הסדר בערים כמו מאנסי וכדומה כשיש למישהו אגרות לשלוח, הוא נותנו בתיבת דואר הפרטי שלו שלפני הבית, ויש בצד דגל אדום ואם יש בתיבה דואר לשלוח הוא מרים את הדגל וזהו סימן להבי דואר לעצור וליקח את הדואר ע"מ לשלחו למקום היעד. ויש לעיין, האם מותר ליתן אגרות בהתיבת דואר הפרטי שלו ולהרים את הדגל בערב שבת לפני השקיעה.

ויובן בהקדים המבואר בדין דזריקת אגרות בתיבת דואר ציבורי (דהיינו ברחוב העיר). מבואר בשו"ע סי' רמד סעיף א: פוסק (מתנה) אדם עם הגוי על המלאכה וקוצץ דמים והגוי עושה לעצמו, ואע"פ שהוא עושה בשבת מותר. במה דברים אמורים בצנעא שאין מכירים הכל שזו המלאכה הנעשית בשבת של ישראל היא. אבל אם היתה ידועה ומפורסמת אסור, שהרואה את הגוי עוסק, אינו יודע שקצץ ואומר שפלוני שכר הגוי לעשות לו מלאכה בשבת.

ובסי' רמז סעיף א: שולח אדם אגרות ביד גוי ואפילו בערב שבת עם חשיכה, והוא שקצץ לו דמים ובלבד שלא יאמר לו שילך בשבת.

והנה כשזורק אגרות בתיבת דואר ציבורי, אין שום בעיה הלכתית דהרי הגוי הלוקח את הדואר הוי כקציצה וקבלנות, דהרי קצץ לו את השכר ע"י הבולים שמשלם בשביל זה. אולם אעפ"כ לכאורה יש בעיה, דהרי גם בקציצה אסור לומר לגוי שילך בשבת, וכשזורק האגרות מיד בער"ש הרי הוי כאילו אומר לו לילך בשבת. אולם זה אינו דהרי בפועל לא אמר לו כן, ואפי' אם כוונתו שהגוי ילך בשבילו בשבת, כיון שלא אמר לו בהדיא לילך בשבת ומצד הגוי הוא יכול לילך גם ביום אחר ולישראל אין על הגוי כלום. הרי זה כקציצה שלא אמר לו לילך בשבת ומותר.

אולם בנידון דידן שהישראל נותן אגרת בתיבת דואר הפרטית שלו יש בעיה אחרת, דאיה"נ דהוי הגוי כקציצה שמותר אם אינו אומר לו להדיא לילך בשבילו בשבת, מ"מ הרי מבואר בסי' רנב סעיף א דבבית ישראל אסור אפי' בקציצה וקבלנות מטעם חשד, וא"כ כשלוקח הגוי הדואר מתיבת דואר הפרטית שלו סמוך לביתו על קרקע שלו הרי זה גוי קבלן בבית ישראל ואסור אפי' בקציצה.

והנה בטעם האיסור בגוי קבלן בבית ישראל מבואר בשו"ע רבינו סעיף ה משום ב' טעמים. א' שיחשדוהו שהנכרי הוא שכיר יום אצלו ולא קבלן. ב' שיחשדוהו שנתן לו הישראל להגוי בשבת עצמה וזה אסור בכל אופן. ובקונטרס אחרון סק"ה כותב דנפק"מ בין הטעמים באופן שידוע לכל שהגוי הוא קבלן ולא שכיר יום, דלטעם הא' אין בו משום חשד ומראית עין דהרי ידוע לכל שאינו שכיר יום. ולטעם הב' עדיין יש בו משום חשד ומראית עין דיאמרו שנתן להגוי הקבלן לעשות את המלאכה בשבת עצמה. וא"כ בנידו"ד שגלוי וידוע לכל שהגוי הלוקח הדואר מבית ישראל הוא ע"י קציצה וקבלנות שיש מחיר קבוע בשביל כל אגרת ואגרת, אין כאן חשד ומראית עין הא' שיאמרו שהוא שכיר יום, אבל עדיין יש חשד שציווהו לקחת בשבת עצמה ואסור.

ונראה דאם לא הרים הישראל את דגל האדום בער"ש יש צד היתר, דהרי אין שום מראית עין כלל דהרואה שהגוי עוצר ליד תיבת דואר של ישראל יאמר דמסתמא הביא לו מכתבים וכדומה ולכן עצר שם ולא שהישראל שולח אתו אגרות. ועוד, דהרי אם לא היה להגוי מה להביא להישראל לא היה עוצר כלל, א"כ, זה שהגוי לוקח את האגרות מתיבת הדואר בשעה שהוא מביא ממילא מכתבים להישראל אינו עושה זאת במיוחד בשביל ציווי הישראל, שהרי לא ציוה לו כלום דהרי לא סימן לו שיקחם. אבל אם הרים הישראל את דגל האדום בער"ש הרי א) הגוי עושה המלאכה ע"י ציווי ישראל. ב) יש מראית עין וחשד שנתן הישראל להגוי את המכתבים בשבת.

אולם נראה דגם באופן כזה יש להתיר משום ב' צדדים. א' דכיון שהגוי המוליך ומביא את הדואר אין לו שייכות להישראל ואינו קבלן של הישראל, אלא הרי הוא קבלן של הבי דואר, והבול שמשלם הישראל הוא משלמו להבי דואר ולא להגוי, וא"כ אין הגוי קבלן של הישראל כלל, ואין כאן איסור מטעם קבלן של ישראל בבית ישראל. (ואפשר לומר עוד שכיון שע"פ חוק שייך התיבת דואר להפעדארל גאווערמנט, ולכן אם מישהו גונב דברי דואר הרי מתחייב לפי חוק הפדראלי ולא לפי חוק האיזורי או המדינה של גניבה מבית חבירו, א"כ אין זה נכלל בגדר קבלן של ישראל בבית של ישראל, ועדיין צריך בירור בזה). אולם לכאורה יש איסור מטעם הב' דיש מראית עין וחשד שנתן הישראל להגוי את המכתבים בשבת. ונראה דכיון שהישראל הרים את הדגל בערב שבת בעוד שכולם רואים כבר מערב שבת את הדגל, א"כ אין כאן מראית עין וחשד שנתן הישראל להגוי את המכתבים בשבת, דהכל רואים כבר מערב שבת את הדגל למעלה.

[אולם יש עוד נקודה הנוגע לסי' שז לענין רמז לעכו"ם, אולם גם בענין זה מותר, ובל"נ אבארו בהזדמנות אחרת].