בקובץ העבר (ע' 70) הרב ד. ה. נ. שי' כותב שראה טופס כתובה שהשתמש בה הרז"ש דווארקין ז"ל, ונדפס בטעות "בחיים ובתר חיים" ולא כלשון הרגיל בשטרי הכתובה "בחיי ובתר חיי". ובהמשך כותב ש"טעות זו חוזרת ע"ע בכל טופסי הכתובה שמסוג הנ"ל שבהם השתמש הרז"ש בזמן ההוא".

ולדידי הדבר צע"ג אם אפשר (מותר) לקרוא לזה "טעות".

א) בכל נוסחאות הכתובות שנדפסו בספרי הראשונים ובגדולי הפוסקים האחרונים לא מוזכר הלשון "ובתר חיי", ובד"כ הלשון הוא "ובתר מותי" וכיו"ב. היינו בהזכרת ענין המיתה. והא שבזמן האחרון רוב הכתובות הוא בלשון "ובתר חיי" הוא כנראה משום אל יפתח פה וכו'. וכפי שג"כ בשטר התנאים כותבים "ומחמת כו'" בלי לפרט ההמשך שהוא מות החתן. (כפי שכתבי בספר סדר קידושין ונישואין ע' ט). אבל כנ"ל אין כן לשון הפוסקים כולל הנחלת שבעה שסמכינן הרבה עליו בשטרות אלו.

ב) בהמשך לזה, בהרבה מקורות הלשון הוא "בחיים ובמות". לדוגמא: מהרי"ל הל' נישואין ובשו"ת מהר"ם מינץ ס' ק"ט ובנחלת שבעה ס' י"ב (והאריך בהבאת המקורות בספר סדר כתובה כהלכתה ע' ר"נ וש"נ).

ולפ"ז מובן מה שנכתב ג"כ בכתובה שהשתמש בה רז"ש "בחיים ובתר חיים". ובוודאי טעות אין כאן. ואדרבה בנחלת שבעה שם ס"ק ס"ג כתב "יש לכתוב לישנא מעליא בחיים ובמות כדאדם המקלל ותולה קללתו באחרים, אבל מ"מ ממילא נשמע על מי קאי דהא אמר תחלה אפילו מגילמא דעל כתפאי", ואף שהלשון מעליא הוא מצד המילה "ובמות". שלא כתובה בכתובה שהשתמש בה רז"ש. אבל עכ"פ מפורש שהמילה בחיים הוא לשון מקובל אצל הפוסקים.

כתובה בכתב אשורי

הכותב הנ"ל מעיר עמש"כ בספר "סדר קידושין ונישואין" (פ"ג הע' ב') וכדאי שהכתובה לא תהי' נכתבת בכתב אשורי" עפ"י אג"ק חי"ב ע' רכח לגבי כתיבת הזמנה בכתב אשורי. ושואל הרי "הרז"ש השתמש בכתובה שנכתבו בכתב אשורי". ומובן שאין כאן קושי. דלא כתבנו שיש איסור בכתובה שבכתב אשורי. רק בלשון "כדאי" וג"כ נכתב בהערה בשוה"ג, לא לעשות מזה מנהג ותקנה וכו'.

אבל הכותב ממשיך להקשות: "בכלל צ"ע קצת מהי השואה בין השתמשות בכתב אשורי עבור הזמנות שאותן זורקין באשפה וכו' לבין כתובה הנשמרת וכו'"?

הנה ז"ל תשובת הרמב"ם (סימן רס"ח) "שזה הכתב ר"ל כתב אשורי, הואיל ובו ניתנה תורה כמו שנתברר, ובו נכתבו לוחות הברית, מגונה להשתמש בו חוץ מאשר בכתבי הקודש, ולא פסקו ישראל מלהשמר בזה והיה אגרותיהם וחיבורי חכמותיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי לבד ולכן תמצא חרות תמיד על שקלי הקודש דברים של חול בכתב עברי ולא תמצא כלל אות אחת מזה (בכתב) אשורי בדבר משאריות ישראל, לא בחריתת מטבע ולא בחריתת אבן, אלא כל זה בכתב עברי ובגלל זה הענין שינו הספרדיים כתבם ונתנו לאותיות צורות אחרות, עד שנעשה כאילו כתב אחר. כדי שיהיה מותר להשתמש בו בדברי חול" ועיי"ש ההמשך.

ותשובה זו הובא בבית יוסף סי' רפ"ג וכ"ה ברמ"א סי' רפ"ד ס"ב וז"ל: "וי"א דאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה".

הרי לא חילקו בין דברים הנשמרים לאינם נשמרים, ואדרבה שאלת הרמב"ם שעליה כתב תשובה הנ"ל הוא באדם שרקם פסוק מהתורה על משי בשולי הטלית. והרי זה וודאי דבר המשתמר. ובכ"ז פסק לאיסור.

גם בשו"ת הרדב"ז ח"ד סימן מ"ה מביא דברי הרמב"ם הנ"ל וכותב: "ומה שנראה לי מדבריו ז"ל דאפי' דברים של חול אסור לרקום אותם בכתב אשורית שהרי הכתב בעצמו יש בו קדושה רבה, ותלויין בו ובצורת האותיות כמה סודות עמוקים, ואסור להשתמש בו בדברים של חול" והיינו שאסרו עצם השימוש בכתב זה המקודש. גם בלי החשש שמא יזרק באשפה. (ועיי"ש שמוסיף דכ"ש אם בלה הטלית וכו.) ותשובות אלו - הרמב"ם והרדב"ז. ציין רבינו במכתבו הנ"ל בחלק י"ב.

ועיין ג"כ בשו"ת כתב סופר אבהע"ז סי' כ"ב שקודם הביא החשש משום שנשלכים ומשתמשים בהם תשמיש של גנאי, ומוסיף מש"כ הרדב"ז, עיי"ש.

וכן בשו"ת רב פעלים ח"ד יור"ד סי' לב מביא הנ"ל ומוסיף מש"כ ר' חיים פאלג'י בספר רוח חיים יור"ד סי' רע"ו אחרי שהעתיק דברי הרמב"ם, כותב "הרי מבואר מדברי הרמב"ם ז"ל שם בתשובה כי כל הקפדתו אינו בעבור שמות הקודש לבד אלא משום הכתיבה . . שהיא בכתב אשורית ויש בה קדושה וראוי ליגנז, אין חילוק בין שמות הקדושים לשאר אותיות מפסוקים שאין בהם שמות הקודש, כיון שעיקר ההקפדה היא בעבור כתב אשורית שיש בו קדושה", עיי"ש.

הרי שוב מבואר שההקפדה היא הכתיבה עצמה ולא רק מחשש שמא יזלזלו בזה.

וזהו מש"כ רבינו באג"ק חי"א ס"ע שמ"ח: "לא נראה לי כלל כשמדפיסים פסוקים כתובים דכתב סת"ם וכו'", ואין לזה קשר לפסוקים שיש בו שמות דווקא.

(ומש"כ הכותב שם בקובץ הערה 10 שמזה שכתב רבינו "ומובן שאינו דומה למה שהדפיסו עמוד ממגילת אסתר כיון שאין בה השם" ורוצה לדייק דעיקר ההקפדה הוא בגלל השם. הוא לאו דווקא. והרי רבינו מוסיף שם "והי' בזה גם מעין הוראה לרבים דאופן כתיבת המגילה משא"כ בנדון זה". הרי מפורש שהוא לא רק בגלל שאין בו שם ואכ"מ).

ואם בפסוקים החמירו כך, א"כ כתובה שהוא שטר חול ואין בו קדושה כלל, מהיכי תיתי שיקילו. ואה"נ שיש מקילים בזה. ואף באגרות משה יו"ד חלק ג' סימן ק"כ ביאר שלהרמ"א רק דברים של חול ממש נאסרו, אבל כתובה שתיקנו חכמים אינו קורא אותם בשם דברי חול. וכתב שיש לסמוך למעשה להתיר לכתוב כתובה אף בכתב אשורית אבל גם הוא כותב שיש מקום להחמיר עיי"ש בתשובה. ומובן לפי"ז מש"כ בספר סדר קידושין ש"כדאי" - עכ"פ - לא לכותבו בכתב אשורית.

ולהוסיף בלקו"ש חלק כ"ד ע' 375 כותב רבינו "לכאורה צ"ע אם רצוי להשתמש באותיות מתוייגות, לבר בסת"ם - ובפרט בגליון שאינו נשמר".

א"כ אותם שמשתמשים בכתובה שנכתבה בכתב אשורי, עכ"פ הזהרו שלא יהיו אותיות מתוייגות שבזה מפורש כנ"ל שהוא "לבר בסת"ם".