א. בלקו"ש חל"ה (חיי שרה א' - אות ב') מביא הרבי עה"פ "ויקם שדה עפרון" את פי' השפ"ח ויפ"ת, ובהמשך שם, "ולפי פי' זה, כוונת רש"י הוא, שהפסוק עצמו מכריח ב' פירושים, דבזה שמתחילה אמר שדה עפרון ואח"כ כפל השדה והמערה מוכח, דתרתי קמ"ל, שהיתה תקומה לשדה עפרון ושקם השדה והמערה לאברהם למקנה".

ולכאו' יש להסתפק בכ"מ שישנם ב' פירושים (או יותר) ברש"י, האם הכוונה שהפסוק מכריח את ב' הפירושים גם יחד (וההוכחה לזה שיש ב' פירושים הוא שבכ"א יש קושי בהסברת הפסוק), או דפי' הפסוק הוא רק אחד, או כפי' א' בלבד או כפי' הב' בלבד.

ולכאו' מהנ"ל קצת משמע שדוקא בפי' רש"י זה הוא כך, או די"ל שהוא בכ"מ (כשאינם סותרים זא"ז). וצ"ע.

ב. בהמשך שם דב' פירושי רש"י כאן, הם ע"פ פשוטו של מקרא: וזה שמדגיש בפירוש השני ופשוטו של מקרא, אינו מצד שהפי' הראשון אינו כפשוטו, אלא דהפי' השני מסתדר יותר עם פי' תיבת "ויקם" וכן פשטות המשך ב' המקראות, והפירוש הראשון מתרץ קושי בכללות הפרשה ורש"י מעדיף להקדים פירוש המבאר את פשטות הפרשה [אף שפשוטו של מקרא זה הוא כפי' השני].

ולכאו' ההבדל זה האם מסתכלים על הפשט דבמילים (מקרא זה), או התוכן הכללי דכללות הענין והפרשה הוא מח' בכ"מ, ראה לדוגמא - א. מח' ר"ח ור"נ - לקו"ש ח"ד ע' 264. ב. רב ושמואל - לקו"ש חט"ז ע' 2-3 ובהערות 13-58 (ג. בכללות הש"ס - ב"ש וב"ה, כלל ופרט - ראה לקו"ש חט"ז ע' 312 ואילך) ועוד.

ומכיון שהדבר תלוי במח' צ"ב בהטעם דרש"י נקט כחד מינייהו דוקא (ולא כהאופן השני) שלכן פעמים שמביא רק פי' א' בלבד (שמבאר את כללות התוכן אע"פ שאינו מיושב בפשט דמקרא זה - ראה לדוגמא לקו"ש חט"ז שיחה א' הערה 58), וגם כשמביא ב' פירושים מקדים בפי' המסביר כללות התוכן דהפרשה ולא בתיבות של מקרא זה - כבנדו"ד.

ויתירה מזו - בלקו"ש ח"ה ע' 36 מובא בהיפך ממ"ש כאן, וכפי שהסיק מזה בכללי רש"י (ס"ד כלל 6) "כאשר באחד הפירושים יש קושי מבחינת המשך הפסוקים ובאחר - הקושי הוא במשמעות המילה (עצמה) הרי הקושי הראשון חלש יותר, ולכן אותו פירוש קרוב יותר לפשט מזה שהקושי הוא במשמעות המילה ורש"י מקדים אותו" וצ"ע בכ"ז.

ג. שם, אות ה': "ומטעם זה הדגיש "בכסף מלא" היינו שהכסף שנותן אינו בגדר קנין כסף, אלא שנותן כל שוויות השדה, כי בקנין כסף יש השתתפות דנתינת וסמיכת דעת המקנה (כנ"ל), משא"כ כשמשלם בכסף שוויות הדבר, באופן שלא חסר כלום אצל המוכר, הרי עיקר הקנין הוא מצד נתינת שוויות הדבר) דהקונה ולא הקנאת המקנה (המוכר)" ע"כ.

ולכאו' צ"ב, דידועה מח' הט"ז והסמ"ע (חו"מ סי' קצ') האם גדר קנין הוא מעשה קנין, או גדר שוויות, דלשיטת הסמ"ע הוא בגדר שוויות, וא"כ צ"ב דמה לי שנתן שוויות השדה, הרי סו"ס הוי בגדר קנין (שמודגש בו צד המוכר - ג"כ -) להסמ"ע?

ויש לתרץ בזה ע"פ המבואר בלקו"ש ח"י ע' 63 - ושם - דא"א ללמוד דין קנין כסף בקרקע ממעשה דאברהם "מלבד זאת שלא היינו יודעים מילפותא זו את עיקרו של דין קנין כסף בקרקע - היינו שהוא מקנה בשוה פרוטה אפילו כשהקרקע שוה יותר - דהלא אברהם קנה את השדה "בכסף מלא כל שוויה".

ובהע' 35 שם - "וגם לפי דעת הסמ"ע . . שמה שקונה בכסף הוא מצד דאי שווי' הדבר, דנלמד משדה עפרון שהיה דמי שווי השדה - הרי א"א ללמוד משדה עפרון פרט זה דגם כשנותן שוה פרוטה קונה בתורת תחילת פרעון, שהרי אברהם שלח "כל שווי'".

ועפ"ז י"ל דיש ג' צורות בקנין: א. כשנותן פרוטה א' בתורת תחילת פרעון שקונה ע"י "מעשה קנין" - שי' הט"ז. ב. כנ"ל, אבל זה גופא מדין "שוויות". ג. כשמלכתחילה נותן את כל שווי השדה - גדר הקנין דאברהם.

ולפי זה מובן שבנדו"ד הרי זה (ג') גדר הקנין שמודגש בו הכי פחות צד המוכר. [אלא דעדיין יש בזה השם קנין - כמ"ש בהשיחה].

ד. עוד צ"ב בכ"ז, דאם אברהם הי' מלך, ומצד זה נפקע (אפי') שמו דעפרון לגמרי, מה שייך צורך עוד בהקנאה באופן ד"בכסף מלא" הרי בלאו הכי כבר נפקע שמו דעפרון בזה? ואואפ"ל דאברהם רצה שבכל שלב דהקנין יהי' באופן היותר טוב להפקיע שמו דעפרון [בסגנון אחר: דגם מצד הפרטים (ולא רק מצד הכלל - היותו מלך) יסתלק שמו דעפרון].

ובזה גם יובן מה שלא תיקשי ע"כ פי' זה שזהו פי' ע"פ הלכה ולא פשש"מ, (כפי שהקשה על תי' האוה"ח - עיי"ש) כי כל עניני הקנין וכו' היו כדי לסלק לגמרי את עפרון מהשדה - וזהו ענין שמתחייב ע"פ פשש"מ ד"תקומה היתה לו".