E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה ש"פ קרח – יום הגדול והקדוש ג' תמוז

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ב', יום הבהיר כ"ח סיון

ש"פ עקב כ"ף מנחם אב – שנת הששים - תשס"ד
הלכות בית הבחירה
הואיל ואתם מתעסקים בו כאילו אתם בונים אותו
הת' ברוך שלום דייווידסאן
שליח בישיבת תות"ל המרכזית – כפר חב"ד, אה"ק

א

בחידושים וביאורים בהל' ביהב"ח בה"פתיחה: לימוד תורת הבית" (מלקו"ש ח"ה מסעי בין המצרים) מבאר כ"ק אדמו"ר שהעסק בתורת הבית אינו רק זכר למקדש "ומקבל שכר כבנין ביהמ"ק", אלא שיש בזה מגדר בניית המקדש וזלה"ק (סוף סעיף ב'): "שע"י לימוד זה אין בנין ביתי בטל . . המצוה ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" היא מ"ע לדורות: מוטל החיוב על ישראל לבנות ביהמ"ק, ולכן כשאין ישראל יכולים לבנות ביהמ"ק בפועל ובמעשה . . חל עליהם החיוב והמצוה ולהתעסק ב"קרייתה" שעי"ז הרי זה "כאילו אתם בונים אותו" . . שבעסק זה בלימוד יש מגדר מצות בנין בית המקדש", עכלה"ק.

ומבהיר בסעיף ג' (בביאור מה שהביא הרמב"ם הפסוק "שאלו שלום ירושלים" בתור הקדמה לספר עבודה) שלימוד זה הוא "לא רק בתור "זכר למקדש" בעבר ובכדי לדעת איך לבנותו בעתיד אלא זהו חיוב וציווי בבנין ביהמ"ק בהווה בזמן הזה".

והנה בהמשך השיחה (סוף סעיף ה') מבאר וזלה"ק: "ועפהנ"ל יובן שהמ"ע דועשו לי מקדש היא תמידית, י"ל שישנה תמיד המצוה לעסוק בבנין המקדש, כלומר: תוכן המצוה אינה רק בעצם הלימוד והידיעה בתורת הבית, אלא גם – לעשות כל התלוי בישראל שיהי' הכל מוכן שיכולו לבנותה תיכף, עד שזה פועל שאין בנין הבית בטל, כנ"ל", עכלה"ק. ובהשקפה ראשונה צ"ב שהרי לפנ"ז בהשיחה שולל להדיא שאינו רק כדי לדעת כיצד לבנותו לעתיד, ולכאו' זה סותר להנ"ל שהמצוה שחל על האדם עכשיו הוא לעשות כל התלוי כו' להיות מוכן כו' [ואת"ל שאינו סותר (הגם ששלל את זה במפורש) אבל איך ביאור זו הוי "עפהנ"ל"].

אבל לכאו' הביאור בזה הוא פשוט שזה גופא בא להשמיענו: שיש בהמצוה ד"ועשו לי מקדש" התמידית ב' ענינים הא' הבנין דעכשיו שע"י הלימוד ה"ז כאילו הם עוסקים בבנין הבית. ויתירה מזו מבואר בהערה 14 "דה"כאילו" הוא לא רק על העוסקים בבנין הבית, על מעשה ה"גברא" דנחשב כאילו האדם עוסק בבנין הבית, וכ"א גם על החפצא של (בנין) הבית . . כאילו נבנה מקדש בימיהם". ודבר זה אכן אינו קשור עם זכר העבר או הכנה לעתיד, כמבואר בפנים. וענין הב' בזה הוא מצד הבנין לפועל שלעתיד.

שע"ד (ויתירה מ)המבואר בכמה מקומות בשיחות כ"ק אדמו"ר שההכנה למצוה מקבל החשיבות של המצוה (וכמה דרגות בזה: מכשירי מצוה, מסייע, חלק מפעולות המצוה עצמה, ועוד), כן ויתר מכן בנדו"ד שגם עכשיו חל מצוה זו. כלומר, ההכנות המוכרחות לביצוע המצוה בפועל אם הם בזמן של חיוב המצוה ה"ה חלק מקיום המצוה. (וע"ד מצוות בחינוך (דקטן) דמכיון שההכנות מוכרחים הם אין זה נחשב שמבטל בזמן חינוכו ולאן אין הכרח שיהי' מצוות חינוך בקטנותו מה"ת, כיון שלא חל עליו אז שום חיוב (לקו"ש ל"ה וירא א', וראה בהנסמן שם), משא"כ בנדו"ד).

אבל כל זה קשור עם בנין המקדש דלעתיד (וכוונתו ב"עפהנ"ל" הוא לזה שמצוות "ועשו לי מקדש" הוא מצוה תמידית אבל לא להביאור דלעיל דקאי בענין הא'), אבל מל' המאחז"ל וכו' מוכרח שיש בהלימוד מגדר בנין המקדש עכשיו "כאילו נבנה בימיהם" כו', כדלעיל.

ב

והנה בהערה 14 הנ"ל שכותב שה"כאילו" אינו רק על הגברא אלא גם על החפצא מציין לשיחת ש"פ ראה תשמ"ט והביאור שם הוא דכמו שמצינו בכמה מצוות שהכוונה הוא חלק מהמצווה עצמה כמו בתפילין שחלק מהמצווה הוא שעבוד הלב והמוח וכן בסוכה "למען ידעו גו'" כך גם בבנין הבית המחשבה של ה"חכמת לב" מהווה חלק מהחפצא דהמקדש, ע"כ תוכן דבריו. והנה, בהמצוות ההם הכוונה הוא חלק מהנפעל שבהמצוה כמו בתפילין שביחד עם זה שהמצווה הוא שהתפילין יהיו מונחות על ראשו, הוי מצוה שישעבד מוחו ולבו, ובסוכה הרי הוא חלק מפעולת המצווה דסוכה. [ויש להעיר שעד"ז הוא בתפילין של יד שהמצוה שם הוא הקשירה, כמבואר בצפע"נ (לקו"ש ל"ט ואתחנן ב')]. אבל הדגשת כ"ק אדמו"ר הוא שאין הלימוד רק חלק מהפעולה אלא גם חלק מהנפעל. עיי"ש. ולכאו' המחשבה דחכמת לב הוא רק בבניית המקדש ולא בהמקדש עצמו. ועכצ"ל דס"ל שהמצוה דחכמת לב אינו רק בבנין המקדש אלא גם בהמקדש עצמו, שיהי' בנין שיש בו חכמת לב – בבנייתו.

הלכות בית הבחירה
אילי האולמות בבית השלישי
הת' משה זלמן בעקער
ברוקלין, נ.י.

ביחזקאל מ, ט, רש"י ד"ה ואיליו – כל אילים האמורים בענין הם כמין אילנות עגולין עשויין מאבני גזית ועומדין בפתח אחד מימין ואחד משמאל במקום ספים ומזוזות וכן ת"י (ישעיה ו, ד) וינועו אמות הסיפי' אילנות ספיא וקרוין אילים על שם עגולין כאלה וכאלון: ושם ד"ה ואיליו שתים אמות – עובי עגולן ועומדין בסוף חלל האולם דבוקים זה לכותל ימין וזה לכותל שמאל נמצא בליטת האולם ואילים שלו י' אמות לתוך העזרה לפנים מן השער:

ובלבושי שרד על אתר כותב "מה שכתב רש"י כל אילים האמורים בענין הם כמין אילנות עגולין רצונו לומר שלא היו מרובעין אלא משופין בעיגול קצת אבל לא היו עגולין ממש דהרי רחבם דהיינו משך בליטתם למערב לא היה רק שתי אמות וארכם מצפון לדרום היה קנה אחד".

וממשיך "ומה שכתב עוד כי האילים היו במקום ספים משמע שלא היה שם סף כלל רק האיל העגול היה במקום סף וא"כ מש"כ בפסוק ז' וסף השער הכוונה על האיל העגול ההוא והמדידה היתה באמצע העיגול במקום היותר רחב".

ולא זכיתי להבין דברי רש"י איך יכול איל עגול לשמש כמזוזת דלת ובפרט דלתות גבוהים כאלו. ואפילו לדברי הלבו"ש שהאילים היו בצורת ביצה, הנה אם ראשם הצפוני והדרומי היו חדים ברור שאינם יכולים לשמש כמזוזה. ואם לא היו חדים הרי לא היו עגולים כ"כ ולכאורה אין זה כאלה וכאלון.

והנה מפשטות לשון הכתוב משמע שהאילים הם דבר נוסף על האולם ולפ"ז אולי אפשר לומר שהדלתות היו בסוף (שמונה אמות של) האולם, ומה שכתב רש"י במקום סיפים ומזוזות מראה מקום הוא שהאילים עמדו ליד המזוזות. ולפ"ז נוכל לפרש דברי רש"י עובי עיגולן כפשוטו.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות
הלכות בית הבחירה