E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

יט'-כ' כסלו ש"פ וישב - תשס"ה
הלכה ומנהג
הערה בענין קריאת התורה במנחה של יום הכיפורים
הרב בן ציון ריבקין
שליח כ"ק אדמו"ר - ס. לואיס, מיזורי

*א) הנה בתשובות רעק"א (סי' כ"ד) דן במי שהי' מוטל על ערש דוי בסכנת מות והורפא ציוה לו לאכול ביום הכיפורים ובבוקר קראו אותו לתורה ובזה לא נסתפק הגרעק"א ז"ל כי הקריאת התורה של הבוקר היא מחמת קדושת היום, אך נסתפק בקריאת התורה של מנחה אם יכול לעלות דאם הקריאת התורה הוי משום תענית אם אינו מתענה אינו יכול לעלות או אולי נאמר דקריאה זו הוי מחמת קדושת היום לקרות במנחה כמו שקורין בשבת במנחה וא"כ אם אינו מתענה יכול לעלות.

ובהערות וציונים לתשובות רעק"א לאבי מורי שליט"א (הדרום חוברת ל"ג) ציין לעיין בזה1 בס' המרחשת להגאון ר' העניך ז"ל אייגעש סי' י"ד שדן בזה. יעויי"ש שרצה לתלות חקירה זו בפלוגתת המחבר ורמ"א סי' תרכ"ב סעי' י"ב דלדעת המחבר שם המפטיר בנביא במנחה ביוהכ"פ חותם ב"על התורה ועל העבודה" והיינו משום דס"ל דקריאת התורה במנחה היא מחמת קדושת היום אבל לדעת הרמ"א שאינו אומר כלל על התורה ועל העבודה היינו משום דס"ל דקרה"ת במנחה היא משום התענית וע"כ הוי כמו תענית בעלמא שאינו אומר על התורה ועל העבודה.

יעויי"ש שמביא מד' ההגהות מרדכי דמה"ט אין אומרים על התורה וכו', משום דהפטרה במנחה לאו משום קדושת היום רק כשאר תעניות עלמא וע"כ אינו אומר על התורה ועל העבודה, ולפי"ז רוצה לחלק2 דכהן ולוי יכול לעלות במנחה ביום הכיפורים דהוי משום קדושת היום ורק ההפטרה הוי משום תענית, כן רצה לפרש בדיוק לשון של ההגמ"ר.

אמנם, אח"כ מביא הביאור הגר"א בסי' הנ"ל שכתב במפורש "דקריאת התורה והפטרה במנחה דיוהכ"פ אינו אלא משום תענית3" ומבו' מדבריו דגם כהן ולוי הוי משום תענית. ולפי"ז מסיק המרחשת דבאמת בכל העליות (לדעת הרמ"א עכ"פ) מי שאינו מתענה אינו יכול לעלות, עד כאן תוכן דברי המרחשת.

ושמעתי מתלמיד חשוב של הגרי"ד זצ"ל סולובייצ'יק מבוסטון בשם רבו שאמר פעם בשיעוריו כדבר פשוט דמה"ט מנהג העולם הוא שהניגון של קריאת התורה במנחה של יוהכ"פ הוי בניגון הרגיל של קריאת התורה ולא בניגון המיוחד של ימים נוראים מכיון שאינו מחמת קדושת היום אלא מחמת תענית*.

ב) ולע"ד יש לעורר בד' המרחשת, מלשון של רה"ג נ"ע בשו"ע שלו שכתב וז"ל: "אבל אין אומרים על התורה ועל העבודה לפי שכבר נגמרה עבודת היום קודם המנחה", ע"כ. ומבו' טעם אחר (לכאו') למה אין אומרים "על התורה ועל העבודה" (ממה שביאר הגר"א ז"ל בשם ההגמ"ר) דאינו (בדוקא) משום דקריאת התורה במנחה של יום הכיפורים הוי מחמת תענית (ולא משום קדושת היום) אלא משום דכבר נגמרה העבודה של יום הכיפורים בזמן מנחה ואינו מתאים לומר המילים "ועל העבודה". ובאמת כדברי רה"ג נ"ע מבוארים במגן אברהם סק"ב וז"ל: "ואין אומרים על התורה ועל העבודה רק חותמין מגן דוד שאין עבודה במנחה", ע"כ.

ולכאו' הי' מקום לומר (לפי"ז) דלעולם קריאת התורה הוי משום קדושת היום (אלא שאין אומרים "על העבודה" מסיבה צדדית לפי שכבר נגמרה העבודה ודו"ק) ולפי"ז יהי' נפק"מ במי שאינו מתענה יוכל לעלות, וכן לכאורה הי' המנהג שצריך להיות4 לקרוא בניגון המיוחד של ימים נוראים אך אנו רואים שאין המנהג כן, ויל"ע בכל זה*.


)

*) לזכות רפואה שלימה של האשה הצדקנית דבורה רפאלה חי' בת האדי, אכי"ר.

1) וציין עוד לפסק הג' חתם סופר חאור"ח סי' קנ"ז שפסק דאף בת"צ עולה וכפה"נ לא ס"ל כן הגרעק"א.

2) קצת יש להבין איך אפשר לחלק בסכינא חריפא קריאת התורה אחד לומר ד"כהן ולוי" הוי משום קדושת היום וההפטרה הוי משום תענית ומהי הסברא לתקנה כזאת.

3) וע"ש בביאור הגר"א שהוסיף ראי' מדילי' לפסק הרמ"א "וראי' לדבריו שהרי שבת שחמורה מיוהכ"פ אין אנו מפטירין במנחה". ע"כ.

אך, יש לעורר דמ"מ (לכאו') לשיטת המחבר דאומרים "על התורה ועל העבודה" ס"ל דהוי משום קדושת היום וא"כ למנהג אחינו הספרדים (לכאו') צ"ל (לד' המרחשת) דמי שאינו מתענה יכול לעלות, ויש לברר אם באמת נוהגים כן.

*) וראה בס' הררי קדם מהגרי"ד ח"א סי' ס' - המערכת.

4) לפי דברי הגרי"ד זצ"ל סולובייצ'יק שהבאנו בפנים.

*) וכדאי לציין בשאלו זו לכמה מקומות הדנים בענין זה., ומהם: אפריון דוד סי' ג', באר שרים ח"ג סי' ל"ב אות י"ד, זבחי צדק (סומך) ח"ג סי' קנ"ו, לחם שלמה או"ח סי ק"ה אות ב'-ג', משיבת מרדכי או"ח סי' צ"ט, שארית חיים סי' ב', שו"ת ר' שלמה איגר ח"א כתבים סי' י"ח, תל תלפיות (ויצן) תרס"ד מכתב כ"ג סי' קי"ב, תפארת אדם (אסטריכר) או"ח סי' כ"ח. - המערכת.

הלכה ומנהג
הדלקת נש"ק לא בשמן זית
הרב מרדכי מנשה לאופר
שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק

במכתב כ"ק אדמו"ר משנת תשל"ז (לקו"ש חכ"א ע' 382): "בבית כ"ק מו"ח אדמו"ר לא ראיתי אף פעם אחת שידליקו בשמן (זית וכיו"ב) בנרות שבת קודש ויו"ט, כי אם בנרות חלב, והיפוכו בנרות חנוכה. טעם על זה לא שמעתי".

הדברים נכתבו במענה לשאלת השואל אם להרגיל בנותיו שהתחילו להדליק נש"ק להדליק בשמן, ועל זה השיב כ"ק אדמו"ר כי לא ראה שיעשו כן בבית כ"ק אדמו"ר מוהרי"צ.

והחידוש בהנהגה זו: א) הרי מעיקר הדין דווקא בשבת יש להקפיד על הדלקה בשמן מעולה וכיו"ב כמפורש בפ"ב דשבת - "במה מדליקין ובמה אין מדליקין", משא"כ בנרות חנוכה "כל השמנים . . כשרים לנר חנוכה" (שו"ע ס' תרע"ג ס"א). ב) הרי אדה"ז פוסק ש"מצוה מן המובחר להדר אחר שמן זית כמו לנר חנוכה" (ס' רס"ד סי"ב). ג) "והיפוכו בנר חנוכה" מדגיש שלא היה זה בשביל אי הימצאותו של שמן, או יוקר מחירו וכיו"ב, שהרי מדובר בבית הרב [וע"ד מ"ש כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (בענין תכלת בזמן הזה) "גם הדבר הזה לתלות סיבת ביטולה . . גם מיחידי סגולה משום יוקר מציאותה . . כבד לקבל, איך לא היו משתדלים גדולי ישראל בכל תוקף ועוז להשיג . . ודאי לא היו מניחים ידיהם מלהשתדל בהשתדלות יתירה כו'"] ועובדה שהרי בחנוכה - שמונה ימים וכו' - כן הקפידו להדליק בו!

הרא"ח נאה (בדי השולחן סע"ד ס"ק ד) אומר שהדלקת נרות שבת משמן זית הינה הידור משום כבוד הברכה, וכן המנהג בא"י משנים קדמוניות, רק בני חו"ל אשר באו מקרוב לא"י עושים כפי הרגלם בחו"ל להדליק נר חלב או סטרי"ן, כי לא הורגלו בתיקון הנר ובהכנת הפתילות, ומ"מ מהראוי שידליקו בשמן זית דווקא.

והנה בודאי ידעו רבותינו ממעלת כבוד הברכה ומדברי הפוסקים שהפליגו במעלת שמן זית (זכי' לאור תורה - פמ"ג א"א ס"ק א) וסגולותיו (לבנים המאירים בתורה - מחזיק ברכה להחיד"א - אות ב') והמקובלים (אור צדיקים סי' כ"ח אות יז) ובפרט מ"ש בסידור הר"ש מרשקוב ("וטוב שיהיה שני נרות של שמן זית"), וכאמור דברי אדה"ז "מעשה רב", להמשיך במנהג בית הרב, וה"ז מצטרף למנהגי בית הרב וחב"ד אף בניגוד לפסקי אדה"ז (שנועדו לכלל ישראל).

