בסיום קונ' "הלכות של תושבע"פ שאינן בטלין לעולם", שי"ל בקשר לסיום מחזור השמיני והתחלת מחזור תשיעי בלימוד הרמב"ם, מבאר כ"ק אדמו"ר חידוש גדול בשי' הרמב"ם. לאחר שמסביר באריכות ענינה של התקופה השני' של ימות המשיח, עולם התחי', שהאדם אז לא יהי' מציאות בפ"ע כלל וכלל, אלא כל ענינו יהי' - בפועל ובגלוי - למלא את רצונו של הקב"ה, שהאדם יתבטל אליו לגמרי ויתקיים בו בדרך ממילא, עיי"ש,

מסיים, וזלה"ק: "ועפ"ז י"ל, שגם לדעת הרמב"ם עיקר ושלימות השכר הוא בעולם התחי' (כהפס"ד בתורת החסידות), אלא שלא כתב זה בפירוש, כמו שלא כתב בפירוש אודות התקופה השני' דימות המשיח כשיחיו המתים, כיון שתכלית ומטרת חיבור ספר ההלכות, "שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה", נשלמת בסיומה של התקופה ד"היום לעשותם";

"ואעפ"כ, כיון שענינו האמיתי של חיבורו הוא "הלכות של תורה", כפי שהם מצד רצונו של הקב"ה - לכן, בהלכה האחרונה, שהיא הסיום והסך-הכל דספר ההלכות, רומז הרמב"ם אודות המעמד ומצב דעולם התחי', שאז יתגלה ענינם האמיתי ד"הלכות של תורה", שאינם בשביל האדם ("כדי שיזכו לחיי העולם הבא"), אלא "דעת בוראם", "דעה את ה'", שזהו עיקר ושלימות השכר - שמציאות האדם והעולם בטלה ומכוסה לגמרי ב"דעה את ה'", "כמים לים מכסים"". עכלה"ק.

ולפום ריהטא, מה שמבאר "שלא כתב זה בפירוש כיון שתכלית ומטרת חיבור ספר ההלכות .. נשלמת בסיומה של התקופה ד"היום לעשותם"", לכאו' תמוה ביותר:

הרי גם החיים הרוחניים בעולם-הבא, בגן-עדן, אינם שייכים לפעולת ההלכות בעולם, (ואדרבה כל עניינם הוא ברוחניות, דלא כעולם התחי', שאף שיהיו בו כל העילויים וכו', סו"ס, הוא בעוה"ז הגשמי), ובכל זאת כתב הרמב"ם פרק שלם (פ"ח מהל' תשובה) לבאר ענינם; וא"כ, גם עולם התחי', א"נ דס"ל להרמב"ם שהוא עיקר השכר, הי' צריך לכתוב גם עליו!

והנה, בעצם הענין - מדוע כתב הרמב"ם באריכות אודות חיי העולם-הבא הרוחניים, דמה שייכותם להלכות התורה ופעולתם בעולם גשמי? - מבואר ב"הדרן על הרמב"ם - משיחת ש"פ לך לך תנש"א" (הערה 44): "...האריך בזה בהל' תשובה (פ"ח), אבל, רק בשייכות לעבודה בעולם הזה (שידיעת גודל מעלת עולם הבא שהוא עיקר וסוף שכרן של מצוות מוסיפה עידוד וזירוז בקיום התומ"צ)". עכ"ל שם.

והיינו, שידיעת מעלת עולם הבא, שהוא עיקר ושכר המצוות, מוסיפה חיות וכו' בקיום התומ"צ בזמן הזה. אבל ע"פ המבואר בשיחה זו (תשנ"ב), שגם לדעת הרמב"ם עיקר ושלמות השכר הוא בעולם התחי', לכאו' אאפ"ל כך עוד, כי אדרבה, הי' להרמב"ם להאריך בענין עולם התחי', שגם עי"ז יהי' חיות וזירוז בקיום התומ"צ בזמן הזה! ומה נשתנה עולם הנשמות מעולם התחי'?

