בגליון יד (י"ל לרגל יום הבהיר י"א ניסן ש.ז., עמ' 33 ואילך) מעיר הרה"ח ר' ישכר דוד שיחי' קלויזנר בענין חילופי המכתבים בין כ"ק אדמו"ר והרש"י זוין (נדפס באג"ק ח"ב ע' רמא וע' רס, ובהגש"פ (הוצאת תנש"א) עמ' סג-ד) בענין מ"ש כ"ק אדמו"ר בהגש"פ עם ליקוטי טעמים ומנהגים על מש"כ כ"ק אדמו"ר הזקן קוראין את ההלל - "הלויים [תוספתא פסחים סוף פ"ד]". וע"ש (גליון יד הנ"ל) בעמ' 35 שהק' אמאי לא הביא הרבי סייעתא מהרש"י בערכין (י, א) שהביאו הגרי"ז.

ולהוסיף ביאור בזה י"ל, דהנה, הקשה הרב זוין דהרי נוסח ההגדה הוא ע"ד הסידור יעב"ץ עם שינויים, ושם איתא להדיא דהלויים קראו ההלל, וכ"ק אדה"ז השמיטו. ועוד דמרש"י בפסחים (דף סד) וסוכה (דף נד) משמע להדיא שהכתות קראו ההלל ולא הלויים [ועיין ג"כ מנ"ח מצוה שצד שתפס עד"ז על הרע"ב בפירושו על המשנה (פסחים פרק ה משנה ז) ועיין ג"כ מכתבי תורה מכתב ה].

ועוד הקשה מהתוס' בסוכה שמשמע שלמד ברש"י דהישראלים קראו ההלל, ותוס' מביא מהתוספתא שהלויים קראו ההלל, ועיי"ש מה שענה כ"ק אדמו"ר ע"ז איך שפירש הרש"י והתוס' הנ"ל.

ויש להעיר שמש"כ רבינו בביאור התוס' בסוכה כ"ה להדיא בהתוס' הרא"ש שם; ובביאור דברי רש"י שם, כ"ה להדיא בדברי המאירי שם. וכנראה שספרים אלו עדיין לא נדפסו בשעת כתיבת האגרת או שלא היו תח"י רבינו באותה שעה.

ועיי"ש עוד שהרב זוין רצה להביא ראי', מגמ' פסחים צה וקיז, אפשר ישראל שוחטין פסחיהן ונוטלין לולביהן ואינן אומרים הלל, דמשמע דלא שייך להלויים ומשמע דאנשי הכת אמרו וע"ד הנוטלין את לולביהן. וע"ז ענה רבינו, שאדרבה שמשמע שהוא דין בהקרבן ולכן י"ל שהלויים אמרו, וע"ד שחיטת הק"פ שאינו שוחט אלא אחד, כמו כן הלויים שהם נתונים נתונים לבנ"י הם אמרו ההלל לכאו"א, ואינו ממש כאלו הנוטלין לולביהן, שהם בעצמם אמרו ההלל כי שם לא מהני שליחות בכלל עיי"ש.

והנה בחי' הגרי"ז על הרמב"ם מקשה על רש"י הנ"ל מגמ' ערוכה בערכין דף י' די"ב פעמים בשנה החליל מכה לפני המזבח, וא' הפעמים הוא בשחיטת הפסח. ורש"י מפרש שם שהלויים קראו ההלל בשעת ההקרבה, וא"כ מוכח דההלל הוא מדין שיר על הקרבן שהלויים אמרו, וע"ד מש"כ במשנה הנ"ל דתקעו והריעו ותקעו דאיתא בירושלמי הוא דין בהקרבן; וא"כ עד"ז בההלל.

ומבאר שם דתרי הלכתא נינהו: דין א' מצד הבעלים דקר"פ, וזה מש"כ בפסחים הנ"ל אפשר ישראל שוחטין וכו' שהאנשי הכת קראו את ההלל; ועוד דין שירה על הקרבן שזה מש"כ בערכין שהלויים קראו ההלל, עכתו"ד.

ולכאורה יש לעיין למה לא הביא רבינו הגמ' הנ"ל בערכין, לראי', שהלויים קראו את ההלל משום דין שיר על הקרבן.

וי"ל ע"פ דיוק לשון רש"י בפסחים וסוכה שההלל הי' בשעת השחיטה, אמנם בערכין כתב רש"י בשעת הקרבה, וכבר העיר הרש"ש בערכין דף יא על דיוק זה.

וי"ל דהנה שיטת רש"י בסוכה (דף נ) היא, דהימים שהלויים קראו ההלל בתורת שיר של הקרבן הי' זה בשעת הקרבת התמיד. וא"כ י"ל דזה כוונת רש"י בשעת הקרבה והיינו הקרבת התמיד, ואין זה שייך לקריאת ההלל ע"י הלויים בשעת שחיטת הפסח; דכנ"ל, לפי רבינו, זה הוא הדין דאפשר ישראל שוחטין וכו' שהלויים קראו בשביל כל אנשי הכת בתורת נתונים נתונים המה וכו', ומה שהלויים קראו ההלל בתורת שיר של הקרבן הי' זה בשעת הקרבת התמיד כנ"ל, משא"כ ההלל בשעת השחיטה [וכלשון הגמ' אפשר ישראל שוחטין וכו'] הוא מה שכל ישראל הי' צריך לאומרו ורק הלויים אומרים אותו כי הם תחת ישראל כנ"ל.

וזה שהלשון בגמ' ערכין הוא שחיטת הפסח ופסח שני, דמשמע שהי' בשעת שחיטה ולא הקרבה, לק"מ, דר"ל דהשיר בא מחמת שחיטת הקרבן (ולא כמו שאר יו"ט שנקבע סדר הקרבנות), דהא יתכן שלא יהי' שחיטת ק"פ, ועכ"פ שחיטת פסח שני.

והנה עיי"ש בתוס' בערכין אמש"כ הגמ' די"ח יום היחיד גומר את ההלל, ומקשי למה לא קא חשיב ערב פסח, ותי' דמכיון שזה הי' בביהמ"ק לא קא חשיב לי'. ולכאורה יש לעיין מהי קושית התוס', הרי שיטתו כנ"ל דהלויים קראו ההלל, ולפי מש"כ הגרי"ז הנ"ל זהו משום דין שירה של הקרבן א"כ מאי שייטי' להי"ח יום שהיחיד גומר בהם את ההלל.

אמנם לפי ביאור רבינו (דלא כהגרי"ז) א"ש, דההלל שאמרו הלויים לפי תוס' הוא לא דין שיר של הקרבן אלא דין אפשר ישראל שוחטין וכו' מצד מצות קר"פ ורק הלויים אמרו בשביל כל ישראל, וא"כ שפיר הקשו התוס' א"כ למה לא קא חשיב ערב פסח בהדי שאר ימי הלל, ודו"ק.