בשיחת ש"פ תולדות - תשי"ז הנדפס ז"ע סעי' ו' וזלה"ק "שע"פ תורה דינא דמלכותא דינא היינו שדין המלכות יש לו תוקף של דין תורה, אבל בד"א כאשר דין המלכות הוא דין כללי עבור כל בני המדינה בשוה משא"כ כאשר מבדילים ומחלקים בין אנשים וכמו למשל שקובעים דין מיוחד עבור יהודים אזי אין בזה התוקף דדינא דמלכותא דינא היינו שאין לזה מקום בתורה". ע"כ.

ויש להעיר משו"ע אדה"ז חו"מ הל' גזילה וגניבה סעי' יט וזלה"ק: ומ"מ אם גוזר על היהודים שיתנו מכס או ד"א יותר מהגויים נקרא משוה מדותיו מאחר שכל היהודים נותנים בשוה, ואפי' כשמשוה מדותיו אין דינו דין אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או בדבר שהוא תיקון המדינה כולה אבל לא בדבר פרטי שבין אדם לחבירו שאל"כ ביטלת דיני התורה ח"ו. עכלה"ק.

משמע ברור מדברי אדה"ז שהיכא שיש דין מיוחד עבור יהודים נק' משוה מדותיו והוא מדין המלכות ודינו דין בתנאי שזה לכל היהודים בשוה - ולכאו' זהו דלא כהשיחה הנ"ל?

ויש לתרץ וליישב באופן שאין סתירה בין השיחה לשו"ע אדה"ז, ובהקדם, דדברי אדה"ז מקורם בהמהרי"ק (שרש קצד) והעתיקו הרמ"א סי' שסט סעי' ו, ובס' אמרי יעקב על שו"ע אדה"ז שם מביא שבסי' שסט סעי' ח מביא הרמ"א עוד דין (דומה למ"ש שם בשיחה) דמקורו ג"כ מהמהרי"ק, דאם המלך חקק חוק לבעל אומנות א' כגון למלוה ברבית ושינה אותו משאר בעלי אומנות דלא אמרינן בזה דינא דמ"ד, הואיל ואינו חקוק לכל, ולכאורה זהו בסתירה למ"ש הרמ"א מהמהרי"ק עצמו כאן, דגם שינה להיהודים משאר תושבים יש בו דינא דמלכותא דינא, ומביא שזהו קושית הגר"א שם שהניח בצ"ע, ובס' אמ"י הנ"ל מביא שאדה"ז ג"כ מביא שתי הדיעות ומוכח דס"ל דאין כאן סתירה, והכיצד?

ומתרץ האמ"י עפ"י דיוק בהמהרי"ק דהטעם דאם חקק חוק רק ליהודים מקרי דינא דמלכותא דין הוא - משום דהשר יכול לגרש את היהודים שהם תושבים זרים בארצו לכן שייך בזה דינא דמלכותא, ואינו מחלק בין היהודים עצמם, ומשוה מדותיו לכן דינו דין. עיי"ש.

וממילא כאן בארצינו - ארה"ב - דבי' עסקינן בשיחה הנ"ל, שהממשלה אינה יכולה לגרש רק היהודים, דהיהודים אינם תושבים זרים בארצינו, הנה אם הי' חוק מיוחד עבור יהודים אז אין דיניהם דין וכהשיחה הנ"ל, ומותאם עם מש"כ אדה"ז בשלחנו. ודו"ק.