ויש לעיין מה הם המקורות לכך שיעוד זה יתקיים כבר בימות המשיח. וכבר דן בזה הרב אי"ב גערליצקי שליט"א בס' ימות המשיח בהמלכה סי' נ, עיי"ש שהאריך, אולם עדיין הניח מקום להתגדר בו.

מקורות בנגלה

א. במס' כלה רבתי פרק שני איתא: תניא עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה אלא צדיקים יושבין וכו'. מיתבי יהי פסת בר בארץ בראש הרים אמרו לא כעוה"ז עוה"ב, העוה"ז יש צער לדרוך ולבצור העוה"ב הקב"ה מוציא רוח מאוצרותיו ונופפת עליהם ונושרת אותם בקרקע אדם יוצא לשדה מביא מלא פירותיה ממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו, ואי סלקא דעתך כדתניא פרנסה למה להו? ועוד כתיב הרה ויולדת יחדיו עתידה אשה שתלד בכל יום ק"ו מתרנגולת [והרי אין אז פריה ורביה]? אלא האי דקתני קודם[1] תחיית המתים והתם לימות המשיח. ע"כ.

ובמהדורת היגר הגירסא הוא "האי דקתני הכא לתחיית המתים והתם לימות המשיח". היינו דבתחה"מ אין פו"ר, ובימות המשיח עתידה אשה שתלד. ולפי גירסא זו, יש לנו מקור קדום[2] שיעוד זה של עתידה אשה יתקיים בימות המשיח שלפני תחיית המתים.

כמו"כ במס' ברכות (יז, א) איתא מרגלה בפומיה דרב העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פו"ר ולא משא ומתן וכו'. ובשער הגמול לרמב"ן מבואר דהכוונה היא לעוה"ב שאחר ימות המשיח היינו לתחיית המתים. ובזמן שאין פריה ורביה לכאורה א"א לומר עתידה אשה שתלד[3].

ב. בימות המשיח בהלכה סי' סו הע' 35 הביא הגראי"ב מש"כ בהאמונות והדעות לרס"ג מאמר ז' שנשאל האם האנשים שיקומו לתחייה יאכלו וישתו וישאו נשים, והשיב: "כן כמו שבן הצרפית אשר החיהו הבורא ע"י אליהו, אכלו ושתו, ויתכן שנשאו נשים." ע"כ.[4]

אולם יש להעיר, שמיד אח"כ כתב בהאמונות והדעות "והשביעית, איך יעתקו אל העולם הבא אשר אין בו אכילה ולא בעילה וכבר נהגו [=התרגלו] בם בעולם הזה ויחיו? ואומר כמו שנהג משה רבינו עליו השלום האכילה והשתיה והבעילה, ועמד בלעדיהם ארבעים יום בהר סיני ג' פעמים וחיה. ע"כ. ולכאורה אינו מובן הרי קאמר לפני זה שיתכן וישאו נשים? וביאר דבריו המבי"ט בבית אלוקים שער היסודות פרק נט, דמש"כ כאן הוא בהמשך למש"כ הרס"ג בתשובת שאלה הב'. ושם כתב שלא ימותו בני התחייה אחרי תחיית המתים לפני עוה"ב, אלא "מעתיקים אותם מימות המשיח אל נעימות העולם הבא, ובזה אמרז"ל מתים שהקב"ה עתיד להחיותם, שוב אינן חוזרים לעפרן". והיינו שלשיטת הרס"ג קודם יהיה תחיית המתים שבה יתכן אכילה ושתיה (עיי"ש במביט שיהיה מזון דק וזך כו'), ואח"כ יעברו לעוה"ב שבה אין אכילה וכו'. עיי"ש.

ולפ"ז גם בתחיית המתים שייך לומר שעתידה אשה שתלד עד לעוה"ב שאז כבר לא יהיה פו"ר.

ג. מהפסוק שהוא מקורו של רבן גמליאל משמע דמדובר בימות המשיח דכתיב (ירמי' לא, ז) "הנני מביא אותם מארץ צפון כו' הרה ויולדת יחדו קהל גדול ישובו הנה", וכמ"ש כ"ק אדמו"ר בשיטת הרמב"ם בפי' המשניות (בלקו"ש חלק כ"ז עמ' 202 הע' 77, וראה יפה תואר שמו"ר טו, כא), ולכאורה כן הוא לכל הדיעות - דזיל בתר הראיה.

לסיכום: ממסכת כלה ושאר מקורות הנ"ל נראה שעתידה אשה שתלד כו' תתחיל כבר בימות המשיח עד להתקופה שבה אין כבר פריה ורביה. והיינו: לדעת הרמב"ן - עד תחיית המתים, לדעת הרס"ג - עד לתקופת עוה"ב - לגופים שיתחיל משך זמן אחרי תחיית המתים, ולדעת הרמב"ם היעוד יתקיים (אבל לא כפשוטו כמבואר בהקדמה לפ' חלק) עד לעולם הנשמות שאחרי תחיית המתים. וזה מתאים למש"כ בתניא באגרת הקודש שיעוד זה יתקיים לפני תחיית המתים.

מקורות בדא"ח

ד. בלקוטי הש"ס להאריז"ל איתא, ד"בימות המשיח יאבדו הקליפות ולא יהיו הנשמות צריכים אל הבירור כמו בזמן הזה באורך המשך ימי העיבור ולכן אין צריך זמן רק הרה ויולדת יחדיו בו ביום כמו שהיה בתחילת הבריאה באדם הראשון שעלו למטה שנים וירדו וכו'", הרי מבואר דכמו שאצל אדם הראשון הלידה היתה על ידי זווג, כמו"כ יהיה בימות המשיח, וא"כ ע"כ דמיירי בתקופה דיש פו"ר - היינו לפני עוה"ב.

שו"ר דבשו"ת רב פעלים לבן איש חי (ח"א סוד ישרים סי' יז ד"ה אמנם) כ' דיעוד זה יהיה אחרי תחיית המתים ורק אז, ו"אף על פי שהראה רבן גמליאל דוגמתן בעולם הזה היינו לשכך דעת התלמיד לפי שעה שלא רצה לגלות לו סוד זה, שיהיו כל אלה אחר תחיה שאז הטבע הזה ישתנה ויהי טבע חדש". עכ"ל. וצ"ב איך זה יתאים עם מש"כ האריז"ל? והוא ודאי ידע מהאריז"ל בלקוטי הש"ס, שידיו רב לו בזה!

והביאור בזה, דהוא ס"ל ע"פ מש"כ בזוהר וירא (קטז, א) דיהיו ב' פעמים תחיית המתים, וכאן מדבר אחרי תחיית המתים הא' ולפני תחיית המתים הב' - כמפורש בתשובתו הנ"ל. ובבן יהוידע (סנהדרין צב, א עמש"כ צדיקים אינם חוזרים לעפרם) פי' את הדברי הזהר הנ"ל כדברי הרח"ו שהובאו באור החמה על הזהר שם שתחיית המתים הא' יהיה בימות המשיח, ואז אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות "כי יהיו אוכלים ושותים ופרים ורבים בטהרה וקדושה כנודע, אמנם בעוה"ב שהוא אלף השביעי שאז נאמר בו לא אכילה ולא שתיה וגו' ולכן צריך זיכוך אחר כו' ואז ימותו שעה א' ויזדככו תכלית הזיכוך".[5] ועפ"ז יובן היטב שיטתו, דהוא קורא גם לתקופה שאחרי תחיית המתים הא' בשם ימות המשיח. וא"כ בנוגע לעניננו אכן ס"ל דהיעוד יתקיים בימות המשיח שלפני העוה"ב.

עתידה אשה - באלף השביעי בלבד?

ה. בד"ה להבין מה שאחז"ל עתידה אשה שתלד בכל יום הנדפס באתהלך לאזניא עמ' קמח מבואר דהכוונה ד"אין חדש תחת השמש" הוא שעד אלף השביעי אין חידוש דבר שלא היה מעולם, ורק דברים שכבר נבראו מכבר מתחדשים בכל יום. ועד"מ כשצומחים חטים חדשים אינם חדשים ממש, אלא הם צומחים כתוצאה מהגרעין שנזרע ונותן תוספת כח בכח הצומח.

אך התנאי להתחדשות הוא ביטול היש. וכמו רקבון שהגרעין דכשנהפך לבחינת אין ממש שורה בו כח המצמיח. וכן הוא בהמחדש בטובו בכל יום, דביטול היש לאשתאבה בגופא דמלכא והעלאת מ"ן מיום הקודם מביא את ההתחדשות מאין ליש, וזהו הכוונה ב"מחדש", היינו התחדשות ולא חידוש גמור. ובלידה, ט' חדשי ההריון שבה נמצא הולד במעי אמו בבחינת "בטול והעלם גדול להיות כמו ירך אמו, אוכל מה שאמו אוכלת והוא בהעלם והסתר בתוכה עד שלא נראה לעין הרואה כלל", הנה ביטול זה מביא את לידה.

אבל לעתיד לבוא, יהיה התחדשות אמיתית בלי אמצעות ביטול היש לאין "כי אם הארה חדשה ממש ממקורא דכולא שהוא עצמות המאציל, וזהו עתידה אשה שתלד מן ההעלם שלה העצמות הארה חדשה בלי שיהיה מוסתר תחלה ט' חדשים בבחינת ביטול והעלם העיבור. אך עכ"ז יהיה הריון יום א' כי עצירת השפע צ"ל בכל מקבל השפע. אך ליום שכולו ארוך מה שיתעצר במל' דאצילות ט' חדשים הוא בבחינת מל' דאריך בט' שעות[6]. כי שנה במלכות, וחדשים במדות, וימים בחכמה ובינה." עכת"ד.

והיינו שמה שיקצר את זמן העיבור הוא משום דאז הלידה תהיה חידוש גמור ולא התחדשות גרידא ולכן לא יהיה צורך בביטול היש. אבל הריון קצר כן יהיה עבור "עצירת השפע". עכת"ד.

וצריך להבין:

הרי מהגמ' משמע דיעוד זה יתקיים בזמן שאין חדש תחת השמש, דאל"כ הי' רבן גמליאל צריך להשיב דהפסוק אין חדש גו' מיירי דוקא לפני אלף השביעי, ולמה הראה לו תרנגולת? ועוד, דאם נאמר שמדובר באלף השביעי דוקא (דהוא הנקרא יום שכולו ארוך בחינת אריך אנפין כמבואר בתו"א תולדות יח, ד.), הרי זה סותר למש"כ בתניא? ועוד, דהרי האריז"ל כ' דעתידה אשה שתלד ע"ד אדם הראשון, שאז עלו למטה שנים וכו', וכאן כתב שהאשה תלד "מן ההעלם שלה העצמות"? גם הביאור שכתב כאן והביאור שכתב האריז"ל הם שני טעמים שונים.

ולכאורה נראה לומר, דמהגמ' מוכח רק שהיעוד יתחיל להתקיים כבר בימות המשיח וע"ז הוכיח לו מהתרנגולת דהיינו שאפי' כשאין חדש תחת השמש עדיין תוכל ללדת בכל יום, וזהו ע"ד שהי' פו"ר אצל אדה"ר. וכן בתניא מבאר שבימות המשיח כשיעוד זה יתקיים עדיין תצטרך לידע דיני טומאת יולדת[7], אבל אין שום מקור לומר שזה ייפסק באלף השביעי (חוץ ממה שאמרו בחז"ל כנ"ל שבעוה"ב אין פו"ר). ולכן מבאר דבאותו הזמן שיש חדש תחת השמש - באלף השביעי יתקיים הענין דהרה ויולדת יחדיו בלי פו"ר[8] ותלד מן ההעלם שלה העצמות.

