בשו"ע אדה"ז סי' ח' סעי' ט' כתוב "נהגו לעשות עטרה לטלית מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו ולא יורידן למטה שמעלין בקודש ואין מורידין. והאר"י ז"ל לא הי' מקפיד על זה".

ובטעם הדבר שהאר"י ז"ל לא הי' מקפיד, יש שכתבו (ראה בספר אשכבתא דרבי הערה י"ז) דבטלית לא שייך הכלל דמעלין בקודש וכו', כיון דאין בטלית קדושה והוי תשמישי מצוה ולא תשמישי קדושה, ודוקא בתשמישי קדושה כגון רצועות תפילין (ראה שו"ע אדה"ז סי' מ"ב סעי' א-ג)1, שייך הכלל דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה.

ועד"ז כתב בתהלה לדוד כאן שתמה על השל"ה שהקפיד בטלית שלא להפכו, הרי בתשמישי מצוה אין הכלל דמעלין בקודש. וכן כתב ה'מרדכי' פ"ק דב"ב בשם מהר"ם ז"ל וכ"פ המגן אברהם סי' מ"ב ס"ק נ'.

וראה גם בשו"ע אדה"ז סי' מ"ב ו', דפסק כן, לענין שמותר להשתמש בתשמישי מצוה תשמיש של חול. וז"ל "... אבל תשמישי מצוה כגון ציצית, שופר, לולב, נר-חנוכה א"צ לתנאי כלל לדברי הכל שאפילו עשאן לשם כך בלי שום תנאי, ונעשית בהם מצותן פעמים רבות, מותר להשתמש בהם חול" ע"כ.

משא"כ בתשמישי קדושה כגון תפילין ורצועותיו וכיו"ב אסור, משום דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה.

ומבואר בהדיא דבתשמישי מצוה לא שייך הגדר דאין מורידין מקדושה2, ומדוע הכא בטלית פסק השל"ה וכן כתבו המג"א ואדה"ז שלא להפכו משום מעלין בקודש [ולהעיר דבמג"א לא כתב הטעם דמעלין בקודש, ואולי זה מטעם אחר, ע"ד שהביא השל"ה גם בדפנות הסוכה שנהגו לסמן].

והנה ב'תהלה לדוד' שם מסיים "אלא שדבר זה צ"ע דבמנחות דף ל"ט ע"א אמרינן גבי ציצית "וכשהוא מסיים מסיים בלבן מעלין בקודש ..." וצ"ע".

"דכשמטיל חוטין בטלית מתחיל בלבן ומסיים בלבן ולא בתכלת משום מעלין בקודש, ולבן יש בזה מעלה כיון דמתחיל בה ולכן מסיים בה",(ראה פירש"י שם).

וא"כ מקשה ה'תהלה לדוד' דמצינו גם בתשמישי מצוה הגדר דמעלין בקודש, ואיך זה מתאים עם הא דפסקו המג"א ואדה"ז דמותר להשתמש בתשמישי מצוה דברים של חול. (וראה גם בספר הלכה פסוקה סי' ח' הערה 25 שהביא כמה ספרים שדנו בזה ונשאר בצ"ע איך לתווך המרדכי עם הגמ' מנחות (דלעיל)).

ויש לבאר בזה בהקדים, דעד"ז יש להקשות בנר חנוכה, שפסק אדה"ז סי' מ"ב שם דהוי "תשמישי מצוה" ומותר להשתמש בה דברים של חול (אחר שנעשה מצותן), דאין בה שום קדושה. ואעפ"כ מצינו בגמ' שבת כא ע"ב דהטעם דמוסיף והולך הוא משום דמעלין בקודש ואין מורידין.

ויש לבאר, דיש ב' דינים בזה:

א. אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה וזה שייך בדבר שיש בו קדושה, כמו תפילין ורצועות של תפילין דהוי תשמישי קדושה. אבל בציצית וכיו"ב דהוי תשמישי מצוה, לא שייך הכלל דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה כיון דאין בציצית שום קדושה.

ב. מעלין בקודש ולא מורידין דהגדר בזה הוא, דאם יש לפניו ב' אופנים לעשות דבר שבקדושה ומצוה, כגון להדליק נרות חנוכה באופן דמוסיף והולך או פוחת והולך, או איזה ציצית לסיים בבגד תכלת או לבן, יש את הכלל דמעלין בקודש ולא מורידין, דיותר טוב לסיים בלבן להעלות בקודש וכן בנר חנוכה להדליק באופן דמוסיף והולך. וזה דין קדימה כמו שמצינו קדימה במצוות דתדיר קודם עד"ז מעלין בקודש הוי דין קדימה, דאופן זה עדיף. ואין זה משום הכלל דאין מורידין מקדושה וכו'.

והנה, בסי' מ"ב בתפילין כתב אדה"ז הלשון ש"אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה", והכא בטלית כתב אדה"ז בטעם דנהגו לעשות עטרה ד"מעלין בקודש ולא מורידין".

וראה באו"ח סי' כה שכתב המחבר "אחר שלבש טלית מצויץ יניח תפילין שמעלים בקודש"... והתם הדיון אינו מה קודם. [ולהעיר דאדה"ז שם לא כתב טעם הנ"ל ראה במפרשי השו"ע בזה, דבשני מצוות הכלל דמקודש קודם עיי"ש].

ולפי"ז מתווך ב' הדינים. דכשדנים אם מותר להשתמש בתשמישי מצוה תשמיש של חול, שאז הדיון הוא מצד הדין דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה א"כ בתשמישי מצוה לא שייך כלל זה דאין בהם קדושה ורק בתשמישי קדושה שייך דין זה. אבל כשדנים באיזה אופן לעשות מצוה דיש לפניו ב' אופנים, בזה אמרינן דדבר שבקדושה - הכנה למצוה וכיו"ב, יש דין לעשותו באופן דמעלין בקודש. ולהעיר דזה מה"ת ראה בלקו"ש ח"כ עמ' 210 הערה 23 שמדייק כן מרש"י שבת שם.

אמנם, אכתי צ"ב מדוע הכא בטלית שייך הכלל דמעלין בקודש שלא להפכו, הרי הכא לכאורה השאלה היא משום "הורדה מקדושה חמורה", ובטלית אין שום קדושה ולא דנים באיזה אופן לעשות המצוה שהרי לובש טלית אחד, אלא דדנים שהציצית שלפניו יהיו לאחוריו ולכאורה אין בציצית שום קדושה. ושפיר מבואר סברת האר"י ז"ל שלא הי' מקפיד על זה. וצ"ב מהו טעם השל"ה, לפי הטעם שכתב אדה"ז דמעלין בקודש ולא מורידין, וצ"ע.