E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ה' טבת דידן נצח - ש"פ ויגש - תשס"ו
גאולה ומשיח
משוח מלחמה בימוה"מ
הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי
ר"מ בישיבה

מלחמותיו של מלך המשיח

כתב הרמב"ם בהל' מלכים פ"ז ה"א: "אחד מלחמת מצוה ואחד מלחמת הרשות ממנין כהן לדבר אל העם בשעת המלחמה, ומושחין אותו בשמן המשחה וזהו הנקרא משוח מלחמה", וכ"כ בסהמ"צ מ"ע קצא, ובחינוך מצוה תקכו: "שנצטוינו למשוח כהן אחד בשמן המשחה ולמנותו להיות מדבר עם העם בשעת מלחמה, וזה הכהן נקרא משוח מלחמה וכו'".

וע"פ מ"ש הרמב"ם (שם פי"א הל' ד') דבתחילת ימות המשיח ילחם מלחמות ה' ושם פ"ד ה"ח כתב: "המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד משלשה עשר" - יל"ע אם מצוה זו למנות כהן משוח מלחמה תתקיים לע"ל בימות המשיח.

והנה בשו"ת מנחת אלעזר ח"ה סי' יב הביא הקושיא דלמה לא מנה הרמב"ם בסהמ"צ למ"ע לרשת את הארץ ולשבת בה כשם שהביא מצוות קרבנות ובנין ביהמ"ק וכיו"ב? ותירץ דמצות הקרבנות ובנין ביהמ"ק שיחזרו בבנין בית השלישי זה חשב הרמב"ם, כיון דאלו ינהגו לעתיד כמ"ש הרמב"ם (שם ה"א) כי המלך המשיח יחזיר מלכות בית דוד וחוזרין כל המשפטים בימיו כמו שהי' מקודם, ועל כן שפיר חשב הרמב"ם בס' המצות כל אלו משפטי התורה והמצוות היינו הקרבנות וכל עניני ביהמ"ק וכל המצוות שנוהגים בארץ בזמן הבית, משא"כ בעניני כיבוש הארץ היינו לרשת הארץ ולשבת בה שלא יהי' עוד כמו שהי' קודם בנין בית ראשון, כי בבנין בית השלישי בימות המשיח אחרי אריכת הגלות, דגם הרמב"ם שפסק (שם פי"ב ה"ב) דאין בין עוה"ז לימות משיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, היינו ההנהגה אח"כ, אבל מ"מ מודה דביאת משיח צדקינו וישיבתו על כסא מלכותו לא יהי' בבחי' קטנות ח"ו כמו שהי' מקודם בבית הא' ובפרט בבית השני, רק כמ"ש הרמב"ם שם שיהי' ע"י הנביא מפי ה' שיעמוד מלך מבית דוד וכו' ויכוף כל ישראל "לילך בה ולחזק בדקה" וילחום מלחמת ה' היינו לא מלחמה טבעית עם הגויים כמו מלפנים, וגם יתייחסו כל ישראל ע"פ מלך המשיח ברוח הקודש שתנוח עליו, ממילא מטעם זה לא חשב הרמב"ם בסהמ"צ לכבוש את הארץ ולשבת בה, כיון שזה אינו נוהג בימינו, וגם בימות המשיח אין שייך לצוות מצוה זו לכל ישראל כיון שזה לא יהי' תלוי בהם אז1, רק הוא מצות ופקודת המלך המשיח הוא לבדו יעשה זאת ויחלקם לשבטים ברוח קדשו מפי השי"ת, ונמצא דזה שייך למלך המשיח בלבד, ולא בדרך כיבוש וישיבה, לכן לא מנה הרמב"ם מצוה זו בסהמ"צ כיון שאינו נוהג בימות המשיח עיי"ש בארוכה.