ב' תקופות בעתידה אשה שתלד בכל יום

ואכן כך מבואר במאמרי אדמו"ר האמצעי (בראשית עמ' ש"י-שי"א - המוסגר הוא גם משם) וזה לשונו:

אך הענין הוא דבאמת יש ב' מדרגות בעליית המלכות: א', שיהיו שוין בקומתו פנים בפנים כו' וזהו כמו אדם ואשתו קודם החטא שהן משפיע ומקבל . . וע"ד מה שכתוב עתידה אשה שתלד בכל יום ממשפיע דוקא . . וכמו אדם וחוה שעלו למטה ב' וירדו ד' שנולד קין והבל כך תוליד אשה בכל יום כו', וזה יהי' אחר תשלום כל הבירורים דעכשיו שיהי' קיבול שכרן בחי' הרוחניות אלקית שישרה בגוף כו' . . ולמעלה היינו שיהי' עלי' זו["]ן למעלה שוין בקומתן בבחי' כתר א' לשניהם . .

והמדרגה הב' בעליית המלכות הוא למעלה יותר, והוא שלא תהי' בחינת מקבל כלל ממשפיע רק מכח עצמו שיש בה מכח עצמי' אור א"ס ב"ה . . וכן מ"ש ביום השלישי יקימנו אחר תחיית המתים . . וזהו ענין עולם הבא עצמו באלף הז'. עכ"ל.

ובעמוד שז שם מסביר יותר המדרגה הב', דאז יהיה "עתידה אשה שתלד בכל יום והוא ע"י כח הנוקבא מצד עצמה ולא תצטרך כלל למשפיע [ד]דכורא אלא תלד מעצמה וכן הארץ לא תקבל מן הגשמים כלל ולא מזרע הזרוע רק מצד עצמה תצמיח הכל . . וזהו למעלה גם מכמו שהי' האדם ואשתו קודם חטא עה"ד . . דאע"פ שהיו שם במעלה ומדרגה א' ממש הרי מ"מ נק' אדם ואשתו משפיע ומקבל אלא שהן שוין בקומתן כו' כמו שלמעלה יהי' יחוד זו"נ פב"פ שוין בקומתן כו', אבל לע"ל יהי' עליות המל' למעלה מדכורא ולא תהי' בחי' מקבל כלל כנ"ל וד"ל. עכ"ל.[9]

וכן מובא בד"ה ויצא תשכ"ו - בלתי מוגה (הובא בילקוט משיח וגאולה פ' ויצא עמ' 51), שהוא מבוסס כנראה על מאמר הנ"ל, וז"ל: מש"כ שלעתיד לבא עתידה אשה שתלד בכל יום יש בזה ב' פירושים א' שתלד מביאה ראשונה שע"י ביאה ראשונה תוכל להוליד בכל יום ופירוש הב' שלגמרי בלי ביאה תוליד ובכל יום אפי' בלי ביאה ראשונה ששני פירושים אלו הם על שני הזמנים של לעתיד לבא שבזמן הראשון אע"פ שתלד בכל יום אבל צריכה ביאה ראשונה כלומר שעוד צריך לדכורא משא"כ בזמן הב' של לעתיד לבא אז בכלל לא תצטרך להגיע לדכורא ותלד מעצמה. עכ"ל.

אמנם עדיין אינו לנו הסבר מפורט למה גם בימות המשיח יתקצר זמן העיבור, שהרי ההסבר של אדה"ז הוא על אופן קיום היעוד בעולם הבא כ"יש חדש תחת השמש", ובע"ה נרחיב בזה בגליון הבעל"ט.