E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

כ' חשון - ש"פ חיי שרה - תשס"ה
שונות
תרגומים מדוייקים לתורתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע
הרב ברוך אבערלאנדער
שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע - בודאפשט, הונגריה

אחד הדברים המרכזיים עליו עורר ודירבן כ"ק אדמו"ר זי"ע היה ההתעוררות לתרגום דברי תורה וחסידות ב"שבעים לשון", והוא המתחיל שבעצמו לקח הרבי חלק בההגהה והעריכה של פרסומים שונים באנגלית ובעוד שפות.

אבל הרבי הקפיד מאד על איכות התרגומים ושיהיו מדוייקים ונאמנים למקורם1, ראה לדוגמא במכתבו להרב שלמה מטוסוב בשנת תשי"ד2: "זה מכבר עוררתיו אודות האפשריות להדפיס במכ"ע המופיעים במקומו מכתבי התעוררות המתקבלים מכאן…, מובן אם יש מעתיק נכון לשפה הצרפתית או בשפה הערבית, כי באם יש חשש שיקלקל הכוונה אין כדאי להתחיל בזה"; ובשנת תשי"ז עוררו עוד פעם3: "בטח באם יש אפשרות להעתיק מכתבי הכללי לחג הפסח בשפת המדינה (בלבד שיהיה העתק טוב, ז.א. מתאים להענין ובסגנון שיעשה רושם טוב על הקוראים גם בסיגנון ודקדוק הלשון שמעתיקים לה וכו') כדאי להשתדל בזה…".

אמנם למרבה הצער ניתן לקבוע שבזמן האחרון בפרט נתרבו המתרגמים של המכתבים בלי פיקוח אמיתי והגהה טובה, וממילא ניתן לגלות בתרגומים שגיאות ואי-הבנה.

דוגמא לזה אביא אגרת שנכתבה באידיש והתפרסמה כלשונה ב'אגרות קודש', אמנם בתרגומים ללה"ק ולאנגלית נפלו בו אי-הבנות. כדי להקל על ההשוואה אציין בהדגשה על שני הקטעים שבהם אני דן.

המכתב במקורה באידיש

בנוגע לחיוב המחיצה בחתונה שתפריד בין האנשים לנשים כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע4:

"לויט ווי מען האט מיר איבערגעגעבען… אז אייער משפחה איז מען געגען איינארדנען די חתונה פון אייער טאכטער... לויט דער פאדערונג פון שולחן ערוך אז עס מוז זיין א מחיצה בעת דער חתונה צווישען מענער און פרויען. וויל איך דערמיט ערקלערין אייך דעם מצב לויט ווי איך זעה עם. און דאס איז פאלגענדעס: ווען מען ארדענט איין א חתונה מיט א מחיצה לויט ווי עס פאדערט תורתנו הק', פסק'נט די תורה אז מען זאל זאגען "שהשמחה במעונו" ד.ה. אז ווען מען דערמאנט דעם אויבערשטענס ברוך הוא נאמען דערמאנט מען עם אז עס זאל זיין שמחה און ממשיך זיין דאס אין וועלט און צום אלעם ערשטען צו דעם חתן און די כלה… און דעריבער האט מיר געוואונדערט, אז עלטערען וועלכע טוען אלץ אז קינדער זאלען זיין גליקליך, אין דעם וואס ווענדעט זיך נאר אן זיי, זאלען גאר וועלען אנווענדען כחות ניט צו דערלאזען, אז בא אייער טאכטער'ס חתונה זאל זיין שמחה, וואס בדרך ממילא פעלט דאס ח"ו דערנאך אין זייער לעבען, ר"ל… איך ווייס אויך אז עס זיינען געווען פילע חתונות און אויך פון פרומע און ליידער אן מחיצות, אבער איך ווייס אויך די צרות וועלכע זיינען ליידער געקומען שפעטער…".

דברי הרבי מובנים כפשוטם: הרבי קובע שאמירת "שהשמחה במעונו" הרי זה בראש וראשונה כמו תפילה ותזכורת לאלוקים שימשך שמחה בעולם, ובראש וראשונה ימשך שמחה לחתן וכלה. אבל באם אין מחיצה הרי ענין "שהשמחה במעונו" שלא נאמר בחתונה יחסר בחיי הזוג הצעיר. ולמרות שזה המובן הפשוט נראה לקמן שני תרגומים שלא הבינו את זה נכון.

מתורגם ללשון-הקודש

תרגום המכתב ללה"ק מופיע בספר 'שערי הלכה ומנהג'5 (ומשם בספר 'ליקוטי הוראות מנהגים וביאורים בעניני שידוכים ונישואין'6):

"כפי שנמסר לי… מתנגדת משפחתכם לסידור נישואי בתכם… בהתאם לדרישת השולחן ערוך שתהיה מחיצה בעת החתונה בין גברים לבין נשים. רצוני, איפוא, להסביר לכם את המצב כפי שאני רואה אותו: כאשר מסדרים את החתונה במחיצה, כפי שדורשת תורתנו הק', פוסקת התורה שיש לומר 'שהשמחה במעונו', כלומר - כשמזכירים את שמו של הקב"ה מזכירים אותו בהקשר של שמחה, דבר שפירושו השראת שמחה בעולם, ובראש ובראשונה לחתן ולכלה… ולכן התפלאתי על העובדה שהורים, העושים הכל שילדיהם יהיו מאושרים, עד כמה שהדבר תלוי בהם, ירצו להשקיע כוחות למנוע שבחתונת בתם תשרור השמחה, דבר המביא לידי כך ח"ו שבמדה מסויימת תחסר גם בחייהם ר"ל… ידוע לי שהיו חתונות רבות, גם של דתיים, בלי מחיצות לצערנו, אך ידועות לי גם הצרות שבאו, לצערנו, לאחר מכן…".

המתרגם ללה"ק לא הבין מה משמעות של אמירת "שהשמחה במעונו" ומה משמעות ה"תזכורת", ועל כן הוא תרגם: "מזכירים אותו בהקשר של שמחה". גם אינו ברור מי גורם שיהיה "השראת שמחה בעולם". הוא גם הרגיש שדברי הרבי שיחסר שמחה אצל הזוג הצעיר הם חריפים מדי על כן הוא הוסיף הגבלה: "שבמדה מסויימת תחסר".

מתורגם לאנגלית

ושוב הופיע תרגום לאנגלית עם הבנה חדשה, בספר Letters from the Rebbe7:

According to my information… your family is against arranging the wedding of your daughter… in accordance with the requirements of the Shulchan Aruch; that there must be a separation between men and women.

I hereby wish to explain to you the position as I see it:

When one arranges a wedding with a partition according to the stipulation of our Holy Torah, the Din is that we should say (in the Grace aftner meals) “Shehasimcho Bimono,” which means that when mentioning G-d’s name we do so in connection with Simcha. This means that we should bring Simcha into the world and especially to the Chosson and Kallah

Therefore it surprised me that parents who do everything within their power to ensure that their children should be blessed with good fortune, should be willing to apply energy towards preventing there being Simcha at their daughter’s wedding, which will result in it being lacking, G-d forbid, to a certain measure in their later life

I am aware that there have been many weddings, including ones of religious people, unfortunately without partitions. But I also know of the troubles which unfortunately ensued…

גם המתרגם לאנגלית התקשה בהבנת המשמעות של אמירת "שהשמחה במעונו", ועל כן הוא פירש שהמשתתפים בשמחה צריכים לגרום שיהיה "השראת שמחה בעולם" ובפרט לחתן וכלה, דבר שאין לו שום רמז בדברי הרבי שנעתקו לעיל. גם המתרגם הזה הכניס את ההגבלה: "שבמדה מסויימת תחסר".

תרגום חדש ומדויק ללשון-הקודש

באם נתרגם את המכתב במשמעותו המקורית ומדויק למקור הרי שהתרגום יהיה כדלקמן8:

"כפי שנמסר לי… מתנגדת משפחתכם לסידור נישואי בתכם… בהתאם לדרישת השולחן ערוך שתהיה מחיצה בעת החתונה בין הגברים והנשים. רצוני, איפוא, להסביר לכם את המצב כפי שאני רואה אותו: כאשר מסדרים את החתונה במחיצה, כפי שדורשת תורתנו הק', פוסקת התורה שיש לומר 'שהשמחה במעונו', כלומר כשמזכירים את שמו של הקב"ה מזכירים לו9 שתהיה שמחה, ושימשך השמחה בעולם, ובראש ובראשונה לחתן ולכלה… ולכן התפלאתי על העובדה שהורים, העושים הכל שילדיהם יהיו מאושרים, בכל מה שתלוי בהם, ירצו להשקיע כוחות למנוע שבחתונת בתם תשרור השמחה, ובדרך ממילא תחסר ח"ו גם בחייהם אח"כ רח"ל… ידוע לי שהיו חתונות רבות, גם של דתיים, בלי מחיצות לצערנו, אך ידועות לי גם הצרות שבאו, לצערנו, לאחר מכן…".

ומכל האמור נלמד עד כמה צריכים לעיין ולדייק בדברי הרבי ולתרגמם כהלכה שלא יהיה "חשש שיקלקל הכוונה" ו"שיהיה העתק טוב, ז.א. מתאים להענין…". ויש להאריך בזה ואכמ"ל.


1) ראה גם 'אגרות מלך' ח"א, מבוא עמ' 45 ואילך.

2) 'אגרות קודש' שלו חלק ח עמ' קכד.

3) שם חלק טו עמ' פג.

4) 'אגרות קודש' חלק ט עמ' א-ג.

5) בהוצאת 'היכל מנחם' ירושלים, קה"ת תשנ"ג, ח"ד עמ' קכו-קכז.

6) בהוצאת ה'ועד להפצת שיחות', קה"ת תשנ"ב, עמ' 150-151.

7) ח"א עמ' 75-77.

8) תרגום זה הופיע במאמרי שנתפרסם לאחרונה ב'פרדס חב"ד' חוברת 13.

9) = מתפללים להקב"ה.

שונות
ביאור ב'היום יום'
הרב מיכאל אהרן זליגסון
מגיד שיעור במתיבתא

"טז חשון"

ב'היום יום' - טז חשון: "המחשבה היא לבוש ומשרת השכל והמדות. בשעה אשר אין לה שירות בשכל או במדות, גם אז פועלת פעולתה לחשוב ולהרהר...".

"לבוש ומשרת" - ולכאו' תוכנם של שני מילים אלו מבטאים המה שני ענינים הפכיים, שהרי 'לבוש' הוא דבר המעלים על המתלבש ואילו 'משרת' הוא כמו כלי שעל ידו מתגלה תכלית השלימות של מי שהוא משרת עבורו?

ויובן ע"פ המבואר בהמשך ר"ה תרנ"ט (סה"מ תרנ"ט), שבאותיות המחשבה יש שתי תכונות. מצד א' הרי אותיות המחשבה - בערך להאותיות של המדות או למעלה יותר, המוחין - הם מעלימים על האור המוחין והמדות, אבל בד בבד הרי אותיות המחשבה הם נצרכים כדי שעל ידם יעבור ויומשך אור המחשבה בכלי הדיבור והמעשה וכו', ולכן הוא גם "משרת" להמחשבה.

ועוד יותר:

ע"ד המבואר במאמר ד"ה תפלין דמארי עלמא תרנ"ג (סה"מ תרנ"ג), שהכלים נקראים גם "תיקונין". והיינו שלא רק שהם כלים שעל ידן נמשך האור למטה יותר, אלא (עי"ז) הם מוסיפים שלימות בהאור, כיון שעל ידן נשלמת כוונת האור, שענינו הוא להימשך למטה, להשלים הכוונה לעשות דירה לו ית' בתחתונים.

"להרהר" - מבואר בגמ' (ברכות דף כ') פלוגתא אם הרהור כדבור דמי או לא. ולכאו' יש להעיר מכאן שהרהור הוא חלק ממחשבה, מכיון שזה נכלל בפעולת המחשבה, "לחשוב ולהרהר".

אבל עפ"ז צ"ע: אם הרהור הוא חלק ממחשבה, למה מפרט אותם בנפרד, "לחשוב ולהרהר", (הרי זה מיותר)?

אלא הביאור הוא עפמ"ש באור התורה1 שהרהור הוא ממוצע בין מחשבה ודיבור, ולכן עולה לכאן ולכאן, ולכן שייכת גם למחלקת המחשבה.

"יט חשון"

ב'היום יום' - יט חשון:"מענה רבינו הזקן ליחידות: חסידות איז שמע ישראל, שמע איז ר"ת שאו מרום עיניכם, ואומר מרום ולא שמים, מרום איז העכער און העכער, להגיע למעלה מן השכל. וזה גופא להבינו בשכל, וכמו שאומר וראו מי ברא אלה".

"מרום איז העכער און העכער". ויש להעיר מל' הרמב"ם הל' מכירה פכ"ד הל' טו: "המוכר בית לחבירו אף על פי שכתב לו "והקניתי לך עמקו ורומו", צריך לכתוב לו "קנה לך מהקרקע התהום עד רום רקיע", שהעומק והרום אינו נקנה בסתם, וכיון שקנה העומק והרום קנה הרום שהוא האויר בלבד והעומק שהוא עובי הארץ, אבל לא קנה הבינונית שבמעמקים ושבאויר. וכיון שכתב לו "מקרקע התהום עד רום הרקיע", קנה הבור והדות שבעובי הקרקע והמעזיבות והמחילות שבין המעזיבות למעלה".

ועפ"ז יומתק מ"ש כאן "מרום", וכן מ"ש "מרום איז העכער און העכער", שהרי פי' המלה של "מרום" הוא "רום הרקיע", דרגא הכי נעלית. וה"ז מתאים למ"ש הרמב"ם (לעיל) שצ"ל "עד רום רקיע" דוקא.


1) למגילת אסתר בביאור ענין "הגי סריס המלך".

שונות
"טראכט גוט וועט זיין גוט"
הרב משה רבינוביץ
ברוקלין נ.י.

ידוע פתגם אדמו"ר הצ"צ "טראכט גוט - וועט זיין גוט" . (נסמן ונתבאר בלקו"ש חל"ו ע' 4 ואילך) שמשמע מדבריו "שעצם המחשבה לטובה (הבטחון) תביא לתוצאות טובות (ובטוב הנראה והנגלה).

ויש להעיר שנקודה זו לכאו' נתבאר בש"ס במסכת כריתות (ו, א). הגמ' מביאה שם (ה, ב) כמה סימנים שעל ידם אפשר לדעת מה יהי' בעתיד. למשל אם יוציא שנתו - שידליק נר בין ר"ה ויוה"כ ויראה אם נשאר דלוק.

וממשיך שם בש"ס שלאו מילתא היא. היינו שבעצם אין בסימנים אלו שום סימן וראי'. ואפשר להיות שהסימן יראה לכאן ובפועל יהי' בעתיד בדיוק להפך. ואדרבא כדאי לא לעשות מבחנים כאלו. כי אם כן יסמוך על סימנים כאלו (שאין בהם שום ראי' כנ"ל) והסימן יראה על היפך ההצלחה ח"ו ויבוא לידי עצבות וצער - והצער יגרום לו את המזל הלא טוב.

וכלשון רש"י שם ד"ה 'ולא מילתא היא': "דלא לעביד איניש הכי דלמא הוי סימנא בישא (היינו שיקרה כך שהסימן יראה לכיוון היפך הטוב - מבלי שיהי' בזה ממשות וראי', ועי"ז) ומצער נפשי' ומיתרע מזלי'".

וראה שם ברגמ"ה (נדפס שם ז, ב): "ושמא כיוון דקפיד וחליש דעתו בחנם, דילמא ליתרע מזלי'".

היינו שהמחשבה והעדר הבטחון היא היא המביאה את התוצאות הלא טובות. ומרובה מדה טובה - שהבטחון בה' והמנוחת הנפש הבאה מזה (יחד עם האמונה שאפי' אם אינו כדאי וכו' מ"מ ייטיב לו הקב"ה- כמבואר בלקו"ש שם) היא היא מביאה לתוצאות טובות. וכלשון הפתגם: "טראכט גוט - וועט זיין גוט".

שונות
אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו
הרב ישכר דוד קלויזנר
נחלת הר חב"ד, אה"ק

איתא בפסחים (נ, א): "שמעתי שהיו אומרים, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". - ויש להבין מה שנאמר ותלמודו בידו, לכאו' היה צריך לומר ותלמודו עמו או בראשו, והרי לימוד התורה לא מחזיקים ביד? [עי' 'שער היחוד והאמונה' פ"ט (פו, ב) "כאומר על איזו חכמה רמה ועמוקה שאי אפשר למששה בידים מפני עומק המושג, שכל השומע יצחק לו, לפי שחוש המישוש אינו מתייחס ונופל אלא על עשייה גשמית הנתפסת בידים"].

והנראה בזה לבאר ע"פ מ"ש אדמו"ר הזקן בהל' תלמוד תורה פ"ב הי"ג:"תורה שבע"פ אם אינו מבין הפירוש, אינו נחשב לימוד כלל. ואף על פי כן יש לאדם לעסוק בכל התורה גם בדברים שלא יוכל להבין, ולעתיד לבא (זוהר וישב ד' קפה) יזכה להבין ולהשיג כל התורה שעסק בה בעוה"ז ולא השיגה מקוצר דעתו" עכ"ל.

והנה ב'הערות וציונים על הלכות תלמוד תורה' (להגאון ר' מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א) חלק ג פ"ב (ע' 593) מביא (בהערה 9) עמ"ש רבינו הזקן: "יזכה להבין ולהשיג כל התורה וכו' מצוין לזהר וישב ד' קפה: "...וכל מלין מתתקנן יתיר מכמה דהוו בקדמיתא, דהא כל אינון מלין דאיהו לא יכיל לאדבקא לון בדקא יאות ואיהו אשתדל בהו ולא אתדבק בהו כלהו עאלין במעוי מתתקנן ואורייתא תמלל ביה הה"ד והקיצות היא תשיחך". ובנצוצי אור שם: "ר"ל תשיח אותך שתוכל לשיח בתורה מה שלא יכלת מקדם".

[ע"ע זהר ה"ג פה, ב: מאן דתיאובתיה למלעי באורייתא ולא אשכח מאן דיוליף לי', והוא ברחימותא דאו' לעי בה ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע כל מלה ומלה סלקא וקב"ה חדי בההיא מלה וקיל לה ונטע לה וכו'. עוד מבואר שם: מבעי לי' לבר נש למילף מלי דאו' מכל בר נש אפי' ממאן דלא ידע בגין דעל דא יתער באו' וייתי למילף ממאן דידע ולבתר אשתכח דאזיל בה באו' בארח קשוט].

ובלקוטי מהרי"ח סדר קביעות עתים לתורה הביא ממעבר יעבק מאמר שפתי רננות פ' כו, דאם טורח בעוה"ז אע"פ שאין לו להבין עתה, יהי' לו לב במתיבתא דרקיע, והוא מזהר פ' וישב. ופי' כן הגמ' שבת סג, א [עי' לעיל ס"א]: ליגריס אינש בעוה"ז והדר ליסבר בעוה"ב, ועד"ז בע"ז יט, א [עי' לעיל הע' 2/ג] לעולם ליגרס ואע"ג דלא ידע מאי קאמר, כי עתיד להבין, וסיים שע"כ טוב לגרוס זהר ותיקונים ורע"מ וכדו' גם שלא יבין אותם. עי' לעיל הע' 2/ה.

ב. ובממו"צ ציין לספר חסידים סי' תתשסד וז"ל: דע כי אם הי' לב האדם כלב שלמה המלך, ולא רצה לעסוק כדאיבעי ליה, והיה יכול לעסוק בתורה בחייו ולא שימש כל צרכו בפשיעתו שהיה לו ללמוד לפני חכם ולא למד כשמתוכחין עמו באותו עולם לא יכוין לומר אמת ושיודו לו ישיבה של מעלה ולא יבוא ביניהם.

ג. עוד ציין ללקו"ת ויקרא כה, ב. וז"ל: וזהו שארז"ל ספ"ק דע"ז לעולם ליגרס אינש ואע"ג דמשכח, ואע"ג דלא ידע מאי קאמר, שנאמר גרסה נפשי לתאבה. והיינו משום שעיקר העבודה לעשות כלים רבים לגילוי והמשכת האור, והם האותיות של התורה שיגרוס וילמוד כו', ואז ממילא יומשך ויתקיים האור. ועי' לעיל ס"ח הע' 1/ב או' ג'.

ד. עוד ציין לשל"ה בית אחרון בהגה"ה וז"ל: וראיתי וקבלתי אף מי שהוא עם הארץ גמור מצטער מאד על מיעוט הבנתו ואינו מבין שום דבר וקורא בכל לבו שמות של תורה שבכתב ותשבע"פ, כגון המזכיר שמות חמשה חומשי תורה חומש בראשית שמות וכו', ואח"כ מזכיר שמות כל פרשה ופרשה מהחומש בראשית נח וכו', ואח"כ שמות נביאים וכו', ואח"כ שמות שיתא סדרי משנה זרעים מועד וכו', ושמות כל המסכתות ופרקיהן כאשר הם נדפסין בסוף הסמ"ג, ואח"כ שמות מדרשי רז"ל כגון רבות ותנחומא ספרא ספרי מכילתא תו"כ מדרש משלי אבכיר ילקוט ועוד הרבה כיו"ב, וכן מדרשים המדברים מסודות וכו' זוהר ותקו"ז ובהיר ופרקי מרכבה ופליאי וקנה וכיו"ב, והוא קורא אלו השמות ונפשו חשקה בהן ובוכה על שאינו מבינם, אז הוא מרוצה להשי"ת ויזכה לזה לעת"ל, ובתנאי שיסייע בכל כחו לעזור לאותן המבינים בהם. ע"כ יעשה כל אחד לוח שירשום כל השמות ויקרא אותם ויהי' שגורים בפיו, כי אף מי שאינו עם הארץ, מ"מ ראיתי בני עליה והנה מועטים הזוכים ללמוד כולם, וקריאת השמות תועיל להיות נחשב כאילו עיין ולמד כולם, ובתנאי כשעושה כל המוטל עליו ובכל יכלתו וישמע חכם ויוסף לקח". עכ"ל בהערות וציונים.

ובס"י כותב רבנו הזקן: "ואם אחר שהוא בקי היטב בכל לימודו המביא לידי מעשה וחוזר עליו לעולם, יוכל לקבוע לו בכל יום שעה קטנה ללימוד אחר, ויספיק לו שאר היום והלילה לחזור כראוי על לימודו המביא לידי מעשה, שלא ישכח ממנו לעולם ויהיה ברור לו כאחותו, כמשנ"ת למעלה. אזי נכון הדבר ע"ד הקבלה לקבוע לימודו בשעה קטנה זו שבכל יום, ללמוד פעם אחת כסדר כל התלמוד בבלי וירושלמי ומכילתא וסיפרא וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים מתנאי' ואמוראים, שכל דבריהם היא תורה שבעל פה שניתנה למשה מסיני, כמו רבות ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן, ומדרשי רשב"י על כולן, כדי שיכול לגמור כל התורה שבעל פה כולה פעם אחד בחייו לקיים מצות שמור תשמרון את כל המצוה וגו', כמשנ"ת למעלה. ואף שישכח הכל (פרי ע"ח), הרי לעתיד לבוא יזכירוהו כל לימודו ששכח מחמת אנסו, שאי אפשר לו לחזור כ"כ שלא ישכח לימוד זה שלומד רק שעה קטנה בכל יום. כי שאר היום והלילה צריך לו לחזור על לימוד המביא לידי מעשה, והשוכח מחמת אונס אינו עובר כמשנ"ת למעלה. וגם עתה הנה זאת התורה היא העולה למעלה עד כסא הכבוד ועד בכלל, אך לא למעלה מהכסא כמ"ש כי אין שכחה לפני כסא כבודך, שהוא למעלה מהכסא עולם הזכרון והזכר המשפיע (כי השכחה באה מצד הקליפה, ואינה מגעת לינק אלא עד הכסא כמ"ש שאין הכסא שלם כו')". עכ"ל.

ועי' בספר המדות (להרה"ק רבי נחמן מברסלב נ"ע) ערך לימוד ס"ח (ע' רנא) שכתב: "כל מה שלמד אדם בעוה"ז והיה נמנע אצלו לעמוד על אמיתת כונת הלימוד בשלימות, יזכה להבין על אמיתתה בעולם הבא". עכ"ל.

וראה מדרש משלי (פ"י) עה"פ "לא ירעיב ה' נפש צדיק", זה ת"ח שכל זמן שהוא מתעסק בתורה בחיים, אם נתעלם ממנו פרק א' או דבר מתלמודו, אינו נפטר מן העולם, עד שבאין מלאכי השרת וסודרין לפניו, שלא יהי' לו בושת פנים לפני הקב"ה לעת"ל. ע"ש. - וכ"ה בילקוט שמעוני על משלי שם, רמז תתקמה.

והנה הבן יהוידע כותב בחידושיו לחגיגה (ג, א) וז"ל: "נשים באים לשמוע, טף למה באים, קשיא ממ"נ, אם נשים מבינים הדרשה, נמצא הם בכלל האנשים שבאין ללמוד, ואם אינם מבינים, א"כ גם על הנשים יש לשאול למה באים, דשמיעה בלי הבנה מה תועלת יש בה? ונ"ל בס"ד, דשמיעה לנשים אע"פ שאינם מבינים הדברים יש להם בה תועלת, דאיתא בזוה"ק פרשת שלח לך, שראה אותו צדיק היכלות בג"ע שיושבים שם הנשים דוקא, ושם משתדלין הנשים בפקודי אורייתא ובטעמייהו, וחקרנו שם מנין לנשים בג"ע השגה בעסק התורה, מאחר שבעוה"ז אין עוסקים בתורה כלל, וביארנו שם, כי בהיותם בעוה"ז ששומעין דברי תורה מאנשים הלומדין או מחכם הדורש בציבור, אע"פ שאין מבינים נשמתם קולטת אותם דברי תורה, ואז בכח אותה הקליטה שקלטה נפשם, אז כשילכו לג"ע ששם נפשם מתלבשת בגוף רוחני בדיוקנא דהוו בהאי עלמא כנז', אז יתעורר כח אותה הקליטה בד"ת בנפשם, ויעסקו בד"ת בג"ע, ונמצא השמועה בד"ת בעוה"ז אע"פ שאין מבינים בדברים, יש בה תועלת, שתקלוט הנפש אותם דברי תורה, וכשיהיו בג"ע יצאו אותם דברי תורה מן הכח לפועל, וילמדו שם בד"ת לימוד גלוי, וכל זה התועלת היא בנשים שמטים אזנם לד"ת ששומעין בעוה"ז, אך הטף הבאים לדרשה אין מטין אוזן לד"ת, אלא דעתם ולבם פונה לדברים חיצונים, כאשר יזדמן בראייתם שרואין בהיותם שם, ועי"כ אין נפשם קולטת מד"ת כלום, ולכן שואל למה באים, ואמר ליתן שכר למביאיהם:

"ובזה יובן בס"ד לתרץ דקדוק אחר במאמר זה, במ"ש רבי יהושע מרגלית אחת היתה לי בידכם, דמשמע יש בדרשה זו דבר הנוגע אליו, וקשה מה שייכות יש לרבי יהושע בדרשא זו, דקאמר היתה לי, דהגרסא בעין יעקב שהיא גרסא דתלמוד כ"י גריס לי, ואפילו לספרים דלא גרסי לי, ג"כ קשה, דמשמע שראה בדבר זה דבר חידוש שהוא יקר מאד אצלו יותר, וקשה מה מצא בדרשה זו חידוש שראה בו נחת רוח ושמח בו. ולפי האמור ניחא, דהא איתא במשנה דאבות בשבח תלמידים של ריב"ז, שאמר על רבי יהושע אשרי יולדתו, ופירש רבינו עובדיה הכונה דמיום שנולד לא הוציאתו אמו מבית המדרש, כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה, ע"ש. וקשה מה תועלת הגיע לרבי יהושע מאותם דברי תורה שנכנסו באזניו אחר שנולד, דעודנו קטן הרבה ואינו מרגיש בשום דבר, וראוי לומר בחנם טרחה אמו להביא עריסתו לבהמ"ד מעת שנולד, אך כפי הדרשא זו שדרש ראב"ע דנשים באים לשמוע דיש להם תועלת, דאע"פ שאינם מבינים בדברים, עכ"ז כיון דד"ת נכנסים באזנם נשמתם קולטת הדברים הקדושים, ורק הטף שמפנים דעתם בדברים חיצונים אין להם תועלת זו של קליטה, על כן נמצא גם ריב"ח כשהיה בבהמ"ד אחר שנולד, היה לו תועלת מאותם דברי תורה שנכנסו באזניו שקלטה אותם נשמתו, יען כי הוא באותו זמן לא היה לו הרגשה בדברים חיצונים, כי מצד גופו אין לו הרגשה בשום דבר, ולכך נפשו ודאי קולטת, דאינו כמו הטף שיש בהם דעת שלבם פונה אנה ואנה. ולכן א"ל ריב"ח מרגלית אחת היתה לי בידכם, דדרשה זו של ראב"ע נוגעת לי. וגם לספרים דלא גרסי לי, ג"כ יבא נכון, דהשביח דרשתו וקראה מרגלית, ושמח בה מפני שנוגעת אליו, דבזה נודע שיפה עשתה אמו בדבר זה ולא טרחה בחנם, אלא היה לו תועלת בודאי ממה שנכנסו ד"ת באזניו, אע"פ שלא היה לו עדיין שום הרגשה מצד גופו. ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו פירש, אנשים באים ללמוד הלכות ודרשות וטעמי תורה, נשים שאין להם השגה בזה הלימוד באים לשמוע דברי מוסר ויראה, שעל זה לא יפול לשון לימוד אלא שמיעה, עכ"ד נר"ו". עכ"ל.

ולפי"ז י"ל הכוונה במ"ש "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שאעפ"י שלא יוכל להבין בעוה"ז, יזכה להבין ולהשיג כל התורה שעסק בה בעוה"ז – "בידו" (ולא בשכלו), יזכה להבין בעוה"ב.

ועפי"ז יובן היטב מ"ש בגמ' כתובות (עז, ב) רבי חנינא בר פפא היה חברו הטוב של מלאך המות ורגיל אצלו, כשהגיע זמנו להפטר מן העולם אמרו למלאך המות, לך תעשה לו את כל מה שהוא רוצה. הלך אצלו מלאך המות ונתראה לו. אמר לו רבי חנינא בר פפא, הנח לי לשלושים יום עד שאוכל לחזור על כל לימוד התורה שלי, מפני שאומרים "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". עזב אותו מלאך המות לאותו זמן שביקש, ולאחר שלושים יום הלך ונתראה שוב וכו', ע"ש.

וכונתו היתה שיוכל להבין בעוה"ב בשלימות את כל מה שלמד לפני פטירתו שלדעתו היה בבחינת "בידו" לגבי מה שיבין בעוה"ב.

שונות
כל פינות שאדם פונה לצד ימין
הרב מנחם אלפרוביץ
תושב השכונה

בהל' נשיאת כפים בפי"ד הי"ג כותב הרמב"ם וזלה"ק "כשמחזירין הכהנים את פניהם לציבור לברכם, וכשמחזירין פניהם מן הציבור אחר שמברכין - לא יחזירו אלא על דרך ימין בכל מקום, וכן כל פינות שיהי' אדם פונה, לא יהיו אלא על דרך ימין", עכלה"ק.

וכן עד"ז בשו"ע אדה"ז הלכות נשיאת כפים סי' קכ"ח סע' כ"ו (בלי הקטע "וכן כל פינות וכו' המוזכר לעיל) ולפי"ז צע"ק ההנהגה של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו באמירת "לכה דודי וגו" בשובו להסתובב בכיוון שמאל, (ולגמור באופן זה כל הסיבוב משמאל לימין). שלכאו' הרי מהנ"ל יש ללמוד (בפרט לפי ההמשך בלשון הרמב"ם וכל כל פינות וכו'), שצריך להסתובב תחילה לצד ימין.

ואולי יש לבאר בזה מכיון שכ"ק אדמו"ר מקומו הקדוש בקרן מזרחית דרומית לכן מפני כבוד הציבור הסתובב תחילה לעבר הציבור, שממקום הנ"ל זהו לצד שמאל תחילה משא"כ בהלכות נשיאת כפים שעל דרך הרגיל הכהנים מעמדם באמצע הביהכנ"ס.

(ליד הארון קודש, שבדרך כלל מקומו באמצע הבית כנסת וגם כשלא, מ"מ הכהנים בד"כ לכאו' יותר באמצע מאשר בפנות וכו' וב- 770 בפשטות, סיבת עמידתם בקרן מזרחית דרומית מכיוון ששם עמדה הבימה הגבוהה כו' של כ"ק אדמו"ר).

ועפ"י הנ"ל כדאי לברר איך הי' מנהגו של כ"ק אדמו"ר בסיבוב 'לכה דודי' כשלא עמד בקרן זו, ואבקש מקוראי הגליון לחוות דעתם בכ"ז.

שונות
לימוד א"ב עם תשב"ר
הת' שמואל לובעצקי
ישיבה שע"י הציון הק'

בהתוועדות כ"ף מרחשון ה'תשד"מ עורר כ"ק אדמו"ר ע"ד הזהירות מלהראות לתינוק צורות טמאות (נדפס בהוספות ללקו"ש חכ"ה ע' 309) ובין היתר אמר:

"...כאשר הילד מתבגר ומתחיל ללמוד צורת האותיות, שאז מראים לו ציורים מסויימים כדי להקל בתפיסת צורת האותיות יש להשתדל שבעלי החיים שבציורים אלו יהיו אך בעלי חיים טהורים. ולדוגמא: כאשר מציירים לילדים אות אל"ף בדוגמת אדם הנושא שני דליי מים (א' מלמעלה וא' מלטה) וכדי להמחיש יותר את הציור מציירים נהר עם דגים, ועל שפת הנהר חתול וכיו"ב, ישתדל, "לזרוק" את ה"חתול..." ולצייר במקומו בהמה או חי' טהורה, וכיו"ב בשאר ציורים".

לאחר ההתוועדות, כתב א' לכ"ק אדמו"ר אשר מתקשה הוא להבין איך למעשה "מציירים לילדים אות אל"ף בדוגמת לאדם הנושא שני דליי מים (א' מלמעלה וא' מלמטה) וע"ז צייר לו כ"ק אדמו"ר כשממנו משתקף גם צורת האל"ף שמציירים לילדים בכדי להקל עליהם בתפיסת צורת האות. נדפס בחוברת צדיק למלך ח"ד ע' 178.

ויש להעיר מהמובא בס' מאור עינים (ע' רפה הוצאת א"י) בליקוטים עה"פ טוב לי וגו" למשל, אם אמר לו, אמור א', והתינוק התחיל איני יודע מה הוא ואיזה הוא א', צריך המלמדו ליתן לו סימן לומר לו הא' הוא כמו האסל שנושאים בו מים דלי למעלה ודלי למטה...".

ובספר נטעי גבריאל על תגלחת הילדים ע' שנ"ו כותב "שמא רמז הוא נמי לדרשה זו שאלף בינה, לומר שצריך האדם להתמיד בתורה, להעמיק בה וחוזר ומעמיק בה דומה לאדם שכבר שאב כד מים מן הנהר והעמידו על גב שכמו ושוחה לשאוב כד שני".

שונות
סיפור ר' אמנון ממגנצא [גליון]
הת' צבי הירש רימלער
תות"ל - 770

בגליון תתפ"ו (ע' 164) העיר הר"מ מרקוביץ על מ"ש באג"ק (ח"ט ע' סה) אודות סיפור ר' אמנון ממגנצא שפסק דינו במה יענישוהו (כריתת הלשון וכו') שצריך עיון אם אמת הוא, כי הרי אסור לחבול בעצמו".

ולהעיר ממה שחסידי אשכנז הקדמונים היו נוהגים לקבל על עצמם יסורים מסוג זה ומהמפורש גם במאמר רבינו הזקן ד"ה "פירוש מסירת נפש" (מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקו) "וכמעשה תלמידי ר"י החסיד שהלכו במקומות חיות רעות ונהרגו, וקיבלו על עצמם זה מפני שעברו על דאשתמש בתגא חלף".

ואולי יש לחלק דבסיפור ר' אמנון הרי פסק דינו במה יענישוהו ואמר שיעשו לו כך וכך ובזה הרי חבל בעצמו, משא"כ בחסידים הנ"ל שהגם שהלכו במקומות חיות רעות, הרי אמרז"ל (סנהדרין לח, ב) "אין חיה רעה שולטת באדם אא"כ נדמה לו כבהמה", וכמ"ש בתניא פכ"ד "והצדיקים שאין צלם אלוקים מסתלק מעל פניהם כל חיות רעות אתכפין קמייהו כמ"ש בזוהר גבי דניאל בגוב אריות". וא"כ מה שנהרגו באופן הנ"ל הרי זה תוצאה ישירה מעוונותיהם.

Download PDF
תוכן הענינים
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות