ר"מ בישיבת תות"ל – חובבי תורה
בלקו"ש ח"י (ויגש ב) ע' 158 כותב כ"ק אדמו"ר: " . . ע"פ מה שפירש"י לעיל עה"פ "(וישתו) וישכרו עמו - ומיום שמכרוהו לא שתו יין ולא הוא שתה יין ואותו היום שתו" - היינו במשך כ"ב שנים - ומובן שבאם אחיו לא שתו יין כל זמן זה וגם יוסף לא שתה (שמזה מובן שאין זה בתור תשובה, כ"א מפני הצער), על אחת כו"כ שיעקב שהתאבל גו' לא שתה יין כ"ב שנה . . ".
ונראה פשטות הכונה: שהראיה שהעדר השתיה היתה מפני הצער ולא בתור תשובה הוא רק מיוסף, שהרי הא דהשבטים לא שתו יין היה היה אפשר לפרש שהיה בתור תשובה (וזה גם בהעדר שתייתם למשך זמן דכ"ב שנים). אבל מיוסף שהעדר שתייתו (לא היתה בתור תשובה) מובן היתה בתור צער וא"כ מובן שכן הוא גם להעדר שתיית השבטים ובמילא מובן שכ"ש שביעקב היתה העדר שתיית היין.
וכן הוא בפי' התורה לבעלי התוס' מקץ לד,מד טו: "..ואפשר כי הטעם הוא שלא שתו משום ענוי נפש לצרת יעקב. . .". (אלא שכאן כתוב שההעדר השתיה (וטעם ה"עינוי נפש") היתה עינוי לצער וצרת דיעקב. וגם לפי"ז מובן שי"ל דכ"ש יעקב עצמו שהיה מתאבל גו' דלא שתה יין).
ואין להקשות מהא דאיתא בגמ' שבת קלט ע"א (וכן בב"ר פרשה צח כ) דלר' מלאי משום ר"י מגדלאה שהא דיוסף לא שתה יין הוא פי' הפסוק (בראשית מט כו) "ולקדקד נזיר אחיו" דלכאורה משמע מזה (דאין העדר השתיה בתור צער, אלא) דהיתה העדר השתיה מענין הנזירות (ובל' המדרש שם מר' לוי "נזיר ממש.. " -ועיי"ש בפי' מהרז"ו), וראה המהרש"א שם שמפ' שפי' מהיין לפי שקלקול המכירה בא להם ע"י האכילה ושתיה והוא ע"ד הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין והיינו שעניינו דהעדר יין (אינו משום צער, אלא) לפרוש מקלקול כו':
די"ל: א) כ"ק אדמו"ר מפרש בשיחה שם לפי' רש"י בחומש ורש"י מפרש "נזיר אחיו" "פרישא דאחוהי שנבדל מאחיו. . ." (ולא ענין (מדיני) נזירות). והוא ע"ד שבמדרש מביא קודם לזה דיעה ולקדקד נזיר אחיו. "מרחקין אותו אחיו ועשו אותו נזיר...". ולשיטה הנ"ל יפרש העדר שתיית יין משום צער. (ועוד.)
ב) דבזה חולקין ר"י מגדלאה ור"י בר חנינא: לרי"מ דרק יוסף לא שתה העדר שתייתו היה משום ענין הנזירות (ורק הוא הזיר מהיין והם לא הזירו עצמם ממנו אלא שלא נשתכרו). ולריב"ח דגם השבטים לא שתו העדר השתיה היתה משום צער. (ומפרש "נזיר אחיו" נבדל מאחיו וכיו"ב). אלא שזה אינו מעלה ארוכה לפי המדרש שם דמביא בשם ר' לוי שנזיר ממש היה וגם סובר דגם אחיו לא שתו ולא טעמו יין.
ג) ויש לפרש לשיטת המדרש: דמה שכתב "נזיר ממש" (אין הכוונה ענין הנזירות, אלא) הנהגת פרישות נזירות. והוא ע"ד (מובא גם בלקו"ש ח"י ע' 67) פירה"מ (נזיר ד' א) על הפסוק "נזיר אלקים" אשמשון "ענינו פרוש". (ויל"ע לפ"ז מהו הפי' "נזיר אחיו" במה נחשב יוסף יותר "נזיר" משאר אחיו).
Download PDF