גיטין ב' ע"א בתוד"ה ואשקלון כדרום "הקשה ר"ת דאשקלון מא"י היא דכתיב ביהושע זאת הארץ הנשארת האשקלוני והאשדודי וכו'" דמקשה על משנתינו שכתוב דר' יהודה אומר דמאשקלון לדרום הוו חו"ל ואשקלון גם נחשב כדרום (כחו"ל) ותירץ "ואר"ת דעולי בבל לא כבשוה כדאמר בפ"ק דחולין (דף ז,א) גבי בית שאן הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ולכך אין תלמידי חכמים מצויין שם ואין בתי דינים קבועין שם" וממשיך להקשות אבל קשה דרקם וחגר משמע הכא דהוו חו"ל וכתיב ביהושע וכו' וליכא למימר דלא כבשוה עולי בבל דבספרי בפרשת והיה עקב חשיב רקם וחגר בהדי כרכים שכבשו עולי בבל ומתרץ דתרי רקם וחגר הוו ע"ש וממשיך להקשות מעכו וז"ל "ועכו אע"ג דכבשוהו עולי בבל כדאמר בסוף כתובות (קיב,א) רבי אבא הוה מנשק כיפי דעכו" וכו' ע"כ ע"ש שמתרץ דחציה בא"י וחציה בחו"ל.

ולכאורה קשה דמהו קושיית התוס' דרקם וחגר וכן עכו הוו מא"י ושצריכים לומר דגם עולי בבל כבשום דלכאורה מה בכך דכבשו עולי בבל את עכו ורקם וחגר הרי ר"ת בטעמו הזכיר דאשקלון לא הוו מא"י דלא כבשוהו עולי בבל "ולכך אין תלמידי חכמים מצויין שם ואין בתי דינין קבועין שם". וא"כ מהו הקושיא מרקם וחגר דחשבום בין הערים שכבשו עולי בבל וכן מעכו דר' אבא הוה מנשק כיפי דעכו דמורה דקדושה היא ושכבשוהו עולי בבל אבל בכ"ז ליכא מזה ראי' דתלמידי חכמים מצויין שם ודבתי דינים קבועין שם דהרי כמו שרואים לקמן בשיטת הר"י דצ"ל בפנו"נ אף בצד של א"י לפי שהוא בסוף הגבול ורחוק מעיקר ישוב א"י ומופלג מן הישיבות ובתי דינים, הרי דאף בצד של א"י היינו היכי דכבשוהו עולי בבל (כמפורש באחרונים) היה מופלג מן הישיבות ובתי דינים. וליכא למימר (ועכ"פ קשה לומר) דבזה נחלקו הר"י והר"ת דלר"ת היכי דכבשו עולי בבל היו בתי דינין וישיבות קבועין שם ולהר"י לא דא"כ הוו זה מחלוקת במציאות, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מה כ"כ קשה מהא דכבשו עולי בבל את עכו ורקם וחגר הרי מודגש בשיטת ר"ת דמה שלא צ"ל בפנו"נ היכי דלא כבשוהו הוא כי שם אין בתי דינין וישיבות קבועין וא"כ היכי דכבשוהו עוד לא נחשב כא"י לענין גיטין.

והנראה לומר בזה בדא"פ דלר"ת האבן הבוחן והקובע לגבי אמירת בפנו"נ הוא אי כבשוהו עולי בבל או לאו דאי כבשוהו יש בה קדושת א"י והוו כא"י דלא צריכים לומר בפנו"נ ואם לא כבשוהו עולי בבל לא הוו א"י וצריכים לומר בפנו"נ אלא דבכ"ז במקום שלא כבשוהו עולי בבל אלא שכבשוהו עולי מצרים (כאשקלון) דהיה פעם א"י היה מקום לומר דאם יהיה שם בתי דינין וישיבות קבועין שנאמר דכא"י תחשב לענין אמירת בפנו"נ ולא נצטרך לומר, וזהו הבהרת ר"ת דהיכי דלא כבשוהו עולי בבל בדרך ממילא גם אין בתי דינין ותלמידי חכמים שם וזהו שדייק בכתבו דעולי בבל לא כבשוהו ומביא ראיה ע"ז כדאמר בפ"ק דחולין וכו' ורק לאחר"ז כותב ולכך אין תלמידי חכמים מצויין ואין בתי דינין קבועין שם דזהו דבר חדש דאולי בכ"ז נאמר דלא צריכים לומר בפנו"נ כנ"ל הנה ע"ז כתב דבמקום דלא כבשוה בדרך ממילא גם לא נמצאים בתי דינים ות"ח שם אבל אי"ז הסיבה למה שבמקום שלא כבשוה שלא יצטרכו לומר אלא כפועל יוצא ("ולכך") דממילא גם אין ת"ח ובת"ד שם. ובזה נחלק הוא על הר"י דסובר דהקובע לגבי ענין אמירת בפנו"נ הוא בתי דינין וישיבות (ת"ח) אף בא"י בחלק שכבשוה עולי בבל וכמ"ש "ואמר ר"י דאפילו בצד של א"י צ"ל בפני נכתב וכו' לפי שהוא בסוף הגבול ורחוק מעיקר ישוב א"י ומופלג מן הישיבות ובתי דינין" משא"כ להר"ת דהיכי דכבשוה עולי בבל לא נצרכים לומר בפ"נ וכשלא כבשוה צריך לומר דאי מצד בתי דינין ות"ח ג"ז אינו שם בדרך ממילא.

