כתב הב"ח בסוף סי' תרע"ו, וז"ל "מצאתי בהגה"ה אדם שהדליק נר חנוכה, יכול להדליק לאשה ולברך, וכגון שעומדת אצלו בשעת הברכה, אבל בענין אחר נראה להמהר"ח שאין לברך. ונ"ל דוקא דבר המוטל על גוף האדם ולא על דבר הנתחייב ברכה, וראיה לזה מחלה ותרומה שהשליח מברך בלא המשלח ע"כ מצאתי". עכ"ל הב"ח.

ומשמע מהב"ח שיש הבדל בין חלה ותרומה לנר חנוכה. שבחלה ותרומה אינו מוטל על גוף האדם אלא חובת חפצא, ולכן השליח יכול לברך אפילו שבעה"ב לא שומע הברכה, כי העיקר הוא שיפריש החלה והתרומה, ויש כוח לשליח לעשות זאת מתורת שליחות (הדרגא הראשונה של שליחות כמבואר בארוכה בשיחות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו), משא"כ בנר חנוכה שזה דבר המוטל על גוף האדם.

ולכאורה תמוה לומר שמצות נר חנוכה זה דבר המוטל על גוף האדם, דידוע שאכסנאי משתתף בפרוטה ויוצא יד"ח, כמובא בטור שו"ע בסי' תרע"ז ובגמ' שבת (כג, א), ובודאי אינו מדליק בעצמו, ואעפ"כ יוצא יד"ח על ידי הבעה"ב.

וכן מבואר בגמ' שבת (כ, ב), שהחיוב דנר חנוכה זה על איש וביתו, ורק המהדרין מדליקין נר לכל אחד ואחד, וגם אליבא דהרמ"א בשו"ע סי' תרע"א, שזה שכאו"א מבני הבית מדליק לעצמו הוי רק מצד ההידור, אבל מצד החיוב עצמו אחד מוציא יד"ח את כולם, ולא כתוב שצריכים לעמוד בשעת ההדלקה, ולשמוע הברכות, (ויש להאריך בכל זה בענין מהדרין מן המהדרין האם הולך גם על מהדרין, מחלוקת תוס' והרמב"ם שם בגמ' שבת, ומחלוקת הרמ"א והמחבר בסי' תרע"א והארכתי בספרי "תפארת משה").

והנה, הב"ח בעצמו בסי' תרע"ז בתחילתו כתב וז"ל: "ומיהו, אם אשתו מדלקת עליו א"צ לילך לביתו כמ"ש בסוף סימן תרע"ה, ואעפ"י שצריך לכתחילה לעמוד אצל מי שמדליק עליו, מ"מ אינו מעכב, ומדינא יוצא אפי' אינו עומד אצלו, דעיקר החיוב על ממונו להדליק נרות לפרסומי ניסא". עכ"ל הב"ח.

וממשיך שם וז"ל "ומ"מ מצוה מן המובחר שילך לביתו וידליק בעצמו דכל מצוה, מצוה בו יותר מבשלוחו כדאיתא בפ' האיש מקדש בהא דרבא מלח שיבוטא", עכ"ל הב"ח.

וא"כ רואים שהב"ח בעצמו כותב שמצות נר חנוכה זה לא מצוה המוטלת על גוף האדם, אלא זה מצוה על ממונו להדליק נרות ולפרסם הנס. וא"כ הוי אפילו פחות ממצות תרומה וחלה, ששם צריך שהשליח יהיה לו לכל הפחות כוח מהמשלח להפריש תרומה וחלה, ובנר חנוכה החיוב הוא רק על ממונו לפרסם הנס ותו לא.

