להמשך הענין מש"כ אדה"ז בתחילת הל' ציצית כל הקורא ק"ש בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו, וכתבו על הגליון "ואולי ר"ל אם לבש טלית בלא ציצית" יש להעיר דכן כתבו גאוני עולם, דהיינו המאירי הקשה מהזהר על התוס' (ברכות יד,ב בד"ה ומנח) דכתבו דיכול לקרוא ק"ש בלא ציצית. וכן כתב ב"פתחי עולם" בסי' כד סק"ט בשם הרשש"ט. וכעין זה כתב באלפסי זוטא "אם יש לו בגד של ד' כנפות, וקרא בלא ציצית הוה לי' כאילו הקריב זבח בלא נסכים" (וענין כאילו הקריב זבח בלא נסכים הוא המשך של כאילו מעיד עדות שקר, בברכות יד סוף ע"ב).

ובס' עינים למשפט כתב לתרץ דאולי ס"ל להזוהר כמ"ד חובת גברא, אבל למ"ד חובת מנא דוקא בלבוש כסות המחויב. ובחכ"ת זה נגד הג' (במנחות מא,א) "נהי דחייבי' רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא וכו'". ועיי"ש בתוס' ד"ה ענשיתו ובד"ה הכי. ומפורט יותר בסמ"ג (מ"ע כו) "דאפי' למ"ד ציצית חובת גברא נהי דחייבי' וכו' לאכסויי מי מחייב רחמנא?" ועוד, הא קיימא לן בסי' יט (ראה שו"ע הב"י) "ציצית חובת גברא הוא" ולפי שהוא חיוב גברא "כל זמן שאינו לובש הטלית פטור מציצית" (וכלשון אדה"ז בסי' כד "אלא דוקא אם רוצה להתלבש מטלית בת ד' כנפות חייב להטיל בה ציצית".)

ונראה דדברי הרמ"א בסי' יז ס"ב הטעתו במה שכתב "הואיל ואינו חובת גברא" וזה אינו דהא בתוך כדי דיבור מפרש הרמ"א "פי' אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית" (וכמו שמפורש זה בשו"ע אדה"ז בסעי' ג "ואינו חובת הגוף כמו שופר ולולב".) אבל לא דס"ל (להרמ"א) דציצית חובת מנא.

אבל מ"מ י"ל דהזוהר (וכ"ק אדה"ז) ס"ל דאפי' אם לא לבש בגד של ד' כנפות מעיד עדות שקר. והוא כעין מה דאמרו בפסחים (קיג,ב) "שבעה מנודין [ס"א כמנודין] לשמים וכו' ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו וכו'" ופירשו בתוס' (ד"ה ואין) "מיירי בשיש לו ואינו מניחן א"נ אפי' אין לו יש לחזר ולהביא עצמו לידי חיוב" (ועיי"ש במהרש"א).

היינו דס"ל להגמרא דאע"פ דאינו חייב בציצית אלא אם יש לו כסות של ד' כנפות ולבוש בו, אעפ"כ מנודה הוא לשמים דאינו מקיים המצוה.

ולהאיר דכן איתא בארחות חיים (צוואת התנא ר' אליעזר הגדול) סי' יד וז"ל: בני הוי זהיר להתעטף בעטיפת מצוה, כסוי מצוה על גוף צדיק ינוח, כל מי שאין כיסוי מצוה בגופו נקרא לבושו בגד בוגדים בגדו [ישעי' כד] כי מעיד עדות שקר בעצמו עכ"ל.

וההסברא בזה הוא, דאעפ"י דע"פ ההלכה אינו מעיד עדות שקר בעצמו, מ"מ לדרשה להחזיק יראת ה' ולקיום המצות אומרים כן. וכן מצינו הרבה דרושים בג' ומדרשים ע"ד כן. ולמשל בפרקי אבות פ"ד מ"א איתא "איזהו עשיר השמח בחלקו", אעפ"י שלהלכה כשאומרים (שבת מז,א) "אבל [בגדי] דעניים לעשירים לא" (ושם פ,ב) "בנות עניים טופלות אותן בסיד, בנות עשירים טופלות אותן בסולת וכו'" אין ההפרש בם בהשמח בחלקו. (וכן בקורח שהי' עשיר גדול (כדאיתא במדרש) ולא הי' שמח בחלקו). ולהעיר ממ"ש (שם כה,ב) "איזהו עשיר כל שיש לו אשה נאה במעשים, כש"ל ביה"כ סמוך לשולחנו, כש"ל נחת רוח בעשרו, כש"ל מאה שדות".

והטעם דכל אלו הדרושים (אעפ"י שלהלכה יש מקום להתיישב) הוא בכדי לומר לן איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם. והתורה תפוצץ סלע וכו'.