וראה גם שו"ת אגרות משה (חאו"ח ד סי' פא) שכתב דבודאי גם שמואל מודה דעל ישראל לא יבא שום גוי למלחמה דהא אמר שבימות המשיח לא יהיה שעבוד גליות, שדוחק לומר דכוונת שמואל שיהיו מלחמות גם על ישראל וילחמו הגבורים בכלי זיין, אבל אומר שבכל המלחמות ינצחו ישראל ולא יהיו משועבדים לשום עם בעולם ומאחר שיהיו מלחמות יצטרכו לכלי זיין, דהא מפורש בעירובין מג, ב אליהו לא אתי במעלי שבתא משיח אתי דכיון דאתי משיחא הכל עבדים הן לישראל2 והוא מהפחד הגדול שזה אינו מצד היראה מהכלי זיין, וכמה מלחמות למלכים הצדיקים, היה בלא כלי זיין כמו ליהונתן ולדוד עם גלית ולאסא וליהושפט ולחזקיה שנצחו בלא כלי זיין שא"כ ודאי מלך המשיח לא יצטרך לכלי זיין, וברמב"ם אף שכתב בפי"א מהל' מלכים ה"ד שמלך המשיח ילחם מלחמות ה' שיש מקום לומר שיהיה בכלי זיין, הרי כתב אח"ז בפי"ב ה"ב שרק מלחמת גוג ומגוג יהיה בתחלת ימות המשיח שמשמע שאח"כ לא תהיה עוד מלחמה בימות המשיח, ובקראי דיחזקאל לא הוזכר כי מלך המשיח וישראל ילחמו בכלי זיין אלא השי"ת יהרגם בדבר ובדם וגשם ואבני אלגביש ואש וגפרית, והכלי זיין שהביאו גוג ומגוג לא יקחום להיות אצלם לצורכי מלחמות אלא בערו בהם אש, הרי שלא יצטרכו ישראל לכלי זיין בימות המשיח עכתו"ד, ועיי"ש איך שביאר הסוגיא דשבת סג, א, ע"פ מ"ש המהרש"א בחדא"ג שבת סג, א, דלכו"ע לא יהיו שום מלחמות לישראל אלא בין אוה"ע עצמם ותירץ עפ"ז שיטת הרמב"ם עיי"ש3.

ובלי להכנס כאן בהשקו"ט (של המנח"א) בנוגע למצות ישוב הארץ בזה"ז4, הרי יוצא מהנ"ל דסבירא להו דמ"ש הרמב"ם שמשיח ילחום מלחמת ה', לא יהי' זה מלחמה טבעית כמו בשאר המלחמות שהיו ע"י כל ישראל אלא ע"י מלך המשיח באופן נסי וכו', דלפי"ז מובן דליכא מצוה למנות אז כהן משוח מלחמה שענינו הוא לחזק את הצבא שלא ירך לבבם וכו' ולהחזיר אלו שאמרה התורה שחוזרים מעורכי המלחמה, כיון דאין צורך לזה כלל.

וגם לפי מ"ש בלקוטי שיחות חכ"ד עמ' 19 בהערה 58 דכוונת הרמב"ם ב"וילחום מלחמת ה'" הוא כפשוטו, ומבאר דכיון שהרמב"ם הוא ספר הלכות הלכות מביא מה שהוא ודאי באיזה מצב שיהי' אפילו באם לא זכו ח"ו עיי"ש, הנה שם רק אומר שיצטרכו למלחמה בכלל, אבל גם לפי מ"ש שם י"ל שיהי' מלחמה נסית עיי"ש, וראה בס' 'ימות המשיח בהלכה' סי' לד.

[אבל ראה סה"מ מלוקט ח"א (עמ' תפה): "בתחילת זמן הגאולה יהי' צורך לכלי זיין וע"ז אומר שיהי' רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים, שיהיו עוד הגוים קודם שיתבררו לעבדו שכם אחד וכו' ואח"כ בשלימת הגאולה וכתתו חרבותם לאתים וגו'", דמשמע לכאורה לא כמו שכתבו.]

מצות מינוי משוח מלחמה האם הוא מצוה תמידית

מיהו אכתי יש מקום לדון בזה, דהנה ברשימות חוברת קלט כתב וזלה"ק: דנראה לא הי' משוח מלחמה מתמנה אלא כשהיתה מלחמה, י"ד מלכים פ"ז ה"א "אחד מלחמת מצוה ואחד מלחמת הרשות ממנין כהן לדבר אל העם" וביומא עג, א, "עיקר משיחתו למלחמה" ובזה אפ"ל אולי תהי' מלחמה, ונשאר בגדולתו ורק שאינו מוריש לבנו עיין יומא עב, ב, עכלה"ק.

ויש להעיר בזה בהא דתניא בסדר עולם פ"ז (ד"ה וידבר ה') בנוגע ליום השמיני למילואים, בו ביום נמצאת אלישבע בת עמינדב יתרה על ישראל ארבע שמחות ואבל אחד, יבמה מלך, ובעלה כהן גדול, אחיה נשיא, ובניה סגני כהונה, ואבלה בשני בניה נדב ואביהוא, ויש אומרים אף בן בנה משוח מלחמה זה פינחס, ובזבחים קב, א, מובא כהי"א דחמש שמחות היתה אלישבע יתירה על בנות ישראל כו' בן בנה משוח מלחמה, וברש"י שם ד"ה בן בנה פי' דפנחס הי' משוח מלחמה כדאשכחן במדין אותם ואת פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן עיי"ש, וכן הוא בויק"ר פ"כ פיסקא ב' ובשהש"ר פ"ג פ"ו, אבל בקה"ר פ"ב פ"ב ומדרש תנחומא סדר שמיני ס"ב וסדר אחרי ס"א ועוד חשיב רק ארבע שמחות וכדעת ת"ק בסדר עולם.

ולכאורה י"ל דפלוגתא זו תלוי בספיקת הרבי הנ"ל, דהדעות שמנו חמשה שמחות וסב"ל שכבר ביום שמיני למילואים נתמנה פינחס למשוח מלחמה אף שלא הי' אז שעת מלחמה - סב"ל דמינוי משוח מלחמה היא מצוה תמידית לא רק בשעת מלחמה, משא"כ הדעות שמנו רק ארבע שמחות ולא מנו פנחס סב"ל דמינוי זה הוא רק בעת מלחמה, ולכן לא סב"ל שנתמנה פנחס אז ביום השמיני למשוח מלחמה.

ואף דלכאורה אפ"ל דדיעה זו דחשיב רק ארבע שמחות ולא סב"ל שנתמנה למשוח מלחמה ביום שמיני, סב"ל כהדעה שלא נתמנה לכהונה כלל עד שהרגו לזמרי או עד שעשה שלום בין השבטים בזמן יהושע כמבואר כ"ז בזבחים קא, ב, (וראה רשימות חוברת נ) ולא מטעם הנ"ל משום שלא הי' אז שעת מלחמה5.

מ"מ הרי עכ"פ יש להוכיח דהי"א דסב"ל אף בן בנה משוח מלחמה, וקאי על "בו ביום" שהוזכר שם בדעת ת"ק, וכן גריס הר"ח בזבחים שם "בו ביום", - ונתמנה פינחס למשוח מלחמה ביום שמיני למילואים אף שלא הי' אז שעת מלחמה, מוכח מזה דסב"ל דמצוה זו היא מצוה תמידית ולא מצוה שחל רק לפני מלחמה.

אלא דבס' חסדי דוד תוספתא הוריות פ"ב (קו, א) כתב דהא דנתמנה פינחס מיד היינו לפי שהי' ידוע שצריכים היו למלחמת חובה לירושת הארץ, אבל אחר זה לא בכל דור ודור הוצרכו למלחמות ואז י"ל שלא מינו כהן משיח עיי"ש.

ועי' רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ד הי"ט שמנה משוח מלחמה בכלל מעלות הכהונה ומסיים: "נמצאו הכהנים תמיד שמונה מעלות זו למעלה מזו" דממ"ש "תמיד" לכאורה משמע דמינוי זה של משוח מלחמה הוא תמיד גם שלא בעת מלחמה? אבל עי' כס"מ שם שהקשה דהרי טפי מח' מעלות מנה כאן? וי"ל דעובר מחמת מום ומחמת קרי לא הוה בכלל המנין דהא לא הוה תמיד, ומקשה דאכתי ט' מעלות הוו, וי"ל דכהן הדיוט לא הוי בכלל המנין שהוא הצד התחתון שבכולן ולא יקרא בשם מעלה. ועי"ל דמשוח מלחמה אינו בכלל הח' מעלות מפני שאין ענין המלחמה ענין לעבודה בביהמ"ק עיי"ש.

ולפי מ"ש בהרשימה דמלשון הרמב"ם רפ"ז דהל' מלכים משמע דממנים אותו בשעת מלחמה דוקא ולא לפני זה, יש לתרץ בפשטות דמשוח מלחמה אינו נכלל בשמונה מעלות כיון דזה אינו "תמיד" אלא בשעת מלחמה, ובמרכבת המשנה שם באמת תירץ כן דכיון דמשוח מלחמה מתמנה רק בזמן המלחמה ואינו תמיד לכן אינו נמנה בח' המעלות עיי"ש, וכן תירץ בחסדי דוד שם, ועי' גם בהר המריה שם (אות מד) שמנה השמונה מעלות וכתב דמשוח מלחמה אינו נמנה כיון שלא בכל זמן הי' מינוי זה רק בזמן מלחמה ופשוט, ומסיים שצ"ע על הכס"מ שנתלבט בזה עיי"ש, היינו שמקשה דלמה לא תירץ הכס"מ בפשטות דכיון דמשוח מלחמה אינו נמנה אלע בשעת מלחמה לכן אין הוא נכלל בהשמונה שהן תמיד - כמו שתירץ לגבי עובר מחמת מום או מחמת קרי - ולכאורה יש להוכיח מזה דסב"ל להכס"מ גם בשיטת הרמב"ם דמצוה זו היא מצוה תמידית אף דמלשונו של הרמב"ם לא משמע כן כנ"ל.

ועי' בס' דבר אברהם ח"ב סו"ס כב, שהקשה בהך דיומא ז, ב, ציץ בין שישנו על מצחו בין שאינו על מצחו מרצה דברי ר"ש, רבי יהודא אומר עודהו על מצחו מרצה אין עודהו על מצחו אינו מרצה, אמר לו ר"ש כהן גדול ביוהכ"פ יוכיח שאין עודהו על מצחו ומרצה, אמר לו רבי יהודא הנח לו לכה"ג ביוהכ"פ שטומאה הותרה בציבור וכו' עיי"ש, והקשה בדבר אברהם לפי רב דימי (שם עב, ב) דקאמר דבגדים שכהן גדול משמש בהן משוח מלחמה משמש בהן שנאמר ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למי שבא בגדולה אחריו, א"כ מאי פריך ר"ש לרבי יהודא כהן גדול ביוהכ"פ יוכיח דאין עודהו על מצחו ומרצה, הרי אפשר שבשעה שהכה"ג עובד בבגדי לבן ילבש משוח מלחמה ח' בגדים וירצה עיי"ש בארוכה, ולפי מה שנת' דמשוח מלחמה לא הי' מתמנה אלא בשעת מלחמה לא קשה מידי, דראיית ר"ש הוא מכל הזמנים דליכא מלחמה וליכא משוח מלחמה, דמזה מוכח דגם כשאינו על מצחו מרצה, ועיי"ש בסוף הסי' שכ"כ.

דעת כמה ראשונים שהיא מצוה תמידית

ואכתי נראה להוכיח מכמה ראשונים דסב"ל דמינוי משוח מלחמה הוא מצוה תמידית גם שלא בשעת מלחמה, דאיתא ביומא לט, א, למה סגן ממונה שאם יארע פסול בכהן גדול נכנס סגן תחתיו, והקשו שם בתו"י (בד"ה למה) ובתוס' הרא"ש ובחי' הריטב"א בשם הר' אלחנן ז"ל, בבית ראשון שהי' שם כהן גדול משוח מלחמה למה הי' סגן ממונה? הלא אם יארע פסול בכה"ג יכול המשוח מלחמה לשמש תחתיו, שהרי משמש בח' בגדים ככהן גדול ומצווה על הבתולה וכו' ככה"ג? ותירץ הר"י דבמשוח מלחמה הי' צד איבה כיון שיש עליו דיני כה"ג במקצת מעשיו הוה ליה כצרה, משא"כ בסגן שהוא כאילו ממונה תחתיו לעבודתו עיי"ש.

ולכאורה בשלמא אי נימא דסבירא להו דלעולם יש מצוה למנות כהן משוח מלחמה מובן היטב קושייתם, אבל אי סב"ל שנתמנה רק בשעת מלחמה בלבד מהו קושייתם, הרי צריך סגן בדליכא כהן משוח מלחמה, אם לא דנימא בקושייתם דבמתניתין משמע דלעולם בענין לסגן כה"ג, וע"ז הקשו שהרי ישנם זמנים שיש משוח מלחמה ואז אי"צ לסגן? אבל מפשטות לשונם לא משמע שזהו קושייתם, אלא דסב"ל דבבית ראשון הי' תמיד משוח מלחמה6.

ואם כנים הדברים לפי שיטה זו דמצות מינוי משוח מלחמה הוה מצוה תמידית אפילו בדליכא מלחמה, י"ל שמצוה זו תתקיים גם בימות המשיח אף אם בפועל לא יצטרכו לזה, ואף שיש מקום לחלק דימות המשיח שאני דליכא אפילו אפשריות שיהי' מלחמה, הנה ע"פ מ"ש בלקו"ש חכ"ז פ' בחוקותי ב' בהערה 78 דרק בתקופה הב' של ימה"מ יתבטלו הכלי זיין לגמרי, משא"כ בתקופה הא' אף שגם אז "לא יהי' רעב ולא מלחמה" (שם ספי"ב) אין ראי' שכלי זיין יבטלו כי אם, מכיון שהטובה תהי' מושפעת הרבה לא יהי' רעב ומלחמה בפועל, אבל לא שישתנה טבע בני אדם שיבטלו כלי זיין עיי"ש, הנה מכיון שטבע בני אדם לא נשתנו, ורק שבפועל לא יהי' מלחמה מצד ריבוי ההשפעה, לכן י"ל דאכתי לא נפקע מצוה זו למנות כהן משוח מלחמה.

משיח בן יוסף - משוח מלחמה?

ועי' שיר השירים רבה פ"ב ד"ה ד"א ענה: "הנצנים נראו בארץ, הנצוחות נראו בארץ, מי הם, רבי ברכיה בשם ר' יצחק כתיב (זכריה ב') ויראני ה' ארבעה חרשים, ואלו הן: אליהו ומלך המשיח ומלכי צדק ומשוח מלחמה, עת הזמיר הגיע, הגיע זמנן של ישראל להגאל וכו'" (וכ"ה בפסיקתא דרב כהנא "פ"ה ד"ה ד"א ענה דודי, פסיקתא רבתי פט"ו ובבמדב"ר פי"ד פ"א), אבל בסוכה נב, ב, מייתי להך קרא דויראני ה' ארבעה חרשין ומפרש לה: "מאן נינהו ארבעה חרשים? - אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, ואליהו, וכהן צדק" הרי דבגמ' אפיק משוח מלחמה ועייל משיח בן יוסף ולכאורה פליגי אהדדי?

וכתב בזה בס' 'בגדי כהונה' (עמ' תלט) דאין כאן מחלוקת דמשיח בן יוסף הנזכר בגמ' סוכה איהו המשוח מלחמה שמזכיר המדרש שהוא עתיד להיות המשוח מלחמה העתידה לבוא לעת קץ הגאולה, וזהו חידוש דאע"ג דמשוח מלחמה מצוותו שיהי' כהן, מ"מ המשוח למלחמה העתידה יהי' מבני בניו של יוסף.

ובשוה"ג שם הוסיף לבאר בזה ע"פ המבואר בב"ב קכג,ב: "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו', מאי שנא כי אתיליד יוסף? אמר ליה: ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף, שנאמר: (עובדיה א') והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו'. איתיביה: (שמואל א' ל') ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם! אמר ליה: דאקריך נביאי לא אקריך כתובי, דכתיב: (דברי הימים א, יב) בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה עיי"ש, הרי למדנו מזה דעשו נופל רק ביד זרעו של יוסף ולא ביד שאר בני יעקב, עד דקשיא ליה קרא ויכם דוד מהנשף ועד הערב, ואיצטריך לשנויי שהצטרפו אליו מבני מנשה, ומעתה במלחמה העתידה היא מלחמת הוי' בעמלק ומחייתו מן העולם כדי שיהי' ה' שלם וכסאו שלם יזדקק המלך המשיח בן בנו של דוד לסיוע מזרעו של יוסף שהוא משיח בן יוסף שינהל את המלחמה העתידה עם עמלק, והביא שעד"ז כתב בהרמב"ן בפירושו על התורה שמות יז, ט, עיי"ש, נמצא מדבריו שאכן יהי' אז משוח מלחמה.

אלא דהרמב"ם בס' הי"ד לא הזכיר כלל אודות משיח בן יוסף, ומשמע דלשיטתו יהי' משיח בן דוד לבד, וכבר האריך בס' עבודה תמה שער ח' (נדפס גם בס' הליקוטים - רמב"ם פרנקל הל' מלכים פי"א) לבאר טעמו, משום דמוכח מכמה מקומות בחז"ל שישנם דסב"ל שלא יהי' משיח בן יוסף כלל כי אם משיח בן דוד בלבד עיי"ש בראיותיו וכן נקט הרמב"ם, וראה גם לקו"ש חל"ב ע' 184 במכתב ר"ח אדר תש"ד.

w

במ"ש בגליון העבר בדברי המנ"ח דלע"ל יעשו ט' ימי חנוכה במקומות הרחוקים עיי"ש, העירני המנהל החשוב והמצויין הרה"ת וכו' ר' אלחנן שי' לשס, שבס' 'נפש חי' להגר"ר מרגליות או"ח סי' תרע ג"כ שקו"ט בדבריו, ובכמה פרטים העיר כמש"ש.


1) וראה בס' ימות המשיח בהלכה עמ' קפד אודות מ"ש הרמב"ם שם "שכובשין ישראל" דהיינו כיבוש רבים לצורך כל ישראל.

2) אבל כבר הובא במ"א מ"ש בקרן אורה (נזיר סו, א ד"ה ועוד) דהסוגיא דעירובין אזלא אליבא מאן דפליג אשמואל וסב"ל דביאתו תהי' הכל על דרך נס, אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דדעתו כשמואל דאין בין עוה"ז וכו' ביאתו תהי' על הדרך שכתב הרמב"ם וכו' עיי"ש, ולפי"ז יש לדחות ראייתו.

3) ועי' לקו"ש חכ"ז פר' בחוקותי א' (עמ' 202) הערה 78 שביאר הסוגיא דשבת לפי הרמב"ם באופ"א, דבתקופה הב' של ימה"מ יתבטלו הכלי זיין לגמרי, משא"כ בתקופה הא' אף שגם אז "לא יהי' רעב ולא מלחמה" (שם ספי"ב) אין ראי' שכלי זיין יבטלו כי אם, מכיון שהטובה תהי' מושפעת הרבה לא יהי' רעב ומלחמה בפועל, אבל לא שישתנה טבע בני אדם שיבטלו כלי זיין עיי"ש.

4) שהרמב"ן (בסהמ"צ במצות שלדעתו שכח אותן הרמב"ם בסוף מנין המ"ע, מצוה רביעית) אכן מנה מצוה זו למ"ע הנוהגת לדורות, וראה מגילת אסתר שם ואבני נזר יו"ד סי' תנד ועוד ואכ"מ.

5) ועי' ב"רבותינו בעלי התוס'" על התורה ר"פ פינחס, שהקשה הר"ר שמואל דמה נתחדש אז בפ' פינחס כשהרג זמרי ע"י נתינת הכהונה אליו, הרי מבואר בזבחים כנ"ל שעוד לפני זה ביום שהוקם המשכן נתמנה לכהן משוח מלחמה? וכתב וז"ל: "ושמא משם נתן לו להיות משוח מלחמה אבל לעבודה ולדורות לא, וכאן ניתנה לו הכהונה לכל מילי ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם", עכ"ל, הרי דסב"ל דאפילו אי נימא כהדעות שנתכהן אח"כ לעבודה ולשאר מילי, אכתי שייך לומר שנתמנה לכהן משוח מלחמה ביום השמיני, וא"כ שוב י"ל כנ"ל דטעמם דסב"ל לדעות אלו שלא נתמנה אז למשוח מלחמה הוא משום שלא הי' אז זמן מלחמה.

6) ואולי אפ"ל שמקורם הוא מהנ"ל דבו ביום נמצאת אלישבע בת עמינדב יתירה בחמש שמחות וכו' ופינחס נתמנה ביום השמיני למילואים למשוח מלחמה אף שלא הי' זמן מלחמה וכנ"ל.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות