להלן כמה מקורות בעניני חסידות מתחומים שונים.

א) ידועים דברי אדמור מהוריי"ץ נ"ע שהבעש"ט הוא שתיקן את הנוהג לענות לכל שאלה ושאלה ברוך ה'. כיום אכן זכינו ומנהג זה חוצה כל השכבות, ואפילו אצל מתנגדים מובהקים שם ה' שגור בפיהם, עד שאתה תמה האם מהבעש"ט יצאו הדברים. (וכך אכן אירע לכמה סממנים ויסודות חסידיים שהפכו לנחלת הכלל ממש בלי לדעת מהו מקורו.)

ומעניין שמצאתי בצוואת אחד מגדולי תלמידי הבעש"ט הק', והוא של הבעל מאיר נתיבים הגה"ק רבי מאיר מרגליות בצוואתו "סוד יכין ובועז" פרק ח' (במהדורות הנפוצות ע' 36) וז"ל: "ומצוה להרגיל כל אדם א"ע לומר ברוך השם על כל דבר ואין בזה לבטלה".

ב) ידוע הפתגם בשם רבי הלל מפאריטש "הלוואי בינוני" והבית רבי ע' קד בהערה א' מביא הלשון "וע"ז נתפשט המאמר בפולין, האדיע צדיק הלואי חאטש א בינוני כו'" .

יש להעיר מדברי הראשית חכמה שעה"ק פ"ו "וכוונה ב' בהנחת התפילין למי שהוא צדיק או שהוא בינוני כמבואר ואנו שהלואי שנהי' במדרגת בינונים שהרי רבה היה קורא עצמו בינוני".

ומעניין מה שמצאתי בספר מעיין החכמה (לרבי אשר צבי מקארעץ נ"ע תלמיד להמגיד ממעזריטש נ"ע) ע' 66 : "שזה ידוע מאמר חז"ל לעולם יעשה אדם את עצמו כבינוני ,שאם יעשה עצמו צדיק אפשר להיות לו גדלות מזו ואם יעשה אדם עצמו רשע אז לא יוכל לדבר ולומר אפילו ברוך אתה ה' מחמת זה לכך יעשה אדם עצמו כבינוני".

ג) בהקדמת התניא מחלק רבינו בין "ספרי היראה הבנויים ע"פ שכל אנושי" לבין "ספרי היראה אשר יסודתם בהררי קודש מדרשי חז"ל". וראה גם בהל' ת"ת פ"ב ה"ט "ילמוד בספרי מוסר שנבנו דבריהם על המדרשים והגדות ומאמרי הזהר".

יש לציין לדברי הראשית חכמה בהקדמתו המרמז לחלוקה כזו: "כוונתי לקרותו בשם ראשית חכמה כי שאר המחברים שקדמוני המדברים בתשובה ומעשים כתבו התוכחות כפי שכליהם הרחבה כמו החסיד בעל חובת הלבבות ורבינו יונה בשערי תשובה ודומיהם ואני תפסתי לי לעיקר דברי רבותינו ולכן לעולם בראשית דברי תפסתי דברי רבותינו לפעמים אקדים הזוהר כפי הדרוש המצטרך. . ."

וראה גם דברי אדה"ז (מאמרי אדה"ז פרשיות כרך ב' ע' תרנו) במאמרו: "וגם לא נמצא שום עצה ושכל מתנא או מאמורא על מצות האהבה אף שהקדמונים כמו החסיד בעל חובת הלבבות וכמדומה לו, שנתנו עצה וחיברו ספרים על מצות אהבה וגם חקירת שכליות על מציאות ואחדות א"ס ב"ה מחמת שכיוונו לטובת כלל ישראל; מ"מ באמת אין זה דרך המתקיים כי הוא שכל אנושי" (ועיין גם בנוסחא האחרת בע' תרנ"ג שם).

ומעניין כינויו של רבינו הזקן לספרי מוסר בהקדמתו לתניא "ספרי היראה" משא"כ לעיל בהקדמתו כותב "שמיעת דברי מוסר" ובהל' ת"ת כותב "בספרי מוסר". והלא ספרי המוסר ,כמו החובת הלבבות והראשית חכמה מקדישים ספרם לברר גם כיצד ניתן להשיג אהבת ה'? ואולי יש כאן רמז לההבדל בין מוסר לחסידות. שספרי חסידות כידוע מבוססי וחדורים בכל פרט - אפילו כאשר דנים על יראה- באהבה; לעומת ספרי המוסר שאפילו כשנושאם, אהבה הריהו בכל זאת מתוך נקודת מבט של יראה ואימה. ועצ"ע.

ד) במאדה"ז (על מארז"ל-סידור ע' תנ"ו) כתוב "והנה נוסח הקבלת שבת (שייסדו הר"ש אלקבץ עפ"י קבלת הרמ"ק ז"ל ואין הפרש בינו לקבלת האריז"ל אלא שזהו בסוד נקודות לבד דהיינו רק י"ס ולא שתתחלק הנקודות לי"ס כמו כתר שבחכמה וחסד שבחכמה וכו' שאז נקרא' ספי' וכשכלולים מבי"ע נק' פרצוף כו' שזהו עיקר קבלת האריז"ל אבל בכלל מאתיים מנה דממילא יש בו כוונת האריז"ל וד"ל) הוא עפ"י סדר פסוקי שיר השירים".

ויש להעיר כמה דברים. 1) הלשון קצת מוקשה, כי כידוע (ראה שם הגדולים בערך הר"ש אלקבץ) הי' הר"ש אלקבץ מורו (וגיסו) של הרמ"ק בקבלה וא"כ מה שייך לומר שיסדו על פי קבלת הרמ"ק תלמידו? ביותר צ"ע שלהרמ"ק פזמון שונה לגמרי ("קדשת שבת הנחלת, ועל הר סיני קרבתנו, בתורה ומצוה עטרתנו,) מפזמונו של רבו הר"ש אלקבץ. עיין בסידור הרמ"ק וכך מובא נוסחו של הרמ"ק ב'סדר היום' (מהדו' ירוש' תשנ"ו ע' פ"ב) ובכן מה הכוונה שזה כפי הרמ"ק? ואולי הכוונה שכל הקבלה שלפני האריז"ל נקראת על שם הרמ"ק כי הוא ביססו והסבירו, ולרוב אכן (ראה עפ"י מפתח ללקו"ת) מכונה בחסידות, שיטה זו ,"מקובלים הראשונים". והכוונה ללפני קבלת האריז"ל.

2) מבאר שקבלת האריז"ל מדברת מפרצוף של ספירות ואילו קבלת הרמ"ק מנקודות של ספירות. וזה קשור עם הידוע1 שקבלת הרמ"ק הוא מתהו וקבלת האריז"ל מתיקון.2 אך מה שמסיים "בכלל מאתיים מנה דממילא יש בו כוונת האריז"ל" - לא הבנתי. כי לכאורה המשפט "בכלל מאתיים מנה" כוונתו שבתוך המאוחר מקופל הקודם. אך כיצד זה מתיישב זה שבתוך תורת הרמ"ק יש כבר תורת האריז"ל ולכאורה מתאים יותר לומר בכגון דא: "בתוך הכלל כלול הפרט", כמו למשל, בתוך המשנה גנוזה הגמרא וכיו"ב. (וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא) וכיו"ב. וצ"ע.

3) ומסיים "הוא עפ"י סדר פסוקי שיר השירים". דהיינו שה"לכה דודי" מקביל לסדר פסוקי שה"ש. ובהמשך אין שום ביאור היאך זה מתקשר עם פסוקי שה"ש. וצ"ע פשר הדבר כי לפום ריהטא הרי הפזמון מורכב מלשונות הפסוקים הלקוחים מישעי' וירמי'. ולשם דוגמא:"התעוררי התעוררי (ישעי' נא יז) "עורי עורי" (שם נב א) "ונבנתה העיר על תילה (ירמיה ל' יח) "ימין ושמאל תפרוצי" (ישעי' נד ג) "לא תבושי ולא תכלמי" (שם ד) "ישיך עליך אלקיך כמשוש חתן על כלה" (שם סב ה) ועוד- וא"כ מהי הכוונה? ואולי צ"ל שתוכנו הוא התוכן של שה"ש- חתן וכלה. וראה תניא (פמ"ו) "ולכן המשיל שלמה ע"ה בשיר השירים יחוד זה לחתן וכלה". ועיין רמב"ם (הל' תשובה פ"י ה"ד) "והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני, וכל שיר השירים משל הוא לענין זה". ועצ"ע כל הקטע.

אגב לפי המבואר במאמר זה שקבלת שבת מבוסס על שה"ש, יש אולי להבין המסופר (לקוטי סיפורים –פערלוב,, ע' עג) שאדה"ז אמר אי איישר חיילי הייתי אומר שיאמרו שיר השירים במקום לכו נרננה. כי הרי התוכן של קבלת שבת הוא שיר השירים. (ועיי"ש שהפירוש הוא (לפי דברי המשפיע הרש"ג אסתרמן) שיאמרו שניהם יחדיו. אך בכללות הענין יש לתמוה, שדוקא חב"ד אינם אומרים כלל שיר השירים? וצ"ע.