E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

חג הסוכות - תשע"ב
שונות
ברכת החודש של תשרי
הרב אלי' מטוסוב
מערכת "אוצר החסידים"

בענין מה שאין מברכין את החודש תשרי כמו כל שאר שבת מברכים, נאמרו בזה כמה טעמים, וארשום מה שמצאתי בזה, ונידון בכל טעם לפי עניינו.

א) לערבב השטן שלא ידע מתי ר"ה: טעם הראשון שראיתי, הוא המובא בדרכי משה להרמ"א על טור או"ח בסתקפ"א, בתחילת הל' ר"ה, וז"ל: (א) ובמנהגים של מהר"א טירנא מנהג לתקוע מר"ח אלול עד ערב ר"ה, ואז מפסיקין לתקוע, וחוזרין ותוקעין בר"ה וזהו ל' יום, וסמך לדבר תקעו בחדש שופר דמשמע חודש שלם שהוא ל' יום, והכל כדי לערבב השטן שלא ידע מתי ימי ר"ה, ולכן נמי אין מברכין חדש תשרי עכ"ל [מהר"א טירנא], וכן המנהג. ע"כ בד"מ.

[ס' המנהגים של מה"ר יצחק אייזיק טירנא, הוא מספרים הקדמונים, ומובא הרבה ברמ"א ושאר פוסקים וגם בשו"ע אדה"ז, המחבר הי' בסוף תקופת הראשונים בשנות הק' לאלף הששי, הס' נדפס בפעם הראשונה בשנת שכ"ו, ואח"כ נדפס עוד קרוב למאה פעמים עם פירושים ועם תרגומים],

ובס' מנהגים שם ממשיך: וגם אין מזכירין ראש חודש לא בקרבנות ולא בתפלה וכן כתוב בכסא ליום חגנו פירוש מכוסה, וגם לכן מתחילין לקרות בראשית בשמחת תורה כדי שלא יקטרג השטן. טעם אחר על מה שתוקעין לפי שמשה רבינו ע"ה עלה בר"ח אלול לקבל לוחות אחרונות כו'].

ב) מן הכתוב "בכסא ליום חגנו: טעם שני לכאורה, הוא המובא במג"א הל' ר"ח ריש סתי"ז, וז"ל: בשבת שלפני ר"ח מברכין החודש חוץ מלפני ר"ח תשרי דכתיב בכסא ליום חגנו. ע"כ.

ומקורו הוא מס' מנהגים של מהר"א טירנא שהבאנו לעיל, ששם אחרי שכ' הטעם על שאין מברכין תשרי בכדי לערבב השטן הוא מוסיף, "וכן כתוב בכסא ליום חגינו".

אך באמת דברי מהר"א טירנא אפשר לפרש שאינו טעם חדש, אלא הוא נשאר בטעמו שלא יקטרג השטן, ורק שהוא מוסיף אסמכתא מקרא ד"בכסה ליום חגנו", שהוא רמז ג"כ להסתיר את יום זה מן המקטרגים. וכן ניכר מהמשך הלשון בהר"א טירנא שם, שכתב טעם זה דבכסה ליום חגנו בתוך דבריו בענין לערבב השטן. [ועי' ג"כ במ"ש להלן בטעם השלישי, בשם הגהות למנהגים אלו]

שני פירושים במג"א

אולם במג"א י"ל בב' אופנים:

א' ע"ד שכתבנו (לפי הר"א טירנא), די"ל שגם המג"א כוונתו דטעם אין מברכין ר"ח תשרי הוא בכדי לערבב השטן, ורק שלא פירש הדברים ונקט לשון מקוצר וסמכי' אקרא דבכסה ליום חגנו.

ובגמ' ר"ה (ד"ח ודל"ד) למדו בפי' הכתוב בכסא ליום חגנו דקאי על ראש השנה משום כי איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה (שהיא בר"ח שהלבנה במיעוטה, וע"ע שם בתוס'), א"כ מנין לנו לדרוש זה על הסתרת החג לכסותו לא להזכירו בתפילה או בברכת החודש, הלא "בכסה ליום חגנו" קאי על הלבנה שמתכסית בו. ועל כן י"ל שהמג"א רק נקט לישנא דקרא.

ב', יש לפרש כפשטות לשון המג"א, כי הלא הוא מביא רק את ענין "בכסה ליום חגנו", ולא הזכיר בענין לערבב השטן, א"כ הוא לא נחית לטעמא דקרא, וכוונתו כפשוטו אשר מהכתוב למדים שר"ה הוא חג מכוסה, וע"כ לא מכריזין את ר"ה בשבת שלפניו.

[ומלקו"ש ח"ט ע' 186, משמע קצת אשר הפי' במג"א הוא כפשוטו שנקט פסוק זה לטעם גמור מפני שנאמר בכסה ליום חגנו, ולא רק כוונתו לאסמכתא מלישנא דקרא].

ג) חודש תשרי, מבורך ועומד: טעם שלישי, נמצא בס' הגהות המנהגים (והם הגהות על ס' מנהגים שלהר"א טירנא, הגהות אלו הם מן הר"ר משה חזן שהי' ג"כ מן גאונים הקדמונים, והוא מובא ג"כ הרבה ברמ"א בשו"ע), וז"ל שם בהגהות מנהגים של חודש אלול: "ואין מברכין החודש, כי הוא מבורך ועומד שבו אירע כמה דברים, עוד דכתיב בכסא כדלעיל". (ענין זה נמצא שם בכמה פיסקאות אחרי מה שהבאנו לעיל מן ס' מנהגים שם, כי לעיל בפנים המנהגים של הר"א טירנא הובא זה בתחילת חודש אלול, וכאן הוא כופל ענין זה עוד פעם במקומו במנהגי ערב ר"ה).

ובס' לקוטי מהרי"ח ח"ג דנ"ט ע"א, מביא את דברי הגהות מנהגים האלו, שאין מברכים חודש תשרי כי הוא מבורך ועומד.

ולכאורה זהו הטעם המובא בספרי רבותינו נשיאי חב"ד בשם הבעש"ט, אשר חודש תשרי הקב"ה בעצמו מברכו, ובכח זה ישראל מברכים את החדשים בשאר חדשי השנה (עי' אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ס"ע תל ואילך. ס' השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 175. היום יום - כה תשרי. ובארוכה בשיחות הרבי בכ"מ. והובא גם בס' כתר שם טוב בהוספות סמ"א).

ולקמן בעז"ה נזכיר עוד בענין פירוש הלשון בהגהות מנהגים כאן.

[וכאשר הבאנו כאן, הנה דברי הבעש"ט ורבותינו נשיאינו בזה יסודתם כבר בקודש בספרי הראשונים כו', רק שהבעש"ט ורבותינו פירשו והרחיבו את הדברים כו'. כידוע כן בענינים רבים ואכ"מ. וראיתי עוד מקור למ"ש הלשון כאן בשם הבעש"ט, בזוהר ח"ב (פו, א) שכ' שם על חודש תשרי: ירחא דא דקוב"ה איהו בלחודוי].

ד) טעם ה"משנה ברורה": טעם נוסף כ' המשנה ברורה בסתי"ז (שער הציון סק"ב) שכיון שר"ח תשרי הוא ר"ה הכל יודעים ואין צריך להכריז ע"ז בשבת שלפניו. ע"כ.

והנה מה שפשיטא לי' לבעל המ"ב, במחכת"ר לא מצאתי פשוט כ"כ.

כי הנה תקנת המנהג של ברכת החודש החודש מובא בראשונים מחזור ויטרי ובשבה"ל וס' יראים ועוד, שעיקרו הוא בשביל אלו שאינם באים לביהכ"נ בימות החול (והנשים, שר"ח הוא יו"ט של הנשים כמובא בטור ובכ"מ), אבל הרי תקנה זו מיד בעת הווסדה לא היתה בנוסח של הכרזה והודעה בלבד מתי ר"ח, אלא מיד נתקן בה גם ענין ברכת החודש מי שעשה נסים כו' יחדשהו הקב"ה כו' ושאר נוסחאות, שהוא תפילה וברכה על החודש הבא עלינו לטובה.

ב' גדרים בתקנת ברכת החודש

ומעתה י"ל בשני אופנים:

א' אשר עיקר התקנה היא רק ההודעה והכרזה לדעת מתי ר"ח, והברכה ותפילה הן בגדר תוספת.

ב' אף שיסוד התקנה הוא ההודעה מתי ר"ח, אבל התקנה מתחילתה היתה בשני הדברים, הן ההכרזה והן הברכה ותפילה.

[לא עיינתי כעת בפנים הלשונות של המחזור ויטרי ושבה"ל וס' יראים, שהם מצויינים באנציק' תלמודית ערך ברכת החודש שאצל ראשונים אלו נזכר בראשונה ענין ברכת החודש. אבל אינני רוצה לאחר את מועד סגירת הגליון, ואם נצטרך נתקן אי"ה הדברים בגליונות הבאים].

ולפי אופן הב', עדיין יוקשה מדוע ישמיטוהו מלאומרו עם נוסח הברכה כו' בשבת שלפני ר"ה, גם אם מיותר בו עיקר הענין של ההודעה מתי ר"ח.

ברכת החודש דוגמת קידוש החודש

ונראה להוכיח אשר עכ"פ לדעת כמה, הוא כאופן השני שכתבנו, אשר ברכת החודש אינו בגדר הכרזה בלבד לדעת מתי ר"ח.

כי כתב המג"א בריש סתי"ז שם דאף שאיתא בס' יראים דאין זה קידוש בי"ד אלא שמודיעים להעולם מתי ר"ח, מ"מ נהגו לעמוד בשעת ברכת החודש בדוגמת קידוש החודש בבי"ד שהי' מעומד. וכ"כ בלקו"ש ח"ד ע' 1139 ואילך, וח"ט ע' 187, אשר ברכת החודש דעכשיו אף שאינו משום זכר לקידוש החודש, מ"מ שייכת היא לקידוש החודש דבי"ד, ומציין שם למג"א זה דנהגו לעמוד כו'.

ועוד מביא בלקו"ש שם את דברי האבודרהם "בסדר ראש חודש" בתחילתו שכ' "מבקשין רחמים על החכמים בהכרזת ר"ח כו' מפני שהן היו מקדשין החודש כו'", ע"ש.

ועי' ג"כ בערוה"ש ר"ס תי"ז שמוסיף דאפשר זהו טעם מנהג ידיעת המולד בעת ברכת החודש כי גם הבי"ד בעת קידוש החודש היתה אצלם ידיעת המולד.

ובשו"ת אגרות משה או"ח ח"א סקמ"ב כותב ע"ד מה שנוהגין שמחזיקין ס"ת כשמברכין החודש, שהוא ע"ד מ"ש התוס' בברכות דמ"ח ע"א בשם המדרש דלפעמים היו מביאים ס"ת בעת קדוה"ח ועושין עגולה כו'.

ומעתה לפי כל מפרשים אלו שהבאנו, שס"ל שיש בברכת החודש שייכות לקידוה"ח דבי"ד, וע"כ נתקנו בו כמה מנהגים ע"ד שהי' בקדוה"ח, צריך לומר כי אף שעיקר תקנתו הי' בכדי שכולם ידעו מתי ר"ח, אבל ניתוספו בו עוד ענינים זכר לקדוה"ח כו'. ולפי"ז תשאר השאלה מדוע ימנעו מלאומרו גם בשבת שלפני ר"ה.

[ולפי החמדת ימים (במשמרת החודש ספ"א) בודאי ברכת החודש הוא משום קידוש החודש, וז"ל: גם נהגתי עם החברים לקדש את החדש בערב ראש חדש כי חביבה מצוה בשעתה. ולא נהגו לקדשו בשבת שלפני ר"ח אלא מפני שבשבת נאספו כל העם בבית הכנסת, אכן הטוב והישר למשכילים בחכמה לקדשו בעשרה בערב ראש חודש בתפלת שחרית או מנחה מעומד. ע"כ. והבאנו זה כאן רק בתורת הוספה, כי לא מכח דברי חמד"י אלו באנו לחלוק על המ"ב, אבל הבאנו מהמג"א ולקו"ש ועוד].

אם הפוסקים ס"ל כתירוץ המשנה ברורה

ובאמת מוכחא מילתא מזה שהקדמונים מהר"א טירנא ובעל הגהות מנהגים, והרמ"א בד"מ והמג"א לא נקטו כטעם המ"ב על שאין מברכין חודש תשרי, אלא הם כתבו טעמים האחרים שהבאנו לעיל, הלא דלא ס"ל למילתא דפשיטא שברכת החודש הוא רק משום ההודעה מתי ר"ח, דאז לא היו צריכים לחפש טעמים על שאין מברכין את חודש תשרי.

ויל"ע דאפשר כוונת המ"ב ללמוד כן הפי' בהגהות למנהגים שהבאנו לעיל שאין מברכין את תשרי כי הוא מבורך ועומד כו', שר"ל אשר היו"ט של ר"ה הוא יו"ט ידוע ואין צריך להכריזו, ובמקום לכתוב לשון "כי הוא ידוע ועומד", הוא נקט מליצי "כי הוא מבורך ועומד", כי הלא לדעת המ"ב הכרזת ידיעת ר"ח נקרא בשם "ברכת החודש", א"כ כך ג"כ אפשר ידיעת הר"ח נק' ג"כ "מבורך ועומד".

אבל גם אם נפרש כן במנהגים שכוונתו כי ר"ח תשרי הוא ידוע ועומד, אבל בכל זאת נקט הלשון "מבורך ועומד", שמורה על הענין האמור בשם הבעש"ט שחודש תשרי אין צריך לברכו כי הוא מבורך ועומד מפי הקב"ה (ע"ד לשון: מושבע ועומד מהר סיני).

וגם כי הלשון שם במנהגים הוא: "כי הוא מבורך ועומד שבו אירעו כמה דברים", ואם כוונתו לענין שידוע מתי ר"ח כי כולם יודעים מתי ר"ה, א"כ מהו הלשון "שבו אירעו כמה דברים", הול"ל שהוא יום ר"ה. וע"כ ניכר שכוונתו כפשוטו שהחודש מבורך ועומד כי יש בו יו"ט רבים כו', וכלשון המדרש בויק"ר פכ"ט ע"פ בחודש השביעי שהוא חודש המשובע בכל כו'. וזהו כפי' הבעש"ט.

תי' על קושי' רעק"א בענין קדוה"ח מעומד

[אגב נציין כאן בענין מ"ש במג"א דנהגו לעמוד בברכת החודש בדוגמת קידוש החודש בבי"ד שהיה מעומד, הנה בהגהות רעק"א בשו"ע סתי"ז שם תמה ע"ז היכן מצינו שקדוה"ח הי' מעומד.

ובאגרות משה או"ח ח"א סקמ"ב כ' ע"ז ע"פ מ"ש בגמ' ר"ה הרי גם כל העם היו במעמד קדוה"ח והם אמרו "מקודש מקודש", ואם היו כל העם בודאי שהיו בעמידה ולא ישבו לפני בי"ד כו', ומוכיח כן מדין חליצה שרק הבי"ד ישבו כו' ע"ש.

- ומ"ש באגרות משה שם בסוף התשו' שגם הבי"ד אחרי אמירתם מקודש אמרו אח"כ עוד פעם "מקודש מקודש" עם כל העם, כן ניכר ג"כ מלשון אדמו"ר הצ"צ בס' דרך מצותיך סט, א. ויל"ע הלשון בביאוה"ז. אולם ראיתי שמציינים (ברמב"ם פרנקל) לצפע"נ הל' קדוה"ח פ"ב ה"ח שכ' דבי"ד אין אומרים מקודש מקודש, ולא עיינתי בו עדיין.

ובענייננו בקושיית הרעק"א, נ"ל עוד מקורות, לענין קדוה"ח בעמידה:

א', כי איתא בשו"ע אדה"ז או"ח סנ"ג ס"א (ובמ"מ שם), דכל דבר שבקדושה הוא בעמידה דוקא (ולא קאי דוקא בהקדשת הקב"ה כקדיש וברכו כו'). והנה קידוה"ח הי' ע"י הבי"ד סמוכים שהם אמרו "מקודש" וכל העם אמרו "מקודש מקודש" ב' פעמים (עי' בגמ' ר"ה דכ"ד ע"א דלמדוהו מקראי. ויש לציין שזהו ע"ד ג' פעמים קדוש), וישראל אינהו דקדשינהו לזמני כו' (ברכות מט, א), ועניני קדוה"ח למדו מפסוק "מקראי קודש אשר תקראו אתם" כו' (עי' בהסוגיא בגמ' ר"ה שם). ועד היום קביעות היו"ט הוא לא ע"פ חשבונינו אלא ע"פ קידוש החודש שר' הלל הנשיא קידש חדשים ועיבר השנים בשביל כל הדורות העתידים לבוא כו' (עי' בדרמ"צ ריש מצות קדוה"ח ובכ"מ). ואיך יכול להיות דבר שבקדושה יותר מזה. ובודאי הי' צ"ל בעמידה. (ורק בהחלק של קבלת העדות היו הבי"ד יושבים כמובן במשנה בר"ה שהביא ברעק"א שם).

ועוד מקור, כי עי' בפס"ד להצ"צ תז, ב (בשקו"ט לגבי מקור הדין דעטיפת וברכת הציצית שצ"ל בעמידה, ונדפס גם בשו"ת הצ"צ או"ח ס"ע) שמביא מן הב"ח או"ח ר"ס ח' לגבי מצות שנאמר בהם לכם דילפינן גז"ש לכם לכם מספה"ע שצ"ל בקמה בקומה. ועד"ז בשו"ע אדה"ז ס"ח ס"ד ובמ"מ שם. ובצ"צ שם מביא ממד"ר פ' בא פט"ו שדריש שם כמה כתובים שנאמר בהם לכם. א"כ הלא קדוה"ח הוא נלמד ג"כ מפסוק החודש הזה לכם, ולפי"ז גם הוא צ"ל בעמידה. [אך עי' במסקנת הצ"צ שם דלא בכל מקום שנאמר לכם צ"ל בעמידה].

ויל"ע ג"כ בגמ' (סנהדרין מב, א) שאמרו על קידוש לבנה שהוא כאילו מקבל פני השכינה כו' הלכך נמריהו מעומד כו'. וכ"ה להלכה בשו"ע (או"ח סתכ"ו ס"ב) ובפסקי הסידור דאדה"ז. ואפשר ק"ו למצות קדוה"ח ע"י בי"ד שהוא ג"כ תלוי במולד הלבנה, וגם קידוש לבנה הוא להרואה לבנה בחידושה רק שבקדוש לבנה מחכים ליום הג' לחודש שיתחילו ליהנות מאורה ולכמה פוסקים ועוד הוא מז' לחודש].

ה) טעם "ערוך השולחן": טעם חמישי על שאין מברכין את חודש תשרי, נמצא בערוך השולחן סתי"ז ס"ח שמביא טעם המג"א משום בכסא ליום חגנו, ואח"כ כ' עוד טעם: ועוד דאיך נזכיר בו ר"ח תשרי ביום פלוני ולא נזכיר ר"ה ואם נזכיר ר"ה ור"ח ביום פלוני יהיה שינוי מכל שבת המברכים, ועוד דלא נקרא ר"ח זה בשם ר"ח כלל אלא בשם ר"ה. ע"כ.

אך טעמו של הערוה"ש דחוק, וכי מפני שיהי' שינוי לשון קצת משאר שבת המברכים, ונצטרך להזכיר לדוגמא "ראש חודש תשרי ביום החמישי, שהוא יום ראשון של ראש השנה, הבעל"ט", האם בגלל זה עדיף לבטל בכלל את אמירתו שהוא שינוי גדול יותר.

וגם מ"ש דלא נקרא בשם ר"ח אלא בשם ר"ה, גם זה אינו מספיק דהלא יום זה תרווייהו איתנהו בי', מה שהוא יום ראשון לשנה וגם מה שהוא ראשון לחודש תשרי, א"כ אף דלא מרגלא בפומא דאינשי לקרותו ר"ח, אבל אפשר להכריזו בשני עניניו שהוא ראש השנה והוא גם ראש החודש של תשרי. ועי' הלשון בשו"ע אדה"ז סתרכ"ד ס"י: ויום ראשון של ר"ה הוא ר"ח תשרי.

ו) טעם נוסף ע"פ הר"ן וטור ושו"ע אדה"ז: לכאורה י"ל עוד טעם ע"ז שאין מברכים את חודש תשרי, ע"פ מ"ש בטור ובשו"ע אדה"ז בסי' תקצ"א ס"ו בשם הר"ן במס' ר"ה בענין שלא מזכירים את ראש חודש בתפילת ראש השנה, שזהו: "כדי שלא יאמרו יום שני של ראש חודש עיקר כמו בשאר ראש חודש וימנו ממנו המועדות, דכיון שיזכירו ראש חודש גם ביום שני כו' (כי אף שיום שני אינו ר"ח כי אלול לעולם חסר ור"ח הוא רק ביום ראשון דר"ה, אבל הי' צריך להזכיר את ר"ח גם ביום שני כדי שלא יזלזלו ביום שני מאחר שידעו שיום שני הוא שני בחודש ואינו ראש השנה, כ"כ בשו"ע אדה"ז שם בסעיף שלפני זה) יאמרו שראש חודש שני ימים".

הנה שם הובא זה רק לגבי התפילות דר"ה, אך יש ללמוד משם ג"כ לנדו"ד לענין שאין מזכירין את ר"ח בשבת שלפני ר"ה, כי אם יזכירו את ר"ח תשרי שהוא רק יום הראשון של ר"ה, הרי יבואו לזלזל ביום שני של ר"ה מאחר שידעו שיום שני הוא שני בחודש ואינו ראש השנה.

תיקון באנציק' תלמודית

ובכל הטעמים שהבאנו לעיל, צריך לתקן באנציק' תלמודית כרך ד' ע' תנג בערך ברכת החודש שהביא שלש מן הטעמים למה שאין מברכין חודש תשרי (המג"א, המ"ב וערוה"ש), ואחריהם נגררו עוד מלקטים שהביאו רק טעמים אלו, אך לא הביאו שם את עיקר טעמי הקדמונים, טעם המפורש ברמ"א בד"מ שהוא בכדי לערבב השטן שלא ידע מתי ר"ה, וגם לא הביאו הטעם שהובא בלקוטי בהגהות מנהגים ובהוספות לס' כתר שם טוב ובס' מהרי"ח כי חודש תשרי הוא מבורך ועומד כו'. ובודאי שלא הזכירו את הטעם שהוספנו מן הראשונים ושו"ע אדה"ז לענין התפילות דר"ה.

ובס' נטעי גבריאל על ר"ה (ע' קי) כן הביא את הטעם של הגהות מנהגים, והוספות לכתר שם טוב דחודש תשרי הוא מבורך ועומד, וגם את טעם המג"א משום דכתיב בכסא ליום חגנו, אך לא הביא שם את הטעם הראשון של מהר"א טירנא שהובא בד"מ שהוא משום ערבוב השטן וכן שאר טעמים שהבאנו.

ע"כ מה שראיתי בטעם מנהג זה.

ענין זה של "לערבב השטן", מכיון דאתא לידן נימא בי' מילתא. אך נרשום את זה להלן בתור הערה בפ"ע. בכדי שלא יתארכו הדברים.

שונות
פירוש ענין "לערבב השטן"
הרב אלי' מטוסוב
מערכת "אוצר החסידים"

הבאנו לעיל מן הדרכי משה בשם מהר"א טירנא, בענין כמה דברים שנאמר בהם אחד מן הטעמים משום לערבב השטן, כגון גוף התקיעות בחודש אלול, וכן מה שאין תוקעין בערב ר"ה, ומה שאין מברכין חודש תשרי, ואין מזכירין ר"ח בתפילות ר"ה. ומה שמתחילין לקרוא בס' בראשית בשמח"ת ולא בר"ה. ונזכר ענין עירבוב השטן גם בנוגע להתקיעות שאחרי מוסף (הק' קולות), וגם לענין התקיעות במוצאי יוהכ"פ כו'.

מקור הענין דלערבב השטן הוא בגמ' ר"ה דט"ז "למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן", שזהו טעם על שכופלין התקיעות, תקיעות מיושב ותקיעות מעומד במוסף. [ונזכר מזה גם בפוסקים בהל' ר"ה בכ"מ אשר ענין התקיעות בכלל הם מערבבים את השטן].

וברש"י בר"ה שם מפרש: לערבב את השטן: שלא ישטין, כשיראה שישראל מחבבין את המצוות (שכופלין את התקיעות) מסתתמין דבריו,

ובתוס' שם מביא בשם מדרשים שהפי' שהשטן מתערב כי כשהוא שומע שישראל תוקעין פעם שני' אז הוא חושב שזהו השופר גדול דלעת"ל והגיע גאולתן של ישראל.

קושיית ותירוץ הלקוטי שיחות

בלקו"ש חכ"ד ע' 222, מביא את הטעם דלערבב השטן בנוגע למה שאין מזכירין ראש חודש בתפילות ר"ה ומה שאין מברכין חודש תשרי, ומצויין שם במ"מ למנהגי הר"א טירנא הנ"ל, ומנהגים להר"א קלויזנר רבו של המהרי"ל, לבוש סתקפ"א ס"א. שו"ע אדה"ז סתקצ"א ס"ו. [וכנ"ל יש להוסיף גם את הד"מ ר"ס תקפ"א שהוא מביא ג"כ את הר"א טירנא]. וגם מביא שם אח"כ בלקו"ש שם (ע' 223) מה שהובא טעם זה על המנהג שתוקעים בחודש אלול, ושאין תוקעין בער"ה ושמתחילין לקרות בראשית בשמח"ת, ומציין על זה לראשונים ופוסקים עיי"ש.

ומק' בלקו"ש דשטן הוא מלאך המופיע בבי"ד של מעלה כו', אם כן מהו הענין שאפשר להטעות אותו בדבר פשוט כ"כ שיום זה הוא ראש השנה כו'.

ואחרי השקו"ט בלקו"ש שם, הוא מתרץ שמ"ש בפוסקים ענין עירבוב השטן ש"לא יבין מתי יהי' ר"ה", אין פירושו שהשטן לא ידע מתי הוא היום והזמן של ר"ה, אלא פירושו שלא יבין את התוכן של הדין ומשפט של ר"ה, שאין יודע מתי הוא הדין לקטרג, וזהו מצד התעוררות התשובה שמנהגים אלו גורמים, וע"ד פירש"י בגמ' שם לענין שכופלין התקיעות ביום ר"ה.

וע"ש האריכות בלקו"ש בפרטי הדברים ולשונות הפוסקים בזה. ומהע' 33 בלקו"ש שם מובן שעדיין קשה להעמיס זה בלשון הלבוש שהוא כתב "שלא ידע יום שהוא ר"ה", אבל עכ"פ כן יש לפרש לגבי שאר הפוסקים.

[ולעיל הבאנו גם לשון הד"מ בר"ס תקפ"א, שהוא מביא הגירסא בר"א טירנא "שלא ידע מתי ימי ר"ה", ולפי גירסא זו הוא ג"כ קרוב ללשון הלבוש (ואולי שאני בלשון הד"מ שאפשר לדחוק ולפרש ג"כ שאינו יודע מתי הוא הדין לקטרג וצ"ב). אך במנהגים של מהר"א טירנא בדפוס ווארשא שראיתי, הגירסא היא: שלא ידע מתי יהי' ר"ה [ולא כבד"מ "מתי ימי ר"ה"]. וכפי שכתבנו ס' זה נדפס קרוב למאה פעמים וממילא רבו הטעויות ושינויי לשונות, ובכלל בתיבת "ימי" ותיבת "יהי" קל להתלף בכת"י ובדפוס. ולא בדקתי כעת במנהגי הר"א טירנא בדפוסים הראשונים ובדפוס החדש שי"ל בירושלים תשל"ט עם הערות. ועכ"פ לפי לשון זה "מתי יהי' ר"ה" הרי הוא כרוב המפרשים שעליהם מפרש בלקו"ש, שהפי' שלא ידע מתי יהי' הדין דר"ה].

מקורות הלקו"ש

ונעיר כאן איזה הערות בענין זה.

כפירוש הלקו"ש מצאתי ג"כ בס' חמדת ימים (חודש אלול פ"ז. וכמדומה שכיום מביאים מקורות מן החמדת ימים), וז"ל: וזהו טעם רז"ל אשר אמרו שטעם השופר לערבב את השטן וכו' אמר השתא ודאי אתי משיחא וכולי. כי לא יהיה נבער מדעת כל כך שיחשוב ששופר זה הוא שופר משיח וכי לא ידע שיום זה יום תרועה הוא? אלא כי השטן יודע גם הוא שעיקר טעם השופר הוא להחריד לבות בני האדם שיזכרו וישובו אל ה' כנזכר, ויודע השטן שהתשובה מקרבת את הגאולה. לפיכך אימת מות נפלה עליו לאמר "אתי משיחא" וזה הוא הטעם אשר אמרו כי בפעם הא' בהיל ולא בהיל, לפי כי כבר הוא למוד באומה זו שאינם משגיחים לקול האות הראשון כי אזנם אטומה משמוע. אך בפעם הב' בהול ואמר ודאי אתי משיחא, כי יחשוב שיתנו לבם לאזהרה הב', וישובו בתשובה שלימה ויבא משיחא, ויבולע המות לנצח. ע"כ.

הלא שבכללות גם הוא מק' כקושיית הלקו"ש, ומתרץ קרוב לענין זה. אך הוא כ' אליבא דהתוס', ובלקו"ש מחדש לפרש כן גם בשאר פוסקים.

גוף הקושיא שבחמדת ימים ובלקו"ש, ראיתי מובא ג"כ מס' רמתים צופים ס"ד בשם הצדיק רבי בונם מפרשיסחא, דהלא השטן כבר יודע מכמה שנים ואיך אפשר לערבבו כו'.

תירוץ הס' אמת ליעקב

בלקו"ש עצמו שם בתחילת השיחה, מיד בתחילת הקושיא (על התיבות "ולכאורה אינו מובן") הוא מציין, וז"ל: "ראה גם אמת ליעקב מערכת ז' אות צה". ע"כ. וזו היא הערה קצרה שיש בה תוכן מרובה.

[הס' אמת ליעקב הוא מאחד ממקובלים האחרונים מטברי', ונדפס בחיי המחבר בליוורנו תר"ג, ואח"כ בירושלים תשכ"ט בדפוס צילום, ספר זה מובא במאמרי אדמו"ר הרש"ב ובספרי הרבי, ואינני חושב שספר זה הי' כבר לפני הצ"צ, ויש לבדוק].

והנה בס' אמת ליעקב שם, מביא בארוכה מס' ע"ח בענין יחוד יעקב ורחל והמרמה דיעקב לעשו, שמרמים את הקליפות לצאת אל השדה, דאילו היו הקליפות יודעים שהכוונה הוא היחוד לא היו יוצאים מפני שגם הם רוצים לקבל מן השפע, וכשעשו יוצא אז יעקב מקבל ברכותיו כו'.

ומק' האמת ליעקב: דהיאך מתרמה הסט"א בכל פעם ולא ישאר בזכרונו ענין זה, ובפרט שזווג זו"ן הוא בכל יום ואיך יכול להיות שכחה בכל יום.

השטן הוא שר השכחה, והוא מתבטל בכל יום

ומביא שם תי' אחד בשם הרב מוהרש"ך ז"ל ע"פ מ"ש האריז"ל בלקו"ת פ' ואתחנן דהשכחה באה מצד הקליפה, וע"כ כיון שהוא מקור השכחה לכן הוא שוכח מיום ליום.

[התי' של הרב מוהרש"ך הוא בספרו יפה שעה על ע"ח שער הארת המוחין (של"ב) ספ"ב. וז"ל שם: וא"ת וכי מיום שנברא העולם ועד עתה מרמים אותו, בנוהג שבעולם אפילו קטן שבקטנים אם רימו אותו פעמיים שלש הרי הוא מחכים כו', לא קשה מידי כי הוא מלך זקן וכסיל הוא שר שכחה וכל שכחה שבכל העולמות הוא השליט כו' על כן שוכח מה שאירע לו ובכל יום הוא שוכח ואין זה תימא. ע"כ].

ותי' שני מביא בס' אמת ליעקב שם: דמעיקרא קושיא ליתא כי נודע דבכל יום יש בירור חדש, ומתברר הקדושה מתוך הקליפה, ואותה הקליפה הולך ומתבטל וכן בכל יום ויום, נמצא דזאת הקליפה של זה היום אינה הקליפה של אתמול ולא של מחר, ובכל יום באים פנים חדשות. ע"כ.

[תי' זה השני מביא באמת ליעקב, ששמעו אותו "מפה קדוש הרה"ח כמוהר"ר אברהם בכר דוד זלה"ה". ולא בדקתי כעת בספרים מיהו מקובל זה. אך מזמן ראיתי בס' אמת ליעקב מערכת א' אות רל"ט שמביא את מקובל זה לענין אחר: "שאלה זאת שאלתי למורי הרב החסיד כמוהר"ר אברהם בכר דוד זלה"ה". הלא שהוא הי' מורו של האמת ליעקב, ויש לבדוק אם הובא כ"ז בספרים הדנים בתולדות הקדמונים].

בלקו"ש לא נקט תירוצי האמת ליעקב

הנה אף שאין אתנו יודע עד מה, אבל בכל זאת לימוד בעי מדוע לא נקט בלקו"ש את שני התירוצים של האמת ליעקב, והלא הוא כתב מילתא בטעמא שהקליפות עניינם שכחה ואין להם מוח הדעת הקשור לזכרון כו', וזהו מובא בכ"מ בשם הזוהר ונמצא הרבה בספרי החסידות ובמאמרי הרבי. וכן הענין השני של יסוד הבירורים, אשר בכל יום נוצרים קליפות חדשים והקליפות של אתמול עברו ונתבטלו ע"י עבודת בנ"י, הוא דבר יציב וקיים.

וע"כ נביא כאן מה שנ"ל בקצרה, מדוע בלקו"ש לא נקט ב' טעמים אלו:

תירוץ הראשון של האמת ליעקב והיפה שעה, דהקליפות קשורים לשכחה:

הנה בנדו"ד הקב"ה ברא את השטן להיות קטיגור ביום הדין להזכיר עוונותיהם של ישראל. ואם הקטיגור הוא שר השכחה ואינו זוכר מיום ליום (ואפשר לפעמים אפילו מרגע לרגע), אם כן מה עניינו.

והדין דר"ה שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון (כנזכר במשנה בר"ה), הוא על מעשיהם כל השנה וגם לפני"ז כמובא בכ"מ. והדין בר"ה הוא גם עבור המתים (כנזכר בשו"ע אדה"ז הל' ר"ה. וזהו כנראה על העבירות שעשו בחייהם). ובודאי שהקטיגור זוכר ויודע עוונותיהם של ישראל.

וע"כ צ"ל אשר מ"ש בס' אמת ליעקב, אינו מדבר על השטן והקטיגור (שעליהם מדובר בנדו"ד), אלא על קליפות אחרות שרוצים לינק מהקדושה.

ושאני בענין השטן הקטיגור, אשר כמ"ש בלקו"ת פ' חוקת (ס, א), ומרומז בתניא ספ"י, הוא בשרשו כוונתו לטובה כמארז"ל בב"ב דט"ז שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, רק שבירידתו למטה משתלשל ברע כו', והוא השטן והוא היצה"ר והוא מלאך המות כו' כדאיתא בגמ' שם.

ומכיון שהוא הקטיגור בבי"ד של מעלה, על כרחך צ"ל לכאו' אשר מצד שרשו הטוב כו' כן יש בו זכרון הקשור במוח הדעת להכיר ולזכור העוונות של הבנ"א ועי"ז עולה ומקטרג כו'.

א"כ בנדו"ד בענין השטן, א"א לומר כתירוץ האמת ליעקב, כי הוא אין בו השכחה.

שני סוגי קליפות

ושרש הדברים י"ל ע"פ המובא בלקוטי שיחות ח"ט (ע' 293) שמביא מן הרמ"ז על זח"ב דף מ', אשר ב' מיני חיות יש לקליפה, הא' מה שנקצב לה בגזירת עליון והב' מה שמוסיפים החוטאים. ע"כ. ומזה למדנו דלא כל הקליפות סוג אחד הם. ואין ראי' ממ"ש לגבי הקליפות שאין להם מוח הדעת וקשורים עם שכחה, גם לגבי הקליפות שמוסיפים החוטאים.

ומצאתי מפורש בזהר ח"ג (רעז, א) שכותב על הסט"א (שדים) דיש מנהון כמלאכי השרת ואינון תלמידי חכמים דידע מאי דהוה ומה דעתיד למהוי.

ועי' במה שנכתוב לקמן בסמוך בענין שני סוגי מלאכים, אלו העומדים מששת ימי בראשית ואלו הנוצרים בכל יום.

תירוץ השני של המקובלים

וכן הוא בנוגע התירוץ הב' שבס' אמת ליעקב, אשר הקליפות מתחדשים בכל יום, כי הקליפות דאתמול מתבטלים כל יום ע"י הבירורים שמוציאים מהם הטוב כו' וע"כ הקליפות החדשים אינם יודעים מה הי' אתמול.

הנה גם זה אינו שייך לנדו"ד, כי ידוע דע"י החטא פוגמים וגורמים הולדת הקליפות, וכמאמר המשנה באבות פ"ד העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד ויל"ע במפרשי המשנה שם (ועי' בלקו"ת תצא לז, א שע"י עבירה נברא קטיגור עם נפש וגוף, וע"י תשובה ועקירת הרצון הוא מבטל נפש הקטיגור וע"י וידוי דברים הוא ביטול גוף הקטיגור), והעבירות הן הן בעצמן הרצועה לאלקאה ותייסרך רעתך כו' כמובא בכ"מ מזוהר,

ומפורש בתניא פ"ז דהניצוצות הם אסורים וקשורים בידי הקליפות ואין עולים משם עד לעת"ל שיבולע המות לנצח, ורק ע"י תשובה מאהבה רבה כו' אפשר להעלותם כו', וגם בזה יש חטאים שהם מעוות שלא יוכל לתיקון שגם בתשובה גדולה מאהבה לא יוכל להוציאם מהחיצונים, ע"ש בתניא ובמה שהובא ע"ז במפרשי התניא שם.

א"כ מ"ש בס' אמת ליעקב בענין המרמה לקליפות כי הם חדשים ולא יודעים והקליפות דאתמול נתבטלו ונתעלו ע"י עבודת הבירורים, זהו לא מדובר בנדו"ד בהשטן והקליפות שנוצרו ע"י העוונות, כי שטן זה הוא קיים ועומד כו'.

ובאמת מצינו ג"כ במלאכים דקדושה אשר יש העומדים וקיימים מששת ימי בראשית, ויש הנוצרים בכל יום, כמובא בכ"מ בדא"ח מן הטור או"ח בסי' נ"ט בפירוש יוצר משרתים (החדשים) ואשר משרתיו (שעומדים משי"ב). ולכאורה עד"ז הוא לכאורה במלאכים דלעו"ז שיש העומדים מאז ומקדם, ויש המתחדשים בכל יום.

ראשונים דלא ס"ל טעם ד"לערבב השטן"

בכלל יש לציין אשר כנראה כמה ראשונים ופוסקים (ואפשר גם הרמב"ם ושו"ע), אשר נקטו טעמים אחרים בכל מנהגים הנ"ל (התקיעות בחודש אלול, מה שאין תוקעין בערב ר"ה, ומה שאין מזכירין ר"ח בתפילה ואין מברכין החודש וכו'), ולא הטעם "בכדי לערבב את השטן".

וי"ל דס"ל ענין זה רק על מה שנזכר מפורש בגמ' בענין שתוקעין ב' פעמים בר"ה, כי שם פשוט יותר כל הענין כמו שפירש רש"י ועד"ז הרשב"א ועוד שהשטן מתערבב מצד שרואה חביבותן של ישראל, ואין זה קשור עם רמאות ושכחה על השטן.

אבל כל השקו"ט בלקו"ש הוא להרא"ש והפוסקים שכן הזכירו ענין זה כטעם על כמה מנהגים, כמו שמובא בלקו"ש כל המקורות, וקצתם גם הבאנו לעיל בתחילת דברינו בענין זה.