איתא בגמ' (ב"מ ט, ב) "תנן התם מי שליקט את הפיאה ואמר הרי זו לפלוני עני, ר' אלעזר אומר זכה לו. וחכמים אומרים יתננה לעני הנמצא ראשון. אמר עולא אמר ריב"ל מחלוקת מעשיר לעני, דר"א סובר מגו דאי בעי מפקיר נכסי' והוה עני וחזי לי' השתא נמי חזי לי', ומגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי'. ורבנן סברי חד מגו אמרינן תרי מגו לא אמרינן, אבל מעני לעני ד"ה זכה לי . . אמר לי' ר' נחמן לעולא ולימא מר מעני לעני מחלוקת..." ע"כ.

ורש"י (ד"ה מי שליקט את הפיאה): "אדם דעלמא שאינו בעל השדה, דאי בבעל השדה לא אמר ר' אליעזר זכה דליכא למימר מגו דזכי לנפשי', דאפי' הוא עני מוזהר הוא שלא ללקוט פאה משדה שלו כדא' בשחיטת חולין לא תלקט להזהיר עני על שלו", עכ"ל.

ומקשין עליו כל הראשונים מה לי לאזהרה זו, הרי מדובר כאן בשיטת ר' אלעזר דלפי עולא בא מסברא דאי בעי מפקיר נכסי', ואם הולכין עם סברא זו, גם הבעה"ב עצמו יכול לזכות בפאה זו, כיון דתו לא מיקרי "שדה שלו", שכבר הפקירה (בענין)?

וקיים ריבוי הסברות בדעת רש"י, עיין בר"נ, ריטב"א, בפנ"י ועוד, אבל כולם לא מתרצים מה שלכאו' נמצא סתירה ברש"י עצמו, שהרי בגיטין יא, ב על משנה זו מפרש"י: "מי שליקט את הפאה, בעה"ב עשיר שליקט את הפאה" - הרי מפורש שמדובר בבעה"ב עצמו1?

וראיתי בה"שושנים לדוד" (הובא ב"תוס' אנשי שם" אשר במשניות, פאה פ"ה, מ"ה) שמתרץ: זה שמפרש רש"י דא"א להיות בעה"ב הוא רק לר"נ, דר' נחמן סובר שמחלוקת ר' אלעזר ורבנן הוא רק מעני לעני, אם אמרינן מגו דזכי לנפשי' זכי לחברי' או לא, אבל מעשיר לעני כו"ע מודו דאינו זוכה, וכולם אינם סוברים מהמגו דאי בעי מפקיר נכסי', ולדעה זו הוא מה שפירש רש"י דא"א להיות בבעה"ב עצמו, שרש"י רצה לפרש לכו"ע. אבל אה"נ דלפי עולא שמחלוקת ר"א ורבנן אפי' מעשיר לעני, ולר"א צריכין להגיע לתרי מגו (וא' מהם "דאי בעי מפקיר נכסי'"), אפ"ל שמדובר אפי' בהבעה"ב עצמו, וזהו מה שמפרש בגיטין "בעה"ב עשיר...".

אבל לכאו' זה לא מתאים בשיטת רש"י בסוגיין, דהא לפי דבריו נמצא שכשר' נחמן מסביר המחלוקת דר"א ורבנן בעני לעני, הפי' הוא, דהוא רק מעני לעני, אבל מעשיר לעני ד"ה לא זכה, ז"א שכולם אינם סובר ממגו דאי בעי מפקיר נכסי'. אבל עיין ברש"י ותראה שגירסתו בשאלת ר' נחמן הוא "ולימא מר דאפי' מעני לעני מחלוקת", ז"א שר"נ סובר שמחלוקת ר"א ורבנן הוא גם מעני לעני, ור"א עדיין סובר ממגו דאי בעי מפקיר נכסי' (ומתרי מגו), ולכן מעשיר לעני זכה, דלכאו' לא כמו שמפרש הוא ברש"י?

ואוא"ל בשיטת רש"י, ובהקדם מה שיש לדייק ברש"י זה, וז"ל: "ולימא מר אפי' מעני לעני - אמרי רבנן דלא

זכה לו", דצ"ע: מה בא רש"י להוסיף על מה שמפורש בגמ'? ועוד צ"ע מה שרש"י מפרש רק הצד של רבנן (דאמרי שלא זכה), ולא כמו שמפרש הגמ' דאף כאן הוא מחלוקת - ב' השיטות, רבנן ור"א?

אלא נ"ל דהא בהא תליא: כד דייקת שפיר נראה דרש"י לא גורס המילה "מחלוקת", וגורס רק "לימא מר דאפי' מעני לעני". ונראה דרש"י למד, כנ"ל בהש"ל, שר' נחמן לא ר"ל שהמחלוקת בין ר"א ורבנן תהי' אפי' מעני לעני, אלא שאל רק בשיטת רבנן, דלא תימא דרבנן סוברים שלא זכה רק מעשיר לעני (מצד 'ב' מגו לא אמרינן'), אלא אפי' מעני לעני (בגלל שלא סוברים אפי' מחד מגו).

ונמצא דפי' "ולימא מר אפי' מעני לעני" אינו שהמחלוקת תהי' אפי' כאן, אלא רק שהרבנן סברי אפי' כאן, ולכן מדייק רש"י לפרש רק בשיטת רבנן. (ועיין בריטב"א, ונראה שבין כך אין לרש"י כאן הגי' שהי' להריטב"א ברש"י).

1) ועיין באמרי רברבי תירוץ לזה.