E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ה' טבת דידן נצח - ש"פ ויגש - תשס"ו
רמב"ם
נשים באמירת הלל בחנוכה
הרב מרדכי פרקש
שליח כ"ק אדמו"ר - בעלוויו, וואשינגטאן

א. כתב הרמב"ם הל' חנוכה פ"ג הי"ד: "ואם היה המקרא את ההלל קטן או עבד או אשה עונה אחריהם מה שהן אומרים מילה במילה בכל ההלל".

ומקורו במשנה סוכה לט, א: "מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין", ובפרש"י: כך היו נוהגין אחד קורא את ההלל ומוציא את הרבים, ואם היה עבד או אשה או קטן הואיל ואין מחוייב בדבר, אין מוציא את המחוייב מידי חובותו, הלכך עונה אחריו כל מה שהוא אומר.

בטעם פטור הנשים מהלל כתבו התוס' (שם, ד"ה מי): "משמע מכאן דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת. וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא". ומקשה תוס' "אע"ג דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים (קח, א) דמחייבי בד' כוסות ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה", ומתרץ התוס' "שאני הלל דפסח דעל הנס בא, ואף הן היו באותו הנס אבל כאן לא על הנס אמור".

והנה משמעות דברי הרמב"ם הנ"ל הוא שנשים פטורות מהלל דחנוכה (שהרי על כל ימי אמירת הלל כתב הלכה זו) וצ"ב מאי שנא מהלל דליל פסח שחייבות בשתית ד' כוסות ובאמירת הלל (פסחים קח, א, ורמב"ם הל' חמץ ומצה פ"ז ה"ו וה"י) והרי בשניהם יש את אותו הטעם בגמ' "דאף הן היו באותו הנס". וכמו שחייבות בהדלקת נרות בחנוכה כדברי הגמ' (שבת, כג, א) "אשה ודאי מדליקה דא"ר יהושע בן לוי נשים חיבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס". וכ"פ הרמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ד, א"כ מהאי טעמא גופא יחוייבו ג"כ בהלל וכנ"ל בתוס' לגבי פסח.

ב. קושיא זו הביא ג"כ בשדי חמד מערכת חנוכה (סק"ט אות ב') ממכתב מהגר"ש כהן מוילנא בעל שו"ת בנין שלמה ועוד. ושם חידש שאכן נשים חייבות בהלל מהאי טעמא דחייבות בליל פסח, רק יוצאים גם אם לא קוראים כל נוסח ההלל שתיקנו חז"ל "דאף אם אומרים פרק אחד שהוזכרה בו הודאה והלל על הנסים סגי בהכי" ועי"ש שמשווהו לתפילה וחיוב נשים בזה.

אבל צ"ע דלא מצינו בפוסקים שיביאו הך הלכה לגבי נשים, ולדעתו ממ"נ אם הן חייבות בהלל כמו האנשים היתכן שידלגו, ובפרט בהלל דכל הטעם שמדלגים בהלל דראש חודש וכיו"ב הוא משום שאינה מצוה (ראה רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ז) ואיך ידלגו ביום שקריאתו הוא חיוב משום מצוה.

ובאמת פטור נשים באמירת הלל בחנוכה הרי נוסף למשמעות לשון הרמב"ם דלעיל, ראה לשון המג"א סי' תכב סק"ו: "נשים פטורות מכל הלל מפני שהיא מ"ע שהזמן גרמא" ומצויין בנוסף למשנה סוכה דלעיל גם לתוס' ברכות כ, ב ד"ה בתפילה ועי"ש, וכ"ה בשו"ע אדמוה"ז סי' קו ס"ב: "והנשים פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא אפי' היא מדברי סופרים כגון הלל" ובהל' פסח סי' תעט ס"ז: "שאף שהנשים פטורות מכל הלל כמו שנת' בסי' תכב, בהלל זה חייבות, ואין שום חילוק ביניהן לאנשים בכל מה שנוהג בלילה זה כמו שנתבאר בסי' תעב" והוא שם בסעי' כה שכותב הטעם לפי שאף הם היו באותו הנס של יציאת מצרים א"כ להלכה מבואר שפטורות מהלל בחנוכה, ורק צ"ב מהו הסברא.

