E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

חג הסוכות - תשע"ב
אגרות קודש
פיענוח מענה כ"ק אדמו"ר
הרב שנ"ז קאסטעל
ירושלים, אה"ק

א. לאחרונה התפרסם מכתב מהרבי (ד' מרחשון תשל"ו - נדפס במאמר שי"ל לקראת ראש השנה ע"י הנחות בלה"ק) ושקו"ט כמה מהלומדים לפענח הדברים ונעתיקם כאן ובבקשה להקוראים שיחוו דעתם בזה.

השאלה שהרבי נשאל: למה בראש השנה מברכין על הנרות "להדליק נר של יום טוב" ולא "להדליק נרשל יום הזכרון", כמו ביום הכיפורים שמברכים "להדליק נר של יום הכיפורים". ומאי שנא מנוסחהתפלה, שבר"ה אומרים "מקדש ישראל ויום הזכרון", ולא כמו בכל יו"ט "מקדש ישראלוהזמנים".

לאחרי שהרבי כותב לו שנוסח הברכה בחב"ד הוא אכן להדליק נר של יום הזכרון, ועוד פרטים בנוסחאות ברכת הדלקת הנרות, כותב בסיום המכתב:

"נ.ב. יש להסביר שיטת אלה שאין מחלקין ביןר"ה לשאר יו"ט בברכת הדה"נ – כיון שאין חילוק בתוכנם (משא"כ ביוהכ"פ שאין אכו"שוכו'). ושאניבתפלה וקידוש שצ"ל חתימה מעין החתימה (דהברכה).

ויש לקשר השיטות בנוסח דהדה"נ בר"ה – בתוקףהטעם להדה"נ שהוא משום כבוד שויו"ט,שאז צ"ל חילוקבנוסח בין ר"ה לשאר יו"ט,משא"כ מפניהטעם דשלום בית (עיין שו"ע אדה"ז חאו"ח ר"ס ר[ס]ב). ואכ"מ." עכ"ל.

ב. והיינו דקודם מסביר טעם השיטות שאין מחלקין בברכת הדלקת הנרות בר"ה לשאר יו"ט: כיון שאין חילוק בתוכנם של מצות הדה"נ בר"ה לשאר יו"ט, אבל בתפילה וקידוש כיון שסמוך לחתימה מברכים מענינו של ר"ה, לכן הוצרכו לסיים בברכת "מקדש ישראל ויום הזכרון" שצ"ל חתימה מעין החתימה (דהברכה) כמבואר בשוע"ר סי' נט ס"ו ובהנסמן בהערות שם. היינו שביו"ט - גם בתפילה וגם בקידוש - סמוך לחתימהאומרים "ומועדי קדשך" ולכן חותמים "ישראל והזמנים". ואילו בר"ה אין אומרים סמוךלחתימה "ומועדי קדשך" אלא מענין ר"ה "ודברך מלכנו אמת" ולכן מתאים יותר לסיים "יוםהזכרון".

משא"כ אבל ביוהכ"פ שמברכים נוסח שונה הוא משום דהדה"נ ביוהכ"פ חלוק בתוכנו משאר יו"ט, שבהדלקתהנרות בשבת נאמרו ב' טעמים (שוע"ר סי' רסג ס"א): "משום שלום בית שלא יכשל בעץ אובאבן, וחייב כל אדם כשאוכל סעודת הלילה לאכלה אצל אור הנר שזה בכלל עונג שבת הוא".ואילו ביוהכ"פ ישנו רק הטעם הא' (שלא יכשל) ולא הטעם הב' (עונג הסעודה שאין אכו"ש וכו'). ולכן ישאומרים שאין לברך עליהם, אבל קיי"ל שמברכים (שוע"ר סי' תרי ס"א), מטעם שלום ביתאפילו בלא אכילה (מ"א סי' רסג ס"ק יג, בשם שו"ת מהרי"ל סי' קמד. וראה גם שוע"ר סי'רסג ס"ט).

והקשו: דהמבואר במכתב, שמטעם זה נוסח הברכה ביוה"כ הוא "להדליק נר של יום הכיפורים" (כמבוארבשוע"ר רס"י תרי), ולא "להדליק נר של יום טוב", צ"ע, שהרי יוה"כ אינו נקרא "יוםטוב", וכפי שאנו רואים בתפלת יום הכיפורים, שאומרים "את יום מקרא קדש הזה" (ולא כמובראש השנה שאומרים "את יום טוב מקרא קדש הזה"). וכיון שאי אפשר לברך בו "להדליק שליום טוב" הוכרחו לברך בו "להדליק נר של יום הכיפורים".

ותירצו: א) יוה"כמצד אחד יש בו דין של יו"ט, לענין כבוד, המתבטא בחיוב כסות נקיה (שוע"ר סי' תרי ס"ה "מפני שהוא יו"ט וצריך לכבדו בכסות נקיה") ובחיוב הדלקת נרותכשאר יו"ט (סי' תרי ס"א) [ולדעתו שלהרבי במכתב הנ"ל מטעם זה לבד היה מספיק לברך על הנר "להדליקנר של יו"ט"], וכן לענין חיוב אכילה בערב יוה"כ (לפי אחד הטעמים המובאים בסי' תרד ס"א "דכיון שיום הכיפורים עצמו אי אפשר לכבדו במאכל ובמשתה כדרך שמכבדין שאר יו"ט צריך לכבדו ביום שלפניו"),שחיוב זה הוא מצד כבוד יו"ט של יוה"כ עצמו, וכן לענין שמחה - גבי נשיאת כפים ביוה"ככמו כל יו"ט (ראה שוע"ר סי' קכח סנ"ז), וכן לענין הזכרת יעלה ויבא במי שאוכלביוה"כ, (סי' תריח סי"ח), ולפי אחד הדעות צריך לומר גם את ברכת "אשר נתןימים טוביםוכו'", במי ששכח לומר יעלה ויבא בברכת המזון (ראה סי' קפח סוסי"א).

ב) אךמאידך אין אומרים בתפלה "ביוםטובמקרא קדש הזה", כיון שהוא יוםצום, ומצד זה אינו נקרא יו"ט, כמבואר באנצ"ת ערך יום הכפוריםהמקורות לזה.

והקשו ע"ז:

זה שלענין הבגדים יש ליוהכ"פ דין יו"ט, כמבואר בסי' תרי ס"י, הוא מטעם המבואר שםס"ח: "לקדוש הי' מכובד זה יום הכיפורים . . כבדהו בכסות נקיה".

והיינו שאף שבסי'תקכט ס"א מבואר שפסוק זה קאי על כל היו"ט, מ"מ פירוש הפשוט שבו הוא עליוה"כ.

וכיון שיש ע"ז לימוד מיוחד מובן שאין זה מטעם שהוא בפשטות יו"ט, ורק זאתשלענין זה דינו שווה ליו"ט.

אלא מאנצ"ת הנ"ל נראה שיש דעה כזו, ואולי לזה הכוונה כאן.אבל בשוע"ר ובנוסח סידורו לא נמצא רמז לדעה זו, ואדרבא, וכנ"ל.

וגם הדיוק מסי' תרד, שחיובסעודה ביו"ט מטעם כבוד יו"ט ולא מטעם ענג, צ"ע. הרימבואר בסי' תקכט ס"ב-ג: איזה כבוד כו' איזהו עונג כו' וחיוב בסעודה הוא מדין עונג, לאידך אי אכילה בערב יו"ט (וכן אכילת ערב יוהכ"פ) הוא דין כבוד, כמבואר שם בסי' תקכט ס"ב. ולפועל הרי בתפלה אין אומרים "יו"ט מקרא קדש הזה", אלא "יום מקרא קדש הזה"! ועצ"ע.

ג. בהמשך כותב הרבי הטעם למנהג שבר"ה מברכים ברכה מיוחדת, כי אם טעם הדלקת הנרות הוא משום כבוד הרי צ"ל חילוק בין ר"ה לשאר יו"ט,והמקור לעיון בזהכותב "עיין שו"ע אדה"ז חאו"ח ר"ס ר"ב".ונלאו הלומדים להבין פיענוחו, לדברי כמה מהלומדים ט"ס יש כאן וצ"ל הציון לריש סימן רס"ב. וזהו תוכן ביאורם:

דבר זה - דין כבוד בהדלקת הנרות- נתבאר יותרבאגרת נוספת (לקוטי שיחות חט"ו ע' 528) שכתב הרבי באותה תקופה (כ"ד כסלו תשל"ו): "וישבזה שייכות . . ולכבוד שבת (שם [רמב"ם הל' שבת] פ"ל ה"ה (משבת קיט, ב) – אבל אדה"ז (שם ר"ס רס"ב. וכ"ה בשו"ע הב"י)השמיטנר דלוק ממרז"ל זה בכבודשבת – ודוחק גדול לומר שסומך על ההמשך בסי' שלאחריו ובפרט בריש ס"ו שם שצ"ל "מדליקולכבוד שבת". וראה לקמן בזה.

ובדברי רבינו במכתב כאן מבואר שבמצוות כבוד שבת ויו"ט יש חילוק בין ר"ה לשאר יו"ט. וצ"ע הכוונה, שהרי מבוארבשוע"ר סי' תקכט ס"א: "כשם שמצוה לכבד אתהשבת ולענגה כך כל ימים טובים, שנאמר לקדוש ה' מכובד, וכל ימים טובים נאמר בהן מקראקדש". ושם ס"ה: "ב' מצות אלו שהן כבוד ועונג הן נוהגות גם כן בראש השנהשהרי נאמר בו מקרא קדש".

ואדרבאלכאורה, בטעם של הדלקת הנרות משום "ענג שבת ויו"ט" יש מקום לחלק בין ר"ה לשאר יו"ט.ואף שבשוע"ר שם כתב שגם לענין מצות ענג אין הפרש בין ר"ה לשאר יו"ט, מכל מקום מובאהדעה נוספת בשוע"ר (סי' קפח ס"י): "בשבתות וימים טובים של שלש רגלים שהוא חייב לאכולפת שמברכין עליו ברכת המזון שבשבת נאמר וקראת לשבת עונג וביום טוב נאמר ושמחת בחגךואין עונג ושמחה בלא אכילת לחם".

משא"כ בר"האין בו מצות "שמחה", כמבואר בשוע"ר סי' קכט ס"ו: "ויש בחול המועד מה שאין בראש השנה והוא שכל שבעת ימי הפסחושמונת ימי החג וכן ביו"ט של עצרת חייב אדם להיות שמח". שלכן יש מתירין להתענותבר"ה (שוע"ר שם ובסי' תקצז ס"א).

וא"כ לכאורהלפי טעם הדלקת הנרות משום ענג סעודת יו"ט, הי' מקום לחלק בנוסח הברכה בין יו"טלר"ה, משא"כ לפי טעם הדלקת הנרות משום כבוד יו"ט, לא נתבררה כוונת החילוק בזה ביןיו"ט לר"ה.

וע"ז תירצו: לגבי כבוד ר"ה, יש בכל זאת הבדל בין כבוד ר"ה לכבודשאריו"ט, וזה מתבטא לענין היציאה מבית הכנסת לאחר חצות, שבר"ה אין חוששים לזה, כמבוארבסי' תקפ"ד, ואילו בשאר י"ט חוששים לזה, כמבואר בסי' תקכ"ט, והרי ענין הקפדת האכילהלפני חצות או לאחריה הוא מפניכבודשבת ויו"ט, ראה שוע"ר סי'רפח סי"ג עיי"ש היטיב.כלומר ההבדל שיש ביןחובתהאכילהבין ר"הלשאר י"ט (עונגיו"ט), נובע מההבדל שיש בין ר"ה לשאר י"ט בנוגע להיתרהמנעותהאכילה בין שאר י"ט לר"ה (כבוד יו"ט).

ואחרים תירצו:דאין להקשות מכבוד לעומת עונג, דנראה שרבינו לאנחית לכאן להבחין דוקא בין כבוד לעונג, אלא בכללות להגדיר כבוד שבת לעומת שלוםבית, דנראה שכוונת רבינו בפשטות לחלק שאם נוקטים הטעם השגור והרווח של שלום ביתהרי כל ההדלקה הוא דין כללי לטובת האדם (ואם ננקוט לשון הידוע זה דין על הגברא,ואפשר לומר שבעונג גם כך שזה דין על הגברא), אך באם נוקטים שזה מחמת כבוד הרי זהההדלקה היא לשם החג ונתפס בחפצת החג ולכן בכל חג וחג שיש לו מהות אחרת יש מקום לברךברכה אחרת, ולכן בשבת מברכים ברכה על שבת, ובשלש רגלים יום טוב ובראש השנה יוםהזכרון, ויהכ"פ - יהכ"פ. וזה פשוט.

ד. לאידך אחרים פירשו את המ"מ ככתבו וכלשונו לסימן ר"ב: שם מבוארלגבי ברכות הפירות, ש"פירות האילן . . ברכה ראשונה שלהם היא בורא פרי העץ שמפני חשיבותם הוציאום מכלל פירות הארץ . .וקבעו להם ברכה מיוחדת פרטית ומבוררת שמבררת ופורטת חשיבותם . . כדי להרבות בכבודהמקום בהזכרת שבחו בפרטות וכו'" ועד"ז בנדו"ד, שאם הוא מטעם כבוד היום, ישלפרטחשיבותו, ולכן מפרטים להדליק נר של יום הזכרון.

ה. ובסיכום הדברים כתב ח"א: יש שנראה לו בטוח שטעות סופר ישכאן, וצריך לתקן: ר"ס ר[ס]"ב.

ולפי דבריו יוצא שהרבי מציין כמקורלטעם הדלקת הנרות לשו"ע אדה"ז סי' רס"ב, כיון ששם "השמיט" אדה"ז טעם זה.

א)ודבר זה תמוה ביותר, למה לאציין לרמב"ם (שאליו ציין באגרת כ"ד כסלו) ששם אכן מבואר כן? ויש לדחוק ולומר שהרבילא בא לציין מקור לטעם ההדלקה מפני כבוד שבת, אלא שרוצה דרך אגב להעיר למקבל האגרתשידע שאדה"ז השמיט טעם זה.

ב)גם לא מובן למה לא ציין לסי'רס"ב כאן מיד אחרי שהוא מזכיר את הטעם דכבוד שבת, שהרי מקום הציון הוא כאן, ולא שםכשמזכיר את הטעם דשלום שבת, המבואר בשו"ע אדה"ז ר"ס רס"ג (וכפי שאכן מציין הרבי לשםבאגרת הנ"ל מכ"ג כסלו – בחלק שלא נעתק לעיל). ומופרך לומר שיש כאןטעות סופר כפול: מסי' ר"ב לתקן לסי' רס"ב ושוב מסי' רס"ב לתקן לסי' רס"ג!

ג)והכי תמוה בביאור זה הוא שהריהרבי כותב כאן שלפי הטעם דכבוד שבת "צ"ל חילוק בנוסח בין ר"ה לשאר יו"ט", וכיוןשהרבי מדגיש בציון הנ"ל שאדה"ז משמיט טעם זה איך זה שדוקא מנהג חב"ד הוא כן לחלק ביןר"ה לשאר יו"ט? והרבי היה צריך להוסיף כאן שמנהג חב"ד זה לא כמו שיטת אדה"זבשו"ע.

ד)בכל הנ"ל דנתי רק באופן הציוןובמקום הציון לשו"ע אדה"ז וכו', אמנם כשנתעכב להבין את דברי הרבי שלפי הטעם דכבודשבת ויו"ט "צריך להיות חילוק בנוסח בין ר"ה לשאר יו"ט" – הרי מיד נגלה שאין לדבריםהללו שום ביאור וסברא.

דעה ראשונה של הלומדים הבחינה בזה ועל כן הוסיפו: "היינו שבמצוות כבוד שבת ויו"ט יש חילוק בין ר"ה לשאר יו"ט", ושובמתקשים בדבר זה: "וצ"ע הכוונה . . ואדרבא לכאורה, בטעם של הדלקת הנרות משום 'ענג שבתויו"ט' יש מקום לחלק בין ר"ה לשאר יו"ט . . בר"ה אין בו מצות 'שמחה' . . וא"כ לכאורהלפי טעם הדלקת הנרות משום ענג סעודת יו"ט, הי' מקום לחלק בנוסח הברכה בין יו"טלר"ה, משא"כ לפי טעם הדלקת הנרות משום כבוד יו"ט, לא נתבררה כוונת החילוק בזה ביןיו"ט לר"ה".

הרי לן שגם לפי הסברתם איןהבנה לקטע זו.

עיקר הקושי כאן שהרבי בכלל לא כותבכדבריהם "שבמצוות כבוד שבת ויו"ט יש חילוק בין ר"ה לשאר יו"ט", אלא ש"צריך להיותחילוקבנוסחבין ר"ה לשאר יו"ט", הרי שלא בדין כבוד יו"ט צריךשיהיה חילוק אלא בנוסח הברכה, ועדיין אין לנו הסבר בכוונת דברי הרבי כאן.

סוף דבר שביאור הנ"ל בדברי הרבימוקשה מכל צד.

ו. מעתה נעיין בביאורו השני, שלדבריהם מה שכתב הרבי "עיין שו"ע אדה"ז חלק או"ח ריש סי' רב", הכוונה למבוארשם "לגבי ברכות הפירות, ש'פירות האילן . . ברכה ראשונה שלהם היא בורא פרי העץ שמפניחשיבותם הוציאום מכלל פירות הארץ . . וקבעו להם ברכה מיוחדת פרטית ומבוררת שמבררתופורטת חשיבותם . . כדי להרבות בכבוד המקום בהזכרת שבחו בפרטות וכו' (ועד"ז בנדו"ד,שאם הוא מטעם כבוד היום, יש לפרט חשיבותו)".

המעלה בביאור זה הוא בראש ובראשונהשלא צריכיםלתקןאת מה שהרבי כתב בגוכתי"ק ושוב פעם במכתב מתוקתקשהרבי עבר עליו ואח"כ חתם בגוכתי"ק. ולפי זה יש כאן חידוש מאד מיוחד בדברי הרבי,שכמו שבברכות הנהנין אנו מוצאים שמפני חשיבותו קבעו ברכה מיוחדת לפרי העץ, כך גםבאם הדלקת הנר הוי מפני כבוד יו"ט אז צריך לכבד את ראש השנה בברכה מיוחדת, ולהזכירשל יום הזכרון.

על ביאור זה העירו "שזהודוחק לפרש כן, משום שאז לא מובן: א) למה מציין לשו"ע אדה"ז דוקא, שכן אין זה חידושושל אדה"ז דוקא, שהרי מקור הדברים הוא ברש"י ותוס' ובפרט בלבוש. ב) לפי זה היה צריךלברך על כל יו"ט ברכה בפני עצמה, להדליק נר של פסח (או יום חרותנו) שבועות (או יוםמתן תורתנו) וסוכות (או יום שמחתנו)".

אמנם לכאורה אין מקום לקושיות. א)נדמה שאין זה דבר בלתי רגיל שהרבי יציין לשו"ע אדה"ז, בשעה שהדברים מפורשים כברבראשונים. והטעם כיון שהרבי רוצה לציין לספר הלכה למעשה שנכתב הלכות בטעמיהן. ב)וכי מברכין על תפוח ברכה אחרת מאשר על תפוז וענבים? כל פירות הגדלים על העץ נכלליםבברכת בורא פרי העץ, דומה לזה שלש רגלים שכולם נכללים בברכת "להדליק נר של יו"ט".ועפ"ז יובן ביותר דברי הרבי, שבתחילת דבריו כתב: "יש להסביר שיטת אלה שאין מחלקיןבין ראש השנה לשאר ימים טובים בברכת הדלקת הנרות – כיון שאין חילוק בתוכנם (משא"כביוהכ"פ שאין אכו"ש וכו')", ודעה ראשונה נדחקה שהרבי מתכוון כאן לשני הטעמים שלהדלקת הנר. ולפי הנ"ל אולי י"ל פשוט יותר, שהרבי מתכוון לומר, שיוהכ"פ ודאי נחשבכסוג "פרי" אחר, כיון שאין בו אכו"ש, ועל כן ודאי מברכין עליו ברכה פרטית, ואילור"ה דומה יותר לשלש רגלים, ועל כן לא ברור שצריך ברכה בפני עצמו. ושוב ממשיך הרבילומר, שבאם ההדלקה הוא מטעם כבוד יו"ט, כי אז יש מקום לומר שכדי לכבדו יותר צריךלכבדו גם בברכה פרטית, "של יום הזכרון", ואילו שלש רגלים ודאי שהם סוג "פרי" אחדועל כן כולם נכללים בברכת "להדליק נר של יו"ט".