ואולי יש לחלק, שמה שכתב הב"ח בסוף סימן תרע"ו מדובר באדם שהדליק כבר נר חנוכה, ורוצה להוציא יד"ח האשה שלא הדליקה וגם בעלה לא הדליק בשבילה, שאז חייבת לעמוד לידו ולשמוע הברכות, אבל בתחלת סי' תרע"ז מדובר באשה שמדלקת בשביל בעלה, והיא עדיין לא הדליקה נר חנוכה, ולכן אין הבעל צריך לעמוד לידה מעיקר הדין. אבל צריך להבין הביאור בזה [ויש להעיר שהמג"א בסי' תרע"ו ס"ק ד' כותב על מה שכתב הב"ח בסי' תרע"ו שעדיף שהאשה תדליק והשני שכבר יצא יד"ח רק יברך, כמבואר בסי' תל"ב גבי בדיקת חמץ].

ואולי אפשר לומר דהנה במצות נר חנוכה יש חיוב לפרסם הנס עכאו"א מצד ממונו וביתו, ובזה יוצאים יד"ח על ידי שמשתתפים בפרוטה, ובני ביתו הסמוכים על שולחנו על ידי בעה"ב וכדומה, שאחד מדליק עבור כולם. בנוסף לזה יש חיוב על גוף האדם להדליק, וזה מעשה ההדלקה, וזה חיוב על בעה"ב לבד רק מצד ההידור אליבא דשיטת הרמ"א בסי' תרע"א עושים כך כאו"א מבני הבית (אבל האשה אינה צריכה גם לקיים את זה, מצד דאשתו כגופו כמבואר באליהו רבא בסי' תרע"א, הובא בספר המנהגים).

ולכן כשהדליק כבר נר חנוכה ויצא יד"ח החיוב שעל גוף האדם להדליק וכו', עצם מעשה ההדלקה ורוצה להוציא האשה שלא הדליקה וגם בעלה לא הדליק עבורה או שאין לה בעל, כתב הב"ח בסוף סימן תרע"ו שצריכה לעמוד לידו ולשמוע הברכות, ושומע כעונה. וממילא הוי כמו שמקיימת החובה שעל גוף האדם להדליק נר חנוכה, שזה החובה על בעה"ב.

אבל בתחלת סי' תרע"ז בב"ח, מדובר שהאשה מדליקה להוציא יד"ח גם החיוב שעל גוף האדם שחיוב זה הוא על בעלה" עצם מעשה ההדלקה, ולכן כתב הב"ח שא"צ שבעה"ב יהיה לידה, כי היות שעדיין לא יצאה ידי חובתה, יכולה להוציא בעלה יד"ח אעפ"י שאינו עומד לידה. (ובפרט שאשתו כגופו כמו שכתב האליהו רבה, הובא לעיל).

ואפשר להוסיף בזה, שגם החובה שעל גוף האדם - עצם ההדלקה, זה לא מצוה שבגופו כמו הנחת תפילין וכיוצא בזה, דעל זה אינו מועיל שליחות, כהתוס' רי"ד הידוע הובא בקצוה"ח סי' קפ"ב.

אלא מוטל על גופו עצם מעשה ההדלקה, ולכן מועיל על ידי שלוחו, ולא רק פרסום על ידי ממונו. שאז עצם מעשה ההדלקה מתיחס אליו.

ולכן כשהיא עומדת על ידו ושומעת הברכה, ומצד שומע כעונה הוי כאילו מברכת, הרי כאילו שהיא הדליקה ועשתה מעשה ההדלקה והפעולה מתייחסת אליה. על דרך בחצר ועבד שמועיל הקנין כשעומד לידו, גם כשחצר מטעם שליחות.

אבל כשמדליק אחד שעדיין לא הדליק (כמו שכתב הב"ח בתחלת סי' תרע"ז), והוא עצמו מחוייב להדליק, שהוא אחד מבני הבית הרי הוא כמו האשה שמדליקה עבור בעלה, וא"צ לעמוד בשעת מעשה, כי מעשה הדלקה מתייחס אליו גם בלי שיעמוד לידה, היות והוא עצמו אחד שמחויב להדליק כמו בע"ה בעצמו, ובפרט באשתו כגופו. ואם כן הם שלוחין גם בלי שיעמוד לידם וישמעו הברכה.

ויש עוד להאריך בדבר, ובעז"ה בקבצים הבאים אמשיך בנושא זה.