"ובונה המקדש" –

ולא ירושלים

במקור שיטת הרמב"ם שמשיח יבנה את בית המקדש ולא "יגלה ויבוא משמים" מבאר כ"ק אדמו"ר (חי' ובי' בהל' ביהב"ח סי"ט הערה 6) שהוא ע"פ הירושלמי, דס"ל ש"הגלויות יבואו ויבנוהו". ומוסיף כ"ק אדמו"ר, "ומש"כ בירושלמי ברכות פ"ד ה"ג "ובאש אתה עתיד לבנותה" – מדבר בירושלים".

ולכאו' צ"ע איך אפ"ל שירושלים תיבנה בידי שמים וביהמ"ק יבנה בידי אדם; כי הרי בזהר (ח"ג רכא, א) מוכיח שבית המקדש ירד משמים בקל וחומר מירושלים: אם כל העיר תיבנה ביד הקב"ה, עאכו"כ בית המקדש עצמו. וכיצד יתרץ הירושלמי ק"ו זה?!

אמנם ע"פ המבואר (שם) שהרמב"ם פסק שמשיח יבנה המקדש משום שמצות "ועשו לי מקדש" היא מצוה המוטלת על בני ישראל, מובן: ירושלים תיבנה ע"י הקב"ה, אבל אין ללמוד מזה על בית המקדש, כי שונה בית המקדש שיש עליו מצוה מיוחדת שייבנה בידי בני ישראל. וק"ל.

ומקריבין קרבנות

הרמב"ם מגדיר את תפקידיו של מלך המשיח, ובתוך הדברים אומר: "ובונה המקדש .. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות", ובלקו"ש חי"ח ע' 277 הע' 49: "מקריבין קרבנות ועושין שמיטות ויובלות" הם תוצאה מב' הענינים שכ' לפנ"ז: "ובונה המקדש (ובמילא "מקריבין קרבנות") ומקבץ נדחי ישראל" (ובמילא "עושין שמיטין ויובלות" כו'). עכלה"ק.

ולכאו' צ"ע קצת, שהרי פסק הרמב"ם (הל' ביהב"ח פ"ו הט"ו) מקריבין הקרבנות כולם אע"פ שאין שם בית בנוי". וא"כ מדוע "ומקריבין קרבנות" שייך ל"ובונה המקדש"? ואת"ל – מדוע בכלל זה שייך למלך המשיח (אם כי יש לתרץ, שאף ששייך להקריב קרבנות בזמן הגלות, בכ"ז בפועל חסרים כו"כ תנאים שיושלמו רק בביאת המשיח)?

ואולי יש לתרץ, שאף כי בכלל אפשר להקריב קרבנות גם ללא בית, הרי ישנו סוג אחד של קרבנות שאפשר להקריב רק כשיבנה בית המקדש ע"י משיח צדקנו, ולזה (בעיקר) כיון הרמב"ם. והוא מה דאי' ברמב"ם (הל' מעשה הקרבנות פ"ב הי"ד) "הנביא צוה ופרש כיצד יהיו מקריבין המלואין עם חנכת המזבח בימי המלך המשיח כשיבנה בית שלישי". (וראה עוד שם הט"ו).

אמנם, ע"פ המבואר בשיחה שם בארוכה, שכאן מגדיר הרמב"ם תפקידו של משיח כאחד שמביא לשלימות התורה והמצוות, קשה לומר שהרמב"ם יתכוון כאן לקרבנות מיוחדים אלו שהם הוראת שעה בלבד, ואין נוהגין לדורות, אבל דברים הנוהגים לדורות הם דברי תורה שפרשנו כמו שהעתיקום מפי משה רבינו, אין להוסיף עליהם ולא לגרוע". וצ"ע.

"משיח ודאי" –

עוד קודם קיבוץ גלויות?!

איתא בלקוטי שיחות (חלק יח, ע' 281 הערה 66): "…אולי יש להוסיף (בפנימיות הענינים עכ"פ), שזה שהביא הרמב"ם שני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד כו' ובמשיח האחרון כו', כי דוגמתן נמצא במשיח עצמו, ב' תקופות ודרגות לאחרי ביאת המשיח: לפני שיבנה ביהמ"ק, שאז הוא עדיין "בחזקת משיח", בדוגמת דוד שלא בנה המקדש, ועניניו ילחם מלחמות (ראה דה"א כב, ח) והכין הכל לבנין ביהמ"ק מיד ה' עלי השכיל (שם כח, יט); כשהוא משיח ודאי ש"בנה מקדש במקומו". וראה בארוכה מכתב כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (בקובץ מכתבים ח"א מכתב ט) בביאור לשון רז"ל "בן דוד בא" או "דוד בא" (ע"פ הב"ח או"ח סק"ח דיש ב' מדריגות במשיח: ביאתו לפני בנין ביהמ"ק וירושלים (שאז הוא בחזקת משיח) ואחר שיבנה משיח את הביהמ"ק וירושלים דאז "כיון שנבנית ישרולים – בא דוד" (מגילה יז, ב) (משיח ודאי)".

והנה, יוצא כאן מדברי כ"ק אדמו"ר שהמעבר בתקופת "חזקת משיח" לגדר "משיח ודאי" הוא בבנין בית המקדש, (עוד קודם קיבוץ גלויות) – ולכאו' צריך ביאור מאי טעמא, כי שתי הדוגמאות – מקורות שמביא כ"ק אדמו"ר, תוכנן הוא שמלבד בנין בית המקדש יש כבר קיבוץ גלויות גם כן:

המקור הראשון שמביא מדוד המלך שהכין את בנין בית המקדש (והוא שייך ל"חזקת משיח", משא"כ הבנין בפועל ענינו "משיח ודאי"), הרי שם בזמן דוד כבר היו כל ישראל על אדמתם, קיבוץ גלויות, והי' חסר רק בנין בית המקדש, אבל בנדו"ד, מלך המשיח שבונה המקדש לפני קיבוץ הגלויות, לכאו' עד שלא יקבץ הגלויות, עדיין הוא בגדר "חזקת משיח" בלבד;

וגם הראי' השני' שמביא ממכ' כ"ק אדנ"ע, הרי שם במכ' קאי בהשיטה שקיבוץ גלויות קודם לבנין המקדש (כדאיתא להדיא במגילה שם), וא"כ כשאומרים "כיון שנבנית ירושלים בא דוד", היינו הדרגא הנעלית שבמשיח כשהוא בגדר "משיח ודאי" – הכוונה היא לבנין ירושלים כמו שהיא לאחר קיבוץ הגלויות, שרק לאח"ז "בא דוד".

וא"כ, גם לשיטת הרמב"ם שבנין המקדש קודם לקיבוץ גלויות, אבל הדרגא הנעלית שמבשיח, "משיח ודאי", צריכה להגיע – לכאורה – רק לאחר סיום קיבוץ גלויות!

ובפרט שכ"ק אדמו"ר מהורש"ב מתבסס על הב"ח (או"ח סקי"ח), ושם מבואר מדוע מלכותו של משיח באה רק לאחר בנין ירושלים ובית המקדש, "דכשיבנה ירושלים וביהמ"ק הנה אז בא דוד ויושב על כסאו כמו שהגון למלך שיהא יושב על כסא מלכותו בעיר ממלכתו".

והנה, כשהמלך בא ויושב על כסא מלכותו כו' פשוט שהעם כבר נמצא ומקבל אותו (אלא שהב"ח אינו מזכיר זאת משום שלדעתו קיבוץ גלויות קודם לבנין המקדש, וא"כ אין מקום בכלל לדון בזה.

אך להרמב"ם, שבנין המקדש קודם לקיבוץ גלויות, בכ"ז הי' צריך להיות לכאו' שמלכותו של משיח באה רק לאחר קיבוץ הגלויות, שאז כבר מולך על העם בפועל ממש, ורק אז נכנס לגדר "משיח ודאי"). וראה גם במכ' כ"ק אדנ"ע בארוכה.

בסגנון אחר ומצד הסברא: שני פרטים מרכיבים את שלימות הגאולה, בנין המקדש וקיבוץ הגלויות, ומה פתאום "נבחר" א' הפרטים להיות זה שקובע את גדר "משיח ודאי", ודוקא בנין בית המקדש (כי הרי להשיטה שס"ל שקיבוץ גלויות קודם לבנין המקדש, בכ"ז לא מצינו שקיבוץ הגלויות לבדו מספיק להביא את משיח לדרגתו הנעלית, "בא דוד", אלא יש צורך בב' הפרטים, גם קיבוץ גלויות – וגם בנין המקדש)?!

ואולי יש להסביר ע"פ דברי כ"ק אדמו"ר בקונט' שבת נחמו תש"נ, ש"בבנין ביהמ"ק השלישי יהיו כלולים כל הענינים והמעלות שיהיו לאח"ז, "כי שורש דכל הענינים יהי' בבית המקדש וממנו יומשכו בעולם".

ועפ"ז יובן, שכבר בבנין המקדש נמצא כאן (בכח) כל עניני הגאולה, ושפיר נקרא משיח עי"ז בגדר "משיח ודאי", כאילו כבר קיבץ הגלויות וכו'.

*) בקשר לסיום הרמב"ם