E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ וישב - שבת חנוכה - תשס"ג
שונות
השוואת בנין ציון לבנין הצדיק
הרב מרדכי מנשה לאופר
שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק

בביאור הנוסח דניחום-אבלים הנהוג בק"ק אשכנז: "המקום ינחם אתכם בתוך [או: עם] שאר אבלי ציון וירושלים", מבאר כ"ק אדמו"ר (לקו"ש ח"י עמ' 210. וראה במקומות שנסמנו ב'תורת-מנחם מנחם-ציון' כרך ב' עמ' 565): "אשר כמו שבודאי ובודאי יבנה השם חרבות ציון וירושלים . . כך הוא ללא ספק בנוגע לאבל היחיד, אשר יקיים ה' דברו והקיצו ורננו שוכני עפר". עכלה"ק.

ואולי יש לומר (בדרך-אפשר עכ"פ) שביאורו של כ"ק אדמו"ר מיוסד על דברי הגמרא במסכת ברכות נח, ב: "ואמר רבי יוחנן עתיד הקב"ה להחזירן [=בתיהן של צדיקים שנחרבו] לישובן שנאמר "שיר המעלות לדוד הבוטחים בה' כהר ציון", מה הר ציון עתיד הקב"ה להחזירו לישובו, אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירן לישובן". כאן רואים, איפוא, השוואה של בנין ציון ובנין הצדיק.

(ולכשנוסיף לכך את מאחז"ל (ראש השנה יח, ב) "שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו" - והרי נאמר (ישעי' ס, א): "ועמך כולם צדיקים" [וראה לקו"ש חי"ד עמ' 179 הערה 3: "צדיק . . ישנו במובן הכי רחב"] - מחוורים הדברים שפיר).

שונות
נתינת תואר לפי דרגת הנותן
הרב מרדכי מנשה לאופר
שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק

את שינויי התוארים לאדמו"ר הזקן בהסכמת בני המחבר, שכל אחד שינה בהתואר, ביאר כ"ק אדמו"ר ('שיעורים בספר התניא' (להר"י שי' ווינברג) כרך א' מהדורה שניה, קה"ת תשמ"ג עמ' 47. וראה גם 'היכל מנחם' כרך ג' עמ' רסט [וראה המסופר ב'ימי מלך' כרך ב' עמ' 975]) - שכל אחד מהבנים הרגיש באביו מה שהיה שייך לדרגתו, ולכן אדמו"ר האמצעי שהיה "רבי" בעצמו, לכן כתב על אביו "קדוש ישראל" וכו'. עיין שם.

ניתן להצביע על מקור לזה בדברי הרמב"ן במלחמות ה' לברכות (מד, א בדפי הרי"ף) ד"ה "אמר", שם מבאר דברי רבי פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, כשבירך אותם (ר"ח בריה דרב איקא) "ברוך חכם הרזים", והגיבו על-כך "חכימת כולי האי", - ופירש הרמב"ן שאין אדם מבחין שחבירו חכם בכל החכמות וכו', אלא אם הוא עצמו חכם מופלג ובקי בחכמת הפרצוף, וזה לשונו: "אמר להם שראוי לברך ברכה זו על חכם גדול, שהוא כללי בכל הדעות ובכל החכמות, והוא שיהיה המברך כמותו חכם גדול מכיר בהן ובמראה פרצופיהם, שיש בהם מדות הללו וכו'". וראה גם צל"ח ברכות שם.

שונות
ביטוי הנקודות בלה"ק
אורן פופר
תושב השכונה

בסידור "תהלת ה'" "הוצאה חדשה ומתוקנת עם תרגום אנגלי" שי"ל לאחרונה ע"י המל"ח ברוב פאר והדר, בחרו המו"ל להעתיק כמה ברכות וקטעי תפילה בלה"ק באותיות לאטיניות, אך דא עקא - אשר מכיון שלה"ק לא נתנה להכתב בכתב לאטיני, הנה כל מו"ל שבוחר לעשות כנ"ל עושה זאת באופן אחר, ובד"כ מוסיף הוראות כיצד לבטא את האותיות הלאטיניות בהם בחר להשתמש.

ובסידור הנ"ל, למרות שכבר בעמ' 26 מופיע קטע כנ"ל (Transliteration) - קדיש דרבנן, המפתח לקריאת הכתב הלאטיני נמצא רק בעמ' 622. ואילו הי' המפתח הזה מאפשר לאלו המתקשים בקריאת אותיות עבריות לבטא את לה"ק מתוך קריאת הכתב הלאטיני - החרשתי, אך תמהני מי הוא זה שלימד את מחבר המפתח הנ"ל ביטוי הנקודות בלה"ק.

דמלבד שפירש את ביטוי נקודת חולם כ-o במלה tone באנגלית - דהרי ישנן קהילות בישראל (יוצאי אשכנז) שכך מבטאים נקודת חולם, אף שמעולם לא שמענו מרבותינו נשיאינו מבטא כעין זה לנקודת חולם -

הנה בנקודת קמץ בחר להשתמש ב-ö ופירש את מבטאה כמו O במלה Of באנגלית. ולכאורה שתי בעיות יש בזה: 1. ביטוי נקודת קמץ (ע"י יוצאי מדינות אשכנז, ליטא וכו') דומה יותר ל-o שבמלה born באנגלית, שאז נקמצים השפתיים, ולא ל-o ב-of שמבוטאת בשפתיים פתוחות יותר.

2. השימוש בסימן ö - (o בתוספת ב' נקודות מעליו - אומלאו"ט בלע"ז) מטעה, בפרט כאשר המפתח להבנתו נמצא רק אי שם בדפים האחרונים של הסידור. דהנה רוב הקוראים במדינות המערב הרואים אות ö מדמים שמבטאה הוא כמבטאה בלשון אשכנז (וכמדומני אף בשפות אחרות המשתמשות באות זו כגון טורקית, הונגרית ועוד) - ואף שאין כדוגמת מבטא זה בלה"ק, בד"כ מדמים זאת ביותר למבטא סגול (המבטא דומה יותר ל-u במלה turn באנגלית).

ומסתמא בהוצאות הבאות יתקנו הנ"ל לתועלת המשתמשים, בפרט שברור מאופן עריכת הסידור שאין הוא מיועד לאנ"ש, אלא למקורבים בבתי חב"ד שמסתמא לא ישתמשו בפסקי הסידור כפי שנדפסו בהוצאות הקודמות של סידור "תהלת ה'", ולכן בהוצאה זו נדפסו באופן מרוכז קרוב לסוף הסידור. וממילא, דוקא בסידור שמיועד לקהל זה יש להזהר בכפליים שלא להטעותם בהברת הנקודות והאותיות.

שונות
תרגום שם הוי' לאנגלית
אורן פופר
תושב השכונה

בסידור הנ"ל תורגם שם הוי' לאנגלית Lord. וזכורני שלפני כ-17 שנה היתה שקו"ט בקובץ הערות התמימים ואנ"ש דמאריסטאון, בין הרשפ"ב לבין הרי"כ אודות תרגום שם הוי"ה בה טען הרשפ"ב שתרגום הנכון לאנגלית הוא G-d, ואף זכה למענה כ"ק אדמו"ר על השגותיו של הרי"כ.

בעקבות זאת, זכורני שבהוצאות מאוחרות יותר (של הסידור ושל הגש"פ) תורגם שם הוי' לאנגלית - G-d. ותמהני מתי העלו למסקנה שיש לתרגם שם ה' Lord ולא G-d.

ולא באתי בזה לקנטר אלא בשאלת תם - האם יישבו הספק בדבר והגיעו למסקנה באופן כך או אחר?

