בגליון הקודם כתב הרב א.פ.א. בענין המבואר בד"ה 'וכל בניך' תשכ"ז, שהקיום של העש"מ ע"י עשה"ד צ"ל בכל רגע, כי עי"ז תוכל להיות התהוות הנבראים ע"י העש"מ בכ"ר. ומבאר זה ע"פ המבואר בההדרן על הרמב"ם תשל"ה, שענין התמידיות שבההתהוות הוא דוקא מצד היו"ד דשם הוי' שלמעלה משינויים, וה"נ שענין התמידיות הוא על ידי הקיום של עשרת הדברות.

ויש להעיר מלשון אדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה ספ"א: "מעשרה מאמרות שבתורה שיש בהם כח וחיות לברוא יש מאין ולהחיותו לעולם, דאורייתא וקוב"ה כולא חד", הרי להדיא שכדי להוות יש מאין לא מספיק זה שהעשרה מאמרות הם דיבורו של הקב"ה, אלא גם זה חלק מהתורה, ואורייתא וקוב"ה כולא חד. ובליקוט פירושים על תניא מביא מפלח הרמון פ' וירא, שמבאר זה, כי התהוות יש מאין הוא רק בכח העצמות כמבואר באגה"ק סי' כ', ולכן רק על ידי אורייתא המיוחדת עם קוב"ה אפ"ל הבריאה יש מאין.

ויש להוסיף שבשער היחוד והאמונה שם הלשון "שיש בהם כח וחיות לברוא יש מאין ולהחיותו לעולם", ושמעתי הפירוש בזה, דכשם שלעצם ענין התהוות יש מאין לא מספיק דיבורו ית' לחוד, אלא צ"ל דוקא בכח התורה, כך לענין התמידיות שבהתהוות ("להחיות לעולם") המורה על גדר נצחיות, ה"ז רק בכח התורה המיוחדת עם העצמות ולא שייך בו יתברך שום שינויים.

אבל עדיין צ"ע לכאורה, אם זהו אותו הענין המבואר במאמר ד"ה וכל בניך הנ"ל, שהרי אי משום הא לכאורה אין צורך בעשרת הדברות שהם יתנו קיום בעשרה מאמרות, דמספיק זה שעשרה מאמרות גופא כתובות בתורה (כנ"ל מתניא).

מ"ש הרב שד"ב וויינבערג שי' לפרש ע"ד הצחות דברי הבעש"ט "לייחד יחודים" שקאי על יחודא עילאה ויחודא תתאה - בזכרוני ברור שכך כתוב בפירוש בשם א' מהחסידים הגדולים (ולא בדרך הצחות), ואולי ראיתי זה בקונטרס רמ"ח אותיות בשם הר"ש גרונם, ואינו תח"י כעת.