E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ש"פ עקב כ"ף מנחם אב – שנת הששים - תשס"ד
שונות
חביבות דברי אדה"ז על המשנ"ב
הרב גדלי' אבערלאנדער
מח"ס 'פדיון-הבן כהלכתו'

'בנתיבות התפילה' על דיני טעויות בתפילה

ידוע למי שלומד ומעיין בספר משנה ברורה שהרבה דברים שכתב הם לשון אדמו"ר הזקן נ"ע, וכמה תמהו עליו שהוא לא מציין שדבר זה הוא דברי אדה"ז.

ולדעתי נראה לומר, ע"פ מה שראיתי פעם (אינני זוכר כעת איפה זה נדפס) שבעל המשנה ברורה כשראה את שו"ע אדה"ז אצל בן עירו שמח שמחה גדולה ולווה ספר זה למשך זמן ואח"כ החזיר חלק זה ולקח חלק אחר, ובירך את המלוה בעשירות או באריכות ימים על שזיכה אותו בזה. א"כ יש לומר שלשון אדה"ז היה על לשונו ובמקום שכתב איזה דבר ויכול היה להשתמש בלשונו הזהב הוא השתמש בזה מחמת חביבתו. וא"כ זה שלא ציין כל פעם דברי אדה"ז אינו לגריעותא אלא למעליותא כיון שבמקום שהיה יכול הוא השתמש בלשונו.

וקצת ראיה להחשיבות שבעל המשנ"ב היתה לאדה"ז יש להביא מביאה"ל סי' שלו ד"ה ומותר ליגע באילן: "כבר בארתי לעיל בס"א במ"ב דכמו דאין עולין באילן ה"ה דאין נשענין ונסמכין באילן וכמבואר בהדיא בש"ס ופוסקים. ודע כי בפ"ב דחגיגה דף ט"ז מבואר דאין איסור אלא כשנשען בכל כחו... וכן הוא שם בירושלמי ומסיים שם דאל"כ וכי אסור ליגע בבהמה עי"ש וכה"ג איתמר בירושלמי פ"ה דיו"ט וז"ל אית תני נשענין בבהמה ואית תני אין נשענין מאן דאמר נשענין בבריא ומ"ד אין נשענין בתש והאו"ז הביא לדברי ירושלמי אלו עי"ש היטב והעתיק דבריו גם בהגהת אשר"י [ונדפס שם איזה אותיות בטעות] וכן הביא דברי הירושלמי אלה המאירי בשבת קנ"ד והרוקח בהלכות יו"ט אלא שהם גרסו להיפך דנשענין בתש ואין נשענין בבריא עי"ש היטב ואע"פ שמחולפים המה בגרסתם אעפ"כ בעיקר הסברא מודו כולהו דהיכי דסומך בכל כחו אסור ואם לא מותר ... והח"א ועוד אחד מאחרוני זמננו פירשו באופן אחר דהיינו שיש חילוק בין אם האילן בריא או תש וטעם דתש אסור משום דהוא מתנדנד ואישתמיט מינייהו הירושלמי הלז דמוכח בהדיא דאאדם קאי...".

והנה כאן הוא מביא שהחיי אדם ואדה"ז כאילו טעה בהבנת דברי הירושלמי, שהירושלמי מחלק בין אדם תש שאסור להישען על אילן, לאדם בריא שמותר, ואילו אדה"ז והחיי"א למדו החילוק שאם האילן תש אסור להישען עליו ואם האילן בריא מותר, שזהו היפך דברי הירושלמי. ורואים שהמשנ"ב לא היסס להביא החיי"א בשמו שטעה ואילו אדה"ז הוא הביא רק "אחד מאחרוני זמננו".

ובאתי רק להעיר ולהעלות הנושא כדי לשמוע דעת הקוראים בזה.

שונות
כתיב הודו שבסידורי אדה"ז
הרב גדלי' אבערלאנדער
מח"ס 'פדיון-הבן כהלכתו'

ב"פירוש הבעש"ט" להודו (תהילים קז) כתב: "וזה סוד 'הודו' בגימ' 'אהיה' וכל אהיה הוא בכתר".

והנה 'הודו' בגימ' 'אהיה' הוא רק אם כותבים הודו מלא בב' ווי"ן. ואכן כך כתב בסידור אדה"ז עם דא"ח דפו"ר קאפוסט תקע"ו שתחת ידי. וכן הוא גם בדברי אדה"ז לפני הודו: "אומרים הודו בכל ערב שבת קודם מנחה כשחל יו"ט או חוה"מ בערב שבת אין אומרים הודו". וכך הוא גם בשאר סידורי החסידים כגון סידור תפלה ישרה, סידור שער יששכר להרה"ק ממונקאטש וסידור בית אהרן וישראל (סטולין, תשי"ב).

וא"כ רע בעיני המעשה שבסידור תהלת ה' החדש שהדפיס קה"ת הם שינו את הכתיב של הודו לחסר "הֹדו", בעוד שבסידור תהלת ה' הישן היה כתיב "הודו" מלא.

שוב ראיתי שכבר בסידור תורה אור שינה הגרא"ד לאוואט את כתיב הודו ממלא לחסר, והדבר צ"ע.

שונות
הביטוי "עזבו אותנו לאנחות"
הרב יוסף שמחה גינזבורג
רב אזורי – עומר, אה"ק

ב'תורת מנחם – התוועדויות' (טו) תשט"ז ח"א עמ' 152, מביא הרבי שישנם כאלה [שלא מאנ"ש, עיי"ש] שאצלם משתמשים בלשון "אותנו עזב לאנחות", ושולל זאת לגמרי על-דרך החסידות בקשר להסתלקות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, עיי"ש.

וצריך לציין את המקור לביטוי זה, שהוא הפיוט העתיק (ע"פ א"ב, פיוט מסוג "רהוטה", שזמנו כנראה עוד מתקופת התלמוד, ראה 'עיון תפלה' בסידור אוצר התפילות, סליחות לחמישי, ח"ב עמ' 104) "אנשי אמנה אבדו", הנאמר ע"י הספרדים בתחנון בימי שני וחמישי, ובסידורי האשכנזים, כולל סידור תהלת ה', מופיע בנוסח "סליחות לחמישי" (דתעניות בה"ב): "סעו המה למנוחות, עזבו אותנו לאנחות".

הרי שלכאורה יש לזה מקום כלשהו בעבודת ה' גם על דרך החסידות, אך לא בקשר להסתלקות רבותינו נשיאינו.

שונות
עיגולו של כדור הארץ ו'כח המשיכה'
הרב אהרן בן ציון הלפרין
כפר חב"ד

בהיום יום (יד תמוז) "ז"ל הצ"צ באחד מדרושיו: רבינו ז"ל באמרותיו לבניו יום ג' פרשת בלק שנת תקס"ב אמר וזה דבריו: להבין קושית התוכנים מאחר שהארץ היא כדורית ועגולה כתפוח למה אינם נופלין אותם בני אדם הדרים כנגדינו מלמטה באמעריקא... ותירוצם אינו אמת... ורבינו ז"ל אמר כי התירוץ הוא, דהנה מבואר בע"ח שהתשעה גלגלים מקבלים מבחינת עיגולים, ובהעיגול אין בו מעלה ומטה, ומהאי טעמא הנה אותם בני אדם שהם כנגדנו למטה, הרי הרקיע שעליהם הוא למעלה בהשואה אחת עם הרקיע שעלינו, והארץ דשם היא מטה לגבי הרקיע שעליה".

ראשית כל יש להעיר, דאין הקושיא (לכאורה) דווקא על האנשים הדרים באמעריקא, כיון שהאנשים הדרים באמעריקא שחושבים שהם 'למעלה', ישאלו אותו קושיא על האנשים הדרים באירופא מדוע אין אנשים האלה שנמצאים כנגדינו מלמטה נופלים.

אלא שבאמת אה"נ אלא הטעם שמקשים דווקא על האנשים באמעריקא הוא מכיון שחלק כדור זה נתגלה ריבוי שנים לאחרי זה, לכן שואלים עליהם הקושיא למה אינם נופלים1.

[ועד"ז צ"ל ג"כ בנוגע למה שאמעריקא מכונה 'חצי כדור התחתון', דלכאורה מדוע זה 'תחתון' והרי האנשים הגרים באמעריקא מרגישים שהם ה'עליון' וקוראים לאירופא 'חצי כדור התחתון'.

אלא לכאורה הביאור כנ"ל, כיון שבמשך שנים רבות ידעו רק מחצי כדור, לכן כאשר נתגלה 'מלמטה' (כפי ראות עיניהם) חצי כדור, קראו זאת בשם חצי כדור התחתון כיון שכ"ה ביחס לחצי כדור השני ששם נמצאו כל יושבי העולם, אבל אין הכוונה שבאמת זהו 'תחתון'].

והנה תירוץ התוכנים (על הקושיא למה אין האנשים כנגדינו נופלים) מבואר במאמרי אדה"ז (תקס"ב ע' תעה וע' תעז) ותוכן התירוץ הוא שכיון שיש בארץ 'כח המשיכה' והארץ מושך מכל צד לכן אין האנשים נופלים.

והנה, יש כמה שרצו לומר דמהא שאדה"ז שולל תירוץ התוכנים מובן שדעת תורת החסידות היא שאין מושג כזה של 'כח המשיכה' הידוע2.

ולענ"ד נראה, דאע"פ שאפשר ללמוד כך כוונת מאמר הנ"ל, מ"מ נראה שאין זה מוכרח ללמוד כך כיון שאפשר ללמוד הכוונה באו"א וכדלקמן, ולכן כל זמן שלא מצאנו למדים כן ממקום אחר, נראה שאין להכריח על סמך מאמר זה גרידא שאין מושג של 'כח המשיכה', וכדלקמן.

ובהקדים, דלכאורה צ"ב מדוע 'תירוצם אינו אמת' דלכאורה הרי זה מיישב שפיר את הקושיא, דהרי כל המושג של 'מעלה' ו'מטה' נגזרים ונובעים מחמת כח המשיכה, דמכיון ש'נמשכים' לכיוון אחד הרי זה נחשב אצלם ל'מטה', והצד הנגדי ייחשב בדרך ממילא ל'מעלה'. ואשר לכן אם כדור הארץ מושך לכל צד הרי מובן שבאמת לכל צד יש הרגשה שהוא נמשך 'למטה' וממילא אלו העומדים בצד הנגדי נראים כעומדים הפוכים3.

[ואם הכוונה ש'תירוצם אינו אמת' שאין בכלל 'כח המשיכה', הו"ל לכאורה לבאר מדוע זה כך, ומהי ההוכחה לכך].

ואשר לכן נראה לומר שבאמת אין הכוונה כאן במאמר לשלול מושג הכללי של 'כח המשיכה', אלא הכוונה היא, שעל קושיא זו (מדוע אין האנשים כנגדינו נופלים) אין זה 'התירוץ האמיתי'4, וי"ל הכוונה שאע"פ שע"פ תירוץ התוכנים מתורץ הקושיא, מ"מ אין זה 'התירוץ האמיתי', דהתירוץ האמיתי הוא יתירה מזו.

והביאור, כיון שעפ"י תירוץ התוכנים נמצא שבאמת יש מושג של 'מעלה' ויש מושג של 'מטה', ואלה של'מטה' באמת צריכים ליפול, אלא כיון שהארץ מושך מכל צד נמצא שכל אחד נמצא 'למעלה' ולכן אינם נופלים.

משא"כ 'התירוץ האמיתי' הוא יתירה מזו, ש'קושיא מעיקרא ליתא' דכיון שהעולם נברא מבחי' 'עיגולים' שהעגול אין בו מעלה ומטה, לכן מובן שאין כאן כלל מושג של מעלה ומטה וא"כ אין כאן קושיא 'מדוע אינם נופלים' כיון שאין מעלה ואין מטה.

ולפ"ז מובן דזהו התירוץ האמיתי, דאילו לפי תירוץ התוכנים הרי הקושיא היא קושיא אלא התירוץ הוא שכ"א נמצא למעלה, אבל באמת א"צ להגיע כלל לתירוצם דהתירוץ האמיתי הוא שמלכתחילה אין קושיא שהאנשים מלמטה יפלו כיון שאין כאן כלל מעלה ואין כאן כלל מטה. ודוק.

כך י"ל בדא"פ כוונת המאמר5, וא"כ מובן שאין להוכיח מכאן שדעת החסידות הוא שאין כח המשיכה (אף שמובן שגם אין להוכיח להיפך, דאולי הכוונה באמת לשלול המושג של כח המשיכה) ודוק.

ומצאתי שהרבי מביא בפשטות את כח המשיכה כעובדה פשוטה, והוא בשיחת ש"פ תשא תשמ"ט הערה 35. עיי"ש. וכן ב'התוועדויות תשמ"ו ח"ג ע' 289 מביא את כח המשיכה בפשטות כאחד מחוקי הטבע, עי"ש. וראה גם באג"ק ח"ב ע' קלז, שמביא דוגמא בפשטות מ'כח המושך', ולכאורה פשוט שאם אדה"ז אומר שאין מושג כזה לא היה רבינו מביא דוגמא מזה6.

וכאן המקום להעיר בכלל בתירוץ אדה"ז "שמקבלים מבחי' עיגולים ובהעיגול אין בו מעלה ומטה", דאין כוונת התירוץ שכיון שהעולם הוא 'עגול' ולא 'מרובע', לכן ב'עגול' אין בו מעלה ומטה. דז"א דהרי גם בקושיא ידענו שהעולם הוא עגול "ועגולה כתפוח" "שהארץ היא כדורית ועגולה כתפוח למה אינם נופלים אותן ב"א הדרים כנגדינו מלמטה"7 "וזה א"א בכדורית התפוח וכדומה שיש בו מעלה ומטה"8, ואעפ"כ הקשו למה אינם נופלים כי מובן בפשטות שגם בעיגול יש מעלה ומטה9 וכמובן מהלשון 'חצי כדור העליון' ו'חצי כדור התחתון'.

אלא הכוונה היא10 ברוחניות הענינים ש'עיגול' רומז על דרגא שאין ראש וסוף ואין בו קצוות והתחלקות, ולכן גם בעולם הגשמי כיון ששרשו מבחי' זאת של 'עיגולים' הרי מאיר ומתגלה בו גם בחי' זו ולכן אין בו חילוקי דרגות וקצוות ואין בו מושגים של מעלה ומטה, ומובן הקושיא שאין האנשים צריכים ליפול, ודוק.

[שם במאמר מוסיף, שכ"ז הוא בנוגע ל'עיגול הכדור' ששרשו מבחי' עיגולים, אבל 'גוף הכדור' שרשו מבחי' יושר ובזה שייך מעומ"ט, ולכן מובן מה שאומרים שמ"ת לא היה בחצי כדור התחתון, הגם שלכאורה הרי אין כלל מעומ"ט, אלא שמבחי' יושר שייך מעומ"ט, עיי"ש].


1) ושוב ראיתי (כמעט) מפורש כן במאמרי אדה"ז (תקסב ע' תעה) "גם בענין מעלה ומטה בכדור הארץ שאין בנ"א דמלמטה מכנגד רגלינו נופלים למטה ואצלם אנחנו למטה".

2) ויש להוסיף, שכיום בחוגי המדע הצליחו לאחד את כל כוחות הטבע שהכל נובע מכח אחד כללי (ראה גם לקו"ש חט"ו ע' 47), אבל בנוגע לכח המשיכה הרי גם לאחר כל הניסויים וכו' אי אפשר (לע"ע) לקשר זאת לשום כח שהוא והוא ככח נפרד בפ"ע, ומחמת זה יש היום כו"כ שמערערים על כל המושג כל 'כח המשיכה', ומה שרואים שחפצים נופלים למטה מסבירים באו"א, ואכ"מ.

ולכן אם נקבל שאדה"ז כאן שולל מושג של כח המשיכה, הרי לנו עוד דוגמא על ענינים שנתגלו בתורת החסידות ריבוי שנים קודם לגילויי המדע (ראה לדוגמא ספה"ש תש"ד ע' 68 בנוגע לוריד הזכרון שבראש).

3) להמחשת הענין: יצייר אדם לעצמו חדר מרווח וגבוה, שמחציו ולמעלה הכל נמשך כלפי מעלה, ומחציו ולמטה הכל נמשך כלפי מטה, הרי הן האנשים המהלכים למטה והן האנשים המהלכים "למעלה" הרי הרגשתם שווה, שכל אחד מרגיש שהמקום שאליו הוא נמשך הוא למטה, וא"כ האנשים שכנגדו נראים הפוכים. ואין כאן פלא כלל, שכ"ה האמת, כיון שכל המושג מה אנחנו קוראים 'מטה' ומה אנחנו קוראים 'מעלה' הרי הוא תוצאה מכח המשיכה שמה שנמצא בצד של 'כח המשיכה' ייקרא 'מטה' ומה שנמצא בצד השני ייקרא 'מעלה', דאילו לא היה כלל מושג של כח המשיכה בעולם (לדוגמא בחלל) והיה אפשר להתגלגל הלוך וחזור בלי משיכה לשום צד, הרי לא ידע האדם – ולא יהיה לו כלל – מושג של מהו מעלה ומהו מטה (בהגדרתה האמיתית של המושג דכמובן יכול האדם תמיד להחשיב את מה שמתחת לרגליו כמטה ומה שמעל לראשו כ'מעלה' ותמיד ישתנה לפי מצב תנוחתו, אבל כמובן אין זה הגדרה אמיתית למושגים מעלה ומטה, שהוא מושג מציאותי בעולם ולא ביחס לאופן תנוחת האדם) וא"כ כיון שמושגים מעלה ומטה נובעים מכח המשיכה הרי מובן שכאשר יש כח המשיכה בשני הצדדים הרי כ"ה אצל כ"א מהם, שכ"א מרגיש שהוא נמשך למטה ואלה שהם כנגדו נראים הפוכים, ודוק.

וא"כ כמו"כ הוא בכל כדור העולם, שכל צד מרגיש, שכיון שהוא נמשך לצד זה, הרי האנשים שמעבר השני נראים הפוכים וצריכים ליפול, ודוק.

4) לשון אדה"ז (שם ע' תעז)

5) וגם בהלשון המובא בהיום יום "ותירוצם אינם אמת" יש להעמיס פירוש זה שהכוונה שתירוץ הזה אינו אמת כי האמת שאין כאן כלל מעומ"ט, הגם שבאמת תירוצם מתרץ הקושיא אבל אין זה התירוץ האמיתי. (ויש לעיין בהלשון בסה"ש ה'תשח ע' 235 (והוא ממאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' רצג) "אבל זה אינו אמת"). אבל מלשון המאמר ד"ה תולה ארץ (שם ע' תעה) שהוא נוסחא אחרת מהמאמר להבין קושית התוכנים (שם ע' תעז) שכתוב "אך באמת לא יובן ענין זה כ"א עפ"י חכמת הקבלה בענין עיגולים ויושר" משמע שאינו מובן כלל עפ"י התוכנים, ודלא כהנתבאר. אבל (נוסף ע"כ שהנוסח המועתק בהי"י אינו ממאמר זה, הנה) ראה בפתח דבר למאמרי אדה"ז שם בהערה 4 שמובא מש"כ הרבי ע"ד שיש כמה נוסחאות ממאמרי אדה"ז ולפעמים בשינוי אחד מהשני ועכצ"ל שנאמרו בזמנים שונים. עי"ש. וא"כ עכ"פ במאמר זה י"ל כהנ"ל.

6) וראה גם באג"ק חי"ח ע' שפט, שמביא דוגמא מכח המושך שאע"פ שאין לו שום הגיון שכלי, הוא מקובל היום כאמת מוחלטת. (וראה גם באג"ק חי"ב ע' שצה).

7) לשון אדה"ז (מאמרי אדה"ז שם ע' תעז).

8) שם ע' תעה.

9) וראה שם "אפילו בעיגול שטחי כשהוא למעלה בעיגול אינו למטה בעיגול...בחי' מקום עליו שכשעומד העיגול במקום א' כשעומד על עליונו לא ימצא בתחתיתו כו' וא"כ הגלגלים כולם הן בבחי' מקום ממש".

10) וכמבואר במאמרים שם בארוכה, עי"ש.

שונות
גר שנתגייר כקטן שנולד [גליון]
הרב שלום דובער חייקין
שליח כ"ק אדמו"ר – קליבלנד, אוהיו

בהערות וביאורים גליון תתפב בעמוד 150 בענין גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, מביא מלקו"ש מ"ש החיד"א שנפש הגר היתה במתן תורה – ורוצה להביא מקור לזה.

ולהעיר בהנ"ל מ"ש בספר שרגא המאיר ח"ג סימן כו, דאיתא בזהר שלח דף קסח, רע"א: וכד מתגיירת גיורא חדא פרחא מההוא היכלא נשמתא ועיילת תחות גדפהא דשכינתא וכו' ומשדרת לה לגו ההוא גיורא ושראת בי' ומההוא זימנא מקרי גר צדק.

ומשמע שאחר שנתגייר בא נשמת ישראל.

בקובץ רוצה להביא מקור מגמרא שבת קמו א: גרים מאי . . מזלייהו חזי – והרי מבואר בדא"ח דמזלייהו הוא שרש הנשמה.

הנה המהרש"א בשבועות (דל"ט) רוצה לומר דמזלייהו לאו נשמת הגר. וכותב שם דבישראל גם נשמותיהם היו שם – אבל לא בגרים.

וראה בספר עבודת עבודה (להגאון רש"ק ז"ל) עבודה זרה דף כב, ב על תוד"ה נכרים שקו"ט בנוגע "מזלייהו הוו" בשייכות לגרים, ולבסוף דייק כן לומר דנשמת הגרים היו שם (ולא מביא את המהרש"א), וכן יש לפרש "מזלייהו הוו" – דכן קאי על נשמותיהם.

בגליוני הש"ס פסחים ד"ז על תוד"ה על – ג"כ כדברי החיד"א (במדבר קדמות הנ"ל) שנשמת הגרים היו במתן תורה.

שונות
צבא הארץ קיימים במין [גליון]
הרב יעקב יוסף קופרמן
ר"מ בישיבת תות"ל – קרית גת, אה"ק

ראיתי מקשים על המבואר בירושלמי עה"פ "אמיץ כח איש לא נעדר" – דצבא השמים קיימים באיש ואינם נפסדים בכלל וצבא הארץ קיימים במין, שהגם שהפרטים נפסדים אבל קיום המין אינו נפסד, וכמבואר בכ"מ. והקשה מהידוע לכאו' שישנם מינים של בע"ח וכיו"ב שהיו בעבר ונכחדו לגמרי, ותי' לו הר"מ שי' מרקוביץ שאפשר לפרש שהכוונה היא שלא נתבטל מין החי בכלל או מין הצומח בכלל, אבל מינים פרטיים ממין החי יכולים להפסד.

וראיתי במאמר ד"ה אלה מסעי תרמ"ח, שכ"ק אדמו"ר נ"ע כותב במפורש לא כן, שאפי' מין א' פרטי ממין הנבראים אנו רואים שלא יקרה לעולם שיופסד, ע"ש.

ולא באתי אלא להעיר.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות
הלכות בית הבחירה