ברש"י (א, ח) ד"ה ויקם מלך חדש, "חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו", ובגמ' סוטה יא, ב ההכרח שהי' מלך ישן רק שנתחדשו גזירותיו הוא דאל"כ הי' צריך לכתוב הפסוק וימת וימלוך.

ואפשר לומר עוד הכרח, דהנה הגמ' אומר, ומובא ברש"י (לקמן ו, טז), שכל זמן שאחד מן השבטים הי' חי לא התחיל השיעבוד. ואם הי' מלך חדש מה לו ולהשבטים אחי יוסף, משא"כ אם הי' מלך ישן א"ש דלא הי' לו העזות להיות כפוי טובה בפני אחי יוסף שעדיין חיו ומשו"כ עיכב השיעבוד עד שמת כל אחי יוסף ואז התחיל לשעבדם.

בפסוק (ד, ל) ויעש האותות לעיני העם. לכאורה צ"ע דהא לעיל בפסוק ח משמע דהאותות הי' צריך לשמש רק במידה שבני ישראל לא יאמינו במשה, והלא הקב"ה כבר אמר למשה (פסוק ג, יח) שישמעו לקולך וע"ש ברש"י שמפרש הסיבה לישמעו לקולך, וא"כ למה הצריך לעשות האותות לעיני העם?

וא"ל, ע"פ המבואר בחסידות על מאמר חז‏"ל דלשון הרע הורג ג'. בשלמא המדבר והשומע דעברו איסור ניחא, אבל מה הפירוש שמזיק גם למי שדיבר עליו. והביאור דע"י שהמדבר דיבור על אדם שהוא גנב או גזלן ח"ו וכדו' אז דיבור הזה משפיע על מי שדיברו עליו שיהי' לו המידה של גנב וגזלן, וזה ג"כ הביאור כאן דהשי"ת אמר למשה שידבר לבני ישראל ושמעו לקולך, אבל היות שמשה רבינו חשדן שלא יאמינו בו (וכמש"כ רש"י דמש"כ נענש בצרעת) השפיעו על כלל ישראל שבאמת לא האמינו בו, ומש"כ הי' צריך לעשות האותות לעיני העם.

ברש"י (ז, ג) ד"ה ואני אקשה בסוף, "ואעפ"כ בחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ד' את לב פרעה". לכאורה צ"ע דגם במכה הז' מכת ברד כתיב ויחזק לב פרעה ולא כתוב ויחזק ה' את לב פרעה. ואעפ"כ הי' החזקת לב פרעה ע"י השי"ת, דהרי בפ' בא כתיב כי אני הכבדתי את לבו, דמיירי על מכת ברד (עיין באוה"ח) וא"כ מהו ההכרח דבה' מכות הראשונות לא הי' החזקת לב פרעה ע"י השי"ת, וצ"ע.