הלשון "ונחי' ולא נמות" נאמר בפ' מקץ שני פעמים, הראשון בדברי יעקב (מב,ב) והשני בדברי יהודה (מג,ח) ופעם שלישית בפרשת ויגש בדברי העם אל יוסף (מז,יט).

רש"י מפרש היתור של "ונחיה" רק בפעם הב', בדברי יהודה בפ' מקץ. וזה שאין ברש"י פירוש על היתור של "ונחיה" בפעם הא' (בדברי יעקב), מבואר בפשטות אליבא דפרש"י במשכיל לדוד על פרש"י ד"ה ונחי' (מקץ מג,ח). ותוכן דבריו שהלשון "ונחיה" שם בא בהמשך להפסוק שלפניו, "וירא יעקב כי יש שבר במצרים". . . וע"פ פרש"י שם בא"ד: . . .ראה באספקלריא של קודש שעדיין יש לו שבר במצרים . . . ובלשון המ"ל "ולעיל נמי בפעם הא' הכי פירושו, ונחי', דנצנצה בו רוח הקודש. ורש"י נטר למכתבי' הכא גבי דברי יהודה דהוי' רבותא טפי וכו'", עיי"ש.

אבל א"כ קשה מהלשון "ונחי' ולא נמות" שבדברי העם אל יוסף בפרשת ויגש (מז,יט) "למה נמות . . קנה אותנו . .בלחם . . ותן זרע ונחי' ולא נמות . ."

ומוזר הדבר שלא ראיתי בין מפרשי רש"י המפורסמים אף אחד שיעיר ע"ז!