך להיות מדוייק ומתאים ביותר.

ועכ"פ, גם אם לע"ע אין לנו ביאור מתורת כ"ק אדמו"ר בנוגע לקשר בין הפרשיות לבין מספרן (מלבד ב' הפרשיות יתרו ומשפטים), הרי בעיון קל נראה בזה כמה דברים נפלאים - ע"פ המבואר בתורת כ"ק אדמו"ר - הבולטים אפילו בהשקפה ראשונה.

וכמה דוגמאות בזה - על הסדר [ובקיצור נמרץ]:

* פרשת חיי שרה היא הפרשה החמישית בתורה, מספר ה'; בפרשה זו מדובר אודות מערת המכפלה, ואיתא בזוהר ש"המכפלה" פירושו ה' מכפלה, היינו, ב' האותיות ה' שבשם הוי' [ונת' בארוכה בלקו"ש ח"ה ע' 110].

* פרשת וישלח היא הפרשה השמינית בתורה; והרי ענינה הוא בירור עשו וכו', המתחלק לשמונה מלכים, כמפורש בסוף הפרשה: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום", "שמונה היו" (רש"י), וכמבואר בארוכה בקבלה ובחסידות.

* פרשת וישב היא הפרשה התשיעית בתורה; והרי בפרשה זו מסופר על מכירת יוסף שהיתה על ידי תשעה מאחיו [למעט יוסף, ראובן ובנימין], ומבאר כ"ק אדמו"ר (לקו"ש ח"כ ע' 189) שזה שיוסף נמכר ע"י תשעה מאחיו דוקא הוא מדוייק ושייך לכל ענין המכירה. עיי"ש.

* פרשת מקץ היא הפרשה העשירית, ואילו פרשת ויגש היא הפרשה הי"א;

ואכן, פ' מקץ עוסקת בעיקר בירידת עשרת אחי יוסף למצרים, "וירדו אחי יוסף עשרה" - [וגם בסוף הפרשה, אף שכבר הצטרף אליהם בנימין, מכל מקום מפורש ברש"י שם: "עשרה שנמצאת גניבה ביד אחד מהם כולם נתפסים", ומבאר כ"ק אדמו"ר (לקו"ש ח"י ע' 156 הערה 30) שהמספר "עשרה" הוא בדוקא, כי לשמעון לא היה חמור כו', עיי"ש] - ואילו בסוף הפרשה, ובעיקר בפ' ויגש, מסופר על כך שירדו למצרים כל אחד עשר אחי יוסף, כולל בנימין.

* פ' ויחי היא הפרשה הי"ב בתורה; ובפרשה זו מודגשת - בפעם הראשונה בתורה - החלוקה של השבטים לי"ב דוקא, שלכן כל אחד מקבל ברכה מיוחדת המתאימה לו וכו'. וגם בפרשה זו נאמרה החלוקה לי"ב שבטים כפי שהיא כוללת את מנשה ואפרים (כמבואר בפרש"י עה"פ "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי").

* פ' שמות היא הפרשה הי"ג בתורה, בגימטריא "אחד"; והרי, בפרשה זו מתחיל ענינו של משה רבינו וכו', ומבואר - לקו"ש חי"א שיחה ב' לפ' שמות בארוכה - שמשה הוא הנותן כח לעבודה באופן של "אחד", שעי"ז בא משיח וכו'.

* פ' וארא היא הפרשה הי"ד בתורה; והרי, בפרשה זו מדובר כמ"פ אודות יד ה' שתתגלה בתוך מצרים על ידי האותות ומופתים: "הנה יד ה' הוי' במקנך", "כי עתה שלחתי את ידי" וכו'.

* פ' בא היא הפרשה הט"ו בתורה; והרי תוכן העיקרי של פרשה זו הוא ביציאת מצרים שהיתה בט"ו לחודש ניסן. ופשוט.

* פ' בשלח היא הפרשה הט"ז בתורה; והרי בפרשה זו מדובר אודות הענין של הוצאה מרשות לרשות, ועיין רמב"ם הל' שגגות פי"ד ה"ב ועוד - ששיעור רשות הרבים הוא ט"ז אמה. (ועצ"ע).

* פ' תצוה היא הפרשה הכ"ף בתורה; והרי בפרשה זו עוסקים בעניני הכהונה, המתחילים באות כ"ף, ולכן גם נמשחו הכהנים כמין כ"ף יונית, כדברי האברבנאל: "כי הכ"ף היא ראשונה לאותיות כהן". ונתבאר בארוכה בלקו"ש חכ"ו ע' 242 ואילך, והשייכות לכו"כ ענינים שבפ' תצוה דוקא. עיי"ש!

* פ' בחוקותי היא הפרשה הל"ג בתורה; והרי מפורש בכו"כ שיחות הקשר המיוחד שבין פ' בחוקותי לבין ל"ג בעומר שחל באותה תקופה - ראה לקו"ש ח"ז ע' 197 הערה 43 ועוד. וק"ל.

* פ' עקב היא הפרשה המ"ו בתורה; וראה שיחת ש"פ עקב כ' אב תש"נ בתחילתה (התוועדויות ח"ד ע' 146), שמספר מ"ו הוא בגימטריא "לוי", ושייך לבעל ההילולא כ"ק הרה"ג וכו' ר' לוי יצחק נ"ע, ומוסיף שם ששייך גם לפ' עקב ששם נתפרש ענינו של שבט לוי - "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי" - בגימטריא מ"ו.

ואם שגיתי - ה' יכפר. ויגדיל תורה ויאדיר.