ואולי יש לחלק, ובכמה אופנים:

א) יש לומר, שבאריכות דברי הרמב"ם על החיים הרוחניים של עולם הבא, בא ללמד את האדם שיהי' לו קצת השגה וקשר עם ענינים רוחניים. כלומר, האדם מטבעו הוא גשמי, וכל מה שתופס אצלו מקום הוא דברים גשמיים וכו', וע"י שלומד ויודע על מציאות רוחנית, מקרב אותו הדבר לרוחניות, ובמילא לעידוד וזירוז בקיום התומ"צ, שלא יהי' שקוע רק בגשמיות וכו'. וכל' הרמב"ם עצמו (שם ה"ו): "שמא תקל בעיניך טובה זו .. אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הם" וכו', (עיי"ש, וק"ל).

וראה גם "הדרן על הרמב"ם" משנת תשמ"ט, שמבאר תחילת ס' היד: "ואם יעלה על הדעת" כו', שבזה מבאר הרמב"ם שה"מציאות" האמיתית אינה מציאות גשמית, אלא "מציאות" של רוחניות, אלקות. עיי"ש.

ויומתק ביאור זה, שהוא ע"ד המבואר בלקו"ש (ח"כ שיחה א' לפ' נח), בתחילת הל' ע"ז להרמב"ם, שלכאו' הרמב"ם מאריך שם בסיפור דברים שאינו נוגע להלכה בפועל. ומבאר, שכיון שתוכן מצות ע"ז הוא שהאדם בשכלו יבין וידע שה' אחד ואין בלתו, הרי סיפור הדברים ע"ד התפשטות אמונה זו וכל הפרטים שבזה, מחזק ומוסיף בהכרה שכלית זו. ולכן, סיפור הדברים הוא חלק מההלכה גופא (עיי"ש בארוכה);

ועד"ז בנדו"ד, שכיון שהאדם מצווה לעשות תשובה וכו', ותוכן מצוה זו הו"ע שתלוי בשכל ורגש האדם, הרי סיפור הדברים ע"ד גן-עדן וביאור ענין הרוחניות הוא חלק מהמצוה עצמה, כי עי"ז מתקרב האדם לרגש רוחני ושייכות פנימית לאלוקות.

ולפ"ז מובן מה שלא כתב ע"ד עולם התחי', אף שהוא עיקר ושלימות השכר האמיתי, כי כיון שאין ענינו רוחניות גרידא, (אף שבעצם הוא נעלה יותר, כי בתוך העולם הגשמי יתגלו דרגות רוחניות גבוהות ביותר, אבל) כיון שסו"ס הוא בעולם הזה הגשמי, הרי לימוד וידיעה עד"ז אינו מוציא (כ"כ) את האדם מהתחושה הטבעית של קירבה לגשמיות, ואינו מקרב אותו (בהרגשתו) להכיר בזה שיש מציאות של רוחניות, ולכן אין הוא מוסיף (כ"כ) בקיום התומ"צ בזמן הזה, אלא הו"ע ששייך לגמרי ל"למחר לקבל שכרם", ולכן לא האריך בו הרמב"ם בס' ההלכות.

ב) בפשטות, כתב הרמב"ם על חיי העולם הבא, כדי לבאר לאדם על השכר הגדול שיכול לקבל ע"י קיום המצוות, ולאידך גיסא, על העונש שיקבל אם יהי' לו חסרון בזה. וכלשונו (שם ה"א): "שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויחיו בטובה זו, ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו". - שע"י ידיעה זו מתחזק האדם בקיום התומ"צ, כפשוט.

וי"ל, שזה שייך בעיקר בחיי העוה"ב, ג"ע. משא"כ עולם התחי', הרי כבר הובטחנו ש"לא ידח ממנו נדח" וכל ישראל יזכו לחיי העולם התחי', וכמבואר בארוכה במכ' כ"ק אדמו"ר המפורסם (ח"א ע' קמח ואילך. ולכאו' ביאורו שם הוא גם בשיטת הרמב"ם, ובפרט לפי החידוש שבשיחה דתשנ"ב הנ"ל. ואכ"מ). וא"כ, הלימוד על עולם התחי' לא יחזק (כ"כ) בקיום המצוות וריחוק מעבירות, שהרי אדרבה, אז יקבל האדם שכר אפילו אם נענש לפני כן בעונש כרת (כמבואר במכ' הנ"ל), וידיעה עד"ז מדגישה את מעלתו העצמית של יהודי שלמעלה (ובמילא אין כ"כ צורך כביכול) קיום התומ"צ... וד"ל.

[וראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' לג ואילך. - ולמותר להדגיש, שאין נכונה מחשבה זו, והאמת היא שגם בעולם התחי' יהיו הבדלים לפי-ערך קיום התומ"צ בזה"ז. ראה סה"מ שם הע' 19, 46. הערת כ"ק אדמו"ר בשיעורים בס' התניא לאגה"ק סי"ז. אבל עכ"פ, בעולם התחי' מודגש ענין זה פחות מג"ע, שבו תלוי הדבר ממש בקיום התומ"צ, ועד כ"כ שיהיו שלא יהיו בג"ע - כמבואר במכ' שם - משא"כ עולם התחי'].

ג) הרמב"ם מבאר על גן-עדן כדי להוסיף לאדם עידוד וזירוז בקיום התומ"צ. וי"ל, שזה שייך דוקא בשכר הרוחני של ג"ע, שהוא בגדר "שכר", ומציאות האדם מתפעלת ומשתוקקת לשכר זה. משא"כ תכלית ושלימות השכר של עולם התחי', ששם תהי' מציאות האדם בביטול מוחלט לרצונו של הקב"ה (כמבואר באריכות בשיחה דתשנ"ב), היא (בעצם) למעלה מגדר "שכר", ולכן הידיעה עד"ז אינה משפיעה כ"כ על האדם כמו שהוא במציאותו.

וע"ד המבואר בלקוטי-תורה (תזריע כ, א ואילך), שיש דרגה נמוכה, "אהבה זוטא", "שהאהבה היא על מנת לקבל פרס בג"ע, דהיינו שחפץ קרבת אלקים ולדבקה בו, דהיינו, שתשאר עצמות ומהות הנפש כמו שהיא דבוקה בו ית' בג"ע .. בוחר יותר בבחי' הפרס שהוא רק זיו והארה, ביו"ד נברא כו', כדי לישאר על מהותו ועצמותו של הנפש, ואינו חפץ לאשתאבא וליבטל כהתכללות נר באבוקה בעצמיות אור א"ס ב"ה".

וראה גם בלקו"ש (חט"ז ע' 80), שהטעם שהתורה האריכה דוקא בהשכר הגשמי על קיום התומ"צ, הוא כיון שהתורה על הרוב תדבר, ורוב בנ"י הם בדרגא כזו שאין להם תשוקה לייעודים ושכר רוחניים, לכן נתפרשו היעודים הגשמיים, שבזה יש לכאו"א השגה וטעם; ועד"ז י"ל בשכר הרוחני גופא, שהרמב"ם האריך דוקא בהשכר ג"ע שבו נשאר האדם במציאותו, ורק שנהנה "מזיו השכינה", שבזה יש יותר השגה וטעם להאדם כמ"ש במציאותו, משא"כ עולם התחי', שאף שנעלה יותר, הרי להאדם כמ"ש במציאותו עתה אי"ז מושג כ"כ.

ויה"ר, שלאחר שזכינו בדורנו להתגלות - באריכות ובפרטיות - גם של ענינים נעלים אלו דעולם התחי', ובפרט ב"הדרנים" הנפלאים מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, נזכה תיכף ומיד ממש לקיומם בפועל ובגלוי - "נאו".

*) לכבוד סיום הרמב"ם מחזור הי"ז ביום ב' בדר"ח אד"ר, והתחלת מחזור הח"י.