E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

כ' מרחשון - ש"פ חיי שרה - תשע"א
הלכה ומנהג
קול של קטנה [גליון]
הרב יוסף שמחה גינזבורג
רב אזורי - עומר, אה"ק

בגיליון אלף-ב עמ' 32 הביא הרב לוי"צ שי' ראסקין את הדעות מאיזה גיל מתחיל איסור 'קול באשה':

מגיל שלוש שנים ואילך[1]. ב) עד גיל שש שנים[2]. ג) יש מתירים לעת הצורך עד גיל י"א שנים[3].

והנה בשיחת ליל שמח"ת (לפני הקפות) תנש"א ס"ג (התוועדויות תנש"א ח"א עמ' 173, בלתי מוגה):

"(כ"ק אדמו"ר שליט"א הביט לכוון ילדה קטנה, ואמר:) כולל גם ילדה קטנה שזכתה שהביאוה בין האנשים, כדי להוות "דוגמא חיה" גם לאנשים בעלי זקן-שיבה בנוגע לאופן השמחה והשירה כו' – כל זמן שלא שייך אצלה העניין ד"קול באשה" (להיותה פחותה מגיל שלוש שנים[4] וכיו"ב)". ובהערה 18 ציינו ע"ז: "ראה שו"ע או"ח סי' עה ס"ג[5]. אה"ע סי' כא ס"א[6]". ע"כ.

ולא הבנתי, מכיוון שבמקור העניין בגמרא[7] אמרו "אמר שמואל: קול באשה – ערוה, שנאמר "כי קולך ערב ומראך נאוה". ופירש"י: "קולך ערב: מדמשבח לה קרא בגוה, שמע מינה תאוה היא". ולפי הידוע, )ומאושר ע"י רופאים שהתמחו בפיזיולוגיה של מיתרי הקול באדם,( אין ניכר בין קול איש לקול אשה עד גיל ההתבגרות שלהם (המתחיל לערך מגיל בר/בת מצוה) –ומה שייך "קולך ערב" למטה מגיל זה?


[1]) הגרש"ז אויערבך ז"ל, 'הליכות שלמה – תפלה', פרק כ הערה כ [על עצם השמיעה, בנשים האסורות לו. ולא פירש הטעם]. והוסיף הרב ראסקין: ואולי יסודו על דברי הבאר-שבע הנ"ל [שו"ת, באר מים חיים סי' ג]. ולהעיר מלקוטי שיחות חי"ח עמ' 448: "על פי שו"ע מבת ג' ויום אחד כבר צריכה להתנהג בצניעות...". ולא נתפרש שם [א"ה: כמו ברוב המענות של רבינו בהלכה ובכלל, שלא פורסמו השאלות (אלא בצורה חלקית בלבד, ולרוב רק בדרך השערה); וזה מעורר שאלה רבתי עד כמה ניתן להשתמש בהן כפסיקה ברורה הלכה למעשה] אם הכוונה לצניעות בלבוש, בקול או בדבר אחר... ע"כ דבריו. אמנם מהלשון "ע"פ שו"ע" (כאשר בשו"ע עצמו אין הדבר מפורש) מסתבר שהכוונה לדברים המפורשים בפוסקים, וא"כ הכוונה לצניעות הלבוש, שנתפרשה במשנ"ב, בביאור הלכה ריש סי' עה בשם שולחן שלמה (ופשיטא ליה לרבינו דלא כהחזו"א שמיקל בזה שציין שם. אגב, לא ברור אם אכן מיקל בעצם הדבר, או רק לקרוא ק"ש נגדה), וכן מסתבר מסיום הדברים שם: "אבל שלא להכביד עול... ולדבר בדרכי נועם".

[2] בן איש חי, ש"א פ' בא סי"ג, (רק) לעניין ק"ש בשעה ששומעו, וללא נתינת טעם.

[3]) שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סי' כו. לגבי עצם השמיעה. והטעם, גם לדעת המשנ"ב (עה,יז) שאוסר לשמוע קול זמר פנויה טהורה שלא יכוון ליהנות, כיוון שאין האיסור מצד עצמו רק מחשש שיבוא לידי הרהור, אין זה אלא בפנויה גדולה, אבל בקטנה אין מצוי שיתאווה אדם לקטנות לעבירה. לכן, כיוון שלא ניתן במצב השאלה להחמיר יותר מכפי הדין, יש להתיר עד גיל י"א שנה, וגדולות מגיל זה, מאחר שכבר יש בשנים אלו עתה שרואות דם – אין לחלק ביניהן. ובלא צורך אין להתיר כלל, כי בדברים אלו המחמיר קדוש יאמר לו, ע"כ.

[4]) ההדגשה שלי.

[5]) "יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש" (ועד"ז בשו"ע אדה"ז שם ס"ו).

[6]) "ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה".

[7]) ברכות כד,א.