שונות
נוסח התפלה של אנשי כנסת הגדולה והכרעת אדה"ז
הרב שלמה לוי יצחק ז'ורנו
ירושלים עיה"ק

מגילה יז, ב: "אמר רבי יוחנן ואמרי לה במתניתא תנא מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר". ברכות לג, א: "אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות".

בענין נוסח התפלה ישנה סתירה:

א. הרוקח - פירושי התפלה הכוללים את מנין התיבות והאותיות של התפלה חיבר הרוקח על פי מסורת שקיבל מאביו רבי יהודה ב"ר קלונימוס, ומרבו הגדול רבי יהודה החסיד. אשר קבלו רב מרב עד נביאים וזקנים ואנשי כנסת הגדולה. (עפ"י סדור הרוקח).

ב. רמב"ם - "ברכות אלו עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל עזרא הסופר ובית דינו תקנום, ואין אדם רשאי לפחות מהם ולא להוסיף עליהם". (הלכות קריאת שמע פרק א הלכה ז).

והנה בנוסח התפלה שהביאו בחיבורם - הרמב"ם והרוקח, ישנם שינויים הן בסדר התפלה והן בנוסחי הברכות. ואיך יתכן שבדברי קבלה מאנשי כנסת הגדולה, ועוד בדבר בסיסי - נוסח התפלה, תהיה סתירה בולטת. וא"א לומר שאנשי כנסת הגדולה חיברו נוסחאות תפלה רבות לקהילות שונות, לפי שידעו פנימיותם של בנ"י1, אלא ודאי יש לומר שחיברו נוסח אחד2 השווה לכל נפש.

ויש להבין כ"ז, שהרי נוסח התפלה המובא ע"י הרוקח הוא נוסח אשכנז הקדמון3, ונוסח הרמב"ם הינו הבסיס לנוסח תימן בלאדי. ובדבר שער הי"ג השווה לכל נפש שאותו כתב רבי חיים ויטאל בשער הכוונות ע"פ האר"י ז"ל מבוסס בעיקרו על נוסח ספרד (שהודפס בוינציא בשנת רפ"ד), עם שינויים מסוימים ע"פ נוסח אשכנז4.

והנה י"ל שהאר"י ז"ל הכריע בענין זה וקבע את סדר התפלה כפי נוסח ספרד ומתאים לסדר התפלה של הרמב"ם, ובנוסח הברכות נהג ברוב המקרים כנוסח אשכנז (לדוגמא ברכת ברוך שאמר אך לא כך בברכות תפלת שמונה עשרה כגון ברכת השנים).

וכן הכריע בזה אדה"ז בסידורו, אך עפ"י שתי כללי יסוד וכדלהלן: א. נר מצוה ותורה אור ע' פח: "וכמו שאנשי כנה"ג תיקנו ח"י ברכות על הסדר . . כך האריז"ל תיקן בנוסח הברכות שלפני ק"ש ובפסד"ז וקודם לכן"; ב. אג"ק חלק יב עמ' יט: "כל הוספה על מה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה ומובא בראשונים, צריכה להביא ראיה לקבלתה, במילות אחרות, כל המתקן תפלה בנוסח ואמירה לרבים, עליו להביא ראיה ברורה ויסוד לזה, ולא על הנמנע מלקבל ההוספה".

ומזה מובן מה ששינה אדה"ז מהאר"י ז"ל בתפלת שמונה עשרה (כמו בברכת השנים) הוא משום שנוסח הברכות, כפי שהביא הרוקח, הוא מאנשי כנסת הגדולה, לעומת הרמב"ם שכתב נוסח ברכות שונה, ומה שהוסיף רבינו הזקן על נוסח זה הינו לפי הכלל שכתב הרבי באג"ק. ובסדר התפלה, לא הכריע כהרוקח, אלא כהאר"י ז"ל וכמנהג ספרד והרמב"ם, כנ"ל.

ובמעלת נוסח התפלה מאנשי כנסת הגדולה יש לדייק את מקורו עפ"י מה שכתב אדה"ז בשו"ע סימן פט סעיף א: "אנשי כנסת הגדולה תיקנו להתפלל בכל יום שלשה תפלות של י"ח ברכות שהתפללו האבות...5".


1) ראה שערי הלכה ומנהג ח"ה עמ' לח סי' ט.

2) וראה בחיי פ' עקב יא, יג, רמב"ם הלכות תפלה פרק א הלכה ב.

3) ואינו נוסח אשכנז הנהוג היום, שהוא נוסח פולין בהגהותיו של בעל 'יסוד ושורש העבודה'.

4) לדוגמא נוסח ברוך שאמר.

5) ועיין במדרש תהילים מהדורת בובר פרק כ"ט שם הובא נוסח ברכות תפלת שמונה עשרה שמסר משה רבנו לבני ישראל. ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ.

שונות
אמירת "עלינו" בסוף תפילת מנחה [גליון]
הרב יהושע מונדשיין
ירושלים עיה"ק

בגליון ב [תתמה] עמ' 89 כתב הכותב, שלכאורה קיבל אדמו"ר הזקן את דעתו של בעל ה'תולעת יעקב', שבתפילת המנחה אין אומרים "עלינו" - בין בחול בין בשבת - ודלא כמפורש בכהאריז"ל שאומרים "עלינו" בכל שלוש התפילות.

(שתי הדיעות מובאות במג"א סי' קלב סק"א. בכהאריז"ל שהיו לעיני אדמו"ר הזקן מפורש כך בפע"ח שער יד פ"ז: וראוי לאומרו אחר כל תפילה מג' תפילות, ולא כמו אותן שנוהגין שלא לאומרו אלא בשחרית לבד).

ראי' לדעתו זו מביא הכותב מכך שבסידור עם דא"ח דפוס קאפוסט תקע"ו, נאמר במנחת שבת רק: 'ק"ש' [=קדיש שלם], ולא נאמר כלל שיגידו "עלינו" וקדיש יתום אח"כ. ואין סברא לחלק בין מנחת שבת למנחת החול.

על דבריו אלו יש להעיר:

[א] אין להביא ראי' מכך שבסידור קאפוסט לא ניתוספה הוראה בדבר אמירת "עלינו", שהרי באותו סידור: (א) לא נאמר לומר ק"ש אחרי שחרית ש"ק. (ב) אחרי מוסף ש"ק נכתב לומר "קוה" ו"עלינו" אבל לא נכתב לומר הקדישים שלהם (ודלא כבמקומות אחרים שניתוספה גם הוראה ע"ד אמירת הקדיש). (ג) במנחת שבת לא נאמר שם "רצה ומודים תמצא לעיל" כבמקומות אחרים לעיל מיני' ולהלן. (ד) אחרי מוסף לר"ח לא נרשם שם לומר ק"ש, קוה, עלינו וכו', בעוד שאחרי מוסף לשבת ור"ח נכתב לומר ק"ש. (ה) אמירת ק"ש לא צויינה גם בשאר תפילות המועדים וימים נוראים.

הרי שאין להסיק הלכה למעשה מדברים שלא נתפרשו בסידור קאפוסט.

[ב] אין לומר שסבירא לי' לרבינו הזקן שאין לומר "עלינו" בתפילת המנחה, שהרי מפורש כתב רבינו לפני מזמור "לדוד ה' אורי": ובמנחה קודם עלינו אומרים זה.

שונות
ניקוד "ותחל הארץ" [גליון]
הרב יהושע מונדשיין
ירושלים עיה"ק

בגל' תתמא עמ' 91 כתב הכותב, שלכאורה ברור שאת האות חי"ת שבתיבה "ותחל" (תהלים צז, ד) יש לנקד בצירי.

וביאר את דעתו ע"פ חכמת הדקדוק שכידוע לא נשפעה מלמעלה בשלימותה (ראה בהע' לס' המאמרים תק"ע עמ' רמט וב'לקוטי רשימות ומעשיות', עמ' לז אות רא. וכמ"ש גם תלמידו של אדמו"ר הזקן הרה"ג ר' נחמיה מדוברובנא בשו"ת 'דברי נחמיה' חלק יו"ד (נט, ג): דקדוק - שידוע שאינה חכמה ברורה).

בסידור שממנו הכינו את הגלופות להדפסת הסידור ברוסטוב נדפס "ותחל" בצירי, אבל ברוסטוב שינו וניקדו בסגול. וחזקה על כל השינויים שבאותו סידור, שכולם נעשו ע"פ שאלה מאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.

על הדקדוק בתפילה

בנושא זה דן הכותב בגל' תתמג עמ' 90, והביא את דברי מהרי"ל בהסכמתו לסידור, שדעת אדמו"ר הזקן היא שהדקדוק המופרז בדקדוק המלות מקלקל את הקריאה וכמעט שממשיך לבטל הכוונה, ואדמו"ר הזקן עצמו סיפר על מי שלעג למדקדקים האחרונים האומרים "לפיכך" בכ"ף רפוי' וגורמים להשכיח את ענין עיקר התפילה שצריכה להיות בכוונה [ולא בצחצוחי לשון].

על כך יש להוסיף:

[א] כדברים האלו כתב גם הרב יעב"ץ בהקדמת סידורו "עמודי שמים", אחרי שהרבה להזהיר על הדקדוק בהגיית המלעיל והמלרע והדגשים, הוסיף וכתב: במי שאפשר לו ויודע הדברים אמורים, אבל מי שלא הגיע לידי מדה זו בנעורים אי אפשר להטריחו בהנחת הטעמים, שטורחו רב ומייגע דבורו והפסדו מרובה משכרו, לכן טוב שלא לבלבל הקורא אשר לא ניסה באלה המטבע תפילה. עכ"ל.

[ב] כדוגמה לדקדוק המשכיח את עיקר הכוונה, הביא רבינו את המדקדקים לומר "לפיכך" בכ"ף רפויה (שלא כהרגל הלשון לומר "לפיכך" בכ"ף דגושה, כפי ששמענו גם אנחנו מזקנים שבדור, וכך הי' גם אדמו"ר זי"ע מבטא באמרו "על אחת כמה וכמה", שהי' מדגיש גם את הכ"ף האחרונה), אף שבאמת כן צריך לומר על-פי הדקדוק, וכך יש להרגיל את הנערים מילדותם.

וראה זה חדש, שהמדקדק ר' שבתי סופר ניקד בסידורו את תיבת "לפיכך" בכ"ף דגושה, וביאר טעמו בארוכה שכן צריך לומר ע"פ דקדוק הלשון (עיי"ש בתפילת השחר ובהגדה של פסח).

[ג] אדמו"ר מוהרש"ב אמר בשם אביו אדמו"ר מוהר"ש: הדקדוק שייך רק לקריאת-התורה אבל לא לענין התפילה (ראה: ס' השיחות 'תורת שלום', עמ' 2).

[ד] ראויים לתשומת לב דבריו של הרה"ק מקומרנא בס' פני זקן (ברכות פ"ב מ"ג), שכותב שיש לשמור שלא לחזק הרפה ולא לרפות החזק וכו', ותוך כדי דיבור מכה הוא על קדקדם של המדקדקים העניים מדעת שמשחיתין את המבטא והקריאה הנכונה בכמה עניינים. בין הדוגמאות שהוא מביא לאותו ענין בספרו היכל הברכה (דברים ו, ה) מצינו בדומה לעניינינו: ודלא כמדקדקים הטפשים שאומרין.. "חתן וחלה" [דהיינו כ"ף רפויה] דהוה ברכה לבטלה, דבכל היכי דנשתנה המבטא, אין מדקדקין בדיקדוקי עניות של טפשין, ובלאו הכי אין אנחנו בקיאין כלל בדגש ורפה כידוע, ולמה יקלקל העני הטפש את המלה לומר.. "חתן וחלה" וכדומה מן הטפשות, שאינו אלא גאות הלב. עכ"ל.

שונות
ניקוד "ותחל הארץ" [גליון]
הרב שלמה לוי יצחק ז'ורנו
ירושלים עיה"ק

בגליונות קודמים שקו"ט בענין ניקודה של תיבת "ותחל" - במזמורי תהילים הנאמרים בקבלת שבת, בסידור תהילת ה' ותורה אור מנוקדת בסגול תחת האות חי"ת, ובסידור שי"ל בעריכה מחודשת שונה ניקוד תיבה זו בצירי תחת האות חי"ת, והוא ע"פ המנוקד בנ"ך וע"פ משמעות המילה כפירוש המצודות שם.

והנה ב"היום יום" י"ז אדר שני כתוב: "באמירת תהילים אומרים כל מעיני הכ"ף בקמץ. בסדר ברכת המזון - הכ"ף בחולם". עכ"ל.

מכאן משמע שהניקוד בסדר התפלה אינו תואם תמיד את הניקוד בתנ"ך. ואכן בסידור "עבודת ישראל" ניקד תיבה זו בסגול תחת החי"ת (והוא מתאים למנהג שהונהג עד עתה). וכתב בהערה שם: "ותחל מלעיל וחי"ת מסגול כן נקוד רוו"ה ע"פ כת"י ונכון כי הוא לשון רעדה ופחד כמו ויחל מאוד (שמואל א) משרש חול, ודוגמת ויקם ותקם ותבן ותשם ותרם שכולם מלעיל ופ"א הפועל בסגול בבוא עליהם וי"ו המהפך". עכ"ל.

וכבר האריך בזה הרב ברוך אבערלאנדער במאמרו על ניקוד סידור אדה"ז בפרדס חב"ד גליון 7, ומסקנתו שאדה"ז ניקד הסידור הן ע"פ הרז"ה והן ע"פ הרוו"ה. ולא באתי אלא להעיר.

שונות
טעות בתרגום אות וא"ו [גליון]
הרב בן ציון חיים אסטער
ר"מ בישיבת "אור אלחנן" חב"ד, ל.א.

מה שהעיר הר"א פופר בגליון האחרון - תתמח (עמ' 87), בענין תרגום אות וא"ו דתיבת ויאמר וכו', הנני בזה להעתיק מה שמצאתי בזה בספר נחמד ונעים מהרה"ק ר' ברוך מקאסוב בפ' ויחי עה"פ (מז, ל) "ושכבתי עם אבותי", וז"ל: "ואגב זה ראיתי לכתוב כאן מה שרוב העולם משתבשים בפירוש מילת וידבר ויאמר, שבכל התורה מרכיבין שני שימושים יחד חיבור והיפוך, והנה זה דרכם כסל למו, שלא טעמו כלום מחכמת הדקדוק, כי הם מפרשים מילת וידבר בלשון לעז און ער האט גערעט, והנה מילת "און" מיותר לגמרי, ומלבד זה אין לו הבנה, כי איך יוצדק לומר בתחילת המאמר "און", כי פירוש "און" בלעז אינו אלא לחברו למה שלפניו, והפירוש אמיתי של וידבר הוא בלשון לעז "ער האט גערעט", כי הוא"ו מהפכת כאן העתיד לעבר, כי ידבר בלא וא"ו הוא עתיד ער וועט רעדען, והוא"ו מהפכן לעבר, ער האט גערעט, ובפרט ראוי להודיע למלמדי תינוקות כי שבשתא כיון דעל על". עכ"ל.

שונות
חתונת כ"ק אדמו"ר הרש"ב [גליון]
הת' מנחם מענדל וולבובסקי
שליח בישיבת תות"ל - רוסטוב ע"נ דון

בגליון תתמז (עמ' 87 ואילך), כתב הרב ח. דלפין על כך שידוע ומפורסם שכ"ק אדמו"ר מהר"ש לא השתתף בחתונת בנו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, ומביא מ"ש בספר 'נישואי הנשיאים' שמפני סיבות שונות, ובעיקר מפני חולשת בריאותו, נבצר מאבי החתן (כ"ק אדמו"ר המהר"ש) להשתתף בחתונת בנו, וכותב דהתעניין אצל מחבר הספר (הרב שניאור זלמן הרצל) מה המקור לכך, ואמר לו שדבריו מיוסדים על 'ספר התולדות' - אדמו"ר מוהרש"ב.

ותמה שם הרב דלפין על מקורו של ספר התולדות, דלכאורה אדמו"ר מהר"ש חזר אז "לב מאמרים בכל השטורעם", ואם כן איך זה נקרא חולשת בריאותו, ועיקר שאלתו הוא על מחבר ספר 'נישואי הנשיאים', שאם יש לו ראי'ה, או מראי מקומות שעיקר הסיבה היתה מצד חלישות בריאותו של אדמו"ר מוהר"ש, היה צריך המחבר הנ"ל לכותבו, ומוסיף שם שצריך מאוד להיזהר לדייק בדברי ימי ישראל בכלל, ובתולדות רבותינו נשיאינו בפרט, "ובפרט שהיום כל ההסטוריונים לוקחים מספרינו הוכחות, ובונים ע"ז שיטות".

ולפי השאלות הנ"ל נראה לפענ"ד, שעיקר הסיבה היא לא מצד חולשת הבריאות, אלא סיבה אחרת, וכמו שמביא שם "שרק ע"י מעשה מכלי ראשון", ודברי כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ אפשר להוכיח את האמת.

ומחדש שם, שעיקר הסיבה היא מצד ההתנגדות שהיתה להצ"צ עם חותן אדמו"ר מוהרש"ב (ראה שם בארוכה). ומוסיף שם: וי"ל שזה הפירוש (שמובא בנוגע להסיבה למה לא השתתף אדמו"ר מהר"ש בחתונת בנו, היינו עוד סיבה אחרת חוץ מהסיבה דחלישות הבריאות) "מפני שכעת הגילוי הוא מבחי' מוחין דאימא, ולא מוחין דאבא, ולכן לא השתתף האב, ורוצה לפרש "שאימא - אדמו"ר ריי"ץ הוורושטער מוחין, ואבא - הצ"צ", עכ"ל.

ולכאורה אין מקום לכל פלפולים הללו, (וכפי שמאריך בפילפולו להראות איך שכל הסיפור אמת, עיי"ש) ולחדש שזהו הסיבה שלא השתתף אדמו"ר מוהר"ש בחתונת בנו, ולהדחק בזה שהצ"צ בעצמו עשה השידוך, מכיון דמדברי כ"ק אדמו"ר הריי"ץ עצמו, במכתב המודפס בהתמים (חוברת ב' עמוד מ"ה), מובן שעיקר הסיבה הוא מפני חלישות הבריאות.

ואף שקושייתו על מחבר ספר 'נישואי הנשיאים' במקומה עומדת, אין בכוחה לחדש סיבה "עיקרית" לאי השתתפות כ"ק אדמו"ר מוהר"ש בחתונת בנו אדמו"ר מוהרש"ב, ובפרט כמו שכתב הרב דלפין בעצמו, שצריך להזהר מאוד בדברי ותולדות רבותינו נשיאנו וד"ל.

שונות
"מורא מאש" [גליון]
הת' פנחס יהודה שטערן
שליח בישיבת תות"ל - רוסטוב ע"נ דון

בגליון תתמז (עמ' 89 ואילך) הביא הת' ש.ל. את המובא ב'היום יום' ט"ז מנחם אב, שבו כותב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, וז"ל: "...פנימיות התורה נקרא אש, ומהאש - נרתעים. לכן על המשפיע ללכת אל המקבל ולומר לו: אל תירא "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא". והקשה שם, שלכאורה לא מובנת טענת ופניית המשפיע באומרו אל תירא, היות כי "ה' אלקיך אש אוכלה הוא", דלכאורה אדרבה זהו טעם שיצטרך לירא ולפחד?

