E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

ש"פ אמור - ל"ג בעומר - תש"ע
רמב"ם
בענין נטע רבעי*
הרב בנימין אפרים ביטון
שליח כ"ק אדמו"ר - וונקובר ב.ק. קנדה

א. בערלה פ"א מ"ח "ענקוקלות [ענבים שהשירן הרוח קודם שגדלו שליש] והחרצנים והזגים והתמד שלהם קליפי רימון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינים אסורים בערלה וכו' ומותרין ברבעי וכו'.

ובפי' המשנה להרמב"ם כתב וז"ל: "ונאסרו בערלה קלפי רמון והנץ שלו, לא מפני שהן פרי, אלא מפני שהן ראוין לצביעה, ואסור לצבוע בערלה. אמרו בספרא לא יאכל, אין לי אלא שלא יאכל, מנין שלא יצבע ושלא יהנה, תלמוד לומר וערלתם ערלתו ערלים לרבות את כולם. ומותרין בנטע רבעי, מפני שאין נטע רבעי אסור בהנאה. אלא הוא כמעשר שני נאכל לבעליו כמו שביארנו במסכת מעשר שני, ולפיכך אין מתקדש בו אלא פרי הראוי לאכילה". עכ"ל.

ובספר 'אפיקי מים' [למו"ר הגר"י קלמנסון שליט"א] ח"ד בדיני נטע רבעי סי' ס"ו, כתב לבאר יסוד דברי הרמב"ם הנ"ל בארוכה. ובהערה ב' שם מקשה על הרמב"ם מ"ט הוצרך להביא ממרחק לחמו ולהוכיח הא דנטע רבעי חל רק על פירות הראויים לאכילה ואינו אסור בהנאה מהא דנאכל בירושלים וכו', ומ"ט לא כתב דדין זה נלמד מקרא ד"יהי' כל פריו" (ויקרא יט, כד) דכתיב בנטע רבעי גופי' דחזינן מזה דבעינן דין פרי הראוי לאכילה [וכמו דדרשינן כן בקרא ד"מפרי העץ" וגו' דכתיב גבי מעשר שני כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' מעשר ה"ג].

ובפי' הר"ש משאנץ ופי' מהר"י בן מלכי צדק הביא הך ברייתא דפרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגים, והובאה בירושלמי פ"ה דערלה ה"ה, והיינו דמקרא דפריו דכתיב בנט"ר ילפינן שדוקא פרי אתה פודה משא"כ הני דלא הוה פרי [וכמ"ש המפרשים לירושלמי שם עיי"ש], ויקשה לפי"ז מ"ט לא כתב הרמב"ם כן. ועי' בהמשך ההערה שם מש"כ בזה, ונשאר בצ"ע.

ב. והנראה לומר בזה ובהקדים דהנה הרמב"ם כתב בטעם הדבר והילפותא דכל הני דמשנה א' דערלה שם שאסורין בערלה משום דכתיב וערלתם ערלתו וגו'.

אכן יעויין בפי' הרא"ש שם שכתב בטעם איסור הערלה משום דכתיב "את פריו" (ויקרא יט, כג) לרבות הטפל לפריו, ומקורו מסוגיא דברכות לו, ב. ועיין בתו"כ פ' קדושים פרשתא ג' דין ג' ובהגהות וביאורי הגר"א שם ובפי' הרע"ב על המשנה דמאת פריו מרבינן כל הני שאסורין בערלה עיי"ש.

והנה בתוס' אנשי שם על המשנה שם כתב לתמוה על הרמב"ם דמ"ט כתב בטעם איסור הערלה משום הקרא דוערלתם ערלתו וגו' ולא כתב הטעם המפורש בגמ' מאת פריו הטפל לפריו ונשאר בצ"ע.

וב'אפיקי מים' שם הערה א' כתב ליישב, דדברי הרמב"ם מקורם בדברי התו"כ שם, דאיתא שם: "פריו פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים ולמי סמדר יכול שאני מוציא את ענקוקלות והבוסר ת"ל את פריו [כן הגיה הגר"א והיינו כמבואר בברכות שם] דברי ר' יוסי הגלילי, ר"ע אומר וערלתם את ערלתו ערלים לרבות את כולם".

ומבואר מהת"כ דפליגי בזה ריה"ג ור"ע אי מרבינן להני שאסורין בערלה מקרא דאת פריו או מקרא דוערלתם וגו', וא"כ הרמב"ם דנקט הטעם מקרא דוערלתם וגו' היינו כשיטת ר"ע והרא"ש וסייעתו דנקטו הקרא דאת פריו היינו כשיטת ריה"ג. עכת"ד.

ג. ועפ"ז נראה ליישב טעם הרמב"ם להוכיח הא דנט"ר חל רק על פירות הראויים לאכילה מהא דנאכל בירושלים וכו' ודלא כמ"ש הר"ש וסיעתו דדין זה נלמד מקרא דפריו דכתיב בנט"ר, ואזלי בזה הראשונים לשיטתייהו.

והוא די"ל דהר"ש ס"ל כהרא"ש דאיתרבו להני דמשנה א' שאסורין בערלה מקרא דאת פריו, ולכן לשיטתי' שפיר י"ל דאימעיטו להני דמותרין ברבעי מקרא דפריו, והיינו מזה דלא כתיב את פריו בנט"ר [כדכתיב גבי ערלה] אלא פריו דבעינן פרי ממש, ולכן שפיר הביא הר"ש דמקרא דפריו ילפינן להני שמותרין ברבעי.[1]

אכן שיטת הרמב"ם דמרבינן להני שאסורין בערלה מהילפותא דוערלתם ערלתו וגו' כשיטת ר"ע, מתבאר דלא ס"ל מהך דרשה ד"את" פריו לרבות הטפל לפריו, והוה "את פריו" דכתיב גבי ערלה כהך "פריו" דכתיב גבי נט"ר, וא"כ שוב א"א ללמוד ולמעט הני דמותרין ברבעי מקרא דפריו, דהרי גם בערלה כתיב פריו ואעפ"כ מרבינן לכל הני מדכתיב וערלתם ערלתו וגו', וכמו"כ נאמר בנט"ר [היינו דין ערלה שבנט"ר וכמו שהאריך ב'אפיקי מים' שם סי' ס"ו ובכ"מ] דאיתרבו כל הני מקרא דוערלתם ערלתו וגו' אע"ג דכתיב פריו. ולכן הוא דהביא הרמב"ם בטעם הדבר לכל הני דמותרין ברבעי מהא דנאכל בירושלים וכו'.

ד. אמנם לפ"ז צ"ע לשיטת הרמב"ם דא"כ הקרא דפריו דכתיב גבי נטע רבעי מיותר הוא.

וב'אפיקי מים' סי' ס"ה הביא דברי הרמב"ם והר"ש מהר"י בן מלכי צדק בערלה שם משנה ז' דהטעם דכל הני מותרין ברבעי הוא משום דברבעי כתיב פריו והני לאו פרי נינהו. והקשה דלמה לי האי דרשא דפריו למעוטי כל הני ותיפוק לי' דבלא"ה אימעטו כל הני מדין נט"ר משום דקיי"ל כל שאין לו ערלה אין לו רבעי, וכיון שאין לכל הני ערלה כמו"כ אין להם דין נט"ר, ויקשה לפי"ז הדרשא דפריו דכתיב גבי נט"ר מיותר הוא.

ותירץ ע"פ דברי הר"ש ומהר"י בן מלכי צדק והרא"ש במשנה ח' דכל הני אימעטו מנט"ר אע"פ שאסורין בערלה מקרא דפריו דכתיב גבי נט"ר, ולפי"ז יתורץ דשפיר בעינן להדרשא דפריו דכתיב גבי נט"ר דאה"נ דכל הני דמשנה ז' יש למעטם משום דכל שאין לו ערלה אין לו רבעי, אכן כל הני דמשנה ח' שישנם בדין ערלה איצטריך שפיר הך קרא דפריו דכתיב גבי נט"ר [ובהערה א' שם הוסיף דמש"כ המפרשים הנ"ל במשנה ז' דהני אימעטו משום פריו דכתיב גבי נט"ר אע"פ שהיו יכולים לפרש ג"כ דאימעטו משום דכל שאין לו ערלה וכו', היינו משום דלפי האמת יש למעטם ג"כ מקרא דפריו אע"פ דהאי קרא לא אתי למעט רק אלו]. עכת"ד.

אמנם כ"ז שפיר יתכן לתרץ שיטת הר"ש ומהר"י בן מלכי צדק שכתבו בפירושם למשנה ח' להדיא דמהאי פריו דכתיב בנט"ר ממעטינן הני דמשנה ח', אכן לשיטת הרמב"ם שם דיליף לי' מהא דנאכל בירושלים וכו' כנ"ל שוב א"א לתרץ כן, והדרא קושיא לדוכתא דאם הך פריו דכתיב בנט"ר לא בעינן לי' למעט הניד משנה ז' דתיפוק לי' בלא"ה מהא דקיי"ל כל שאין לו ערלה אין לו רבעי, שוב צ"ע דא"כ הקרא דפריו דכתיב גבי נט"ר מיותר וצ"ע.

זאת ועוד דלפ"ז שוב צ"ע מה שהקשינו לעיל להרמב"ם דמ"ט לא יליף להני דמשנה ח' דמותרין ברבעי מקרא דפריו, דהגם דמסברא לא נראה לומר דהאי פריו אתי למעט דהרי גם בערלה כתיב פריו ואעפ"כ מרבינן לאסור כל הני מדכתיב וערלתם ערלתו וגו' וכמוש"נ לעיל, מ"מ י"ל דכיון דהאי פריו דכתיב בנט"ר מיותר הוא בע"כ דאתי להתיר ולמעט גם הענק וקלות וכו'.

וע"ד מש"כ ב'אפיקי מים' סי' ס"ה סוף הערה ג' לשיטת המהר"י בן מלכי צדק דמפריו דכתיב גבי נט"ר אימעטו הני דמשנה ח', ולכאורה בין בנט"ר ובין בערלה כתיב פריו, ומ"ט לגבי ערלה מרבינן מפריו לאסור הענקוקלות וכו' ולגבי נט"ר ממעטינן מפריו להתיר הענקוקלות וכו'. וכתב ליישב דמכיון דהאי פריו דכתיב גבי נט"ר מיותר הוא [דלא איצטריך לי' למעט הניד משנה ז' כיון דאימעטו ממילא משום דקי"ל כל שאין לו ערלה וכו'] בע"כ דאתי הענקוקלות וכו' דמותרין ברבעי. ועד"ז י"ל לכאורה בדעת הרמב"ם וצ"ע.

ה. ונראה לומר הביאור בזה ובהקדים, דהנה הבאנו לעיל פלוגתת התנאים שבתו"כ שם אי מרבינן הענקוקלות והבוסר מקרא דאת פריו[2] או מקרא דוערלתם ערלתו וגו'. ויש לעיין מהו יסוד פלוגתת הני תנאי בזה וצ"ע.

ועד"ז יש להקשות לפי מה שכתבנו לעיל לומר דהרמב"ם והר"ש פליגי בהני ב' שיטות דהרמב"ם ס"ל להדיא כשיטת ר"ע והר"ש ס"ל כשיטת ריה"ג וכמוש"נ, ויעויין גם ב'אפיקי מים' סי' ס"ו הערה א' שכתב ליישב עפ"ז קושיית תוס' אנשי שם על הרמב"ם עיי"ש, ולכאורה עדיין צ"ב דהא גופא טעמא בעי מדוע בחר הרמב"ם הילפותא דר"ע מוערלתם ערלתו וגו' ולא הילפותא דריה"ג מ"את פריו" וגו' וכמפורש שם בגמ' ברכות לו, ב. ומהו יסוד פלוגתת הרמב"ם והרא"ש והר"ש בזה.

ו. ויתכן לומר בזה דהני תנאי שבתו"כ שם פליגי ביסוד הדין אם בוסר נחשב כפרי או לא [ונחלקו בזה המפרשים, ראה ב'אפיקי מים' שם סי' נט, ס, סא ובהערות שם ולהלן, ונפק"מ מזה טובא לענין דין נטע רבעי [היינו דין איסור הערלה שבנט"ר] בבוסר, דאם בוסר נחשב כפרי לענין ערלה כמו"כ חל שפיר דין נט"ר בבוסר, אכן אם בוסר לא נחשב כפרי לענין ערלה [והא דאסור לענין ערלה הוא מלימוד מיוחד] ה"ה והוא הטעם דלא נחשב לפרי לענין נט"ר, ראה ב'אפיקי מים' שם וש"נ].

