בסה"מ מלוקט חלק ה' ד"ה וארא אל אברהם וגו' מביא את מאמר אדמו"ר המהר"ש (בסה"מ תר"ל) בענין שם הוי', במה שמפרש רש"י על הפסוק שם "ושמי הוי' לא נודעתי להם", "לא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי", מדה מל' מדידה והגבלה. ואדמו"ר מהר"ש מסיים במאמרו דיש בחינה שלמעלה מהגילוי דהוי' עכשיו, וממשיך כ"ק אדמו"ר דמשמע מזה שלעתיד לבוא הגילוי דהוי' יהי' למעלה ממדה. ומקשר את זה עם מ"ש אדמו"ר הזקן (בתו"א דף מט, ד) דהגילוי דשם הוי' הי' דוקא ע"י מ"ת. ולפ"ז י"ל דלעת"ל שיהי' גילוי דפנימיות התורה שלמעלה ממדידה והגבלה, לכן גם הגילוי מהוי' יהי' למעלה ממדה.

ובהערה 5 מביא "וראה תו"א שמות נ, סע"ד ואילך, ובארוכה - בסה"מ עטר"ת ע' עה, שהגילוי דהוי' לע"ל יהי' למעלה יותר מהגילוי דהוי' במ"ת".

והנה בפשטות מהמאמר משמע דהגילוי במ"ת לא היתה כ"כ גדולה כהגילוי שיהי' לעת"ל, שמחולקים הם אם היא באופן של מדה או לא. וכן נראה ממ"ש בעטר"ת שם, שאומר דלע"ל הגילוי יהי' של פנימיות הקו, שיהי' בגילוי ממש, ומאריך להסביר חילוקי הדרגות באופן הגילוי של שם הוי'.

אבל מה שמציין מתו"א בהערה הנ"ל צ"ע דשם אינו מדבר אודות דרגת הגילוי דשם הוי' רק אומר וז"ל "שאילו במ"ת לא הי' רק לפי שעה משא"כ לימות המשיח יהי' גילוי אלקותו לעד ולעולמי עולמים בלי הפסק" ולכאו' נראה שזה אותו דרגה של גילוי אלקות - וא"כ למה כ"ק אדמו"ר מציין לזה?

וי"ל הביאור בזה ע"ד מ"ש בסה"מ מלוקט חלק ו ד"ה ואתה תצוה עמ' קלה, דכשיש מקום אחד שאינו יכול לקבל את הגילוי מוכח שאינו גילוי אוא"ס הבלתי בע"ג, שהגילוי דאוא"ס הבלתי בע"ג חייב להתפשט בכל מקום אפי' בפינה הכי נידחת.

וכמו שהענין הוא במקום, שגילוי הבל"ג חייב להתפשט בכ"מ, כך אפ"ל דהענין הוא גם בזמן (וכידוע דמקום וזמן שניהם מחודשים ומוגבלים). דכשיש זמן מסויים שאינו יכול לקבל גילוי זה דהיינו שזה נמצא באופן עראי בעולם אי"ז גילוי אוא"ס הבלתי בע"ג.

עפ"ז י"ל בדא"פ, דכיון דבזמן מתן תורה הגילוי הי' רק לפי שעה, מוכח שגם דרגת הגילוי אינו שוה לגילוי הבלי גבול שיהי' לע"ל, כיון שלע"ל דוקא, יהי' הגילוי קבוע ובלי הפסק. ולכן כ"ק אדמו"ר ציין לתו"א שגם שם מבואר אודות חילוק הדרגות בין הגילוי דמ"ת להגילוי דלע"ל.

ובסגנון אחר קצת: הגילוי שהי' במ"ת הגם שפעל על העולם שיתבטלו, וכידוע שציפור לא זע וכו', (וכמ"ש אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים וגו', וכפי שמבואר בלקו"א תניא פל"ו שזה הי' בראי' חושית), עכ"ז הפעולה היתה מצד למעלה, אבל העולם מצ"ע לא קיבל את הגילוי הבל"ג, מפני שהעולם לא היו כלים לקבלת גילוי זה, ולכן מוכח שהגילוי הוא לא בל"ג אמיתי, שהרי יש בגילוי הזה הפסק - שלא היתה אלא לשעה. משא"כ לע"ל שהגילוי יהי' בלי הפסק, הוא מכיון שיהי' יחוד הוי' ואלוקים ז.א. שהעולם מצ"ע יזדכך, ויהי' כלי לקבל גילוי אוא"ס הבבע"ג.

וזהו מה שמחלק בין מדת אמת לאמת לאמיתתו: דבמ"ת הגם שהאיר אמת הבל"ג, אבל הי' רק כח בל"ג שבא"ס, ולא הבל"ג האמיתי שלמע' מכח הגבול והבל"ג, כנ"ל, ולכן נק' מדה. משא"כ לע"ל שגם בעולם מצ"ע יורגש שהוא חלק מבל"ג, לכן נק' אמת ואינו מדה. וכמ"ש בהמשך המאמר באות יא שמצד הגילוי דמדת אמת, דהיינו כשמתגלה אלקות ע"י נס זה נראה ככח נפרד שמשדד את הטבע, אבל לע"ל יתגלה שהגבול כפי שהוא במציאותו הוא חלק מהגילוי דהבל"ג.

והגם שבמ"ת החידוש הוא חיבור עליונים ותחתונים, שהתחתון יכול לעלות לעליון - זהו רק נתינת כח ועוז כמ"ש בלקו"א תניא פל"ו "ולזה נתן הקב"ה לישראל את התורה שנק' כוח ועוז", אבל הגילוי עצמו שהי' בגלוי, הוא רק גילוי כח הבל"ג, שלא התגלה מצד המקבלים. ולע"ל ע"י מעשה המצוות יתגלה גם בהגבלות העולם שהוא גילוי אוא"ס הבבע"ג. כמבואר שם בהמאמר בארוכה עיי"ש.