ירושלים ת"ו
בגל' תתכו (עמ' 54) שב הכותב ועושה את אנ"ש וגדולי רבניהם כטועים ונוהגים "נגד הדין" ב"איסור ברור".
איני רוצה להיכנס עם הכותב בוויכוח, והבוחר יבחר בין דבריי ללמד זכות על מנהג אנ"ש, לבין דבריו.
לא אעיר אלא על כמה דברים ש"אינם אמת" שמייחס לי, היפך הכלל של מילתא דעבידא לאגלויי לא משקר כו'.
[א] כתב וז"ל: בקובץ 'אהלי שם' הביא [י"מ] כיסוד הלכתי הבלעדי להיתר, את מה שכתב ה'נודע ביהודה' ב'דגול מרבבה' לאבה"ע סימן כ"א ס"ב. בהערתי הוכחתי ששגה בזה.. עכ"ל.
וזה אינו אמת. אני כתבתי שם בזה"ל: ומאידך גיסא, מי שנבעלה קודם שנישאה אפשר שתצטרך לכסות ראשה וכמ"ש בהגהות דגו"מ בשו"ע אהע"ז סי' כ"א ס"ב. עכ"ל. ותו לא. וסמי מכאן העמדת יסוד ההיתר על דברי הדגו"מ. ובמהדורה המורחבת יותר ("הערות וביאורים" גל' תשיב, ש"פ שופטים תשנ"ו). לא הזכרתיו כלל.
[ב] לדברי הכותב, ציטטתי רק חצי דבר מס' שלחן העזר, כאילו הוא מכריע כדעת השבות יעקב לנגד החוות יאיר.
וזה אינו אמת. כתבתי ששלחן העזר מביא את דבריהם של החו"י והשבו"י. ציטטתי ממנו את דברי שניהם, ולא כתבתי מהי דעתו שלו להלכה.
ואין נפק"מ מה דעתו להלכה של בעל שלחן העזר, שהרי לא הבאתיו אלא לשם דברי השבו"י, להראות שיש פוסקים הסוברים כי "כל שלא נבעלה מותרת להלוך כמו כל הבתולות . . ופוק חזי מה עמא דבר". שגם בימינו שהאירוסין והנישואין יחדיו, פוק חזי עמא דבר דכל שלא נבעלה מותרת בפריעת הראש.
וכל זה חזי לאיצטרופי לעלילת השווא שכתב (בגל' תתכב), כאילו רק משעה שכתבתי את דבריי בשנת תשנ"ג "נעשה כהיתר גמור שהכלות ילכו דוקא פרועות ראש אחרי חופתן בסעודת החתונה".
לעומת השמועות שהבאתי בשם גדולי רבני אנ"ש הנקובים בשמם, מביא הכותב דברים בשם רבנים אנונימיים, בבחינת הרוצה לשקר ירחיק עדותו.
כמו"כ לא התייחס כלל למה שהבאתי בשם הרה"ח רי"ל גראנער שי', לענין מנהג בית הרב.
עתה הייתי עסקן בדברים והאזנתי להקלטה מדבריו של הריל"ג (בהתוועדות י"ד כסלו תשל"ט), ושם נאמר, למקוטעין: "שלייער ווארמעס" היא הסעודה הנערכת כשהכלה חובשת את השייטל; הוא שאל את אמו, ואמרה לו אם, שכך היה הסדר בבית הרב; אצל אחרים יש נוהגים שהכלה מגלחת ראשה קודם החופה, אצל אחרים אחר החופה או למחרת בבוקר, אבל בבית הרב היה הסדר שבלילה השני - מכסה במטפחת אבל לא מגלחת - וזה היה נקרא "שלייער ווארמעס"; "שלייער" - שלובשת המטפחת; אמא שלו שאלה אצל האמא שלה, וביררה שכך היה המנהג אצל הרביים, אצל הצמח-צדק ואצל המהר"ש, שבלילה השני היו עושים את הסעודה הנ"ל. עכ"ל.
ואין לי אלא לחזור על מה שכתבתי בפעם הקודמת: לאור כל זאת נראה, שאין כל הצדקה לעשות את אנ"ש וגדולי רבניהם כטועים "טעות דמוכח" ונוהגים "נגד הדין". ושארי לי' מארי'.
ומה שהאריכו בגל' תתכז לבאר את הגדר של "מנהג חב"ד", אלו דברים שאין להם שחר, שהרי לא כתבתי בשום מקום שזהו "מנהג חב"ד" שמחייב את כל אנ"ש [ולדעתי לא היה מעולם מושג של "מנהגי חב"ד" עד שיסדם רבינו זי"ע. ואכמ"ל], אלא שכך נהגו בפשטות רוב אנ"ש, אף אם - כמו בכל כלל - היו יוצאים מן הכלל (וגם אני הוצאתי את עצמי מן הכלל, ונהגתי בחתונת בתי שתחי' שכיסתה ראשה אחר החופה).
ואין לדמות מנהג זה לעניינים אחרים שנהגו בהם קלות, והראיה, שרבינו זי"ע לא אמר - לא בגלוי ולא ברמז - שכדאי לשנות הנהגה זו. ואילו רצה לשנות היה אומר, והיו דבריו נשמעים בק"ו מדברים קשים יותר שנשמעו לו.
עוד הביאו (בעמ' 67) בשמי, ששאלתי את הג"ר דוד יונגרייז גאב"ד העדה החרדית בירושלים מה טעמו של המנהג שהכלה מכסה ראשה רק למחרת החתונה, והרב הנ"ל לא אמר שום מלה של איסור, אלא חיפש בספרים את המקור [ע"כ תוכן המעשה]. וכתבו על כך, שזו ראיה קלושה ביותר להוכיח מזה שגם אצלו היה המנהג פשוט כן.
ואכן אין בזה שום ראיה לפרט הנ"ל, אבל מאידך גיסא זו ראיה אלימתא שהרב הנ"ל לא ראה בזה פריצות, ולא מצא לנכון לומר לשואל אפילו מלה אחת של הסתייגות כדי לאפרושי מ"איסורא"!
עוד אחזור על מה שהבהרתי ב'אהלי-שם' וב'הערות וביאורים' (גל' תשיב הנ"ל), שאינני תוקע עצמי לדבר הלכה, אלא רק לבירור המנהג שהיה מקובל בבית הרב ואצל אנ"ש. והדגשתי שם, שאין בזה ערעור על סמכותם של רבני אנ"ש לתקן תקנות מכאן ולהבא (מבלי להוציא לעז על הראשונים), ויהיה להם על מה שיסמוכו גם במנהגי בית הרב.
Download PDF