ונראה דדעת ריה"ג בוסר לא נחשב כפרי, ויסוד לדברינו מתבאר להדיא מהא גופא דיליף ריה"ג הך דינא דבוסר מ"את" הטפל לפריו, והיינו דמרבינן בוסר [וענקוקלות] אע"ג דלא הוו פרי אלא טפל לפרי, ולשיטתי' שפיר אית לן למילף בוסר [וענקוקלות] מאת הטפל לפריו.

אכן לדעת ר"ע נראה דס"ל כהשיטה דבוסא נחשב כפרי, ולכן הוא דא"א לרבות הבוסר מ"את" הטפל לפריו דבוסר שפיר נחשב כפרי ולאידך ליכא למילף מ"פריו" דהרי מרבינן הבוסר והענקוקלות[3], והענקוקלות אינם פרי[4], ולכן ס"ל דמרבינן לכולהו [הבוסר והענקוקלות] מלימוד אחד וערלתם ערלתו וגו'[5].

ז. וביסוד הדברים נראה לבאר יסוד פלוגתת הרמב"ם ושאה"ר בהילפותא דמשנה ח' לענין ערלה ואזלי בזה לשיטתיייהו.

דהנה מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה שם (משנה ז' וח') מתבאר דבוסר נחשב כפרי לענין ערלה [וכמו שהאריך בזה ב'אפיקי מים' סי' ס' עיי"ש] משא"כ בהני דמשנה ח' כתב שנאסרו בערלה לא מפני שהם פרי וכו' [וכ"כ לדייק גם ב'אפיקי מים' סי' ס"א הערה ג' עיי"ש], ולכן הוא דבחר בהילפותא דר"ע מקרא דוערלתם וגו' וכמוש"נ לעיל יסוד שיטת ר"ע בזה.

משא"כ שאה"ר ס"ל דבוסר וכל הני דמשנה ח' [הענקוקלות וכו'] אינם פרי, וכמבואר מפירוש הרא"ש שהביא הך דרשא ד"את" הטפל לפריו, וכן מתבאר מדברי הר"ש שהביא הך דרשא מקרא דפריו "פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגים" בהני דמשנה ח' דלא חל עלייהו איסור דנט"ר כלל כיון דלא הוו פרי, ולכן שפיר ס"ל לשיטתייהו דמרבינן להניד בוסר וענקוקלות דאסורין בערלה מ"את" פריו הטפל לפריו כשיטת ריה"ג[6].

ח. ואם כנים דברינו יש ליישב עפ"ז מה שהקשינו לעיל לשיטת הרמב"ם דלכאורה הך פריו דכתיב גבי נט"ר מיותר הוא.

ומעתה נראה דהרמב"ם דריש לי' לענין דאין פודין נט"ר כשהוא בוסר, והיינו דאע"ג דיש דין נט"ר [היינו איסור הערלה שבנט"ר כמבואר ב'אפיקי מים' סי' ס"א בשיטת הירושלמי ובכ"מ שם] בבוסר מ"מ קמ"ל קרא דפרי אתה פודה ואי אתה פודה בוסר.

ויסוד שיטת הרמב"ם הוא מהירושלמי פ"ה דערלה ה"ה דאיתא שם "תני פרי אתה פודה ואין אתה פודה לא בוסר ולא פגים וכו'", ויעויין ב'אפיקי מים' סי' ס"א שכתב בביאור דברי הירושלמי דמקרא דפריו דכתיב בנט"ר ילפינן דאין דין פדיון בבוסר אע"ג דדין נט"ר [היינו איסור הערלה שבנט"ר] שפיר חל בבוסר כיון דבוסר הוה פרי לענין ערלה, ויסוד הדרשה מפריו הוא משום דכתיב "פריו קדש הלולים וגו'", ומהאי הלולים ילפינן לדין חילול [כמבואר בברכות לה, א ובירושלמי פ"ה דמע"ש ה"ב], וקרא דאמר דהך "הלולים" ופדיון מותר רק ב"פריו" "קדש" דהיינו פרי שיש בו גם דין הקדושה דנט"ר, משא"כ בבוסר דאע"ג דנחשב כפרי לענין איסור הערלה שבנט"ר אינו פרי לענין הקדושה שבנט"ר עיי"ש [ובהערות] בארוכה.

ונראה דשיטת הרמב"ם היא היא שיטת הירושלמי, ושפיר דרשינן לי' להך פריו דכתיב בנט"ר לענין שאין לו פדיון כנ"ל[7], ומיושב בזה שיטת הרמב"ם.


*) *לכבוד יום האפשעריניש והכנסו לשנה הרביעית של בני היקר לוי שיחי ביום ל"ג בעומר הבעל"ט.

[1]) כן יתכן לבאר יסוד שיטת הר"ש דהרי בפירושו על המשנה שם לא נתבאר להדיא מאיפה הוא דיליף להני שאסורין בערלה, ושפיר י"ל דס"ל כשיטת הרא"ש דמרבינן מאת פריו וכמוש"נ בפנים [וכ"כ גם ב'אפיקי מים' סי' ס"ה ס"ק יו"ד בתו"ד עיי"ש. אכן יש להעיר על דבריו שם דהמהר"י בן מלכי צדק לא ס"ל כפי' הרא"ש בזה וכדלהלן].

אכן יעויים בפי' מהר"י בן מלכי צדק על המשנה ז' ד"ה העלין וכו' שהביא הך דרשא דתו"כ וז"ל "יכול שאני מוציא ענקוקלות והבוסר ת"ל פרי פריו וכו'". הרי שהי' לו גירסא אחרת בתו"כ שם. ולכאורה נראה דמפרש לה דמהאי "פריו" דכתיב גבי ערלה ילפנין תרוויהו להתיר העלים ולולבין וכו' שאינם פרי ומדהוי לי' למיכתב "פרי" וכתיב "פריו" הר"ז בא לאסור הענקוקלות וכו'.

ולדבריו צ"ע מ"ט במשנה ח' שם כתב המהר"י בן מלכי צדק דהענקוקלות וכו' מותרין בנט"ר משום דכתיב פריו גבי נט"ר וכנ"ל, ולכאורה בין בנט"ר בין בערלה כתיב פריו, ומ"ט בערלה אימעטו מהאי פריו העלים וכו' ואיתרבו הענקוקלות וכו' לאסור ומ"ט לגבי נט"ר אימעטו הכל בין העלים וכו' ובין הענקוקלות וכו' דמשנה ח' מפריו.

אכן כבר עמד ע"ז ב'אפיקי מים' שם סי' ס"ה סוף הערה ג' יעויי"ש [והובא להלן בפנים].

[2]) והיינו לגירסת הגר"א בתו"כ שם וכנ"ל בפנים. וראה גירסת הראב"ד שם. ודברינו שבפנים הם לפי גירסת הגר"א ודו"ק.

[3]) והא דבעינן לימוד מיוחד לרבות בוסר דנחשב פרי לענין ערלה, היינו משום דבוסר לא הוה פרי "גמור", והו"א דבעינן פרי גמור קמ"ל דגם בוסר שאינו פרי גמור יש לו דין ערלה.

וראי' לדברינו יש להביא מגירסת הראב"ד לתו"כ שם "יכול שאני מוציא את ענקוקלות והבוסר ת"ל פריו", והיינו דלהראב"ד מרבינן הבוסר [והענקוקלות] מפריו דכתיב בערלה. ובפירוש הראב"ד שם "אלא אפילו בוסר נמי מרבינן דפרי הוא". ולכאורה אם בוסר נחשב כפרי [ולדעת הראב"ד דיליף לענקוקלות מפריו, גם ענקוקלות בכלל פרי הם וכדלהלן] מדוע איצטריך לימוד מיוחד. אכן הביאור בזה כמ"ש הראב"ד שם "דסד"א פריו כתיב פרי נגמר בעינן קמ"ל וכו'".

וא"כ כמו"כ י"ל לדעת ר"ע [לגירסת הגר"א] דהא דבעינן לימוד מיוחד לרבות בוסר הוא כיון דלא הוה פרי גמור וסד"א בפרי נגמר בעינן וכמוש"נ.

ויסוד לדברינו מתבאר מהא דאיתא בספרי (במדבר ו, ג) בדין בוסר לענין נזיר "לחים להביא את הבוסר שהי' בדין הואיל וחייב ביין וחייב בענבים מה יין פרי גמור אף ענבים פרי גמור תלמוד לומר לחים להביא את הבוסר וכו'" עיי"ש. ומבואר דבעינן קרא דלחים לרבות את הבוסר דהו"א דבעינן פרי "גמור" דומיא דיין. והיינו דבוסר שפיר נחשב כפרי [לענין נזיר] ואעפ"כ בעינן לימוד מיוחד כיון דלא הוה פרי גמור, והן הן הדברים [וראה 'אפיקי מים' סי נ"ט שהאריך לבאר דדין בוסר שווה לענין ערלה ונזיר יעויי"ש].

[4]) כן מתבאר מדברי המפרשים בכ"מ דבוסר נחשב כפרי לענין ערלה משא"כ הענקוקלות שאינם פרי לענין ערלה [ראה פי' הרע"ב בערלה שם משנה ז' וח', פי' המשנה להרמב"ם שם וכדלהלן בפנים], ויסוד טעם החילוק בזה מתבאר לפי דברי האבנ"ז או"ח סי' ל"ז וכמו שהאריך בזה ה'אפיקי מים' סי' ס"א הערה ג' [אכן כ"ז יתכן שפיר לפי שיטת ר"ע, משא"כ לת"ק הן לגירסת הגר"א והן לגירסת הראב"ד, וכמוש"נ ב'אפיקי מים' שם. ודברינו שבפנים אזלי בשיטת ר"ע].

[5]) ואה"נ דהוה יכול לרבות הבוסר מפריו והענקוקלות מ"את" הטפל לפריו, אלא דעדיף לי' למילף את כולם מלימוד אחד וערלתם ערלתו וגו'. ולהעיר מדיוק לשון ר"ע "וערלתם וכו' לרבות את כולם".

[6]) ויעויין בפי' מהר"י בן מלכי צדק לערלה שם שגם הוא הביא הך ברייתא דדריש מפריו "פרי אתה פודה ואי אתה פודה בוסר ולא פגין", ומתבאר דגם הוא ס"ל כהר"ש דבוסר לא הוה פרי וכהני דמשנה ח' הענקוקלות וכו', ואעפ"כ מרבינן לבוסר [וענקוקלות] לענין ערלה מדכתיב "פרי פריו" [לגירסתו בתו"כ שם, וכמבואר מדבריו לערלה שם כנ"ל הערה 1). ולכאו' נצטרך לומר לדעתו באו"א דיליף לה מיתורא דקרא "פרי פריו" [אע"ג דהן בוסר והן ענקוקלות לא נחשבים כפרי]. והא דממעטינן להני דמשנה ח' מאיסור נט"ר מקרא דפריו דכתיב גבי נט"ר, עיין ב'אפיקי מים' סי' ס"ה סוף הערה ג' וש"נ.

[7]) והא דנקט הרמב"ם במשנה ז' דמהך פריו דכתיב בנט"ר ממעטינן להניד משנה ז' דלאו פרי נינהו וכו' עיי"ש, הנה בלא"ה יש להקשות מ"ט הוצרך הרמב"ם למעט זה מפריו ותיפוק לי' מהא דכל שאין לו ערלה אין לו רבעי [וכמו שהאריך להקשות ב'אפיקי מים' סי' ס"ה עיי"ש. ורנאה לתרץ ע"ד מש"כ התוי"ט למשנה ח' דמש"כ המפרשים טעמא דפרי וכו' במשנה ז' הוא משום דטעם זה הוא לגבי ערלה לכן נקטו טעם זה גם לגבי נט"ר אבל אה"נ דאין צריך לזה וכו' עיי"ש מש"כ לפי דרכו. ועד"ז י"ל בשיטת הרמב"ם דנקט טעם זה, אע"ג דלא צריך לזה כיון דילפינן לי' מדינא דכל שאין לו ערלה אין לו רבעי, משום דטעם זה הוא לגבי ערלה וכו' [וקרא דפריו אתא לאשמו עינן דאין פודין נט"ר בבוסר כנ"ל].

או י"ל באופן אחר דלפי האמת יש למעטם ג"כ מקרא דפריו [אע"פ דהאי קרא לא אתי למעט אלו אלא לענין פדיון] שפיר כתב הרמב"ם דמפריו ממעטינן להו אע"ג דלא צריכי האי קרא [וע"ד מש"כ ב'אפיקי מים' סי' ס"ה הערה א'. ועיי"ש שמשמע מדבריו שכ"פ גם לשיטת הרמב"ם. אכן להמבואר בדברינו תוכן דבריו שם מתאימים רק לשיטת הר"ש, משא"כ לשיטת הרמב"ם נצטרך לומר באו"א קצת וכמוש"נ לעיל].