ידועה תקנתו הקדושה של הרבי לכנס ילדי ישראל בחג השבועות לשמוע את עשרת הדברות מפי הקורא בתורה.

מובן בפשטות שלכתחילה יש לעשות הכל להביא את ילדי ישראל (כלשה"ק של הרבי) "בבתי כנסיות (מקום קדוש), בשעת קריאת התורה (בצבור ובברכה לפניה ולאחריה) של עשרת הדברות" (שיחת ער"ח סיון תש"מ, לקו"ש חכ"ג עמ' 250).

אבל יש בתי חב"ד וכיו"ב שעושים גם כינוסים מיוחדים לילדי ישראל (בשעות הצהרים עד"מ), מבלי שיהיה שם צבור גדולים שלא שמעו קריאת התורה, וממילא אין קוראים לפניהם את כל קריאת חה"ש וברכותיה, כי אם מוציאים ספר תורה וקוראים לפניהם את עשרת הדברות בלבד (עם הפסוקים המתאימים לפני כן), ובלי ברכות, כמובן, כיון שאי"ז קריאה בציבור.

ונשאלת השאלה: האם שפיר קעבדי אלה שמקיימים בכל זאת את קריאת עשה"ד בכינוסים מיוחדים אע"פ שאין שם ציבור גדולים.

כתוב בטושו"ע או"ח ר"ס דקמ"ג: "אין קורין בתורה בפחות מעשרה גדולים בני חורין", וכתבו הנו"כ את הטעם משום דהוי דבר שבקדושה ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה.

המקור להלכה זו הוא במשנה במס' מגילה (דף כג,ב): "ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא וכו' פחות מעשרה", ובגמ' שם מפרש הטעם הנ"ל: "כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה".

אמנם ברש"י בד"ה "אין קורין בתורה" מוסיף מלה אחת: "בצבור". וכן לשון הרמב"ם בהלכות תפלה (פי"ב הלכה ג): "אין קורין בתורה בצבור בפחות מעשרה אנשים גדולים בני חורין".

לכאורה, פשוט הדבר שאין הכוונה אלא לקיום תקנת מרע"ה של קרה"ת ברבים (שבזה מתחיל הרמב"ם הלכה א בפרק יב) - וקצ"ע למה השמיטו הטושו"ע מלשון הרמב"ם את המלה "בצבור" (ואולי מפני שכל הלכות קריאת הת' מוסבים על תקנה זו, כפי שרואה הרואה את כל פרטי הדינים בהלכות אלה, וממילא הדבר פשיטא ומובן מאליו) - שהיא - ורק היא! - נכנסת בהגדרה של "דבר שבקדושה" (שאינו פחות מעשרה), ולא לקריאה לצורך לימוד - וכ"ש לצורך התעוררות וכיו"ב - ולא גרע מן הנפסק לגבי "קדוש" ו"ברוך" בשו"ע אדה"ז סימן נ"ט, שמותר לקרוא כלומד (ובטעמים דווקא!) וכו', אף שזה דבר שבקדושה, כפי שנפסק שם.

וכבר פסק אדה"ז בסי' רפה סעיף ד לגבי שמו"ת ש"טוב לקרוא בס"ת כשר בכל ע"ש", וכן נהגו גדולי עולם, כידוע, ביחיד! (וכן ידוע מנהג צדיקים לגבי קריאת הנשיאים בימי המילואים).

ויעויין בשו"ע אדה"ז סימן סו סעיף ג, לגבי ברכות התורה: "מפני שברכה זו היא ג"כ כמו דבר שבקדושה שהרי אינה נאמרת על קריאת ס"ת אלא כשקורין בעשרה". הרי ברור מזה שיש קריאת ס"ת שלא קורין בעשרה (שאז, כמובן, אין קרה"ת), מדלא אמר: "שהרי אינה נאמרת אלא על קריאת ס"ת" סתם (שאם נאמר שאין קרה"ת פחות מעשרה הרי פשוט שכשאומר קריאת ס"ת סתם הכוונה לקריאה בצבור, ולמה לו לפרש "כשקורין בעשרה" שמראה שיש אפשרות אחרת, וק"ל).

לכן ברור שעפ"י הנ"ל אין כל מניעה לקרוא בכינוס ילדים את עשה"ד מתוך ס"ת (ובטעמים דווקא).

כשכתבתי את הדברים הנ"ל לידידי הרה"ג הרה"ח הרב יוסף שמחה גינזבורג שליט"א כתב לי בזה"ל:

"לענין קריאה בעלמא (שאינו קרה"ת בציבור) מס"ת, אכן צדק שאין מניעה בדבר, ואדרבה יש בזה ענין חינוכי. אמנם לגופו של ענין, הנה כ"ק אדמו"ר מביא (מפסיקתא דר"כ, לקוטי שיחות כרך כ"ג) שקריאת עשרת הדברות היא בדוגמת יום מתן תורה, ולכן יש לכנס ילדי ישראל לשמיעת קרה"ת אז. והרי כאן בוודאי לא מדובר בקריאה לשם לימוד וכו', אלא דווקא בקרה"ת בציבור כתקנת חז"ל. על כן על משמרתי אעמודה, שהרוצים לקיים תקנת הרבי, ומשום מה אינם יכולים להביא את הילדים למנין הקיים, עליהם לעשות מאמץ לסדר מנין אחד כדין, כשרובו לא שמע קרה"ת". עכ"ל.

(יתכן שגם הרה"ג הנ"ל יסכים שבאופן המפורט לעיל צריך לקיים התקנה גם בלי מנין).

והנה אי משום פסיקתא דר"כ המובא שם (עמ' 256, הערה 4): "הוו קורין את הפרשה הזו בכל שנה ושנה ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה" - אין מובן בהכרח שזה אמור רק לגבי קריאה בציבור, ולכאורה אין הדבר שולל מצב של, עד"מ, מי שאנוס ואינו יכול להתפלל בציבור, שלא נאמר עליו הציווי: "הוו קורין את הפרשה הזו" וכו' (ביחידות), "ואני מעלה עליכם" וכו' (עכ"פ אין הדבר מוכח באופן ודאי), וממילא קשה ללמוד מכאן שכוונת התקנה היא רק על קרה"ת בציבור.

אדרבה: בהמשך השיחה הנ"ל (עמ' 251) מדבר על "לאמור" - ומפרש שאומרים את זה שוב (את עשה"ד), "ובפרט בכל שנה ושנה כשקוראים זאת בתורה ועאכו"כ כשקוראים זאת בזמן מתן תורתנו", ואח"כ את הלשון הידוע לגבי לימוד תורה בכלל: "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע" וכו', "בכל זמן, ובפרט כשקוראים עשה"ד בחה"ש ובמקום קדוש ובציבור וכו' ובהקדמת ברכה לפניה ולאחריה", שברור מזה שכל פרט הוא מעלה בפני עצמה שהפרט שלאחריה מוסיף עליו, אבל לא שזה תנאי שיהיו כל התנאים (והרי במקרה שלפנינו מתקיימים 4 מתוך כל הפרטים המנויים). ובשיחה אחרת שם מביא גם את הענין של "אשרי יולדתו" - על שמיעה בלבד!.

לסיכום: אין ספק שלכתחילה, וכפי שהובא בראשית דברינו, צ"ל במסגרת קרה"ת בציבור, אבל אם באופן השני משתתפים ילדים שלא ניתן לסדר עבורם בקלות קרה"ת בציבור ובאופן המועיל יותר להשגת המטרה הקדשוה שביסוד התקנה הקדושה - ודאי שיש לעשות כן.