E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה ש"פ קרח – יום הגדול והקדוש ג' תמוז

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ב', יום הבהיר כ"ח סיון

ש"פ וישב - שבת חנוכה - תשס"ג
פשוטו של מקרא
"ויעבר את אשר לו"
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

בפירש"י פרשת וישלח ד"ה "את אשר לו" (לב, כד): "הבהמה והמטלטלין. עשה עצמו כגשר, נוטל מכאן ומניח כאן". עכ"ל.

וצריך להבין: א) מה הי' חסר בהבנה כאן אם רש"י לא הי' מפרש "הבהמה והמטלטלין", ולכאורה זה הוא פירוש הפשוט של "את אשר לו"*. ב) רש"י מפרש כאן שני דברים: מה העביר ואיך העביר, ואם כן למה לא העתיק גם תיבת "ויעבר" מן הכתוב.

ג) יש כמה מפרשי רש"י שמפרשים מה ההכרח של רש"י לומר, שההעברה היתה דוקא באופן זה "שעשה עצמו כגשר וכו'": הרא"ם מפרש, וז"ל: "דאל"כ הוה ליה למכתב אחר ויעבור את מעבר יבוק ויעבור פעם אחרת, להורות שחזר ועבר אל המקום שהניח לו את נשיו ואת ילדיו, ואח"כ ויקחם ויעבירם את הנחל". עכ"ל.

ה'גור אריה' מפרש, וז"ל: "דאם לא כן, איך שייך העברה במטלטלין, דאם הוא נושא אותם ממקום למקום, כיון שהאדם גם כן עובר והם עוברים על ידי אדם העובר, לא שייך ביה העברה, שהאדם עובר והוא נושא אותם עמו, לכך צריך לומר דעשה עצמו כגשר". עכ"ל. וכן כתב ה'דבק טוב' וה'באר היטב'.

ה'באר מים חיים' מפרש, וז"ל: "דייק כן מכפל הלשון ויעבירם ויעבר את כל אשר". עכ"ל. וכן כתב ה'דבק טוב' וה'באר היטב'.

אבל לכל הפירושים אינו מובן, לכאורה למה לא העתיק רש"י גם תיבת "ויעבר" מן הכתוב.


*) לכאורה, מה שקשה פה בפשש"מ הוא: (א' מדוע כתב [ויעבר] "את אשר לו", הלא כבר כתב "ויקחם ויעבירם את הנחל", והב' והוא העיקר) מדוע מחלק הכתוב לב' ענינים: שלקח מקודם את נשיו ואת ילדיו, ואח"כ העביר "את כל אשר לו, הלא הי' יכול לכתוב הכל בב"א: "ויעבר את אשר לו".

וע"ז מתרץ רש"י (על הקושיא הא': שזה קאי על הבהמה והמטלטלין, ועל קושיא הב' הנ"ל מדוע לא כללם יחד, מבאר רש"י:) שלא העביר הבהמה והמטלטלין כדרך שהעביר נשיו וילדיו. שאותם (נשיו וילדיו) מצד חביבותם אצלו לקחם והעבירם את הנחל, ז.א. שהלך עמהם ביחד מצד א' של מעבר יבוק לצד הב', משא"כ ב"את אשר לו" ז.א. הבהמה והמטלטלין, מאחר שלא היו כ"כ חשובים אצלו כנשיו וילדיו, לא הלך עמהם ביחד מצד א' לצד הב', אלא עשה עצמו כגשר וכו'. ועצ"ע. המערכת.

פשוטו של מקרא
"ואלכה לנגדך"
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

בפירש"י פרשת וישלח ד"ה "ואלכה לנגדך" (לג, יב): "בשוה לך, טובה זו אעשה לך שאאריך ימי מהלכתי ללכת לאט כאשר אתה צריך, זהו לנגדך, בשוה לך". עכ"ל.

ואם כן, לפי זה צריך להבין, איזה תשובה ענה לו יעקב על זה - "...אדני ידע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי וגו'" (שם יג) - הלא עשיו אמר ליעקב לכתחילה שהוא מסכים לילך "לאט כאשר אתה צריך". ועוד שעשיו קיבל תשובת יעקב על זה*.


*) בפשטות י"ל, שמ"ש עשיו "ואלכה לנגדך", היינו כפי האריכות שצ"ל מצד יעקב ומשפחתו (בלבד), שגם זה לוקח הרבה יותר זמן מכפי הליכת עשיו ואנשיו. וע"ז הסביר לו יעקב, כי גם זה לא יספיק, מצד הצאן וגו' עלות וגו', ולכן זה יקח הרבה יותר זמן וכו', ולכן יעבר נא וגו', ופשוט. המערכת.

פשוטו של מקרא
כמה שנים היה יוסף בבית האסורים
הרב שלום דובער טענענבוים
תושב השכונה

בפרשתינו פרשת וישב פרק מ פסוק א, מפרש רש"י בד"ה "אחר הדברים האלה": "לפי שהרגילה אותה ארורה את הצדיק בפי כולם לדבר בו בגנותו, הביא להם הקב"ה סורחנם של אלו שיפנו אליהם ולא אליו...". שלכאורה מובן מזה ששר המשקים ושר האופים נאסרו בסמיכות למאסרו של יוסף, והיו ביחד עם יוסף בבית הסוהר "שנים עשר חודש" [רש"י מ, ד ד"ה "ויהיו ימים במשמר"].

ומפרש"י לט, ז ד"ה "ותשא אשת אדוניו וגו'": "כל מקום שנאמר אחר סמוך". משמע שיוסף נאסר בסמיכות למכירתו לפוטיפר**.

וצ"ע מתי הגיע יוסף לבית פוטיפר, אם היה זה בסמיכות למכירתו בפעם הראשונה להישמעאלים, או שעברו כמה שנים עד ש"ויקנהו פוטיפר", וכפי שרש"י מפרש בפרק לז פסוק כח, ד"ה "ויעברו אנשים מדינים": "...והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה". וצ"ע אם ה"פעמים הרבה" הי' אח"ז (בכל אופן במשך השנה הראשונה), או שהי' במשך כמה וכמה שנים עד ש"ויקנהו פוטיפר".

'בעל הטורים' בפרשתינו פרק מ פסוק כ, מפרש שיוסף הי' אסור במשך י"ב שנה, וא"כ משמע שיוסף נמכר לפוטיפר בסמיכות למכירתו בפעם הראשונה להישמעאלים.

היוצא מכל הנ"ל: 1) לד"ה עברו יג שנים מעת מכירת יוסף בפעם הראשונה, עד שעמד לפני פרעה, [עי' רש"י פרק לז פסוק לד, ד"ה ימים רבים]. 2) שיוסף נאסר סמוך למכירתו לפוטיפר, [עי' רש"י ד"ה "ותשא אשת אדניו וגו'"]. 3) שיוסף הי' ביחד עם שה"מ ושה"א בבית הסוהר י"ב חודש, [רש"י ד"ה "ויהיו ימים במשמר"], ועוד שנתיים לאחר שיצא שר המשקים מבית הסוהר.

וצ"ע מתי הגיע יוסף לבית פוטיפר, שאם אומרים שזה הי' בסמיכות למכירתו בפעם הראשונה, נמצא שיוסף הי' אסור לכה"פ ח' שנים עד שנאסרו שה"מ ושה"א, ואיך זה משתווה עם פי' רש"י "שיפנו אליהם ולא אליו" (שמשמע שזה היה בסמיכות למאסרו, ובודאי לא לאחר ח' שנים)? ולפי שיטת ה'בעל הטורים' שיוסף הי' אסור י"ב שנים, איך לומדים פי' רש"י הנ"ל "שיפנו אליהם ולא אליו" (שזה בודאי הי' לאחר שמנה שנים)?

ואבקש לשמוע הערות מקוראי הגליון.


**) לא נאסר אלא אחרי ש"התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו" (רש"י לט, ו), ולפי"ז אין קושיא כלל. המערכת.

פשוטו של מקרא
"ויהי לו צאן ובקר . . ואתונות וגמלים"
הרב אלחנן יעקובוביץ
נחלת הר חב"ד, אה"ק

בראשית יב, טז: "ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים".

לכאורה סדר הדברים הוא החשוב חשוב קודם. שצאן ובקר ממנו לוקח למאכל וכסות, וחמורים - למשא, ובפרט במצבו העכשוי של אברהם שהי' נוסע ממקום למקום הרי חמורים (למשא) הי' אצלו הכי חשוב לאחרי צאן ובקר.

ואח"כ עבדים ושפחות, שאפשר להתקיים בלעדם, ולהלן בפ' וירא (יח, ה ואילך): "ואקחה פת לחם..."; "ואל הבקר רץ אברהם..."; "והוא עומד עליהם...". לא נזכר כלל ענין (שהשתמש עם) עבדים. אלא שאם יש הרבה צאן ובקר (וחמורים), צריכים גם לעבדים ושפחות. ואתונות - בפשטות הם לקיום המין, ולכאורה אינם כ"כ חזקים למשא כחמורים (זכרים), (ולכן, אולי, לא העמיד אותם (בפסוק) זה ליד זה, כבפ' וישלח (לב, טז)) ונמצא שאתונות פחות חשוב לו.

וגמלים - לכאורה זה דבר עוד פחות חשוב מאתונות, שהשימוש בגמלים בדרך כלל הוא כשרוצים לפרוש לדרך רחוקה יותר, אבל אברהם הי' נוסע וחונה, לכן ה(חמורים וה)אתונות חשובות לו יותר מהגמלים, ולכן כתב גמלים באחרונה.

ולהעיר מלהלן כ, יד מה שנתן אבימלך לאברהם, שנזכר שם רק "צאן ובקר ועבדים ושפחות", ולא נזכר שם חמורים ואתונות, שכנ"ל (כנראה) לא הי' בהם צורך אז, שהרי אמר לו (כ, טו): "...הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב". ומשאין בהם צורך הרי הם למשא על בעה"ב.

(ואצל יצחק - להלן כו, יד - נזכר רק מקנה צאן ומקנה בקר, ולא נזכר עבדים ושפחות וחמורים וגמלים, הנה לענין חמורים וגמלים י"ל כנ"ל, שיצחק הי' יושב במקום (אחד) ולא הי' רגיל בנסיעות, ולענין עבדים ושפחות י"ל שכיון שנזכר הלשון "ועבודה רבה", י"ל שבזה נכלל הכל).

וזה שלא הזכיר אותם (את העבדים והשפחות) בפירוש, י"ל בדא"פ שבזה לא הי' מתבטא ענין גדולתו של יצחק שכתוב בו וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד, שלא נאמר כן אצל אברהם ויעקב, ואם יזכיר עבדים ושפחות הרי זה נאמר גם (לפני זה) אצל אברהם וגם גבי יעקב נאמר כן, לכן נאמר כאן גבי יצחק "ועבודה רבה" שמראה על רכוש גדול בכל המובנים, ולהעיר מפי' רשב"ם על ועבודה רבה שזה שדות וכרמים, ובודאי גם לאברהם ויעקב היו שדות וכרמים, אלא שלא הי' בהפלגה גדולה כמו אצל יצחק.

ואולי גם בגלל זה כתוב אצל יצחק (ולא בשאר מקום) מקנה צאן ומקנה בקר, ולא צאן ובקר ש"מקנה" משמע קבוצות של צאן, שהיו לו הרבה עדרים, שלריבוי גדול של צאן ובקר קוראים מקנה צאן ומקנה בקר, שהוא שם כללי לכל הצאן והבקר וע"ד שנאמר גבי יבל (בראשית ד, כ): "...הוא היה אבי יושב אהל ומקנה".

וצ"ע גבי יעקב להלן (בראשית ל, מג): "ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים". ששם נאמר גמלים לפני חמורים.

ועפ"י הנ"ל שנכתב לפי סדר החשיבות (בהשתמשות), י"ל בדא"פ שאצל אברהם שנאמר (יג, ב): "ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב". ומפרש שם רש"י בד"ה "כבד מאד": "טעון משאות". לכן השתמש יותר בחמורים והם היו חשובים לו יותר מהגמלים, וכנ"ל שלא האריך במסעות ארוכות.

משא"כ גבי יעקב שהתכונן לצאת לדרך ולברוח מלבן הארמי ליצחק אביו, הרי הגמלים מטיבים לרוץ, לכן הקדים את הגמלים. ולאידך י"ל שגם לא הי' לו משאות רבות במיוחד, ובפרט כשמתכונן לברוח אין דרך להרבות במשאות, ולכן הגמלים חשובים לו מן החמורים והעמיד את החמורים לבסוף.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות