בשו"ת צ"צ אה"ע ס' רעא ס"ה כתב וז"ל: "והגם שהתוס' בכתובות בגיטין שם כתבו לכן אומרים בשעת קדושין כדת משה וישראל, י"ל דאין כוונתם דמחמת דקאמר כדת משה וישראל הוא דאמרינן דאדעתא דרבנן מקדש, אלא כוונתם דמה"ט התקינו שיאמר כן כדי שיתפרש כן, אבל ה"ה אי איתרמי דלא אמר כדת משה וישראל מ"מ לא ישתנה הדין דודאי אדעתא דרבנן מקדש וכ"מ בשט"מ בכתובות שם ריש ד"ה כל המקדש, מיהו בשם שיטה כ' הטעם משום דאמר בשעת קדושין כדת משה וישראל, וכ"מ ברש"י ביבמות (ד"צ ע"ב ודק"י ע"א) וכן פי' רשב"ם בפרק חזקת (דמ"ח ע"ב) ובחידושי הרשב"א בגיטין (דל"ג ע"א) ד"ה כל דמקדש", עכ"ל.

בחידושי הרשב"א הנדפסים לפנינו הלשון הוא: "כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש והלכך אומר בשעת קדושין כדת משה וישראל", עכ"ל.

ובפשטות הלשון הלכך שברשב"א דומה ללשון לכן שבתוס'. וא"כ תמוה כיצד משמע מהרשב"א דהטעם הוא משום דאמר בשעת קידושין כו'?