הלכה ומנהג
כיצד מברכין על האורז - שיטת אדמוה"ז [גליון]
הרב פנחס קארף
משפיע בישיבה

בגליון תתפח (ע' 46) כותב מחותני הר' רי"מ גורארי' ביאור על מה שאדה"ז לא נתן גם העצה לאכול מזונות ושהכל והאדמה, מפני שאפשר שיהי' שבע מהאורז וכו' ואז יהי' מחויב בברהמ"ז ע"כ.

ולדעתי אין זה מתאים, כי כדי לפטור מברכת במ"מ די גם פחות מכזית, ואין סברא כלל לומר שגם אם אוכל פחות מכזית מזונות, ויהי' שבע ע"י מאכלים אחרים שיהי' מחויב בברהמ"ז. כי הלא הסיבה לזה שהוא צריך לברך בהמ"ז, הוא מפני שאכל חמשת מיני דגן, אלא שצריך להיות שבע. וע"ז אומרים שגם אם השביעה היתה ממאכלים אחרים, אעפ"כ צריך לברך בהמ"ז. אבל אם לא אכל כזית, על מה יברך ברכת המזון?

ועד"ז שמעתי מהרב פיקארסקי ע"ה, שזה שמאכלים אחרים יכולים להשלים, זהו רק לענין השביעה אבל לא להשיעור של ד' או ו' ביצים.

הלכה ומנהג
כיצד מברכין על האורז - שיטת אדמוה"ז [גליון]
הת' שמואל הלוי לוין
שליח בתות"ל - חובבי תורה

*בגליון תתפו (ע' 133) הרב רייצעס כתב לומר רעיון יפה והוא שג' ברכות מהווה תחליף למצב של בתוך הסעודה, ועל זה (בגליון תתפז ע' 64) קראו תגר הת' ממ"ה לאמר, דהיה לו לאדמוה"ז לכתוב הפתרון דג' ברכות בפירוש ואנא ידענא שאפשר גם ליטול ידים משא"כ איפכא, עוד כתב שהיה לו להביא כל הפתרונות כדרכו.

ואפשר לומר: בסע' י"א שהמדובר על סוגיית האורז, נמצאו שני פתרונות, שיאכל בתוך הסעודה או שיברך שהכל (אם הוא לא ירא שמים).

עכשיו יש עוד פתרון, אך הוא לא פותר את הבעי' שבאורז. כלומר, שיש בכלל בעיה בכל דבר שמסתפק בברכתו וגם אינו רוצה ליטול ידים, שאז ע"י ג' ברכות ג"כ אפשר להגיע למצב של בתוך הסעודה, אך זה לא פתרון להבעי' שבהאורז, זהו פתרון לכל ספק ברכה, כמו שכתב בסעיף י"ט. ובמילא אין שום הגיון שאדמוה"ז יכתוב זאת בסעיף י"א בסוגיית האורז, והמבין יבין.

אך באמת יש לומר שגם ברכת שהכל שייך לירא שמים, כך כתב הרב גרין בספרו (פרק א' הלכה י"א הע' 3), וכן שמעתי מר"י חובבי תורה הרה"ג ר' זושא וינער שליט"א שכך קבע הרה"ג ר' זלמן שמעון דווארקין ע"ה1, אם כן, מובן גודל האי הנחיצות להביא את פיתרון הג' ברכות בו בזמן שיכול לברך שהכול2 ולצאת ידי חובה גם לירא שמים3.


*) בגליון העבר נפלו הרבה טעויות במה שנדפס, ועם הכותב והקוראים הסליחה. - המערכת .

1) וכשדברתי על הענין עם הרב, יצא להוכיח יפה לומר שגם שהכל שייך לירא שמים, דאל"כ למה בסעיף ד' כשרבינו כותב את הכלל לדבר שמסתפק שמברך שהכל הי' לכתוב כמו שכתב באורז, שירא שמים יאכל בתוך הסעודה. ומזה שלא כתב משמע שגם שהכל שייך לירא שמים (אף שיש לדחות א. דוחק לומר שעיקר הדין וירא שמים כלולים בחד דינא ב. אמאי לא הביא בכל זאת הפתרון שיאכל בתוך הסעודה כמו שהביא באורז).

2) לפי"ז לא קשיא מה שהקשה הת' ממ"ב וז"ל "אם אפשר לו לתקוני ובאופן שלא בתוך הסעודה ממש, למה ליתן התר לעוותי, וכי כה קשה..." ולפי הנ"ל לתיקוני עביד ולא ח"ו איפכא.

3) אף שקשה א"כ למה לו לאכול בתוך הסעודה כשאפשר שהכול.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות