בגליון ז ש"פ מקץ – חנוכה, העיר הרב וו.ר. בפרש"י בפרשת וישב ד"ה ונראה מה יהיו חלומותיו (לז,כ). לשון רש"י שם בא"ד: רוח הקודש אומרת כן, הם אומרים ונהרגהו והכתוב מסיים "ונראה מה יהיו חלומותיו. . ." ושואל וצריך להבין, הרי כן דרכם של בני אדם לדבר, וא"כ מהו הכרחו של רש"י לפרש ש"רוח הקודש אומרת כן".

מה שיש לומר בהבנת פרש"י להסיר שאלתו הנ"ל, שאם לפי "דרכם של בני אדם" הי' בא הדיבור "ונראה מה יהיו חלומותיו" בסמיכות לסיום פסוק הקודם "הנה בעל החלומות הלזה בא". ובהמשך אחריו ועתה נראה מה יהיו חלומותיו לכו נהרגהו. . .

ועי"ז שהכתוב קובע דיבור הנ"ל "ונראה מה. . ." בסיום הפסוק ולא בתחלתו כנ"ל הוא ההוכחה בפרש"י שאין דיבור זה חלק מדברי האחים אלא מענה בניגוד לדבריהם.

ואולי מונח זה בדברי רש"י בהדגשתו "והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו" דהיינו שהוכחתו מיוסד על קביעת הדיבור "ונראה. . ." בסיום הכתוב דוקא ולא בתחלתו כנ"ל.