שליח כ"ק אדמו"ר - שערמאן אוקס, קאליפורניא
בגליון העבר (ע' 61) העיר הרב י. ר. שי' עמ"ש בברכת רעש וזעווה - שלכאו' לפי דעת אדה"ז בסידורו (סדר ברה"נ פי"ג הל' ט"ו) עיקר ברכתו הוא עושה מע"ב ובאם ירצה יברך שכחו וגבורתו מלא עולם. ועפ"ז הערתי דצ"ע מקור הדף בסידור תהלת ה' לפני ברהמ"ז.
והעיר הרב הנ"ל דלכאו' מוכח איפכא בדעת רבינו והוא שיש לברך שכחו וגבורתו על רעש, וראיותיו הם:
א) ממה שכ' רבינו באותו הל' עצמו במנהג העולם לברך על הרעם שכחו וגבורתו - ובחרו ברעם ברכה זו לפי שהרעם מראה כחו וגבורה יותר מן הברק.
ובכלל זה שרצוי לברך ברכה מיוחדת לכל דבר שזה שבח יותר לקב"ה.
ב) שיטת הרמב"ם (פ"י הי"ז) שמביא כחו וגבורתו לפני עומ"ב.
ג) דברי ס' מגן גיבורים שלטי גיבורים סי' רכ"ז ע"ש.
ולא הבנתי מסקנתו מכל זה, להפך דברי כ"ק אדה"ז מפשוטם. ובהקדים:
דאף דדברי הרמב"ם מיוסדים על גמ' ברכות נט, א. אבל הטור וכן נמשך אחריו המחבר, וכן נמשך אחריהם כ"ק רבינו כתבו, דעל כל אחד מאלו אומר עומ"ב, ואם ירצה יאמר שכחו וגבורתו מלא עולם, היפך סדר הרמב"ם. ומשמע ברור מזה (וכמ"ש בגליון שם) דעומ"ב עדיף טפי.
וראה בב"י שם סי' רכ"ז שמביא הרמב"ם הנ"ל ומפרש שהטור ס"ל כהרמב"ם דאומר או האי או האי ואינו מדייק בסדר הדברים.
אבל ברור דהטור וכן המחבר וכן רבינו מהפכין הסדר דהרמב"ם ומקדימין עומ"ב, והלא דבר הוא.
ומ"ש רבינו אח"כ (מהט"ז) לענין המנהג לברך שכחו וגבורתו על הרעמים - ומזה למד הרב הנ"ל לכל שאר הדברים ובפרט רוח סערה חזקה ביותר - הנה פשוט דזה אינו, דרבינו מפרש טעם מנהג העולם בזה דעל הרעמים מברכין שכחו וגבורתו הוא: וזלה"ק "לפי שברוב פעמים הם באים זה אחר זה מיד ואינם חפצים לברך ברכה אחת שתי פעמים זה אחר זה", עכלה"ק.
היינו שרק ברעמים נהגו כך כי ברוב פעמים הרעמים באים אחרי הברק אבל מהיכי תיתי לומר כן על כל שאר הדברים כגון זוועות ורוחות שבאים לבד. כי בזה אין מנהג, ורק על הרעם יש מנהג.
ולכן הדרינן לעיקרא דדינא דעל כל אחד מאלו צריך לברך עומ"ב - וחידוש גדול ללמוד מרעמים הבאים לרוב אחרי ברקים מיד, שנוצר מצב שמחייב אותו לברך פעמיים, והעולם העדיף לומר שתי ברכות שונות ולהרבות בתשבחות.
אשר לכן נראה לכאו' ברור דלפי דעת אדה"ז ברכתם העיקרית והראשונה הוא עומ"ב ואם ירצה יברך שכחו וגבורתו.
וכן מצאתי בספר מקור חיים (לבעל החוות יאיר) קיצור הלכות לסי' רכ"ז אהא דכתב המחבר ואם ירצה וז"ל: "משמע דעיקרו עושה מע"ב. ובסדר המשנה משמע להיפך ומנהג העולם לחלק בין ברק לרעם וטעמם".
וזהו סיוע למה שכתבנו לעיל באריכות.
אלא, מדאתינן להכי נאמר דבזה צדק הרב הנ"ל בהערתו, אבל רק לגבי ברכת הרעם בהסידור דלעיל, מכיון דסוכ"ס לפי המנהג אכן מברכים שכחו וגבורתו על רעמים.
אבל זה שהרשימה הנ"ל מכלל כלל גם סער ורעש לכאו' לכו"ע אינו נכון אף שברכת שכחו וגבורתו מבורר יותר - אבל סוכ"ס בזה דעת כ"ק אדה"ז לברך עומ"ב - ואין בזה מנהג העולם כי אינו בא ביחד עם ברק כמו רעמים - ולא הו"ל למיכללינהו ביחד עם רעמים.
ולהעיר עוד - דבס' פסקי תשובות שם סי' רכ"ז מביא גם מס' מקור חיים הנ"ל בענין רוחות שנשבו בזעף וז"ל המקו"ח: "נ"ל כל שהפיל זכוכית מהחלון או דלת בחלון והחלונות רועשים וכל כה"ג". ובס' הנ"ל מפרש זאת וז"ל: "דאם רואים שברוח חזקה מאד עד שעוקרת ממקומה דברים כבדים או מחוברים לקרקע ולבנין שבד"כ אין נעקרים ממקומם אפשר לברך עומ"ב".
ולכאו' הוא מתאר בדיוק מה שקרה בעת ה'צונאמי'.
אלא שמוסיף שם בלי מקור (וקצת פלא שמשמע מדבריו שזה חלק מהמקו"ח הנ"ל) וז"ל: "ובסופות חזקות מאד אשר מצוי שקוטלים בנ"א (הוריקן וכל חניכה שבו) מברכים שכחו וגבורתו מלא עולם".
Download PDF