וראה ברשב"א דכשמביא שיטת ר"ת אינו מביא הא דאין בתי דינין קבועין ואין ת"ח מצויין שם וז"ל: "אומר ר"ת ז"ל דלא הויא מכיבוש עולי בבל ולפיכך על חו"ל תחשב" עכ"ל דהמשמעות הוא דבאמת לר"ת הקובע הוא אם כבשוהו או לא כמבואר לעיל.

ועפ"ז יובן גם דיוק לשונותיהם של הר"י והר"ת דהר"ת כתב אין ת"ח מצויין שם ואין בתי דינין קבועין שם דמזה משמע דרק אם היו שם דוקא בתי דינין ות"ח (ישיבות) לא היינו צריכים לומר בפנו"נ ומקומות כאלו שאין בהם בתי דינים וישיבות על אף שקרובים הם למקום דאיכא בתי דינין וישיבות בכ"ז צריכים לומר בפנו"נ. משא"כ הר"י כתב דאפי' בצד של א"י וכו' לפי שהוא בסוף הגבול ורחוק מעיקר ישוב א"י ומופלג מן הישיבות ובתי דינים דהמשמעות לכאורה היא דבמקום הקרוב לעיקר ישוב א"י לא יצטרכו לומר בפנו"נ.

וצ"ב מהו כוונת הגמ' לקמן ד"כיון דאיכא בתי דינין דקביעי משכח שכיחי" האם צ"ל באותו מקום ועיר בית דין או דגם אם יהיה בקרבת מקום לעיר שיש בה בית דין יספיק לנו בנוגע לדין דאמירת בפנו"נ דלא יצטרכו לומר [ולא מסתבר לומר דחלוקים הם (הר"י והר"ת) גם בזה] אולם עפ"י המבואר לעיל דמ"ש הר"ת "ולכך אין ת"ח מצויין שם ואין בתי דינין קבועין שם" אין כוונתו לומר דבכלל גם בא"י (=היכי דכבשוהו עולי בבל) נצטרך שיהיו בת"ד קבועין ות"ח מצויים כדי שלא נאמר בפנו"נ אלא דרק היכא דכבשו רק עולי מצרים כאשקלון וכדו' דאין בהם קדושת א"י רק שם כדי שלא יאמרו בפנו"נ צריך שיהיה בת"ד אבל בא"י לא צריכים מ"מ, א"כ מובן מ"ש ר"ת ת"ח מצויין שם ובתי דינים קבועין שם, דמקום כזה שלא כבשו עולי בבל רק עולי מצרים לא היינו אומרים בפנו"נ רק אם היה שם בת"ד ות"ח אבל הא ודאי דבא"י (מקום שכבשו עולי בבל) לא נצריך שיהיה ממש שם בית דין ות"ח אלא אף אם רק יהיה בקרבת מקום להיכא דאיכא בתי דין ות"ח גם יספיק לנו דלא נצטרך לומר בפנו"נ ולכן לשיטת הר"י דסובר דגם בחלק שבא"י (היינו שכבשו עולי בבל) צריך שיהיה בת"ד ות"ח כדי שלא יאמרו בפנו"נ לא צריך שיהיה שם ממש, ולכן מדוייק מ"ש דאף בחלק שבא"י צריך לומר בפ"נ לפי שהוא בסוף הגבול ורחוק מעיקר ישוב א"י ומופלג מן הישיבות ובתי דינים אבל אם היה קרוב להיכא דאיכא בת"ד ות"ח לא היה מחייב לומר בפני נכתב ונחתם.