E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
חג השבועות - תשנ"ט
שיחות
שכח ובירך ענט"י ב"ורחץ" [גליון]
הת' יעקב ישראל נאדלער
תלמיד ב
ישיבה
בגליון העבר הביא הרב א.ה.ה. מדברי הרבי בשיחת אחש"פ תשי"ט בא' ששכח ובירך ענט"י בנטילה הראשונה (ורחץ) דצריך הוא לברך מוציא מצה ולאכול כזית מצה מיד כדי להנצל מברכה לבטלה. וע"ז הקשה הנ"ל דלכאורה יכול להמשיך עם הסדר כרגיל, ורק יזהר שלא יסיח דעתו משמירת ידיו (שלא יגע במקומות המטונפים) דבדיעבד "נוטל אדם שחרית ומתנה עליהם לכל היום כולו" (סי' קסד) וכמבואר בסימן תעה ס"ב שרק לכתחלה לא יעשה כן. ומדוע צריך לברך מוציא מצה מיד. ובפרט שיש לסמוך (עכ"פ בדיעבד) על דעת הרמב"ם שגם על טיבולו במשקה מברך ענט"י, ולא הוי ברכה לבטלה. עכת"ד.

הנה משום הא דבדיעבד "נוטל אדם שחרית ומתנה עליהם לכל היום", אה"נ דיכול לאכול מצה אחר אמירת ההגדה על סמך נטילה זו, אבל מ"מ לא ינצל עי"ז מברכה לבטלה. דהנה בסי' קסד (ס"א) כתב אדה"ז "בכל זמן שנוטל ידיו שלא לצורך אכילת פת כגון לדבר שטיבולו במשקה ... מתנה עליהן לאכילת פת שיאכל אח"כ ... ואע"פ שלטיבול במשקה ... לא יברך ענט"י ובשעת אכילה ג"כ לא יברך ענט"י ע"ז שנטל כבר אין בכך כלום שהרי פטור הוא מן הנטילה כיון שידיו שמורות".

ועפ"ז נמצא דבשכח ובירך ענט"י ב"ורחץ" אם לא יאכל מצה מיד, נמצא דהברכה הי' לבטלה דהרי על טיבולו במשקה א"צ לברך, ועל המצה שאוכל אח"כ ג"כ אין חייב לברך בכה"ג שנטל ידיו לפני דבר שטיבולו במשקה ואח"כ שמר את ידיו עד שאוכל המצה. וממילא נמצא דהדבר היחיד שיכולים לסמוך עליו להנצל מברכה לבטלה, הוא שיטת הרמב"ם שגם על טיבולו במשקה מברך ענט"י.

והנה בנטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה ואח"כ נמלך לאכל לחם מבואר בסי' קנח סי"ג ג' שיטות בדבר: א) להפוסקים דדבר שטיבולו במשקה צריך נט"י אף בזה"ז, עלתה לו הנטילה בשביל הלחם. ב) להפוסקים דדבר שטיבולו במשקה א"צ נטילה בזה"ז, אבל נטילת ידים אין צריכות כוונה, ג"כ עלתה לו הנטילה בשביל הלחם. ג) להפוסקים דדבר שטיבולו במשקה א"צ נטילה בזה"ז, ונט"י צריך כוונה, לא עלתה לו הנטילה בשביל הלחם.

ועפ"ז נמצא דאם יאכל מצה מיד (לפני כרפס) ינצל מברכה לבטלה לדעת רוב הפוסקים דכיון שנוטל ידיו ואוכל מצה מיד בודאי צריך לברך ענט"י בנטילה זו (מלבד שיטה הג' הנ"ל דלא עלתה לו הנטילה בשביל הלחם) משא"כ אם יאכל המצה אחרי ההגדה ינצל מברכה לבטלה רק לשיטת הרמב"ם לחוד, וכנ"ל, ולכן עדיף יותר שיאכל מצה מיד.

ולכאורה נראה דלזה מכוונים דברי הרבי בהשיחה (אחש"פ תשי"ט): "איין אופן האט מען געקענט זאגן ער זאל אנגיין מיטן גאנצן סדר ההגדה אן קיין שינוי, איי מיט דער ברכה, וועט מען זיך פארלאזען על דעת הרמב"ם וואס ער פסק'נט שכל נטילה צריכה ברכה. אמנם פון אלטן רבי'ן אין שו"ע ובפרט אין סידור, זעט מען אז ער איז זייער מחמיר בענין חשש ברכה לבטלה ... איז וויבאלד אז ער איז זייער מחמיר לענין ברכות, מוז מען דאך שוין זאגן אז די נטילה זאל זיין לסעודה, ובכדי אויף ניט מאכן קיין הפסק בין הנטילה להסעודה, מוז ער באלד מאכן המוציא", ע"ש.

ואף דלכאורה לפי דעה הג' הנ"ל נמצא דאוכל מצה בלי נט"י, דהרי נטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה ולא עלתה לו הנטילה בשביל הלחם כיון דנט"י צריך כוונה. יש לומר דמ"מ משום חומר ענין ברכה לבטלה עדיף טפי לעשות כן כדי להנצל מברכה לבטלה לדעת רוב הפוסקים כנ"ל. (ובפרט שבסימן קנח ס"ג פסק אדה"ז דהעיקר כסברא הראשונה שדבר שטיבולו במשקה צריך נט"י אף בזה"ז ולפי דבריהם ודאי עלתה לו הנטילה בשביל הלחם וכנ"ל).

ואולי יש לצרף ולומר עוד דכששכח ובירך ענט"י ב"ורחץ", זה מגלה שבשעת מעשה הנטילה לא חשב בבירור שנוטל לדבר שטיבולו במשקה אלא נטל סתם כמו שהוא רגיל כל פעם, ולכן טעה ובירך ענט"י. ובכה"ג עלתה לו הנטילה בשביל הלחם לכו"ע. ועפי"ז נמצא דינצל גם מברכה לבטלה לדעת כל הפוסקים ודו"ק.