בגיטין (לב, ב) ס"ל ר"ז דאם הבעל שלח גט לאשתו וביטלו, חוזר ומגרש בו, כי לא ביטל הגט, כ"א השליחות. וע"ז כתבו התוס' (ד"ה התם) דאם הבעל ביטלו בפירוש מודה ר"ז דבטל, כי הגט לא חשיב מעשה כ"ז שלא הגיע ליד האשה, ולא חל ע"ז הכלל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. ואח"כ כתבו התוס' דלכאו' יש להביא ראי' לשיטתם מהא דאמר (גיטין יח, א) גבי נכתב ביום ונחתם בלילה, דלא הכשיר ר"ש מיכן עד עשרה ימים דחיישנין שמא פייס, פי' שמא ביטל את הגט, הרי שיכול הבעל לבטל הגט, אבל הסיקו שאין מזה ראי' כי "שמא התם לא נחתם לא חשיב גמר מעשה", ז.א. שאולי באמת אין לבטל הגט, כי גם קודם הנתינה להאשה נק' גמר מעשה, ורק שם איירי שחיישינן שביטלו לפני החתימה, ואז בודאי לא נק' גמר מעשה. וזהו שאמר ר"ש דחיישינן שמא ביטל הגט.

והקשה רעק"א וז"ל: "אינו מובן כראוי, דהא ר"ש ס"ל ע"מ כרתי [כדאמרינן לעיל (ט, ב) "ירד ר"ש לשיטתו של ר"א דאמר ע"מ כרתי"]. א"כ בכתיבה כבר נגמר המעשה [ואם נאמר ד-] ודאי לא חשיב השטר עד שיהיו ע"מ, א"כ גם בנחתם לא ליהוי מעשה, דהא עדיין לא מיקרי שטר, דהא אין ע"ח כרתי, ולא יוגמר כח השטר רק ע"י ע"מ, ואין תועלת בע"ח רק שלא תצטרך להביא ע"מ, דאמרי' מסתמא נמסר כהלכתו, וא"כ בגוף הכשר קיומו וגמרי דהשטר לא ידעתי הפרש בין נחתם ללא נחתם", עכ"ל.

ונ"ל לתרץ קושייתו בהקדים הביאור הפשוט בסברת המחלוקת בין ר"מ ור"א האם ע"מ כרתי או ע"ח כרתי (וראה לקו"ש ח"ט ע' 334 ואילך). לכו"ע כשפועלים כריתות בין איש לאשתו צ"ל בעדים, מטעם דילפינן דבר דבר מממון, כמ"ש רש"י (לעיל ד, ב ד"ה ואין), או מטעם ד"אא"פ שתהי' זו היום ערוה והבא עליה במיתת בי"ד, ולמחר תהי' מותרת בלא עדים", כמ"ש הרמב"ם (הל' גירושין פ"א הי"ג). גם: בענין הכריתות ישנם ב' פרטים א) (שטר) הגט. ב) ענין הגירושין, ופשוט שכל אחד מב' דברים אלו צריך עדים. כדי שיהי' להשטר תוקף וגדר גט צ"ל עדים, כי אא"פ לחול על השטר דין גט בלי עדים, וגם הגירושין – הנפעלים ע"י נתינת הגט להאשה – אא"פ לחול בלי עדים.

גם: כו"ע מודי שאי"צ עדים לכ"א מב' דברים אלו בנפרד, כי כשישנם עדים על הדבר העקרי מב' דברים אלו, ה"ז מספיק גם על הדבר השני.

ובזה הוא שנחלקו ר"מ ור"א – איזה משניהם הוא העיקר: ר"מ ס"ל שבעיקר צריכים עדים על הגט, וכשישנם עדים על הגט, שהוא העיקר, בד"מ נעשים עדים אלו עצמן העדים על (מסירת הגט לשם) הגירושין, אבל אם יהיו עדים על הגירושין (המסירה), שלדעת ר"מ ה"ז טפל, עדיין יחסר לנו העדים בהגט שהוא העיקר, כי העדים על הטפל אא"פ שיועילו על העיקר.

ור"א ס"ל שבעיקר צריכים עדים על הגירושין (המסירה). וכשישנם עדים על הגירושין, שהוא העיקר, בד"מ נעשים עדים אלו עצמן העדים על (שטר) הגט. אבל אם יהיו עדים על הגט, שלדעת ר"א ה"ז טפל, עדיין יחסר לנו העדים בהגירושין שהוא העיקר, כי העדים על הטפל, אא"פ שיועילו על העיקר.

[ובזה הוא דחולק הרי"ף (גיטין לו, א. פו, ב) והרמב"ם (הל' גירושין פ"א הט"ז) על החת"ס וסיעתם, וס"ל שגם לר"א ע"ח כרתי, אלא שאף ע"מ כרתי – כי ס"ל להרי"ף, שכדי למעט בהמחלוקת י"ל ששניהם סוברים שהעיקר הוא העדים על הגט, ומ"מ ס"ל לר"א דע"מ שעל הגירושין מועילים גם להגט, א"כ כ"ש שכשיש עדים על החתימה שהוא העיקר, שמועיל גם על הגירושין.

( - ביאור זה מתאים בעיקר לשיטת המאירי (גיטין ג, ב. לו, א. וראה ב"י סקל"ג) שכוונת הרי"ף וסעייתו הוא כפשוטו, שלר"א גם עידי חתימה כרתי, משא"כ לדעת הר"ן על הרי"ף שם. ועוד.)]

והנה ע"פ ביאור זה בדעת התוס', יש לחקור לר"א היכא דאיכא ע"ח עם ע"מ, איזה כת עדים גורמת חלות דין גט על השטר, כי מצד א' י"ל שהיות ואי"צ הע"ח, ותמיד הע"מ פועלים ב' הענינים, הנה גם בנדון שישנם ע"ח נוסף על הע"מ, אינם פועלים כלום. אבל לאידך י"ל שהן אמת שאי"צ הע"ח, כי בכח הע"מ, שהם העיקר, לפעול על השטר. אבל באם בפועל ישנם ע"ח, למה נצטרך שהע"מ יפעלו בד"מ את תוקף השטר, למה לא יפעלו הע"ח את זה, היות שכבר ישנם.

ולאופן הב' נמצא, שאף שלר"א אא"פ לאשה להתגרש בע"ח לבד בלי ע"מ, כי אז יחסר עדות על הגירושין, מ"מ תוקף הגט נעשה ע"י הע"ח, והע"מ רק פועלים בהגירושין.

עפ"ז מתורצת קושיית רעק"א: כוונת התוס' היא שאין להביא ראי' ממה שאמר ר"ש דחיישינן שמא ביטל הגט, שאפשר לבטל הגט (כי לא חשיב מעשה), לפי ששם איירי בלי חתימה, ובלי חתימה בודאי שלא חשיב גמר מעשה, כי עדיין לא חל על השטר דין גט, משא"כ באם הי' חתום, הוה גמר מעשה (לסברא זו). ואפי' לר"א דאומר ע"מ כרתי, גם לשיטתו באם הי' חתום הי' חשוב גמר מעשה, כי הע"ח גורמים תוקף השטר (אף שלגבי חלות הגירושין יצטרכו גם לע"מ).

התוס' עצמם לא ס"ל כן לפי האמת, כי הם ס"ל שגם גט עם ע"ח לא חשיב גמר מעשה, כל זמן שלא הגיע ליד האשה, וכפי שהוכיחו שיטתם לעיל, אבל ראי' אין להביא מזה שגט בלי חתימה אפשר לבטל, שגם גט בכלל, קודם שהגיע ליד האשה נק' גמר מעשה, כי בלי עדים כלל, בודאי שאין הגט בגדר גמר מעשה, (משא"כ באם הי' חתום בעדים אולי הוה גמר מעשה, גם לר"א).