ג. ויש לבאר החילוק בין הלל דפסח להלל דחנוכה: בהקדים הגמ' ברכות יד, א: " בעא מינה אחי תנא דבי רבי חייא מרבי חייא בהלל ובמגילה מהו שיפסיק [לשאלת שלום] מי אמרינן ק"ו, ק"ש דאורייתא פוסק, הלל דרבנן מבעיא או דילמא פירסומי ניסא עדיף", ע"כ. הרי מבואר שיש בהלל ג"כ זכר ופירסום הנסים שבמועדים אלו.

ולגבי הלל בליל פסח כתב הר"ן בפרק ערבי פסחים (כו, ב בדפי הרי"ף) "אבל רבינו האי גאון ז"ל כתב בתשובה שאין מברכין על הלל שבלילי פסחים לגמור את ההלל שאין אנו קורין אותו בתורת קורין אלא בתורת אומר שירה וכו'", עיי"ש.

בביאור דבריו אוי"ל עפימ"ש הרמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ז ה"ו) בכל דור ודור חיב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים" ובלקו"ש (חלק יב עמ' 39 ואילך) מבאר הרבי כמה חידושים שמלמדנו הרמב"ם בדין זה ומהם; שבליל הסדר יש חיוב על האדם לראות (להרגיש) "כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים" ואין מספיק שהאדם יראה (ירגיש) בעצמו אלא שחייב הוא גם להראות (הרגש) זה. והחיוב הנ"ל הוא לא רק בעת אמירת ההגדה, אלא גם ב"כל מעשה לילה זה", צריך לבטא ולהראות הרגש זה. עיי"ש בהשיחה בארוכה.

ולפי"ז יש לבאר דברי התוס' בסוכה שמחלק בין הלל דפסח להלל דשאר המועדים, בהלל דליל פסח ההלל הוא על נס שקורה עכשיו, דבליל הסדר ההרגש הוא שעתה יוצאים משעבוד מצרים, ובמצב זה החיוב הוא שירה [ואוי"ל שהשירה אכן יכלה להיות בכמה אופנים כאו"א לפי הרגשתו, ובאין לנו כושר ביטוי שואלים אנחנו מילות ההלל ומבטאים בזה השירה הפרטית והיחודית של שעת הנס].

אבל בשאר הימים טובים אנו מהללים לזכר הנסים שנעשו לאבותינו, הן בעצרת והן בחג הסוכות בתפילות היום, שהוא בגדר "זכר ליציאת מצרים" וכן בפסח תפילות היום (כסתימת התוס' בברכות כ, ב ולא כתורת רפאל סי' עה ואכ"מ.) ואז אכן רק קורין ההלל, וכדברי הגמ' (פסחים קיז, א): "והלל זה מי אומרו נביאים שביניהן תקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם וכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן".

א"כ קריאתינו הלל עכשיו בימים טובים הוא על גאולתן שהם - אבותינו - נגאלו ובזה מבואר כמה חילוקים בהלכה באופן אמירת הלל בליל פסח לגבי אמירתו בשאר יו"ט (וראיתי מציינים לחידושי הגרי"ז הל' חנוכה ה"ג ה"ו, ואין הספר תח"י).

ד. ובזה מתורץ מה שנשים פטורות מהלל בחנוכה אף שחייבות בליל פסח, כי בליל פסח חיובם בד' כוסות ואמירת הלל "שאף הן היו באותו הנס" הפירוש שעכשיו קורה להם נס זה ואין זה מ"ע שהזמן גרמא, רק היות שעכשיו קורה יציאת מצרים לכן מתחייבים בשירה של הלל, אבל בחנוכה אה"נ שההלל הוא על נס ההצלה, כפשטות הסוגיא במס' שבת, וכ"ה בערכין י, ב, דאמירת הלל בחנוכה הוא "משום ניסא", אבל תקנת החיוב הוא, קריאת ההלל כבכל יו"ט, זכר לנסים שנעשו לאבותינו, א"כ אמירת הלל היא מצוה שהזמן גרמא ולכן נשים פטורות.

ומדויק ג"כ מדברי הגמ' לגבי חנוכה (שבת כא, ב): "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" ובפרש"י: "לא שאסורין במלאכה שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה" הרי מבואר שהתקנה היתה רק "לשנה אחרת" זכר ופירסום לנס הקודם של שנה שעברה על שניצולו מאויביהם, וכדברי רש"י במס' פסחים שם: "שאם חס ושלום תבוא צרה עליהם ויושעו ממנה אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה" והוא כנ"ל בתורת קריאה ולא בתורת שירה.

ה. אמנם לכאו' יש להקשות מקריאת המגילה בפורים דבמס' מגילה (ד, א): "אמר ר' יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס", וכן פסק הרמב"ם (הל' מגילה פ"א ה"א), ולגבי הלל בפורים מבואר בגמרא (מגילה יד, א) ג' טעמים שלא תיקנו לומר הלל בפורים וא' הטעמים "רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא" (קריאת המגילה היא ההלל) והרמב"ם (פ"ג מהל' חנוכה ה"ו) פוסק טעם זה להלכה ובלשונו: "ולא תקנו ההלל בפורים שקריאת המגילה היא ההלל", ולכאו' לפי טעם זה יוצא לכאו' שחייבים בהלל בפורים, אלא שיוצאים חובת הלל בקריאת המגילה, וידוע דעת המאירי דמי שאין לו מגילה חייב בקריאת הלל.

ולפי"ז צ"ע דהרמב"ם לשיטתו דנשים פטורות מהלל בחנוכה ומאי שנא מהלל דפורים שחייבות, עכ"פ באופן דקריאת המגילה, הרי הוא אותו הטעם בשתיהם ש"אף הן היו באותו הנס" (ועי' בשדי חמד שם מה שהביא להקשות מפורים).

ויש לתרץ עפ"י מה שמבאר הרבי בלקו"ש (חלק לו עמ' 167 ואילך) דקריאת הלל אינה אלא על נס שבגלוי דוקא, ובנס פורים הנס הי' מלובש בדרכי הטבע, ולכן יש מקום לשקו"ט אם יש חיוב אמירת הלל בפורים: מצד הנס שבמאורע דפורים יתכן שיש חיוב באמירת הלל, ואילו מצד לבוש הטבע שבנס פורים י"ל שפטורים מהלל.

וכותב שם: "ועפ"ז יש לבאר דעת רב נחמן "קרייתא זו הלילא" דיש לומר שאין כוונתו שלא תיקנו לומר הלל בפורים, לפי שכבר תקנו לקרוא את המגילה ולכן אין צורך (גם) באמירת ההלל, אלא שאמירת הלל בפורים לא תתכן אלא בקריאת המגילה; דמצד עצמו אין אדם מרגיש הנס במעשה פורים באופן המחייב באמירת הלל (שהרי על נס שבגלוי דווקא כנ"ל) כ"א דווקא בקריאת המגילה אפשר לו להלל את השם על נס זה דלהיותה א' מכ"ד כתבי הקודש חלק מתורת אמת ותורה אור הרי בה ועל ידה מואר ומורגש אמיתית הענין שזה הי' נס מאת הקב"ה (ורק שנתלבש בלבושי הטבע) וזהו מ"ש ר"נ: "קרייתא זו הלילא" והיינו שקריאתה של המגילה בה תלוי' וגם כלולה אמירת ההלל" עכלה"ק ועי"ש שמבאר לפי"ז מש"כ באחרונים דמסתימת דברי הפוסקים משמע דאין בו הלל לעולם, והביאור בזה עפ"י הנ"ל דמלכתחילה לא תתכן אמירת הלל בפורים אלא בקריאת מגילה לבד.

ובזה מבואר שאין להקשות מפורים לשאר המועדים כולל חנוכה, דאה"נ בפורים מלכתחילה אין תקנת אמירת הלל וכנ"ל.

ו. והנה לעיל הבאנו מדברי הבנין שלמה בשדי חמד שאכן יש חיוב אמירת הלל לנשים בחנוכה וכן ציין לעוד כמה פוסקים בשו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' מה. וכ"פ בשו"ת שבט הלוי ח"א סי' רה, ד"ה סי' תרפג.

וי"ל דלמעשה אכן מקיימות הנשים ג"כ מצוות הלל בחנוכה, והוא ע"פ מה שביאר הרבי (לקו"ש חט"ו עמ' 336 ואילך) לגבי מצוות הדלקת נרות חנוכה דהגם שלפי פשוטה נתקנה הדלקת הנרות לזכר הנס דפך השמן יש בה גם משום זכר להצלת וישועת ישראל, כמפורש בנוסח "הנרות הללו" שאומרים לאחרי ההדלקה "אנו מדליקין על התשועות" וראי' מוכחת לדבר ממש"כ רש"י על דברי הגמ' (שבת כג, א): "נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס" ופירש"י "שגזרו יונים על בתולות הנישאות כו' ועל ידי אשה נעשה הנס" דנס זה אינו נס פך השמן אלא נס הצלת ישראל מיד היונים ומחמת שהנשים היו באותו הנס לפיכך הן חייבות בנר חנוכה.

וכן מוכח גם מלשון הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ד הי"ב) שכתב "מצות נר חנוכה כו' צריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודי' לו על הנסים שעשה לנו", ד"להודיע הנס" בלשון יחיד קאי על נס דפך השמן שהוא עיקר הטעם דהדלקת נר חנוכה. ומ"ש "הנסים שעשה לנו" בלשון רבים הוא משום שהדלקת נר חנוכה יש בה גם "שבח והודי'" על כל הנסים שארעו בימים ההם כולל הנס דישועת ישראל מיד היונים, ועי"ש עוד הוכחות, וכותב בלקו"ש שם: "הדלקת נרות חנוכה איז א זכרון (ניט נאר אויף דעם נס פון פך השמן, נאר אויך) אויף אלע נסים פון ימי חנוכה און ווי מען געפינט אז איינער פון די וועגן צו אויסדריקן זכרון והלל צום אויבערשטן איז דורך אנצינדן נרות" עיי"ש המקורות. (ומה שקבעו לשבח על הנס דנצחון המלחמה כו' ע"י נרות הוא בכדי שיוכלל גם הנס דפך השמן. לקו"ש שם בהע' 11 ויש עוד ביאורים בזה ראה קונטרס מאי חנוכה קה"ת תשנ"ה)

ולפי"ז י"ל כשתיקנו חז"ל דנשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה נכלל בזה ג"כ הלל והודי' על נס ההצלה וכשהנשים מקיימות מצות הדלקת נרות בזה יוצאים ג"כ ידי חובת הלל רק בנוסף לזה תיקנו חכמינו ז"ל, אמירת הלל בשמונת ימי חנוכה והוא חובת קריאה כמו בשאר יו"ט, כנ"ל מהגמ' בפסחים, שבכל יום שנגאלו אבותינו צריכים לשמוח באמירת הלל, ומהלל זה אכן נשים פטורות דהוי מצוה שהזמן גרמא, וכסתימת לשון הרמב"ם המגן אברהם ואדמוה"ז. והעירני אאמו"ר שליט"א משו"ת מנחת שלמה להגרש"ז אויערבאך ז"ל תנינא סי' נח שביאר עד"ז, עיי"ש עוד.

רמב"ם
החובל בחבירו בשבת
הרב מנחם מענדל כהן
שליח כ"ק אדמו"ר - סקרמנטא, קליפארניא

כתב הרמב"ם הלכות שבת פ"ח ה"ח בנוגע למלאכת דש ותולדתו מפרק, ונכלל בו חובל שמוציא דם, "אבל אם נתכון להזיק בלבד פטור מפני שהוא מקלקל . . במה דברים אמורים בחובל בבהמה חיה ועוף וכיוצא בהם, אבל החובל בחבירו אעפ"י שנתכוון להזיק חייב, מפני נחת רוחו שהרי נתקררה דעתו ושככה חמתו והרי הוא כמתקן. ואעפ"י שאינו צריך להם שהוציא ממנו חייב "דהרמב"ם לשיטתו בפ"א ה"ז דמשאצל"ג חיבין עליה. והשיג ע"ז הראב"ד: "כמה נפלאים דבריו ומתמיהין אסופותיו שהרי אפי' קריעת בגדיו אם לא להטיל אימה על אנשי ביתו קראוהו עובד ע"ז (דכל הכועס כעובד עבודה זרה), וכ"ש חובל בחבירו לנקימה1". עכ"ל.

ועפ"י המבואר בלקו"ש חל"ד נצבים ב' דלהרמב"ם העיקר לברר העולם וכו' ולהראב"ד העיקר הוא הקשר עם הקב"ה והאמונה וכו', מובנת פלוגתתם:

דלהרמב"ם צריך להתחשב עם מצב העולם וכיון דבמצבו עכשיו מתקן כעסו קוראת לזה תורת אמת מתקן כי פעל בעולם תיקון לכעסו ששככה.

והראב"ד צועק כי כרוכיא הלזה מתקן יקרא? הלזה מלאכת מחשבת יקרא? הלא הוא עובד ע"ז ואין לך מקלקל גדול מזה! והרי"ז מתאים עם המבואר בלקו"ש חט"ז יתרו ב' בפלוגתת משה ויתרו דמשה רצה שכל הדיני תורה יבואו דוקא אצלו להעלות כל בני ישראל לדרגתו, ויתרו אמר שצריך לרדת לדרגת בני ישראל לראות איך שבנ"א שכועס על כמה לירות טפשיות, ואז להגיד לו שרצון ה' שיוותר וכו' ולא להגביה אותו לדרגת משה שלא איכפת לו מעניני עוה"ז.

וכותב שם הרבי בס"ט: "עפ"ז קומט לכאורה אויס אז דער סדר פון ואתה תחזה איז בלויז אן ענין של ירידה ח"ו . . בפנימיות הענינים אבער איז אדרבה דוקא דורך דעם וואס מ'באווארענט און מ'הויבט אויף א איד וואס געפינט זיך למטה מטה ביותר, נעמט מען דעם גבוה גבוה ביותר און דורך דעם פירט זיך אויס די כוונה עליונה פון נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, יעו"ש בהשיחה בארוכה.

והרי"ז מתאים ג"כ עם שי' הרמב"ם בטעם הקרבנות, דכתב במורה נבוכים שלו שזה לעזור להיהודים להפסיק להקריב קרבנות לעבודה זרה כי היו רגילין בזה (מורה נבוכים ג, מו), והקשו על הרמב"ם, ובראשם הרמב"ן בפי' על התורה ויקרא א, ט, "יעשה שולחן ה' מגואל שאינו רק להוציא מלבן של רשעים וטפשי העולם והכתוב אומר כי הם לחם אשה לריח ניחוח".

וביאר בזה בתורה שלמה במילואים לפ' ויקרא: "ויש להמתיק מעט את דברי הרמב"ם ולפרט שכוונתו לתת טעם לקרבנות עולת נדבה, הנקרבים ללא אהבה וללא דבקות, בבחינת מצות אנשים מלומדה. וע"ז כתב הרמב"ם שהמקריב עולת נדבה והוא שקוע בחטא והבל העולם הזה, גם בכך יש תועלת מסוימת להרחקה מעבודה זרה ושלא לנהוג כדרכי האומות אלא להקריב קרבנותיו לגבוה. עיי"ש באריכות.

היינו שצריכים להתחשב עם יהודי זה שנמצא רק בהתחלת העבודה וכל ענין הקרבנות זה לעזרו להתרחק מעבודה זרה, אבל גם לדעת הרמב"ם אין זה ח"ו טעם העקרי והבלעדי של קרבנות דהרי גם לעתיד לבא יקריבו קרבנות.


1) כן פסק הרמב"ם בהלכות שבת פ"י ה"י בנוגע למלאכת קורע: "הקורע בחמתו". וכן פסק הרמב"ם בפי"ב ה"א בנוגע למלאכת מבעיר: "המבעיר גדישו של חבירו או השורף דירתו חייב, אעפ"י שהוא משחית, מפני שכוונתו להנקם משונאו, והרי נתקררה דעתו ושככה חמתו". והשיג שם הראב"ד וכתב: "כל זה הבל ורעות רוח". וכן פסק הרמב"ם בפ"ד מהלכות חובל ומזיק ה"ח בונגע להחובל בחבירו בשבת שפטור מן התשלומין, הואיל וחייב מיתה, מפני שבשעה שחבל מתקן הואיל ועשה נחת רוח ליצרו הרע בעת שחבל בחבירו. וכן הוא בפי' המשניות שלו בבא קמא פרק החובל.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות