E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

כ' מרחשון - ש"פ חיי שרה - תשע"א
חסידות
מעשה משמעו כפי' והכרח
הרב משה מרקוביץ
תושב השוכנה

בד"ה ודוד עבדי תשמ"ו סעיף ב (סה"מ מלוקט ח"ב ע' רכא-ב. תורת מנחם סה"מ מלוקט ח"ג ע' רט-רי) מבואר, ד"כאשר האדם עושה מעשה, הרי הוא מוריד רצונו ושכלו כו' עד שבא למעשה זה, וירידה זו..היא ירידה לבירא עמיקתא ולכן צ"ל אצלו הודאה וכפי'".

ובהערה 10: ראה גם אוה"ת תשא ע' א'תתצג.

ובאור התורה שם: "עד"מ אדם העושה איזה מעשה, שמצייר איזו ציור או כותב איזה כתב וכדומה, הנה מוריד שכלו להיות נשפל ומלובש במעשה זו, וזהו ע"י הכרח ועישוי לגבי השכל, כי השכל בעצמו הוא למעלה מעשי', וכדי שיומשך בעשי', זהו הכרח שמכריחין אותו היפך רצונו כו'".

ויש להעיר, שדבר זה מפורש גם בלקוטי תורה בחוקותי (מח, א): "ולכן נק' כל עובדא בלשון עשי' פי' לשון הכרח, כי מה שהשכל מתפשט בהמעשה שעושה זהו בחי' הכרח לגבי השכל שיהי' יורד ומתפשט בעשי'.

חסידות
אלא בצרכי הגוף בלבד? [גליון]
הרב משה מרקוביץ
משפיע בישיבה

הרב פנחס קארף

בגליון א'ה מביא הר' נ.ש קושיית הר' י.ל.א על מ"ש בתניא פט"ז "ולולי שהי' מתבונן בתבונה זו לא הי' עוסק בהם כלל אלא בצרכי גופו לבד" וע"ז הוא מקשה הלא אפשר לקיים תומ"צ ע"י קב"ע או בדרך מצות אנשים מלומדה. עי"ש הקושיא יותר באריכות. וכן המענה של ר' נ.ש. וכן הזכיר שם אודות מענת הר' נ.ש. בגליון האלף.

ואמרתי אענה גם אנכי חלקי.

והוא כי התוכן בהפרק הוא להסביר שגם האהבה שבתבונות מוחו ותעלומות לבו, אף שאינה בהתגלות לבו, אעפ"כ זה נעשה מוחין וחיות להמצוות.

וזהו מבאר שם: "הרי תבונה זו מתלבשת במעשה דיבור ומחשבת התורה ומצותי' להיות להם בחי' מוחין וחיות" והוא מסביר: "הואיל ותבונה זו שבמוחו ותעלומות לבו היא המביאתו לעסוק בהם ולולי שהי' מתבונן בתבונה זו לא הי' עוסק בהם כלל אלא בצרכי גופו לבד" והכוונה שזה האדם שאצלו באה העבודה בתומ"צ ע"י התבוננות הנ"ל, ולא מצד קב"ע ולא מצד מצות אנשים מלומדה, הרי אם לא הי' מתבונן בתבונה זו לא הי' עוסק אלא בצרכי גופו לבד. ולכן נעשה אצלו תבונה זו מוחין וחיות להמצוות.

חסידות
ענין חיבור עליונים ותחתונים שמצד מ"ת
הרב משה מרקוביץ
תושב השכונה

ד"ר ברוך טראפלער – מרגליות

מובא בכמה מקומות בחסידות (ד"ה וכל העם תרע"ח וד"ה לריח שמניך תש"ו) בנוגע לסדר המשכת האור שלמע' מהבריאה שירד ויתגלה ויתאחד בבריאה שאי"ז תלוי ומצד עבודה אלא באתערותא דלעילא ובתחי' האיר האור שלגלות עצמותו והאור כפי"ש נמשך בבריאה ואח"כ הי' הגילוי להאיר את העולמות ולפעול בדברים הגשמיים עצמם שזהו זיכוך והעלאת המטה.

ובמקומות אחרים בחסידות (לקו"ש ח"ה ע' 159) מובא שתחילת ויסוד העבודה של המשכת א-לוקות הוא בדרך של מלמטה למעלה והאור לא נמשך כפי"ש אלא בתחי' נמשך האור המצומצם שזו הארה מהאור שבשייכות בערך ובהתלבשות בבריאה וההמשכה היא ע"י שפועלים זיכוך ועלי' ושלימות בעבודת וביטול הנבראים אזי מאיר הגילוי ע"י עבודתה ורק אח"כ נמשך האור שלמעלה מהתלבשות בעולם – עצם האור.

והביאור עפ"י המובא בלקו"ש שעצם ההשפעה והמשכת האור (באופן שתורגש שייכות בין עליונים ותחתונים) שבמ"ת נמשך מחמת עצמו שלא באתערותא דלתתא והגילוי הי' באופן של מלמע' למטה ואעפ"כ בכדי שחיבור עליונים ותחתונים כפי שנתחדש במ"ת תפעל פעולה פנימית ובלשון החסידות (ד"ה וירד תרמ"ג) והמכוון בזה כדי שיהי' ביטול היש לאין כ"א ע"מ שהיהודי יהי' כלי לגילוי אור של מ"ת שלמע' מהעולם זהו ע"י עבודה שאז נפעל גילוי ויחוד נצחי.

ובפרטיות יותר מבואר בכמה שיחות בחלק ט"ו (נוח לך לך ב' ולך לך ג') שיש הבדל בין התקופה של קודם ההכנה למ"ת שאז לא הי' שייכות בין עליונים ותחתונים ואז המשכת עניני א-לקות בעולם וכן התהוות העולם היתה מצד רצון הבורא שחפץ חסד הוא הא-לוקי ומצד העולם עצמו אין אפשרות שיתברר ויתעלה.

ואפי' בתקופה שלאחרי המבול שניתן ונמשך בבריאה יכולת ותכונה חדשה ושלימות העולם קשורה לטבע תכונות ומציאות העולם שמצידו יוכל לבוא לידי זיכוך עדינות וטהרה באופן שגם כאשר העולם נמצא במצב ירוד הוא יתברר ויתעלה ע"י עבודת התשובה ואז התהוות העולם מהקב"ה היא מצד ענינו טהרתו וזיכוכו אלא שזהו באי"ע להשפעת וגילוי א-לוקות כפי"ש מפני שבגילוי א-לוקות וכן בהשגה שנמשכת ע"י עבודת התחתון היא מצומצמת ומקובלת לפ"ע ערך התחתונים והבנת שכל הנבראים, וישנם חילוקים בין יהודי ליהודי הן עד כמה מאיר לו והן באופן בקשר וההתאחדות האם הוא חזק או חלש אצלו משא"כ בזמן ההכנה למ"ת בתקופתו ועבודתו של אברהם אבינו (שאז החלו ב' אלפים תורה) שתוכנם הכנה לחיבור עליונים ותחתונים שע"י קו השלישי האמצעי שמחבר עליונים ותחתונים עוד לפני שנפעל החיבור במ"ת, ומבוא מתו"א (פ' לך לך יא-ג) שויאמר ה' אל אברם לך לך וכו' שיבא וירד ונמשך למטה היא כענין ביטול הגזירה של מ"ת ובעבודתו של א"א נכללו ב' המעלות שהמשכת א-לוקות בעולם היתה לא מבחי' שלמע' מעולמות אלא שהעולם עצמו הי' ראוי כביכול,ורואים בעבודת א"א שפעל בעולם שהיסוד עבודתו שהיתה ע"פ שכל וראיות מעניני העולם ואעפ"כ א"א יצא מכל רצונותיו ולקח א-לוקות בפשטות ובתמימות כעבד פשוט וכן בהשפעתו בעולם עניני א-לוקות שבעצם למע' מכלי קיבול של שכל אנושי ואעפ"כ מצא הסברה לענינים אלו באופן שאנשים פשוטים ופחותים יוכלו להשיג ולהכיר גדולתו ית'.

ומצ"א עבודת אברהם אבינו היתה רק הכנה למ"ת מפני שהעלי' והזיכוך שבעולם יהי' ראוי לקבלת התו' זה וד"מ מהשפעת רב לתל' שהשפעת הרב פעלה עד כ"כ זיכוך בחושי התל' שחושי התל' נעשים כחושי הרב והתל' משיג שכלים נעלים כפי הרב אבל איןההשתדלות לזיכוך חושי התל' כי הר' מרגיש שהתל' שייך לזה ועוד לפני ההשפעה התל' בר שכל ועד כ"כ שראוי לקבל השפעת הר' ושכל התל' אינו תחתון אמיתי שבאי"ע לגבי שכל הר'.

ובנוסף לכך חיבור הרב והתל' הוא רק בדרגת שכל התל' שמתעלה ומזדכך ע"י השפעת שכל הר' ולא בדרגת שכל התל' כפי"ש מצ"ע במצבו התחתון ובמקום התל' לא נפעל זיכוך משא"כ לאחרי מ"ת שהחיבור הוא עם התחתונים כפי"ש מצ"ע בתחתונים (יתאחדו עם א-לוקות).