וביאר שם, שכוונת רבינו הוא לרמז לפרשת עקב (שזאת הפרשה שבה נאמר פתגם זה) שכתוב "ולדבקה בו" (דברים יא, כב) ופי' רש"י שם "אפשר לומר כן? והלא אש אוכלה הוא, אלא הדבק בתלמידים ובחכמים, ומעלה אני עליך כאילו נדבקת בו".

ועפי"ז רצה לבאר שלזה רימז הרבי ב'היום יום', שפנימיות התורה נקראת אש ובמילא יש ממי לירא, אולם הדבק בת"ח נחשב אז כאילו נדבק בה' אלקיך - אש אוכלה. ובמילא אין שום מורא. עכת"ד.

והנה, לא משמע כלל מלשון 'היום יום' שזוהי כוונתו, שהרי לשונו הקדוש הוא: "אל תירא כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא" - דהיינו, שהעובדה שה' הוא אש אוכלה, זוהי סיבה למה שלא יפחד (כמו שאכן הבין בשאלתו). ולפי מה שכתב הוה לי' למימר שאע"פ שה' אלקיך אש אוכלה הוא מ"מ יש דרך אחרת לידבק בו?

ועוד, לפי הפתגם והשיחה הנ"ל משמע (סה"ש ה'ת"ש עמ' 83) שזוהי האחריות של המשפיע להראות ולהסביר למקבל למה פנימיות התורה גופא זה לא דבר מפחיד ואין סיבה לירא כלל. ולפי מה שביאר, המשפיע אינו מבאר מעלת פנימיות התורה, ומדוע אפשר לו ללמוד זאת, אלא מבאר כיצד שייך להתקרב לה' אלקיך ע"י דיבוק ת"ח - ולכאורה אין זה הכוונה כאן ב'היום יום'?

ואולי אפשר לבאר בפשטות הפירוש ב'היום יום':

מבואר בחסידות, שזה לעומת זה עשה אלקים ובכל דבר יש ב' בחינות, בחי' החיובית ובחי' השלילית. וי"ל שבטבע האש, שהוא לשרוף ולכלות, יש ג"כ ב' בחינות הפכיות: מצד אחד האש הוא הורס, מחריב ומאבד כל דבר שמתקרב אליו, וזהו בחי' ה"לא טוב" והשלילי שבו. אולם מצד שני, יש בזה צד חיובי דהיינו שהוא מכניס ומקרב כל דבר, עד כדי כך שבחסידות מבואר שהלהב והאש מתעורר ברעש גדול, אפי' מדבר המועד לו כמו מים וכיו"ב. ואם מוסיפים עצים אז נכלים העצים מיד ונכללים ונהיים חלק מהאש. משא"כ דברים אחרים כמו מים שאין בטבעו להכניס ולכלול כל דבר, כגון שמן שאינו יכול להתערבב איתו.

וזהו מה שהמשפיע צריך לעשות. עליו להסביר למקבל שאע"פ שפנימיות התורה נחשבת לאש ובד"כ מפחדים מאש, זהו משום שיש בו צד השלילי דהיינו שהוא הורס ומחריב. אמנם, בפנימיות התורה אין צד שלילי ויש בו רק צד החיובי "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא" - דהיינו שמכניס וכולל כל דבר. ופנימיות התורה מלמדת איך שכולם שייכים ליכלל בתוך האש הגדולה של אלקות, רק שצריכים לגלות פנימיות האדם, ומזה אין למקבל ממה לפחד כלל, משום שודאי רצונו להכלל ולהיות חלק מאש זה, כמבואר בתניא פרק י"ט שכל נשמה רוצה בעצם לעלות למעלה, הגם שתהי' אין ואפס ותתבטל שם המציאות לגמרי וכו'.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות