גמ' גיטין ל"ג,א (ובכ"מ בש"ס): ומי איכא מידי דמדאורייתא בטל גיטא ומשום מה כח בי"ד יפה שרינן אשת איש לעלמא, אין, כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה. א"ל רבינא לר"א תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה מאי איכא למימר וכו'. וברש"י ד"ה קדיש בביאה "דקי"ל בקידושין מכי יקח איש אישה ובעלה דאשה מתקדשת נמי בביאה". ע"כ.

וצ"ע בדברי רש"י: א. מדוע הוצרך להביא כאן המקור לזה שיכולים לקדש בביאה (ובפרט דבאותו אימרא אמר רבינא "דקדיש בכספא", ורש"י לא הביא המקור דקידושי כסף!)? ב. לשון רש"י "דאשה מתקדשת נמי בביאה", לכאורה היה צ"ל "דאשה מתקדשת בביאה נמי"? [דהנפ"מ בין ב' האופנים הוא, לכאו', דכפי שרש"י כתבו הרי המשמעות: דבנוסף לדבר אחר שביאה פועלת, יכולה גם להתקדש עי"ז. משא"כ להאופן שכתבנו הרי המשמעות: דבנוסף לזה שמתקדשת ע"י דבר אחר (כסף ושטר) מתקדשת גם ע"י ביאה]?!

והנראה לומר בזה ע"פ הידוע דגדר "קידושין" הוא, שהוא הקנין של אישות. ועיין בלקו"ש לפ' תצא תנש"א, דמבאר כ"ק אדמו"ר באריכות שעצם הענין דאישות לא נשתנה מקודם מ"ת, והחילוק הוא רק שעכשיו צריכים הקנין דקידושין בכדי להגיע אל האישות. עיי"ש.

והנה שונה הקנין דכסף ושטר מהקנין דביאה, דביאה ה"ה עצם האישות (ועיין בלקו"ש שם שלכן קודם מ"ת, וגם עכשיו בב"נ, הרי אשת איש היא רק ע"י ביאה, משום שהיא עצם האישות), משא"כ כסף ושטר הם רק קנינים עבור האישות. וא"כ זה שאמרה תורה שגם ביאה יכולה לשמש כא' מהקנינים של קידושין, יש בזה משום חידוש - שעצם האישות יכולה להיות הקנין עבור האישות.

ועיין בספר קונטרס שיעורים (להגר"י גוסטמן ע"ה) עמ"ס קידושין סי' א' שמאריך בסברא זו, [ששונה גדר כסף ושטר שהם מדין קנין, לקידושי ביאה, שגדרו הוא שעצם האישות נעשה הקנין]. ומבאר בזה מש"כ בשטמ"ק כתובות (ע"ג,ב) בשם רש"י מהדורא קמא דדוקא קידושי כסף ושטר לא מהני בקטן אבל ביאה קונה בקטן. דהביאור בזה הוא (ושם מבארו באו"א קצת) דכשצריכים למעשה קנין וכו' לזה אין הקטן שייך, משא"כ בביאה שהוא עצם האישות, הרי כאילו נאמר דהאישות עצמה היא הקנין, עיי"ש שמאריך להביא ע"ז עוד ראיות.

ועפ"ז נ"ל דזהו כוונת רש"י בהביאו כאן המקור לקידושי ביאה: דבא להסביר שהוא חידוש "שהאשה מתקדשת נמי בביאה", היינו שבנוסף לזה שביאה פועלת האישות, הרי הביאה יכולה להיות הקנין (ה"מתקדשת") נמי. וזהו חידושיה דקרא דכי יקח איש אשה ובעלה - שגם ה"קיחה" יכולה להיות ע"י ה"ובעלה".

ב. ועפכ"ז יש לנו פתח לבאר השקו"ט דרבינא ור"א, באם אפשר לומר הסברא ד"אפקעינהו" גם במקרה שקידשה בביאה, דרבינא הק' ע"ז כנ"ל, ור"א תי' "דשויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות" . והאריכו בזה הראשונים והאחרונים לבאר מה היתה ההו"א, ומה נשתנה בהמסקנא (עיין בשיטה מקובצת על הסוגיא בכתובות ג,א שהאריך בזה).

וע"פ דברי רש"י אלו נראה לבאר זה כך: דהגמ' הק' "ומי איכא מידי וכו'" ופירוש הקושיא: דהיות ויש כאן אשת איש, והיינו מציאות של אישות, והתורה אמרה דאישות מתבטלת רק ע"י הגט, אז איך אפשר שרבנן יבטלו אישות בלי גט (שהוא כשר מה"ת)? וע"ז תי' הגמ' "דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש", דפירושו: דאע"פ ש"אישות" באמת א"א לבטל בלי גט, מ"מ הרי בכדי שיהיה אישות צ"ל קנין (קידושין), והקנין ה"ה תלוי בדעת הקונה (המקדש), וא"כ באם דעתו היה ע"מ כן, הרי יש לו רשות וכח על הקנין שלו (באם יהיה קנין של קידושין או קנין של מתנה).

וע"ז הקשה רבינא , "תינח דקדיש בכספא וכו'", דפירושו: דכ"ז ניחא כשיש "קנין" דאז יש "קונה" וא"כ יש לו כח בהקנין, משא"כ "דקדיש בביאה" הרי אין כאן "קנין", דנאמר שדעתו של הקונה יפעול בהקנין, (וכנ"ל מהשטמ"ק, מדברי רש"י, בכתובות, דלכן גם קטן מקדש בביאה, היות וא"צ כאן כ"כ לקונה). ושוב איך ביטלו חכמים האישות?

וע"ז תי' ר"א "דכל דמקדש וכו'", דפירושו: דבאמת אין כאן כוחו של המקדש (הקונה), אלא דהחכמים הפקיעו מביאה זו עצם שם אישות ועשאוהו בעילת זנות, וא"כ לא היתה כאן מעשה אישות. ועיין ברש"י שכ' "כשקידש ע"מ חוק דתם קידש", וזהו דלא כמו שכתב קודם לכן גבי כשקידש בכסף "דע"מ כן קידש", דההבדל פשוט, דשם הרי זה תלוי בדעתו של הקונה, וע"מ כן קידש שיהיו הכסף מתנה (באם ירצו רבנן), משא"כ כאן דאין לו כח על מעשה הקנין, אלא שסמך על "חוק דתם" שבאם ירצו יפקיעו שם "אישות" מהביאה, ושוב אין כאן קנין של קידושין.

[ובס"א: בשניהם קידושי כסף, וביאה - צריכים לדעתו של המקדש, אלא דחלוקים זמ"ז בענין מה פועל המקדש: דבכסף כתב רש"י "דע"מ כן קידש" דפירושו שהוא בעצם עושה (ובכוחו לעשות) ההפקעה, (וההסברה בזה כנ"ל, דכח יש לו בהקנין), משא"כ בביאה הרי כוחו הוא רק "למסור" ביאתו ל"מנהג חוק דתם" ובאם ירצו הם יפקיעו שם אישות מביאה זו, וא"כ לא היתה כאן קנין. ואין להאריך עוד].