בשו"ע או"ח סי' י"ד סעיף ב' איתא וז"ל: "הטיל ישראל ציציות בבגד, בלא כוונה, אם אין ציציות אחרים מצויים להכשירו, יש לסמוך על הרמב"ם שמכשיר, אבל לא יברך עליו". ע"כ.

והנה, ברמב"ם פ"א הל' ציצית איתא: "ציצית שעשה אותו כותי פסול . . אבל אם עשה אותה ישראל בלא כוונה כשרה...", עיין בבית יוסף שכותב שטעמו של הרמב"ם - דאם איתא דבעינן ציצית נמי לשמה, איך אנו אומרים שציצית שעשאה כותי פסולה (במס' מנחות פרק התכלת מב ע"ב אמר רב יהודה אמר רב, מנין לציצית כותי שהיא פסולה, שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית, בני ישראל ועשו, ולא כותי). מאי אריא כותי אפילו בישראל נמי אם עשאה שלא לשמה פסולה, ועוד, דאם כן למה לי דרשה דבני ישראל ועשו ולא כותי, תיפוק ליה מהיכא דמפיק דבעינן טוייה לשמה. ועיין בכ"ז בב"י סי' יד ד"ה כתב הרמב"ם.

והנה מלשון הב"י, "מה אריא כותי אפילו בישראל נמי אם עשאה שלא לשמה פסולה" ומזה מוכיח הב"י שדעת הרמב"ם היא שבישראל אפילו אם עשאה שלא לשמה כשרה - מוכח שדעת הב"י שמה שהכשיר הרמב"ם הוא לא רק בעשה סתם, אלא אפילו בעשיה שלא לשמה ממש. וכן דעת המ"ב, הערוך השלחן ושאר הפוסקים, וכן מוכיחין פשטות דברי הרמב"ם.

אבל, כאשר תעיין בשו"ע רבינו סי' י"ד סעיף ג' "אם הטיל ישראל ציצית בבגד שלא בכוונה . . יש מי שאומר דכשרים הם מפני שאם אי אתה אומר כן למה הוצרך הכתוב לפסול את הנכרי . . אבל י"א שאם הטיל ישראל ציצית בבגד בלא כוונה פסולים ולא הוצרך הכתוב לפסול את הנכרי אלא אם ישראל עומד על גביו ומסייע עמו ואומר לו שיעשה לשם ציצית אפ"ה פסולים, וכן הלכה. ועיין בקו"א ס"ק ב', שמדברי רבינו מוכח שהוא סובר שהמחלוקת שבין הרמב"ם והרא"ש הוא אם אמרינן בציצית, שסתם חוט הציצית לשמה קאי, שהרי מטילם לבגד, ומוכחא מילתא דלשם ציצית קאי. וזה דעת התוס' בגיטין כג. "עובד כוכבים לדעתיה קעבד", עיין שם.

והנה, השו"ע שפוסל בהטיל ציצית סתם לא ס"ל כהתוס' אלא כהרא"ש בהל' ס"ת ליישב קושיית תוס'. אבל דעת רבינו שהרמב"ם חולק על שי' הרא"ש בהל' ס"ת (וכפי שנתבאר סי' לב סעיף י"ב בשו"ע רבינו), ומשום הכי מכשר אם הטיל ישראל בלא כוונה וא"כ דעת רבינו שלא כדעת הב"י וכל שאר הפוסקים, שסוברים שדעת הרמב"ם שכשר אפילו אם תלה הציצית שלא לשמה, ולמשל במי שתולה הציצית כדי להתלמד. אבל דעת רבינו בהרמב"ם שאינו מותר אלא אם תלה סתם דאמרינן בציצית סתמא לשמה קאי, וצריך ביאור מדוע דחה רבינו דרך אחרת בהרמב"ם שלא כדעת הב"י ושאר הפוסקים.

והנראה לומר בדעת רבינו, שכיון שהגמ' בסוכה דף ט' ע"א אומר בפשטות דבעינן טוויה לשמה משום הקרא 'גדילים תעשה לך' - 'לשם חובותיך' (וכן איתא בפרק התכלת מב ע"ב) ופסוק זה הובא בשו"ע סי' י"א סעיף א, ע"כ סובר רבינו שאי אפשר לומר שהפסוק גדילים תעשה לך הולך רק על הטוויה שהוא רק הכשר מצווה ואינה הולכת על התלייה עצמה, וע"כ סובר רבינו שצריך לומר שגם הרמב"ם סובר שהתלייה צריכה להיות לשמה, אלא שהוא סובר שסתם חוטי ציצית לשמה קיימי, ובלשון רבינו בקו"א, שהרי מטילה בבגד ומוכחא מילתא דלשם ציצית תלאה. ולפי זה, הנפק"מ בין רבינו ושאר הפוסקים יהיה במקום שתולין להתלמד, דלשאר פוסקים יהיה כשר לדעת הרמב"ם ולרבינו יהיה פסול אפילו לדעת הרמב"ם, וכנ"ל.